נולד מחדש: ברק יצחקי יכול להציל את ארבלדזה

שני משחקים בהרכב הפותח – שני שערים. ברק יצחקי קטע בשבוע שעבר בצורת של שמונה חודשים בליגת העל, ובשבת הוא הרשית בפעם השנייה ברציפות והעניק למכבי תל אביב 0:1 על מ.ס אשדוד, כדי להפוך לנקודת האור היחידה של הצהובים בהתקפה. שוטא ארבלדזה, שהעלה אותו לכ-20 דקות במשחקים האחרונים, מצא פתרון לשלל הבעיות שלו בחלק הקדמי בדמותו של יצחקי המנוסה.

החלוץ היצירתי בולט במשחק העומד של מכבי ת"א ונראה מעולה, אז למה שלא יקבל יותר קרדיט? יצחקי הוא החיזוק של מכבי עוד לפני פתיחת חלון ההעברות. הוא אותת לג'ורדי קרויף, והמסר הועבר: במקום לפזר כספים גדולים ולהנחית שמות סקסיים, אולי כדאי לו לרמוז לארבלדזה שיעיף עוד מבט אל עבר הספסל. שם נמצא הפתרון.

עד לשני המחזורים האחרונים בהם פתח בהרכב וקיבל 70 ו-81 דקות בהתאמה, יצחקי שימש בעיקר כמחליף. ממוצע הדקות שלו היה מעליב עבור שחקן עם היכולות שלו. ארבלדזה לא ספר אותו. לפתע חל השינוי, אולי מתוך הבנה שהוא חייב עוד "תחבולן" שיוכל בנגיעה חכמה או בעזרת תנועה נכונה, לפרוץ את מערכי האוטובוס השונים שמציבות קבוצות ליגת העל נגד מכבי ת"א העונה.

ברק יצחקי וקיארטנסון חוגגים (רדאד ג'בארה)

ולהלן פירוט דקות הליגה של יצחקי העונה: 12 מול הפועל חיפה, 36 מול הפועל אשקלון, 36 מול עירוני קריית שמונה, 15 מול בני יהודה, 27 מול מכבי פתח תקווה, 23 מול מכבי חיפה, 10 מול הפועל תל אביב, 4 דקות בתוספת הזמן מול בית"ר ירושלים, 54 מול מ.ס אשדוד (המשחק היחיד בו פתח בהרכב עד השניים האחרונים), 19 מול הפועל כפר סבא ובסך הכל - 236 דקות בעשרה משחקים בהם שותף וממוצע של 23.6 דקות למשחק בליגת העל. אך כאשר הדקות מגיעות, וגם הביטחון מצד המאמן שפתח עמו בשני משחקים ברצף, יצחקי החזיר להראות לכמה רגעים את השחקן שמכבי ת"א צריכה. עכשיו, הוא מבקש המשכיות.

רנה מולנסטיין מדבר, בעוד יוסי אבוקסיס עושה. הרבה. בארבעה מתוך חמשת המחזורים האחרונים, בהם היא לא מנוצחת, בני סכנין לקחה נקודות עם שערים מאוחרים ב-20 הדקות האחרונות (בשלושה מהם אחרי הדקה ה-90). בלי הרבה אמצעים, אבוקסיס ממשיך לבנות את סכנין כקבוצה האמיצה והנועזת ביותר בכדורגל הישראלי.

ביום שני היא ביצעה קאמבק מרשים על חשבונה של מכבי חיפה עם שני שערים כאלו – רמזי ספורי (74) וז'אורז'יניו (90), והם מחקו שער יתרון מוקדם של דקל קינן. בני סכנין הוכיחה שוב כי היא קבוצה חסרת מעצורים או פחדים. קבוצה בצלמו ובדמותו של אבוקסיס, שרק הולך ומתבסס כאחד המאמנים היותר משפיעים בליגת העל.

רנה מולנסטיין. מדבר הרבה (נעם מורנו)

מנגד, ההולנדי השיג ניצחון אחד מששת המשחקים האחרונים, אבל יש תהליך בחיפה. ובעיקר בלבול. המערך משתנה בתכיפות תוך כדי משחקים, שחקנים מחליפים עמדות ולא באים לידי ביטוי, המאמן אובד עצות על הקווים וגם על הספסל אין לו פתרונות, אבל יש תהליך – לשמור על פאסון בעמדת הראיונות ולאבד שליטה באזור הטכני. התלות של מכבי חיפה בהבלחות של אלירן עטר, במשחקים מול הגדולות, ובמילה תהליך – לא רצינית.

