בי לייק מייק: לברון היורש האמיתי של ג'ורדן

1. שיא לא מבטיח כלום. "גולדן סטייט - הייתה לכם עונה גדולה, אבל שיקגו של 95/6 הייתה הטובה בהיסטוריה". מפתה להתחיל בציטוט של דניס רודמן מיד אחרי אחד המשחקים הגדולים בתולדות ה-NBA. נכון, קליבלנד ולברון ג'יימס שרפו את ספרי ההיסטוריה אחרי ניצחון 89:93 גדול על הווריירס, אבל כשנצטרך לספר לילדים או אולי אפילו לנכדים שלנו על עונת 2015/6, נצטרך להסביר איך קרה שקבוצה ששברה את שיא הניצחונות בעונה (ובעצם כל שיא אפשרי), הפסידה בגמר עם יתרון ביתיות ואחרי שכבר הוליכה 1:3 בסדרה. זה פשוט בלתי נתפס.

בפתיחת הפלייאוף כבר גילינו שבספורט המקצועני בארה"ב שיא הניצחונות לעונה רגילה לא מבטיח הצלחה. בבייסבול השיא שייך לסיאטל של 2001, בפוטבול לניו אינגלנד של 2006 ובהוקי לדטרויט של 1996. אף אחת מהן לא זכתה באליפות באותה עונה. אז כן, שיקגו של רודמן, סקוטי פיפן, טוני קוקוץ', סטיב קר וההוא, מייקל ג'ורדן מלפני 20 שנה, היא דווקא היוצאת מהכלל. כאן מתחילה ופחות או יותר גם נגמרת ההשוואה בין הווריירס לבולס. וגם בין הכוכב הגדול של גולדן סטייט, לבין זה של אותה שיקגו.

כל מי שמיהר להשוות בין השניים, יצטרך לקחת את המילים בחזרה - או לפחות לחכות עוד כמה שנים. נכון לעכשיו, את סטף אפשר להשוות אולי לרג'י מילר. וגם זו סוג של מחמאה. בתכלס, קרי לא הנהיג את הקבוצה שלו בפלייאוף, והאמת שגם בשנה שעברה הוא לא היה האיש שהיה רשום על התואר (ולראייה ה-MVP הלך בכלל לאנדרה איגודלה). והפעם היו לו את כל הכלים לעשות את זה. הוא הגיע רעב, אחרי עונה גדולה ואפילו אחרי מנוחה קלה. הוא הוביל את סדרת הגמר ונראה היה בלתי עציר. עד שהכוכב שממול נזכר שהוא באמת כוכב.

סטף קרי. אי אפשר להשוות בינו לבין מייקל ג´ורדן (רויטרס)

2. כשהנשיא קורא לך מלך. ועכשיו הגיע הזמן להתייחס גם ללברון ג'יימס. ואיפה בעצם מתחילים כשכותבים על שחקן יחיד בדורו? נכון, אצלנו עדיין יזכרו את חלקו בפיטורי דייויד בלאט, אבל עכשיו מסתבר שהאיש כנראה צדק. החיבור של לברון עם טיירון לו הוא חיבור אותו הוא לעולם לא יכול היה להשיג עם הישראלי על הקווים. וזה אולי מה שעשה את ההבדל. "גדלנו בנסיבות דומות, בעיר קטנה, למשפחות חד-הוריות", הוא הסביר. "הצלנו לנצח את המוסכמות. יש לי הרבה כבוד אליו".

מעבר לזה, לברון לקח על עצמו את חדר ההלבשה המעורער של קליבלנד והצליח להשכיח את הביקורות והמירמור שחש כל אחד מהכוכבים בעלי האגו הגדול. "כשחזרתי לקליבלנד ממיאמי. ידעתי שעכשיו אני מוכן להוביל. בכל יום אמרתי לשחקנים שיקשיבו לי. שיילכו אחרי", הוא הסביר. "אני שמח שהם עשו את זה ונתנו לי לעשות את מה שאני יודע". ואכן, קינג ג'יימס הוביל את העדר והדברים שאמר על החזרה לקליבלנד אחרי משחק 4, כשהכל כבר היה נראה גמור היוו את אחת מנקודות המפנה. ובקיצור, כשנשיא ארה"ב מברך וקורא לך מלך, אתה יודע שעשית משהו נכון.

