התקווה של לואיס: מהפכי הענק בפורמולה 1

עונת 2016 בפורמולה 1 היא אחת הצמודות שקיבלנו בשנים האחרונות. שני נהגים, אלוף העולם לואיס המילטון וחברו לקבוצת מרצדס ניקו רוזברג, מתחרים ראש בראש על תואר האליפות ממקצה הדירוג הראשון ועד לדגל השחמט האחרון. כעת, רגע לפני המרוץ הנועל והמכריע של העונה, מוליך רוזברג את טבלת דירוג הנהגים, כשבאמתחתו 367 נקודות, 12 נקודות יותר מהמילטון.

הדומיננטיות של השניים היא בלתי רגילה. הם זכו ב-18 מתוך 20 המרוצים שנערכו העונה, וגם בשניים בהם לא ניצחו, הסיבות לכך היו תקלות ותאונות (אחת מהן, כשהתנגשו זה בזה). לפיכך, ההפרש ביניהם לבין דניאל ריקארדו שמדורג שלישי הוא יותר מ-100 נקודות, ומהמקום הרביעי (סבסטיאן פטל) יותר מ-150.

רוזברג החל את העונה בכלל כאנדרדוג. הוא נחשב ל"נהג המשנה" של המילטון, וכמי שיסייע לו להשיג זכייה נוספת, שלישית ברציפות (ורביעית סך הכל). אלא שפתיחת עונה פנטסטית עם ארבעה ניצחונות רצופים, טרפה את הקלפים. במרצדס הבינו כי תחרות בין שני הנהגים שלהם תהיה טובה לקבוצה ולענף ואפשרו לזה לקרות, מה שסיפק כמה מרוצים מרתקים, ויותר מכך, סיכוי ממשי לאליפות ראשונה בקריירה של הנהג הגרמני בן ה-31. עם זאת, יותר מפעם אחת הוכיח לנו הענף הזה, שזה לא נגמר עד שהמנוע האחרון כבה.

ניקו רוסברג, דניאל ריקארדו ולואיס המילטון. השניים נמצאים בליגה משלהם (רויטרס)

לרוזברג אמנם מספיק המקום השלישי במרוץ האחרון ביום ראשון ב-15:00 כדי להבטיח את התואר, אולם אף נהג בסבב לא יעשה לו הנחות. כפי שההיסטוריה מראה, ניצחון הוא ממש לא מובן מאליו. אז כדי לתת קצת תקווה להמילטון ולעם הבריטי לקראת המרוץ הנועל של העונה באבו דאבי, ובעיקר כדי להתרפק מעט על הנוסטלגיה, החלטנו להזכיר לכם שלושה מהפכים גדולים בהיסטוריה של הפורמולה 1 שקרו עם סיום העונה. אז הדקו חגורת בטיחות והתחילו לפנטז. מי יודע, אולי בתום המרוץ יצטרף מהפך גדול נוסף לרשימה.

2010 – מיץ פטל

בניגוד לעונה הנוכחית בה ראש החץ מונה שני נהגים, לפני שש שנים הוא מנה ארבעה. בפעם היחידה בהיסטוריה של הפורמולה 1, כולם הגיעו למרוץ האחרון של העונה עם סיכוי לזכות באליפות. להמילטון היה סיכוי קטן יחסית כשהגיע מהמקום הרביעי עם 222, סבסטיאן פטל היה שלישי עם 231 נקודות, מארק וובר היה שני עם 238 נקודות ופרננדו אלונסו היה ראשון ופייבוריט לזכייה, עם 246 נקודות.

מקצה הדירוג נתן איתות קל להמשך, כאשר פטל סיים ראשון ונקבע כי יזנק מהפול פוזישן בפעם העשירית באותה עונה (וה-15 של רד בול). המילטון זינק שני, אלונסו שלישי ג'נסון באטן רביעי ו-וובר חמישי. כבר בזינוק הספרדי של פרארי איבד מקום אחד ובהמשך שפשף את הקיר באחת הפניות ומיהר לצאת לרחבת הטיפולים.

סבסטיאן פטל. חגג ב-2010 בתום פוטו פיניש דרמטי (רויטרס)

בינתיים מקדימה, פטל הוליך ללא עוררין, בעוד שתי המכוניות של מקלארן מאחוריו. הגרמני ידע כי עליו לנצח ולקוות כי הספרדי יישאר מאחור, ואכן כך היה. אלונסו התקדם רק עד המקום השביעי, מארק וובר פישל גם הוא וסיים שמיני, מה שאפשר לפטל להשלים מהפך גדול ולהפוך לנהג הצעיר בכל הזמנים שזוכה באליפות הפורמולה 1 (בגיל 23). מי זוכר ששני מרוצים לסיום, הפער בפסגה היה 25 נקודות?