בצמרת הכדורגל הישראלי יש מקום רק לאדומה אחת. בראשון אירחה הפועל באר שבע את הפועל תל אביב בטוטו טרנר ל"דרבי האדומות", ובעיקר למשחק בו אוהדי האורחת מת"א פגשו את עברם הרחוק. וגם גל שיש ואביחי ידין. השרידים האחרונים מהקבוצה ההיא של אלי גוטמן. אותה קבוצה שהגיעה לשיא בעונת 2009/10 וזכתה בדאבל, בעוד ב"ש דשדשה במקום התשיעי של ליגת העל. קבוצה שמזכירה מאוד את הפועל ב"ש של ברק בכר הנוכחית בהרבה מובנים, לגביהם קצרה היריעה.

שש שנים וחצי חלפו מאותו רגע עד הישועה של הקבוצה מבירת הנגב. ב"ש זכתה באליפות היסטורית אחרי 40 שנה בתום עונת 2015/16, והפועל ת"א סיימה את העונה במקום התשיעי. השתיים החליפו מקומות גם בעונות 2012/13 ו-2014/15 (3 ו-8 ולהיפך). בתווך, הן חלקו יחד מקום בטופ 4 בעונת חפיפה, ומגמת ההידרדרות של התל-אביבים בשנים האחרונות, ברורה לכל.

אדומה אחת, הפועל אחת. ב"ש החליפה את ת"א בטופ של ליגת העל. הפועל ת"א הנוכחית, שמתבוננת אל עברה בצער גדול נוכח ההווה המדאיג, חזתה בדגם של הקבוצה שפעם הייתה. זו שגידלה דור אוהדים שעדיין לא מפנים את המצב הנוכחי, וזו שכנראה לא תחזור בעתיד הקרוב. היא לחמה בב"ש וכבר החלה לפעול למען בניית הדגם החדש. החבורה ההירואית מת"א עוד הובילה בטרנר, לא התרפסה מול האלופה ולבסוף סחטה נקודה, 1:1 בסיום.

גיא לוזון, בדומה לגוטמן דאז, מסגל בשבועות האחרונים להפועל ת"א אופי חדש. למודי האכזבות הוותיקים התרגלו אליו בקלות. אם הקבוצה בורחת העונה מעברה, האוהדים בורחים מהכותרות חדשות לבקרים, אבל לוזון בא לעבוד. הוא דואג מדי יום לפתח DNA חדש במתחם חודורוב. כמו דוקטור במעבדה.

מידע תורשתי אדום וחדש עליו צומת קבוצה חדשה, אופי חדש ודור חדש של אוהדים צעירים. ה-DNA של לוזון זעק בטרנר כמו שהוא זועק על הקווים. הוא מושתת על הטירוף והאופטימיות המדבקים שלו. כך הוא נשמע מדי שבוע, זה מה שהוא משדר לשחקנים ולאוהדים, כך האדומים החדשים הפכו להיות. המשמעות שלו עבור המועדון בעונה הזאת, היא קריטית ותיזכר לעד.

אוהדי הפועל תל אביב. DNA אדום חדש (נעם מורנו)

אם לגבי וסרמיל נחקקה הקלישאה "האליפות עוברת בבאר שבע", טרנר עשוי "להתהדר" בסוף העונה ב"ירידת ליגה עוברת בבאר שבע". על אף התוצאה הטובה, המשחק והמאמן מהווים את המשל. היה זה ערב בו כל אנשי הפועל ת"א הפנימו כי הנקודות כבר לא חשובות, הן עשויות להימחק בסיטואציה מסוימת ולהפוך לא רלוונטיות.

ערב בו הגישה השתנתה. אין מה להילחם במצב, רק להילחם על כר הדשא. גם יכולת עילאית עשויה שלא להספיק בסופו של דבר, אבל הפועל ת"א תשאיר את הכבוד שלה בליגת העל בכל מקרה. הפועל של לוזון מעוררת כבוד. גם אם היא תרד ליגה לבסוף, היא תעשה זאת אחרי שהחזירה את הגאווה לסמל האדום, והתחברה מחדש לקהל.

הפעם האחרונה שמ.ס אשדוד ניצחה את מכבי ת”א בחוץ הייתה בנובמבר 2004. הצהובים אז היו עסוקים בקמפיין הבכורה שלהם בליגה האלופות, בעוד אשדוד נהנתה מעונת השיא של המועדון אי פעם – הגעה למקום השלישי וכרטיס למוקדמות גביע אופ"א עליו השלום. יוסי מזרחי, מנג'ר הקבוצה, היה אז על הקווים בקדנציה הראשונה שלו בעיר הנמל.