ועכשיו הגענו לתצוגה על המגרש. וכאן, אין לו ממש מתחרים. לברון הוא הראשון אי פעם שהוביל את כל המספרים החשובים (נקודות, אסיסטים, ריבאונדים, חטיפות וחסימות) בסדרת גמר, בשתי הקבוצות. כמו MVP אמיתי. הוא הרביעי בהיסטוריה שחתום על שלוש אליפויות ו-4 תארי MVP אישיים, כשקדמו לו מייקל ג'ורדן, ביל ראסל וקארים עבדול ג'באר. אייזיאה תומאס הגדיל לעשות והכניס את לברון ברשימת חמשת הגדולים בכל הזמנים (לארי בירד ומג'יק ג'ונסון לא היו שם אם תהיתם).

האמת היא שבשביל להכריע בסוגיה, לא צריכים להסתכל על המספרים, אלא על המשחקים עצמם. לברון פשוט נמצא בכל מקום, מתעלה כשצריך ובנוסף גם יודע להנהיג, בין אם הוא מפסיד או מנצח - מדובר בשחקן ענק. מבחינת השורה התחתונה, מעבר לסטטיסטיקה הרגילה, ללברון יש 7 הופעות בגמר, 3 אליפויות, 3 תארי MVP של סדרת גמר, אבל בתכלס זה הרבה יותר מזה. האליפות הנוכחית, עם מועדון שמחזיק בבעיות DNA קשות כמו קליבלנד, שווה יותר מכל תואר אחר שנלקח בשנים האחרונות על ידי שחקנים גדולים אחרים.

3. רבותי, ההיסטוריה נשברת. זו היתה שנה שבה ההיסטוריה נכתבה שוב ושוב. איפה שלא תסתכלו. באר שבע, לסטר ועכשיו גם קליבלנד, שחזרה מפיגור 3:1 לניצחון. בעצם, הסטטיסטיקה הלכה נגדה בכל דרך שתחשבו. אמרו שקבוצות עם ה-MVP המכהן מחזיקות במאזן 0:18 במשחקי 7. אמרו שמאז 1978 אף קבוצה לא ניצחה משחק 7 בחוץ. אמרו שגולדן סטייט לא הפסידה שלושה משחקים ברצף מאז 2013, אז עוד אימן אותה מארק ג'קסון.

באותה תקופה בערך, גם היה המשחק האחרון שבו סטף קרי נקלע לבעיית עבירות כלשהי. והנה הגיע משחק שלישי רצוף אותו הוא מסיים עם 3 עבירות ומעלה. הלחץ המנטלי על שחקנים גדולים ברגעים האלה, הוא פשוט בלתי אפשרי. "לא בטוח שאי פעם היה שחקן שהיה עליו כל כך הרבה לחץ כמו לברון ג'יימס", אמר אייזיאה תומאס בסיום, "הוא נמצא כל הזמן תחת מיקרוסקופ. בטח בעולם של תקשורת חברתית בו אנו חיים כיום. ממייקל ג'ורדן ציפו שיקלע הרבה, אבל לברון צריך גם לקחת ריבאונדים, למסור אסיסטים וגם לתת הגנה גדולה - בכל זמן נתון. והוא עשה את זה".

אייזיאה תומאס. ידע להמר נכון על אליפות של קליבלנד

תומאס הוא אחד שיודע מה צריך בשביל לזכות באליפות והיה בין הפרשנים היחידים שהימר על קליבלנד כזו שתצא עם התואר בסוף. "ידעתי שאם יהיה משחק צמוד, היתרון המנטלי שיש ללברון על גולדן סטייט, יעשה את ההבדל", הוא הסביר. ואכן, לברון סיפק רבע אחרון נדיר בכל צידי המגרש, כולל החסימה הגדולה ביותר בהיסטוריה כנראה. וזה בדיוק הקטע - דווקא את אותה חסימה נזכור לו אחרי שני משחקים של 41 נקודות ועוד משחק 7 מצויין.

