הכל היה יכול להיות ככה או אחרת: פרידה מפאר

אחרי שנה מחוץ למגרשי הטניס ויומיים לאחר שהשלימה את ריצת המרתון הראשונה שלה, הפכה שחר פאר, ארבעה חודשים לפני גיל 30, את הפרישה שלה גם לעובדה רשמית ותלתה באופן סופי את המחבט שלה. ממבט על הקריירה של פאר אותה אני מלווה מגיל 17, עת זכתה באליפות אוסטרליה הפתוחה לנוער והפכה לתקווה הגדולה של הספורט הישראלי בכלל ושל הטניס בפרט, אפשר בהחלט לשלב אותה ברשימה המצומצמת של ספורטאיות העל של ישראל, לצידן של אסתר רוט שחמורוב, יעל ארד וירדן ג'רבי. אבל אפשר באותה מידה גם לדבר על החמצה גדולה.

פאר השיגה בענף האישי, התובעני והקשה ביותר בספורט העולמי, הישגי שיא בלתי נתפשים עבור ספורטאית ישראלית. היא הגיעה למקום ה-11 בעולם והפכה לסמל ישראלי כחול-לבן בכל מקום בעולם, אבל אם הייתם אומרים לשחר פאר בת ה-19 אחרי רבע הגמר באוסטרליה מול סרינה וויליאמס ב-2007, שם הייתה רחוקה שני משחקונים מניצחון, שהיא תסיים את הקריירה רק עם חמישה תארי WTA, כשהאחרון שבהם אי שם ב-2009, ושבעצם שתי הופעות רבע הגמר שלה בגראנד סלאם באותה 2007 יהיו האחרונות שלה באותו שלב עד סוף הקריירה, סביר להניח שהיא הייתה אומרת שזה נשמע הזוי.

שחר פאר וסרינה וויליאמס. מדינה שלמה קמה לפנות בוקר (רויטרס)

בתקופה ההיא הכניסה של הטניסאית הישראלית לטופ 10 לא הייתה שאלה של אם אלא שאלה של מתי. כל פרשן מתחיל בכל אתר טניס בעולם סימן את הישראלית בתור השחקנית הבאה שתפרוץ בסערה לצמרת ואכן באותם ימים פאר ניצחה שחקניות טופ 10 ונחשבה שוות ערך לשחקניות כמו אגה רדוונסקה, נה לי, לוסי סאפארובה ואחרות. אבל בעוד אלו הגיעו עד לגמרי גראנד סלאם, פאר הגיעה עד לפתח של הבאר ולא מיצתה את אותו פוטנציאל שחזו לה בשנות הפריצה שלה.

קשה לנתח בדיוק למה נה לי הסינית, ששחר ניצחה שוב ושוב בתחילת הקריירה, סיימה עם שני תארי גראנד סלאם ופאר הסתפקה בהישגי השיא של 2007. זה לבטח לא עניין של עבודה קשה על המגרש או של כשרון. לטעמי, זה נבע יותר מחוסר היציבות, בעיקר מבחינת נושא המאמנים שליוו אותה. אחרי שפאר, בשיא הצלחתה, החליטה להיפרד מעודד יעקב שליווה אותה בשנים הראשונות, היא לא הצליחה לייצב יחסים עם מאמן קבוע וביצעה בחירות לא נכונות, דבר שממבט על הקריירה שלה פגע בה.

גם עם הקהל הישראלי, החל מחובבי הטניס ועד אחרון הטוקבקיסטים, פאר ניהלה רומן ממושך של עליות ומורדות. לימים היא הייתה פופולרית כמו מיקי ברקוביץ’ ועמרי כספי ולעתים ספגה עלבונות קשים מנשוא. כשחקנית טניס בודדה בצמרת הטניס בישראל, בניגוד למדינות אחרות שם הנטל מתחלק בין מספר טניסאים, הפך כל הפסד לא צפוי שלה לטרגי, וכל ניצחון גדול לכותרת ראשית. פאר לא תמיד התנהלה נכון מול התקשורת, מה שגרם גם לתקשורת לנהל איתה יחסים לא יציבים.

ויש כמובן גם את תאוריית ה"מה היה קורה אילו" פאר הייתה מנצחת בתחילת 2011 את יוליה גרגאס הגרמנייה ונכנסת לטופ 10. אותו הפסד מנטלי, שפאר הודתה פעמים רבות שהתקשתה להתגבר עליו, גרם לקריירה שלה לסגת לאחור עד לרגעים קשים בהם במשך שנתיים לא הצליחה להיכנס לטורנירי גראנד סלאם ולהפוך משחקנית צמרת לשחקנית שצריכה לעבור מוקדמות כדי להיכנס גם לטורנירים לא חשובים.

שחר פאר. חמישה תארי WTA (האינסטגרם הרשמי)

הרגעים שאקח איתי מהקריירה של שחר פאר הם הזכייה באליפות אוסטרליה לנוער, המשחק מול סרינה ב-2007 שגרם לחצי מדינה לקום בארבע בבוקר, הניצחון על אנה איבנוביץ’ בגביע הפדרציה שהיווה נקודת שיא בנבחרת הישראלית, וגם ההופעה מול מריה שראפובה ברמת השרון, כשהקהל הישראלי מחקה את הגניחות של הרוסייה ופאר מצולמת עם בנות הנבחרת משועשעת מהמצב.

אני אזכור גם רגעים קשים של בכי ושל אכזבה אחרי הפסד קשה מול צ'כיה באותו מגרש, כשעשרות צלמי פפראצי לא נותנים לה מנוחה ורגעים בהם שחר ישבה מולי בראיונות אחד על אחד והצליחה להוציא החוצה. מדובר ברגעים אמתיים של רגש. לסיום, ובמילה אחת, תודה. תודה, שחר, על התרומה האדירה שלך לספורט הישראלי ולטניס שהוא חלק חשוב מחיי. היית חלק מתקופת השיא של הטניס הישראלי בעשור הראשון של שנות ה-2000 וכולי תקווה שלא נחכה שנים רבות עד ל"שחר פאר הבאה”.

שחר פאר. עכשיו אפשר לנוח (משה חרמון)