בגרות בהצטיינות: הערב הגדול של הפועל ב"ש

1. 19 שנה עברו מאז שליוון לא הייתה קבוצה בשלב הבתים של ליגת האלופות. עונת 1997/8. אותה עונה בה הפועל באר שבע עברה בפעם השנייה והאחרונה בתולדותיה סיבוב באירופה. לפני שנתיים, כשב"ש של אלישע לוי שבה למפעלים האירופיים לאחר היעדרות ארוכה, אמרו במועדון שהקבוצה צריכה קמפיין טוב בשלב הבתים של הליגה האירופית כדי לצבור מסורת. אז אחרי שנתיים של הדחות מול ספליט ות'ון, לב"ש יהיה העונה לפחות קמפיין בשלב הבתים של הליגה האירופית. המסורת האירופית הלא קיימת של המועדון נבנתה ב-0:1 על אולימפיאקוס. כן, זה הישג השיא של המועדון בכל הזמנים. כן, יותר מהזכייה באליפות. 

אי אפשר לנתק הצלחה בזירה המקומית מזו במסגרות האירופיות. הישג מקומי הופך כמעט חסר משמעות אם אין לו המשכיות באירופה בשנה שאחרי (לפרטים: מכבי חיפה). אי אפשר להצליח באירופה ללא מסורת. הצלחה מביאה ניקוד. ניקוד גורר הגרלות נוחות ומקל את הסיכויים להצלחה. ברק בכר יודע את זה. פליטת פה שלו חשפה שהמטרה הושגה וגם המשפט: "לא מוותרים על שום דבר", והעובדה שכל אחת מחמש היריבות האפשריות נוחה על הנייר מאולימפיאקוס לא ישנו את התמונה. ב"ש קיבלה עונה אירופית עד דצמבר. אתם יודעים מה, אולי אפילו עדיף לה שזה יהיה בליגה האירופית (לפרטים: מכבי והפועל תל אביב).   

2. בגדול, ישראלים אוהבים את הנציגות באירופה. זה קטע כזה של ישראלים. תקראו לזה פטריוטיות, גאווה לאומית או לקפוץ על העגלה. יש חיבור בלתי מובן כש"מישהו משלנו מצליח". זה בא לידי ביטוי במיוחד כשמדובר בספורטאי/מאמן אינדיבידואל. חיינו עם אייל ברקוביץ' באנגליה, קפצנו עם יוסי בניון בברנבאו ושיננו את לוח המשחקים של דייויד בלאט ועוד לא דיברנו על הטניסאים והספורטאים האולימפיים. אבל זה נכון גם בספורט קבוצתי. היו לנו הצלחות והצלחות לא שוכחים.

מכבי חיפה ריגשה ב-1993 מול ספרטק מוסקבה ובפארמה, אלכסנדר קומיסטי שבר לנו את הלב עם השער שמנע ממכבי תל אביב עלייה לליגת האלופות שנתיים לאחר מכן. הירוקים שוב סחפו ב-1998 עם העפלה לרבע גמר המחזיקות, הפועל תל אביב פתחה את השנים היפות של הכדורגל הישראלי עם הקמפיין הבלתי נשכח תחת דרור קשטן בגביע אופ"א ב-2001. מכבי חיפה עלתה לשלב הבתים בצ'מפיונס שנה לאחר מכן ומכבי ת"א עשתה זאת ב-2004.

ב-2006 שוב הייתה זו מכבי חיפה של רוני לוי שסיימה מסע מדהים בשמינית גמר גביע אופ"א. הפועל ת"א הבריקה בליגה האירופית ב-2009 ושנה לאחר מכן עלתה לשלב הבתים באלופות. מכבי ת"א הדיחה את אולימפיאקוס ופנאתינייקוס והעפילה שלוש פעמים לשלב הבתים וגם עירוני קריית שמונה עשתה את הבלתי יאומן. אתמול (רביעי) הפועל ב"ש, זאת שחתומה על השפלות ברצלונה ורודה, התקבלה רשמית לחבורה. ויותר מזה.

אניימה כובש מול ליון בקמפיין של הפועל ת"א באלופות

הרי מכבי והפועל ת"א מעולם לא יהיו קונצנזוס. תאהבו אותן או תסלדו מהן, אבל הן לא יקבלו פרגון מלא מאוהדי היריבה. מכבי חיפה הייתה סוג של קונצנזוס. הראשונה ששברה את המחסום והצליחה בזירה האירופית. הביאה כבוד. הפועל ב"ש היא הילד החדש בכיתה שכולם אוהבים. הפועל ב"ש היא מכבי חיפה החדשה.