2007 – מלך הקרח

שלושה נהגים היו שותפים לפיניש הצמוד בהיסטוריה של הענף. למרוץ האחרון בברזיל הגיע לואיס המילטון כמוליך טבלת הנהגים עם 107 נקודות (שיטת הדירוג הישנה), פרננדו אלונסו, אלוף השנתיים האחרונות, היה שני עם 103 נקודות וקימי רייקונן, שניצח במרוץ לפני כן בסין, שלישי עם 100 נקודות וסיכוי קלוש בלבד לאליפות.

מקצה הדירוג לא ממש סימן על הבאות. מי שסיים ראשון הוא בכלל פליפה מאסה המקומי, כשאחריו המילטון, רייקונן ואלונסו. אלא שכבר בפתיחה הפיני זינק טוב יותר מהבריטי והתקדם למקום השני, ושתי מכוניות הפרארי ברחו קדימה. בפנייה השלישית גם אלונסו עבר את המילטון, שהיה (למי ששכח) הפייבוריט הברור.

פרננדו אלונסו. איבד את האליפות לרייקונן (רויטרס)

כשהנהג של מקלארן ניסה לעקוף בחזרה, הוא נזרק החוצה עם נעילת גלגלים והידרדר עד למקום השמיני. המילטון סירב לוותר, עקף שני נהגים והתייצב במקום השישי, שהיה יכול להקנות לו את התואר. אולם עקב תקלה בידית ההילוכים, נאלץ להאט ונעקף על ידי רוב המכוניות. כאשר התקלה טופלה (לפעמים צריך רק אתחול למחשב), הוא כבר ירד עד למקום ה-18.

בינתיים מקדימה, רייקונן הצליח לעקוף את חברו לקבוצה אחרי סבב העצירות השני ולראשונה במרוץ, הצליח לתפוס את המקום הראשון בטבלת הדירוג הזמנית. מהמקום הזה, האייסמן לא הרפה עד הסיום. המילטון סיים רק שביעי, אלונסו שלישי והפיני זכה בתואר האליפות הראשון והיחיד שלו, לאחר שסגר פער בלתי אפשרי של 17 נקודות בשני מרוצים בלבד. הטבלה בסיום הראתה בדיוק עד כמה זה היה צמוד: 110 נק' לקימי, ו-109 להמילטון ולאלונסו. יותר צמוד מזה ונשתגע.

קימי רייקונן. חזר מהקבר לאליפות היסטורית (רויטרס)

1999 – מיקה מי כמוך

קפצנו אחורה עוד יותר, לעונה אותה מיטיבי הלכת בוודאי זוכרים היטב. מיקה האקינן, אלוף העולם המכהן של מקלארן מרצדס, ואדי אירווין מפרארי התחרו ראש בראש על התואר, כאשר כל אחד מהם השיג ארבעה ניצחונות עד למרוץ האחרון של העונה. ליפן, המסלול המכריע, הגיע הבריטי בראש עם 70 נקודות, ואילו הפיני עם 66 נקודות מיד אחריו. אלא שהיה נהג נוסף שאסור לשכוח, מיכאל שומאכר האגדי.

הוא אמנם לא התחרה חלק מהעונה עקב פציעה (שבר את רגלו בהתרסקות מכוניתו בבריטניה), אך עלה על הפודיום כמעט בכל מרוץ בו השתתף (שש פעמים על הפודיום בשמונה מרוצים). במקצה הדירוג האחרון שומי לקח את הפול פוזישן, כשהאקינן מיד אחריו ואירווין רק חמישי.

הזינוק של המרוץ עצמו התברר כחלק המכריע ביותר בו. האקינן פתח טוב יותר משומאכר, הצליח לעקוף אותו, והתבסס במקום הראשון. בשיטת הניקוד אז, מקום ראשון היה שווה 10 נקודות, שני 6 ושלישי 4, כך שגם מקום שני לא היה מספיק לאירווין כדי לזכות האליפות, אולם אם שומאכר היה מנצח, האליפות הייתה הולכת לחברו לקבוצה אירווין.

מיכאל שומאכר חוגג זכייה. אגדת ספורט (רויטרס)

אם בחברים לקבוצה עסקינן, דייויד קולת'ארד, חברו של האקינן במקלארן מרצדס, הואשם קשות בכך שעיכב את הפרארי של שומאכר כשהיה סמן אחורי ולא נתן לו לעקוף. בין אם בזכות אותו מהלך קבוצתי ובין אם לאו, היה זה האקינן שחגג כל הדרך לדגל השחמט ולתואר האליפות, ובכך השלים מהפך וניצח בשתי נקודות את אירווין המתוסכל.