מלוכלכים בסטייל: איטליה הפתיעה לטובה

1. אלישע לוי הגיע אתמול לפארק אולימפיק בליון לצפות במשחק בין בלגיה לאיטליה. זו הייתה התחנה הראשונה שלו במסע מעקב אחרי יריבות נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות המונדיאל המשחקות ביורו. איטליה, שתגיע ארצה בחמישה בספטמבר, אלבניה וספרד. הוא הגיע מלווה בנאווה אשתו, לבוש בחליפה, וזכה לאירוח וי איי פי בתא המכובדים של אופ"א.

איטליה, טוענים בסביבתו, מאוד הרשימה אותו ואת הרשמים דאג להעביר ארצה. 3-5-2 מושלם, פיזיות ונחישות שעזרו לנצח יריבה עדיפה כמעט בכל פרמטר ובטח שהרבה יותר כשרונית. משחק ההגנה האיטלקי תמיד היה איכותי ומאורגן, אבל המאמן הלאומי התרשם דווקא מההצטרפות להתקפה. כשאיטליה עם הכדור, זה נראה יותר כמו 3-3-4.

אלישע לוי. איטליה הרשימה אותו (איתי כהן)

כשהלחץ הבלגי הלך וגבר במחצית השנייה, הוא יכול גם היה להתרשם ממשחק ההגנה. איטליה נלחמה, תרתי משמע, והשיגה ניצחון בשיניים. אך מה שבלט מעל הכול, הוא שזה קרב בלי שום ניסיון להתייפייף. עבירות מכוערות במרכז המגרש על גבול האדום, שחקנים ששווים עשרות מיליונים בזבזו זמן כשגם אנטוניו קונטה בעצמו הצטרף לחגיגה כשבאקט לא ספורטיבי חסם את יאן ורטונגן שבתגובה דחף אותו. השניים, אגב, ייפגשו בעונה הבאה לדרבי לונדוני.

אוהדי כדורגל תוהים לפעמים איפה עובר הגבול. האם כל האמצעים כשרים בדרך להשגת הניצחון? במקרה של איטליה התשובה ברורה. זה היה ניצחון חסר בושה בלי שום ניסיון להציג אותו בצורה אחרת. איטליה ידעה ליזום ולהפתיע במחצית הראשונה ולא התביישה ללכלך את הידיים והרגליים בשנייה. זו הדרך של קונטה, זה מה שיש בסגל ואף אחד לא גם לא ניסה להתנצל על זה או לנתח את זה במילים יפות.

אתם יודעים מה, אולי זה מה שאלישע לוי צריך לקחת מהמשחק הזה. כי נגד ישראל בספטמבר איטליה עם ג'אמפיירו ונטורה תמשיך כנראה לשחק בשיטה של שלושה בלמים, היא לא תעבור שינוי מהותי בסגל ומצב הרוח הלוחמני שלה יהיה תלוי בתוצאה הסופית כאן בצרפת. אבל אם איטליה מבינה את מעמדה במשחק ספציפי, מתגוננת עם כל הלב וגאה בעצמה, למה אנחנו בורחים מזה כמו מאש?

2. שריקת הסיום. כל שחקני הספסל של איטליה פרצו למגרש ורצו לחגוג עם הקהל שישב מאחורי השער. ג'אנלואיג'י בופון הצטרף מהצד השני של המגרש, רץ אחוז טירוף לעבר הקהל נתלה על המשקוף ונפל על הדשא. בופון הוא תופעה. שוער בן 38 שכולו לב וטירוף. הוא צועק את ההמנון, מרגיע את ג'ורג'ו קייליני אחרי הרחקת כדור רעה לקרן, חוגג באקסטזה, מעודד את שחקני ההגנה, מושך זמן ודקה לסיום, כשכדור תועה מסתובב ברחבה, הוא תופס אותו, מחבק ומשחרר צרחה לאוויר שאפשר לשמוע גם ברעש של 55 אלף צופים בליון.

ג´אנלואיג´י בופון. נתלה על המשקוף (רויטרס)

איטליה הגיעה ליורו ללא שני שחקני מפתח, עם סגל אפור ומעט ציפיות. המנטרה הייתה ברורה מההתחלה - לב והקרבה יביאו הצלחה. לכן, יותר מכל נבחרת איטלקית אי פעם, זו הנבחרת של בופון. הוא הסמל, הכוכב, המנהיג, האבא. זו נבחרת שחיה על האנרגיות הבלתי פוסקות שלו. בופון ועוד 10. "היינו קומפקטיים וידענו איך לסבול", אמר השוער בסיום. במילים אחרות, איטליה לא רק יודעת איך לסבול, היא גם אוהבת את זה. הסבל הוא הדלק שלה.

"אני אומר את זה מהרגע הראשון ואתם יודעים שאני לא משקר - זו קודם כל חבורה של גברים ואחר כך חבורה של שחקני כדורגל", המשיך אנטוניו קונטה. "בטורניר כזה אתה צריך חיבור של אנשים שמסתדרים יחד ואני הכי מרוצה לראות כמה כולם שמחים, כולל מי שישב על הספסל. יש אווירה טובה בסגל".