4. חטא ההיבריס. הווריירס נתנו עונה גדולה שהיתה המשך ישיר לקודמת וכזו שככל הנראה שינתה את הכדורסל המודרני. את זה אי אפשר לקחת מהם. אלא שעל הדרך הקבוצה הזו שכחה מה הביא אותה להיכן שהיא היום. בשנה שעברה, כשנשאל על ההבדלים בין שתי הקבוצות אחרי ההפסד בגמר, אמר לברון ג'יימס כי גולדן סטייט היא הקבוצה הכי בריאה שיצא לו לשחק מולה. העונה, הווריירס היו צריכים להתמודד עם פציעה של אנדרו בוגוט, שיצא במהלך המשחק החמישי המפורסם, כשהקבוצה שלו בפיגור 3 בלבד, עם אפשרות טובה לסגור את הסיפור בקליבלנד.

מאז, כל מי שקואץ' קר ניסה להכניס במקומו, פשוט לא היה אותו דבר. ובעיקר אמורים הדברים לגבי אנדרסון ורז'או, שלפי איך ששיחק, אולי מחזיק בסעיף אליפות מהחוזה עם קליבלנד. זה לא שבוגוט כזה שחקן ענק. הוא פשוט היה חלק ממכונה משומנת וענה על צרכים מסויימים שהתגלו כחשובים בהמשך הדרך. הפציעה בגב ממנה סבל איגודלה הגבילה אותו במקצת במשחקים 6 ו-7 החשובים ועל ההיעדרות של דריימונד גרין ממשחק 5, גם אם לא נבעה מפציעה, אפשר לכתוב ספר שלם.

אנדרו בוגוט. לא היה לו תחליף (רויטרס)

גולדן סטייט היא קבוצה אדירה כשהיא בסגל מלא, אבל מכאן ועד להיות הטובה בכל הזמנים כמו שהרקורד שלה מספר, הדרך עוד ארוכה. לכן אולי, היה מפתיע לשמוע את שחקניה מתבטאים ביהירות, על גבול השחצנות לעתים. זו לא רק הדרך בה סטף מסתובב אחרי זריקות ל-3, עוד לפני שהכדור נכנס. זריקה שהפכה לסימן ההיכר שלו, אבל גם מבטאת קצת אובר-ביטחון על גבול הזלזול ביריב. זה הרבה מעבר לכך. בציטוט אחד התייחס קרי לריח האליפות שעדיין נמצא בחדר ההלבשה בקליבלנד, רגע לפני ששתי הקבוצות נפגשו למשחק הראשון ביניהן בעונה הרגילה. במשחק הסיום של העונה, הוא הצהיר כי אם היה יודע שקובי בראיינט יגנוב לו את ההצגה ביום שבו שיא הניצחונות נשבר, גם הוא היה מנסה לקלוע 60 נקודות.

5. כמו ענק מול גמד. על הדרך קרי וקבוצתו לא ממש כיבדו את שיאי העבר שהם שברו - כולל השיא החשוב של הבולס. אפשר לשער כיצד הווריירס היו חוגגים אליפות שניה בשואו-אוף אופייני ולהסתכל על ג'יימס מן העבר השני, שבכל שיא שהוא שובר, יודע להודות לאלה שפתחו בפניו את הדרך. ואולי כאן בדיוק נמצא ההבדל בין השניים. אפילו בדברים שהוא אמר בסיום, כשהוא מזכיר את כשלונות העבר של העיר קליבלנד שעברו לו בראש במהלך הסדרה, לברון הוכיח שהוא מענטש. אין ספק, במחי שלושה משחקים, לברון הפך מאיש לא אהוב במיוחד, לאחד שאפשר להזדהות איתו.

והתייחסות אחרונה לשני השחקנים הטובים בעולם כיום. אם בשנה שעברה לברון העיד על עצמו כטוב מכולם, הפעם הוא דיבר פחות ועשה יותר. אולי היה זה תואר ה-MVP של העונה הרגילה בו זכה סטף פה אחד, מה שהטריף את המלך. אבל בפלייאוף הזה אפשר היה לראות איש חדור מטרה, שלא פחד להתעמת עם שחקני היריבה ובעיקר עם הכוכב הגדול שלה. היו אלה עימותים שבמובן מסויים סימנו את הסדרה. האם זה הולך להיות קרב בו נמשיך לחזות בשנים הקרובות? אנחנו בעד כמובן.

