יש את מי להאשים: הצצה למחנה של נבחרת אנגליה

1. יש משהו משותף לאנגלים ולישראלים. רכבת הרים של ציפיות ושעון שמתקתק. 1966. חצי מאה ללא תואר או עלייה לגמר של טורניר גדול. 50 שנה שבה קיימת מערכת יחסים בעייתית בין הנבחרת לבין אוהדיה ובעיקר הכתבים שמסקרים אותה. "המתקן מדהים", אומר בהתפעלות אחד הכתבים שמגיע למתחם בעיירה הציורית שנטילי. "חבל שהנבחרת לא באותה רמה", הוא מוסיף מיד. הציניות פשוט חזקה ממנו.

אנגליה התמקמה בעיירה ההיסטורית הסמוכה לפאריס ושופעת בגנים, ירוק, טירות והרבה שקט. הנוף מטמטם, מקום טוב להינעל בו ולהתרכז בכדורגל. הנבחרת נחתה ביום שלישי, ערכה אימון אחד פתוח והציגה שלל חיוכים. "יש פרצופים חדשים, אבל אנחנו מכירים מהנבחרות הצעירות וזה הרבה יותר קל כשמבלים 24 שעות יחד", אומר כריס סמולינג ומוסיף בדיחה על חשבונו של ג'יימי ורדי: "הוא בחור מעניין, אולי אתחיל לעקוב אחריו".

זו נבחרת צעירה מאוד. 11 שלא היו בברזיל, עבור כולם מדובר בטורניר גדול ראשון. הם עשו קמפיין מוקדמות מושלם עם 100 אחוז הצלחה ובחודשים האחרונים הוסיפו ניצחונות על גרמניה, טורקיה, אוסטרליה ופורטוגל במשחקי ההכנה, לצד הפסד בודד להולנד. התוצאה ברורה: הציפיות מתחילות לעלות. לאט, אבל עולות. או כמו שהכתבים האנגלים מסבירים: "כרגע, שחקני הנבחרת מאמינים בעצמם יותר משהקהל מאמין בהם".

כריס סמולינג במסיבת היעתונאים בשנטילי (רויטרס)

2. "אנגליה מרגישה שהיא הפכה את הדף אחרי שמצאה שחקנים צעירים טובים. דלה אלי, הארי קיין ואריק דייר נותנים תחושה שאנגליה מתחילה מחדש אחרי 10-15 שנה של אכזבות. זה מבחן גדול לצעירים, והתחושה היא שאנגליה חזקה יותר מבחינה התקפית. הדאגה היא ממשחק ההגנה ובמיוחד מהבלמים. אבל השילוב של ורדי וקיין בהתקפה, מרגש", מסביר ל-ONE פול הייוורד, כתב "דיילי טלגרף".

"רוי הודג'סון מאמן זהיר והוא החליט שיש לו את השחקנים הדרושים לשחק בסגנון התקפי. אם תרצה, סגנון אנגלי. התקפות מתפרצות, אנרגיות, קצב ולחץ גבוה. המונדיאל בברזיל היה אסון. אנגליה הודחה אחרי שמונה ימים. זה היה טורניר מביך, אבל מאז הנבחרת התאוששה היטב עם 10 ניצחונות במוקדמות. הודג'סון זורם עם הצעירים. הוא זורם עם הסגנון שהביא ללסטר אליפות. הוא ישחק בצורה דומה", ממשיך הייוורד.

העיירה שנטילי (ענבל מנור באמצעות HUAWEI P9)

שנטילי (ענבל מנור באמצעות HUAWEI P9)

הדעה של הייוורד היא הרווחת בין העיתונאים האנגלים. האליפות של לסטר, לה נציג בודד בסגל (ורדי), תשפיע על סגנון המשחק. כלומר, אנגליה תחזור למקורות ולמסורת ובפרק הזמן הנוכחי זה יכול להספיק. הודג'סון ישנה מעט מעורו כדי להתאים את עצמו לחבורה דינמית, לוחמנית ומלאת כישרון בחלק הקדמי. לסטר, שמהווה מקור השראה לאנדרדוג ברחבי העולם, גורמת לאנגלים להאמין מחדש. בעצמם.

הייוורד מפרט: "בפרמייר ליג יש חבורה מדהימה של מאמנים מרחבי העולם. שילוב נהדר. העונה נגמרה וראינו אלופה שמשחקת בסגנון מאוד אנגלי: 4-4-2, שני חלוצים, מתפרצות, לחץ והגנה חזקה. ההרגשה במחנה האנגלי היא שהשחקנים שיש כאן יכולים להביא את הסגנון הזה לאליפות אירופה. בעבר, זה לא היה טוב מספיק. הכדורגל האנגלי נחשף במערומיו בטורנירים כאלה. הוא לא היה מתוחכם מספיק ולא אירופאי מספיק. אבל כרגע, יש תחושה שעם הצעירים האלה זה יכול לעבוד ולהתאים לזמן הנתון בו נמצא המשחק בהיסטוריה".