אסור לזלזל בנקודה הזו. בימים הראשונים של הטורניר המילים "לחץ" ו"התרגשות" חוזרים שוב ושוב. כולן מקרטעות, המשחקים צמודים ובכלל, אווירה טובה בונה ומפרקת טורניר לנבחרת. איטליה באה לשחק על הנקודה החזקה שלה - האופי - ולא עשתה דברים שהיא לא יודעת לעשות. זה חיובי, עם שתי השגות. תזכורת: את המונדיאל בברזיל פתחו האזורי עם 1:2 על אנגליה במשחק דומה שהתבסס על מתפרצות, אבל הודחו בשלב הבתים אחרי שני הפסדים נוספים. לכן, במשחקים הבאים קונטה יצטרך להביא גם תכנית אחרת.

3. בלגיה מהווה בדיוק את הדוגמא ההפוכה לאחדות בסגל. זו חבורה נפלאה של אינדיבידואלים שלא מצליחה לעשות את קפיצת המדרגה כנבחרת. כשהקהל הבלגי שצבע את ליון באדום הרעיד את האצטדיון בקריאות בוז לאחר החילופים של ראג'ה נאינגולן ורומלו לוקאקו, אפשר היה להרגיש בחוסר האמון במאמן מארק וילמוטס. גם העיתונאים מאסו בו: "הוא שחצן, מלא בעצמו וחד גוני. הוא ספג נוקאאוט טקטי מביך. איטליה נטרלה לחלוטין את הזאר ודה בראונה ושמרה את בלגיה על שני איומים למסגרת", אמר אחד מהם בסיום.

הרבה דברים בבלגיה לא עובדים ולא מאתמול. השדים האדומים לא נראו טוב במונדיאל (אבל נהנו מהגרלה נוחה והמון מזל ונעצרו ברבע הגמר), הם לא הרשימו בבית המוקדם כולל במשחקים מול ישראל וגם לא במשחקי ההכנה. התירוצים התחלפו. בבלגיה טענו שבשבועות האחרונים האימונים היו בקצב נמוך כי שחקנים חששו להיפצע ולכן הירידה ביכולת. וחוץ מזה, כשיש לך שחקנים כמו הזאר, דה בראונה ולוקאקו, הם לפעמים ינצחו משחקים קשים שלא הולך בהם, אבל זו לא יכולה להיות תכנית משחק.

אנטוניו קנדרבה ודריס מרטנס. האיש של איטליה (רויטרס)

וילמוטס סומך על עצמו. השיטה שלו מקובעת והוא משוכנע שהחילופים שלו, שלקחו אותו לרבע הגמר בברזיל, יצילו את המצב למקרה הצורך. כשלא הולך, הוא יוצא נגד השחקנים וזה בדיוק מה שקרה גם אתמול. הגול הראשון? אי הבנה בין טובי אלדרווירלד ללורן סימאן. החילוף של לוקאקו? לא היה לו ערב שמח. דה בראונה? משחק לא מוצלח. וזה ממשיך וממשיך בלי טיפת ביקורת עצמית. מי יודע, אולי אם בלגיה תסיים טורניר לא מוצלח מבחינתה, כלומר לא תגיע לחצי הגמר, היא סוף סוף תתאים את המאמן לרמת השחקנים.

4. אנטוניו קנדרבה היה איש המשחק של איטליה. אי אפשר היה שלא להתפעל מההופעה שלו: הוא חרש את הקו, עזר בסגירה על הזאר, נשאר לבד מול ורטונגן ולא הפסיק להטריד את הבלגים. הקינוח היה בישול אלגנטי לאחד השערים היפים שנראו עד כה בטורניר. בשיטה של שלושה בלמים ובטח מול נבחרת כל כך כשרונית כמו בלגיה, שחקן קו צריך להיות סוס עבודה שעושה הכול. לקונטה הייתה אפשרות ללכת על אלסנדרו פלורנצי מרומא שממלא כל העונה את התפקיד הזה. הוא הפתיע בענק.

קנדרבה הבקיע העונה 10 שערים בלאציו, אבל כמו כל חבריו הייתה לו עונה בינונית ומלאת תהפוכות. הוא שחקן קו ורסטילי, חרוץ ומסוכן, אבל האווירה בנבחרת הוציאה ממנו דברים שהפתיעו אפילו את אוהדי לאציו. קנדרבה כבר בן 29, אבל משחקים כאלה משנים סטטוס ומקפיצים קדימה. הוא היה מלפפון מבוקש ללא קשר כשאינטר, פאריס סן ז'רמן וגם צ'לסי של קונטה הוזכרו כמעוניינות בשירותיו ותג המחיר שלו נע סביב 20 מיליון יורו. אתמול המספר הזה עלה קצת.

רק תזכורת: קנדרבה היה המצטיין גם באותו משחק מול אנגליה במנאוס לפני שנתיים וגם אז הוא בישל את השער השני. כבר דיברנו על מה שקרה בהמשך.

5. מעניין מה חשב אנטוניו קונטה, המאמן הבא של צ'לסי, על הקלות שבה הצליח אנטוניו קונטה, מאמן איטליה, לנטרל את אדן הזאר. מה שבטוח, טיבו קורטואה הוא הבאנקר של "שניהם". הופעה נהדרת שהיא המשך ישיר ליכולת הכללית של שוערים בטורניר.