לברון מול קרי. ג´יימס הרבה יותר גדול, תרתי משמע (רויטרס)

זה התחיל במשחק השני, כשסטף קלע שלשה ושלח חיוך אפייני לג'יימס. במשחק השלישי לברון חסם זריקה מתה של קרי והוציא מהפה את המילים 'לא אצלי בבית'. במשחק 6 הגיע העימות המפורסם על העבירה השישית של קרי שהייתה או לא הייתה, אבל עוד לפני כן לברון הספיק לחסום את ה-MVP המכהן ולשלוח לעברו עקיצה שכנראה הוציאה את יריבו מאיפוס. התסריט חזר על עצמו גם במשחק המכריע. אם דייגו מראדונה צפה בהתרחשויות, הוא בוודאי חשב על ליונל מסי ברגעים הללו - שחקן גדול, אבל עם אופי לא מספיק חזק.

6. אפשר גם בלי בלאט. אפשר לכתוב ספרים על הכשלונות המפוארים שעברה העיר קליבלנד. הבראונז (מרחק פאמבל) והאינדיאנס (נחנקו באינינג התשיעי) היו על סף הבאר ותמיד מצאו דרך לאכזב. הקאבס, שהעמידו קבוצה גדולה עם לארי נאנס ומארק פרייס בסוף הניינטיז, חוו הפסד מהזריקה שעשתה את מייקל ג'ורדן, מעל הידיים של קרייג אילו. החבורה הנוכחית של הקבאלירס מחקה את כל כשלונות העבר. שלא תטעו, ג'יימס לא היה זוכה באליפות הזו לבד והתואר ההיסטורי הזה של הקאבס, רשום על כולם.

החל מהבעלים דן גילברט, שאת עסקיו עושה בכלל באיזור דטרויט, אבל עכשיו ייזכר לנצח כיקיר העיר קליבלנד. דרך הג'נרל מנג'ר דייויד גריפין, שזרם עם לברון והחליט לפטר את בלאט אחרי 30 ניצחונות ב-41 המשחקים הראשונים של העונה. החלטה שספק אם הייתה נלקחת בכל מקום אחר - אבל כזו שהצדיקה את עצמה בסופו של דבר. דרך המאמן טיירון לו, שעשה התאמות ואחרי משחק 4 הצליח לגרום לשחקנים שלו להפסיק לרדוף אחרי החמישייה של גולדן סטייט ולהתרכז בקרי ותומפסון בלבד.

גרין קולע מעל אירווינג. איזה קליבלנד וגולדן סטייט נקבל בעונה הבאה? (רויטרס)

ביחד עם השיפור בהגנה של טריסטן תומפסון ובמיוחד של קווין לאב, אלה היו השינויים המקצועיים שהפכו את הסדרה וביטלו את 'יתרון הסמולבול' ממנו פחדו כל כך בקליבלנד אחרי העונה שעברה. והיה גם את ג'יי.אר סמית', שהיה על המגרש הכי הרבה דקות אחרי קיירי אירווינג וג'יימס, ובעצם נלקח תחת חסותו של לברון. עם 8 נקודות רצופות ברבע השלישי, שהחזירו את קליבלנד לחיים אחרי שהווריירס כבר עשו סימנים של בריחה, הוא בעצם קנה את לחמו.

ומה אפשר להגיד על אירווינג, ששתי שלשות קלאץ' ביד שמאל החלשה שלו, עשו את ההבדל במשחק השביעי הראשון שלו אי פעם. "אני לא הכי אתלטי, לא הכי מהיר, אבל אני רוצה להיזכר כשחקן שאין לא יד חלשה", הוא אמר בסוף. "אני זוכר את אבא שלי מלמד אותי, 'אם אתה פורץ לסל משמאל, תקלע בשמאל. אם מימין, תקלע בימין'". אין כמו יום האב על מנת להודות למי שככל הנראה השפיע על האליפות הזו לא פחות מכל דמות משנה אחרת בעלילה.

ונסיים עם מחשבה אחרונה. בעונות האחרונות הקבוצה שהפסידה בגמר תמיד ידעה לחזור ולנצח בשנה שלאחר מכן. קליי תומפסון, שעוד לפני המשחק אמר שהעונה הזו תיחשב לכשלון במידה וקבוצתו לא תזכה באליפות, הוא אחד שלא שוכח מהר. אז כשלון זו אולי מילה חזקה, אבל אין ספק שעונה שהתחילה עם 24 ניצחונות רצופים והסתיימה ברצף של שלושה הפסדים, היא מאכזבת. אולי מתוך האכזבה הזו, נקבל גולדן סטייט טובה הרבה יותר בשנה הבאה. וזה, תודו, מפחיד.