"שמעוני ולנדאו - נכשלתם בקבלת ההחלטות"

“שמעוני ולנדאו - נכשלתם בקבלת ההחלטות” – כך מנתח בטור מיוחד עבור ONE, עורך הדין רון גנט ממשרד פירון. כזכור, בית הדין העליון ביטל השבוע את החלטת בית הדין המשמעתי לפיה בן רייכרט יושעה עד לקיום הדיון, אשר מועדו נדחה, לבקשת הפועל תל אביב, למועד שלאחר קיום המשחק מול הפועל אשקלון.

קשה להתעלם מהדמיון הרב שבין המקרה הזה לבין המקרה של פרדראג ראיקוביץ’, שניהם לפני המשחק הגורלי עם יריבתם הישירה (זו על האליפות וזו על הירידה), אבל יש הבדל גדול. במקרה של ראיקוביץ’ היה ספק אם יוסי אבוקסיס נדחף או מעד, בעוד שבמקרה של רייכרט הוא נראה בבירור חובט בשחקן המחזיק בכדור.

חרף הספק שהתעורר במקרה של השוער באשר לנסיבות האירוע, ההתאחדות הייתה נחרצת בנושא האלימות ופעלה באופן מהיר לקיום דיון בעניינו ולהרשעתו. אגב, סירוב לדחיית מועד הדיון לבקשתה של מכבי תל אביב ומבחינת ההתאחדות הדבר אמור היה להביא להרחקתו מהמשחק הבא, גם אם הוא גורלי עבור קבוצתו.

ישראל שמעוני וגיורא לנדאו (רדאד ג'בארה)

במסגרת הדיון בביהמ"ש המחוזי הסביר ב"כ של ההתאחדות כי "חלק מעניין השוויוניות הוא שהעונש יבוצע מיד אחרי הכרעתו. כל הקבוצות מסתכלות על הדבר הזה ותהיה פגיעה קשה אם תהיה התערבות בהחלטת בית הדין, גם אם יזיזו את מועד הביצוע. בספורט, לטיימינג יש חשיבות".

במקרה של רייכרט, אף על פי שנראה בבירור שהוא חובט בכוונה בשחקן היריבה ולא אמורה להיות סיבה ממשית שלא לקיים את הדיון במועדו, התקבלה ההחלטה בבתי הדין ב"שיטת הסלאמי" – קודם כל בית הדין המשמעתי הסכים לדחות את מועד הדיון ובהמשך בית הדין העליון ביטל את החלטת בית הדין המשמעתי בנוגע להשעייתו של השחקן עד למועד הדיון . בפועל, יוצא מכך שאפשר לרייכרט לשחק במשחק הגורלי של הפועל תל אביב מול הפועל אשקלון.

לאור העובדה כי קיימים עוד הבדלים בין המקרים, קטנים אך יש שיטענו שהם משמעותיים – רייכרט הוא שחקן ישראלי שמשחק בקבוצה שניצלה מפירוק ונלחמת על מקומה בליגת העל ומנגד ראיקוביץ' הוא שחקן זר שמשחק בקבוצה עשירה שנאבקה אז על האליפות - אחידות ושוויון בהכרעות שיפוטיות הינן הכרחיות ולא רק לצורך הרתעה עתידית, אלא בעיקר למניעת המשך הידרדרות בכבוד לבית הדין, אשר עליה התריע עו"ד אפרים ברק.

בן רייכרט (איציק בלניצקי)

אשר על כן, לא רק שקיימת ציפייה לגיטימית כי בית הדין העליון יפעל באופן שוויוני, בהתאם לעמדתו המוצהרת, אלא שזו חובה בסיסית המוטלת על כל גוף המוסמך לכך ונכון היה לו ביה"ד העליון לא היה הופך את החלטתו של בית הדין המשמעתי.

ביום חמישי השבוע התקבלה החלטה של בית הדין המשמעתי בעניינם של בני סכנין ומוחמד אבו יונס. לפי כתב האישום שהוגש - לאחר שכתבת ONE דיווחה שבמחצית המשחק נשמעו קללות קשות, בחלקן בעלות אופי גזעני, במחנות אוהדי שתי הקבוצות, הורה אבו יונס לגורמים מטעמו, מלווים במאבטחים, להרחיק את העיתונאית מתחומי האצטדיון. כתב האישום מציין כי במהלך הולכתה של העיתונאית בליווי המאבטחים החל הקהל לקרוא לעברה קריאת גנאי ובהמשך לכך כאשר פגשה באבו יונס, החל זה בשורת גידופים וקללות לעברה ודרש מהמאבטחים להרחיקה. גם בהמשך, לפי כתב האישום, אוהדי בני סכנין קיללו ואיימו על העיתונאית. אותה עיתונאית העידה בדיון כי כשהיא ירדה למטה אבו יונס הגיעה לעברה בריצת אמוק כמו אחרון האוהדים עם עוד מאבטחים וקרא לה סתומה ומפגרת, ואף אמר שהוא לא רוצה אותה באצטדיון ושיעיפו אותה.

מוחמד אבו יונס. ענישה רפה ומסוכנת (רדאד ג'בארה)

בהחלטת בית הדין נכתב כי מדובר באירוע בעל אופי חמור ביותר אשר יש בו פוטנציאל פגיעה קשה, הן בתקשורת על כל ההשלכות שיש לפגיעה כזו בחופש הביטוי ובחופש העיתונות והן בכדורגל הישראלי. אבו יונס, אשר מעבר להיותו יו"ר קבוצה, הינו אף חבר הנהלת ההתאחדות ודירקטור במנהלת, וככזה חלה עליו חובה יתרה לעשות כל שעל ידו בהגנה על אמצעי התקשורת ועל העיתונאים הבאים לסקר את הקבוצה ואת משחקיה. דומני שאין צורך להרחיב בחשיבותו של חופש העיתונאות, עניין אשר נחשב בעיני רבים לאחד מערכי היסוד של מדינה דמוקרטית. חופש העיתונות אומנם לא מוכר בחוק אך מוזכר ומוסדר בפסיקה.

גם עניין זה של מתן הרשאה סלקטיבית לכתבי עיתונות מסוימים הוסדר זה מכבר בפס"ד כלבו, שם הפועל חיפה אסרה על כתבי הספורט של העיתון כלבו להשתתף במסיבות עיתונאים שעורך המועדון וביהמ"ש קבע, בין היתר, כי אין מקום להפלות בינם לבין עיתונאים אחרים המצוידים בתעודות, כנ"ל הזכאים להיכנס ליציע העיתונות ולבצע משם את עבודתם וחייב את הפועל חיפה לאפשר למבקשים להיכנס ליציע העיתונות שבאצטדיון העירוני/ציבורי שבקרית אליעזר שבחיפה, לצורך ביצוע עבודתם השוטפת וסיקור משחקי כדורגל. על אף התיאורים הקשים מסכנין והתנהגותו האלימה של אבו יונס, בחר בית הדין בעונש קל, משקל נוצה. ענישה רפה זו מסוכנת לכדורגל ולחופש הביטוי.