3. ברק בכר עלה אתמול כיתה. רשמית, הוא התיישב על כס הטקטיקן המוביל מבין המאמנים הישראלים. טיפוסים מרשימים ישבו על הכסא לפניו. דרור קשטן החזיק בתואר שנים, אחר כך בא אלי גוטמן ואפילו רוני לוי התהדר בו לפרקים. שלא תטעו, בשום צורה שהיא הפועל ב"ש היא לא קבוצה ברמה של אולימפיאקוס. היא עברה בזכות העובדה שניצלה עד תום את הסיטואציה ונקודות התורפה של היריבה, האמינה בעצמה, שיחקה ללא לחץ והגיעה מוכנה בצורה מושלמת.

לפני המשחק הראשון, בכר התלבט לגבי המערך. כשההרכב השני ששיחק בשיטה של אולימפיאקוס הביך את ההרכב הראשון במשחקון פנימי, הוא הבין שמשהו לא עובד. מספרים שהוא חזר לדיסקים ונתקל במשחק אימון של היוונים מול גנט לפני מספר שבועות. הקבוצה של רמי גרשון וקני סייף משחקת באופן קבוע במערך של שלושה בלמים והיא הקשתה על אולימפיאקוס. אז בכר אימץ, סחט 0:0 טריקי ביוון וידע להעלות הרכב שיאפשר לו לזוז לארבעה בהגנה בלי חילוף. בדקה ה-27, אחרי דקות ארוכות של שליטה יוונית מוחלטת, הוא עשה את השינוי והרוויח דומיננטיות מול הקישור המעובה של ויקטור.

דרור קשטן. החזיק בתואר הטקטיקן במשך שנים (רדאד ג´בארה)

הפועל ב"ש לא שיחקה בונקר בפיראוס ולא ניצחה במזל בישראל. היא הגיעה ליותר מצבים ושיחקה על הנקודות החזקות שלה: העוצמות של טוני וואקמה מול הרכב ללא שחקני אגף של אולימפיאקוס, העליונות הטכנית של מאור מליקסון והציגה בפעם השלישית ברציפות משחק הגנה קבוצתי מרשים ולא ספגה. כשבכר הרגיש שהיוונים מאבדים את הראש, הוא עשה שני חילופים עם אוריינטציה התקפית ושלח עוד מאסה בדמות לוסיו וקשר מרכזי יותר מאיים - מהראן ראדי - שגם בישל את שער הניצחון. השער, אגב, הגיע אחרי תרגיל כושל במצב נייח. מתי בפעם האחרונה ראיתם קבוצה ישראלית מנצחת בדקה קריטית משער במצב נייח ולא להיפך?

עם המחמאות לבכר, מגיעה אחריות כבדה. לא לנצל לרעה את הכוח שיש לו בידיים. במילים אחרות, אסור לו להישאב לתוך המחמאות, התארים, הסופרלטיבים וההשוואות. גם כשאתה מסוגל לעשות הרבה דברים עם הסגל שלך, לפעמים צריך להיות מינימליסט, לא לבלבל את השחקנים ולא לזרוק למערכה את כל מה שאתה יודע לעשות. תזכורת: כשבכר ניסה להיות לעשות יותר מדי שינויים, ב"ש שלו חוותה נפילה בפלייאוף העליון.

צריך לומר את האמת, במשחקים גדולים ומכריעים, כשכל הסגל בריא, התחרות האמיתית היא על שתי עמדות - הקשר השלישי לצד ג'ון אוגו ואובידיו חובאן והחלוץ. הסגל, כרגע, עמוק יותר לעומת העונה שעברה. זה טוב ואפילו חיוני להתמודדות בארבעה מפעלים, אבל גם טריקי. "יש לי הרבה דקות לחלק", אמר אתמול בכר. אבל גם הוא יודע שאף שחקן לא אוהב להיות מוגדר כ"שחקן גביע הטוטו". להזכירכם, בן שהר ומאור בוזגלו לא שותפו אתמול. יובל שבתאי לא נכלל בסגל מסיבות מקצועיות ומוחמד גדיר יחזור בשלב כזה או אחר מפציעה.