רוי הודג´סון באימון נבחרת אנגליה

3. מסיבת העיתונאים של סמולינג קלילה. שאלות קלות, אפס הצהרות ושוב מתקבלת התמונה. יש הרבה מאוד התלהבות בתוך הנבחרת מעצם העובדה שמדובר בחבורה די נרגשת של ילדים חסרי ניסיון ומלאי חלומות בהנהגת וויין רוני - סוג של ילד מגודל בפני עצמו. ההתלהבות הזו מתקבלת בצורה קצת ספקנית בקרב מי שחוו אכזבות בשנים האחרונות.

הסקפטיים טוענים שלצד המגוון הנהדר של שחקני התקפה, ההגנה לוקה בחסר. "גם אם אחמיץ את המשחק הראשון, יש לנו פתרונות בכל עמדה", הודף סמולינג, שמושך פציעה קלה, את הטענות. בגיל 26 הבלם שהודג'סון הביא ממיידסטון יונייטד החובבנית לפולהאם ב-2008, זה שלואיס ואן חאל לא זכר את שמו וקרא לו "מייק", אמור להוביל את ההגנה לצד גארי קייהיל הוותיק (23 הופעות ליגה בלבד העונה) והמגנים קייל ווקר ודני רוז עבורם זהו טורניר גדול ראשון.

"אין פקטור של פחד או עייפות. אנחנו מרגישים רעננים ומתרגשים להיות חלק מאירוע כדורגל גדול. הניצחונות במשחקי האימון היו הכרחיים לשמור על המשכיות כי קשה להתאושש מפתיחה רעה, ולכן טוב שאנחנו מגיעים במומנטום. אני מקווה שנגיע רחוק. זו ההזדמנות שלנו", טוען הבלם. כשנשאל על הלקח מברזיל הוא מסתפק ב"זה היה מזמן. למדנו את מה שהיינו צריכים ללמוד. אנחנו נהנים יחד".

ג´יימי ורדי (רויטרס)

הייוורד מצנן את ההתלהבות ומציג את הגישה הנגדית: "רבע גמר לא מספיק. יש אנשים שאומרים שהודג'סון צריך להמשיך אם אנגליה תגיע לרבע, אבל האמת היא שאנגליה צריכה ללכת רחוק יותר עם החבורה הזו. היינו ברבע הגמר כמה פעמים וצריך להתקדם ולעשות צעד קדימה. כל דבר פחות מחצי גמר יהיה עוד הופעה מאכזבת. אנגליה מעולם לא הייתה בגמר יורו. היא לא הייתה בגמר טורניר גדול מאז 1966 - 50 שנה. זו עובדה כואבת.

"הציפיות התמוטטו. אנגליה לא הייתה ביורו 2008, הייתה גרועה בדרום אפריקה עם התבוסה לגרמניה ואפילו יותר גרועה בברזיל. ב-2012 זו הייתה נבחרת מבוגרת. עם השנים, הציפיות ירדו. לא הייתה עוד תחושת ההתנשאות שאתה מקבל מנבחרות אנגליה. עכשיו הציפיות עולות. אוהדי הפרמייר ליג ראו את קיין מבקיע 25 שערים, ראו את ורדי מבקיע 24, ראו את אלי מתפתח להיות קשר התקפי מרגש ואת דייר. האוהדים מרגישים שמותר להם להתלהב, אבל המציאות היא שבשנים האחרונות הם הפכו יותר מציאותיים".

קרבאליו מקדים את ווין רוני (רויטרס)

אולי המטרה הריאלית יותר היא המונדיאל ברוסיה?

"זו טענה מקובלת באנגליה, אבל אני לא חושב שאפשר לדחות יותר את רגע ההעפלה לגמר. 50 שנה זה יותר מדי. זה הרגע. הנבחרת צעירה, אולי צעירה מדי, אבל צריכה להראות שאנגליה יכולה להגיע לטורניר ולהגיע לארבע האחרונות או אפילו לשתיים האחרונות כי חצי מאה זה יותר מדי זמן לחכות".

4. כדי להמחיש את ההתלהבות הילדותית במחנה האנגלי, קבלו את הסיפור שמעסיק את תקשורת הספורט בממלכה. הקפטן רוני החליט שאנגליה תביא עמה לטורניר את הקמע החדש - "ליאו האריה", בובה שכל שחקן בתורו צריך לשמור עליה ולדאוג לה. אגב, יש אנשים לשחקן שהבובה "נפגעת" בזמן המשמרת שלו. ולפיכך, יש שחקנים שכבר מתכננים "חטיפה" כדי שהעונשים ייצאו לפועל.

תתפלאו, אבל הסיפור שמאחורי ליאו האריה, שכמובן נמצא בשנטילי ויגיע למשחק הפתיחה של הנבחרת מול רוסיה במארסיי, הוא אחד השמורים בסגל. "אתם תראו שחקנים סוחבים אותו ואני לא מוכן להרחיב", אומר סמולינג. "אל תשאלו אותי עוד שאלות בנושא", הוא יורה ומרק מסכים לומר: "סחבתי אותו למשחק מול פורטוגל (בו כבש את שער הניצחון), אז אולי הוא מביא לי מזל". אז קמע כבר יש וגם אוסף של תירוצים. אין ספק, אנגליה מוכנה לצאת לדרך.

סמולינג וליאו האריה

5. האם בקמפיין הבא של הנבחרת ערן זהבי יארגן בובה קטנה של היעל?