זהבי: אני לא מרים ידיים, מתחייבים להילחם

זה מתקרב. ביום שני בשעה 21:45 תפתח נבחרת ישראל את קמפיין מוקדמות מונדיאל 2018 עם קפטן חדש. ערן זהבי, חלוץ גוואנגז'ו ר.פ הסינית, ירש את הסרט והיה הקפטן החדש של הנבחרת בקמפיין. זהבי שיתף בתחושותיו בטור אישי מיוחד שכתב לאתר הרשמי של ההתאחדות לכדורגל.  

"התגעגעתי. מאוד. ומאז שמוניתי לקפטן הנבחרת, אפילו יותר מתמיד. לכאורה זה רק סרט על היד וכל השאר אותו הדבר, אבל בפועל התחושות שונות לגמרי. אני יודע שזה גם מה שחווה כל מי שזכה לכבוד הגדול שכרוך בהיותך קפטן נבחרת ישראל הבוגרת. שיא, שמביא עמו מחויבות עצומה ורצון עז להיות זה שמוביל את החברים שלו להישגים האפשריים הטובים ביותר.

המעבר שלי לליגה הסינית ניתק אותי בהרבה מובנים מישראל. המרחק הגיאוגרפי העצום מביא עמו קשיים לא פשוטים ודברים שהיו מובנים מאליהם עד כה כבר אינם כאלה. אני אמנם מתעדכן כל הזמן במה שקורה כאן, בישראל, אבל חסרים לי המפגש עם האנשים, הריחות, הטעמים, חיי היום יום להם הורגלתי. גם בגלל כל אלה, החזרה לנבחרת, למגרשים בישראל, ובעיקר המפגש המחודש אתכם, הופכים את הציפייה לכל כך גדולה.

הקמפיין האחרון הסתיים באופן מאכזב מאוד מבחינתי ומבחינת כל חבריי לנבחרת. לא הגענו לשלב ההצלבה אותו הצבנו לעצמנו כיעד ראשוני, ונעדרנו שוב מטורניר גדול. רצינו, שלא יהיה לאף אחד מכם ספק. ניסינו, עשינו כל מה שהיינו יכולים, השקענו, חלמנו, קיווינו, אבל זה לא הסתייע. בלי תירוצים, בלי האשמות, הטובים יותר העפילו. אנחנו לא בורחים מלקיחת אחריות ולעולם נדע להישאר מאוחדים, בניצחונות ובהפסדים.

הזיכרונות הטובים ביותר שלנו אינם בהכרח ניצחון כזה או אחר, אלא בעיקר התחושה שהענקתם לנו כאשר עלינו לכר הדשא. ידענו שתהיו שם עבורנו, ורק חיכינו לצאת אל הר הגעש. בסמי עופר ובטדי. ביום גשם, ביום של חום, באמצעו של גל פיגועים קשה, היציעים היו מלאים, הכחול-לבן אכלס כל פינה באצטדיון, השאגות נשמעו, השירים הדהדו, מחיאות הכפיים הסעירו, גלים עלו וירדו, דגלים הונפו ואהבה ללא תנאים הורעפה עלינו. מעולם לא אכזבתם, ובכל דקה הרגשנו שבבית הזה אנחנו תמיד במקום הראשון.

אלישע לוי (עמרי שטיין)

אני לא מרים ידיים, וכך גם חבריי, המאמן שלנו, הצוות המסור וכל מי שהוא חלק מנבחרת ישראל. עם כל הכבוד לאיטליה, ספרד, אלבניה, מקדוניה וליכטנשטיין. לא מזלזלים באף יריבה, לא מוותרים על אף נקודה מראש. עולים, נותנים הכל, נלחמים מהרגע הראשון עד לשריקת הסיום, משאירים את כל מה שיש לנו על כר הדשא. אני מתחייב. אנחנו מתחייבים.

וזה גם מה שאני רוצה לבקש מכם. אל תפסיקו להאמין, אל תפסיקו לעודד לרגע, הרעישו, תנו לנו את הדחיפה שאנחנו זקוקים לה. אנחנו שומעים אתכם בכל רגע, רואים כל מחווה, צמאים לחום ולאהבה שאתם מעניקים לנו. כבר אמרתי לכם, התגעגענו. מאוד. מאוד".