ג´ון אוגו ואובידיו חובאן. מי יפתח לצדם בקישור? (רדאד ג´בארה)

עם הכסף שנכנס, ואלונה ברקת כבר הבטיחה הכנסה מינימלית של כשבעה מיליון יורו ממענקים כספיים, מכירת כרטיסים וחסויות, בא התיאבון. ב"ש קבוצה מבוגרת. חמישה שחקנים ששיחקו אתמול חצו את גיל 30. היא צריכה להתכונן ליום שאחרי, לפציעות ולחלוקת עומסים. עוד יגיע מגן שמאלי - כנראה זר - להחליף את אופיר דוידזאדה ויהיה פיתוי להחתים גם קשר, למשל רועי קהת, חביבו של בכר מקריית שמונה. אלא שבמצב הנוכחי כל החתמה תצטרך לבוא לצד שחרור. שבעה שחקנים על שלוש-ארבע עמדות זה המון. שמונה זה כבר מתכון לפיצוץ.

מכבי ת"א הצליחה בשנים האחרונות להעמיד סגל נוצץ ולשמור על שפיות בחדר ההלבשה בזכות היררכיה ברורה ונטרול אגו. לבכר יש היררכיה ברורה מאוד, אבל הוא עדיין לא לגמרי למד להשתלט על האגו של שחקניו. עד דצמבר, הפועל ב"ש תחווה חוויות שלא הכירה, עומס משחקים מטורף ושילוב ראשון אי פעם בין מטרות בליגה לרצון לעשות קמפיין אירופי שלכל הפחות לא ייחשב כסיוט ויפגע באותן מטרות בליגה. כל החלטה מקצועית תשאיר גם פרצופים ממורמרים. לכן, עכשיו הזמן של בכר לקבל החלטות קשות. להבין מי לא מסוגל להתמודד עם ההשלכות של להיות שחקן גביע הטוטו.    

4. ויקטור סאנצ'ס נכנס לחדר מסיבת העיתונאים בטרנר במבט מרוקן. מימינו ישבה המתורגמנית הצמודה מספרדית ליוונית. משמאלו המתורגמן לעברית, לפניו חבורה של עיתונאים צמאי דם כשברקע משקיפים אנשי המועדון. פלאש בק. בפעם האחרונה שאולימפיאקוס שיחקה משחק מוקדמות בשלב מוקדם של הקיץ היא הודחה מול מכבי ת"א. הגרמני אוואלד לינן ישב באותו ערב חם בבלומפילד בקיץ 2010 עם אותו מבט מושפל. השאלה הראשונה שהופנתה אליו הייתה: "מתי אתה מתפטר?". למחרת, אגב, הוא כבר לא היה מאמן הקבוצה.

ויקטור סאנצ´ס. עתידו לא מבטיח בשלב זה (מרטין גוטדאמק)

לוויקטור הזכירו את האיום של הבעלים מרינאקיס שלשחקנים אין מה לחזור ליוון במקרה של הדחה. הוא התפתל, לקח אחריות, טען שהכתובת הייתה על הקיר, על הבעיות המקצועיות, על שינויים דרושים, דיבר על ההגעה המאוחרת שלו ובעיקר נראה המום. כשאמר: "ספגנו שער מהמגן השמאלי", אפשר היה להבין דבר אחד ברור. ויקטור, המאמן שסחט 2:2 עם דפורטיבו לה קורוניה בקאמפ נואו בשנה שעברה, לא הגיע מוכן. הוא לא חשב על הדחה. הוא לא למד את הפועל ב"ש. "אולימפיאקוס הפסידה 25 מיליון יורו ועכשיו אנחנו צריכים לבנות הכל מחדש", מסביר עיתונאי יווני. "זה לא מריח טוב עבור ויקטור".

5. טופ 5 הניצחונות הגדולים של ישראליות במפגשים כפולים במסגרות אירופיות (רק משחקי נוקאאוט, לא משחקים בשלבי בתים): 5. מכבי פ"ת - פרטיזן בלגרד (4:5 בסיכום שני המשחקים, 2005). 4. מכבי ת"א - פנאתינייקוס (2:4, 2011), 3. הפועל ב"ש - אולימפיאקוס (0:1, 2016), 2. מכבי חיפה - פ.ס.ז' (3:4, 1998), , 1. הפועל ת"א - צ'לסי (1:3, 2001). כמעט נכנסו: טורפדו מוסקבה, לוקומוטיב מוסקבה, צסק"א מוסקבה, רד בול זלצבורג (פעמיים), פארמה.