כמו אז, גם העונה הצהובים חווים משבר אחרי קמפיין אירופי ומגלים כי הסגל לא כל כך רחב כפי שחשבו בתחילה. למרות כל הבעיות, מכבי ת"א חזרה לנצח בביתה העונה, כאשר ברק יצחקי העניק לארבלדזה עוד כמה ימי חסד עם 0:1 על אשדוד.

שחקני מכבי תל אביב. חזרו לחגוג (רדאד ג'בארה)

שלושה חודשים (פחות יום) חלפו מאז הניצחון הביתי האחרון של הצהובים, ה-0:5 על הפועל ת”א בדרבי. שלושה חודשים של צניחה חופשית מבחינת החבורה של ארבלדזה. אמנם היא שוב נראתה רע, הוכיחה כי עדיין לא עברה את התקופה הקשה, אבל מכבי ת"א חזרה לנצח בנתניה.

האם סגנית האלופה שחררה מעליה את הניצחון המסנוור על האדומים, הניצחון שבדיעבד כל כך הכביד עליה? אם היא תצליח לחבר ניצחון ליגה שני רצוף (לפחות), דבר אותו היא לא עשתה מאז אותו דרבי, רק אז השאלה תהיה רלוונטית.

שלומי בן אברהם יכול היה לעשות היסטוריה בליגת העל, ובעיקר תיקון לכדורגל הישראלי. אבל לא הייתה לו אפשרות. בית"ר ירושלים חרטה על דגלה העונה להילחם בגזענות, וצריכה הייתה לעשות יותר בקריית שמונה. מול הצהובים-שחורים וההתאחדות לכדורגל מהבהבת בקדחתנות נורת אזהרה.

המועדון הירושלמי איים, מנהלת הליגות וההתאחדות לכדורגל הצהירו, האיגוד הנחה את השופטים, אך לבסוף הקריאות הגזעניות של אוהדי האורחת לעברו של אחמד עאבד, לא גררו ירידה מתבקשת מכר הדשא בקרייה.

אוהדי בית"ר ירושלים (רדאד ג'בארה)

מתוך "שלושת השלבים" רק הכרוז בק"ש מילא את תפקידו, בעוד לשופט כלל לא הייתה את הזכות להפסיק את המשחק. למה? הנהלת ההתאחדות לכדורגל טרם אישרה את המהלך. השלבים בכלל לא רלוונטיים לליגת העל.

והיה גם קצת כדורגל. עאבד לא נשאר חייב עם שער ובישול למאוריסיו קורדיירו - בית"ר הפסידה 2:0, והיא עוד עלולה לשלם על כך מחיר כפול ומכופל. השבוע הזה עוד עלול להפוך למסויט. עונש על הפחתת שתי נקודות על תנאי עומד כנגד הקבוצה, שתעמוד לדין על אותן קריאות. 

כל כך התרגלנו לקללות גזעניות במגרשי הכדורגל וכמעט והתעלמנו מאירוע שיש לגנות בתוקף אשר קרה בשבת. המילים המגעילות של ניב זריהן אל אור אינברום הן כאלה שאסור לעבור עליהן ללא תגובה.

אם כל כך קל לגנות אוהדים על שירים בעלי אופי גזעני, גזעי ומיני, איך זה שההתנהגות של זריהן בהפסד למכבי ת"א בשבת לא גונתה מיד על ידי המנהלת וההתאחדות? גם התגובה של המועדון מעיר הנמל לא הייתה מספקת בלשון המעטה, וחבל. בשבת אחת - בנתניה ובק"ש - נרשמו אירועים חמורים, אך טרם הועבר מסר חינוכי ראוי לגביהם.

קצב מסחרר, שערים אדירים, "דרבי" בין שני מועדונים עם מאמן ומנג'ר – כאלו קבוצות וכאלו משחקים אנחנו רוצים לראות יותר בליגת העל. "השוער הצטיין, וזה אומר הכל", כך מתארים בדרך כלל משחק חד צדדי רווי הזדמנויות. ומה תגידו על משחק בו שני השוערים היו המצטיינים במדי קבוצותיהם?

הלוחמים - פיט פלטהאוזן ואמיליוס זובאס - "הרסו" את מסיבת השערים עם מפגן שוערות נאה, כזה שמנע מהתוצאה לתפוח, אבל גם כזה שמתקצר את סיפור המשחק הנהדר שקיבלנו בשבת. המחצית השנייה, החלשה יחסית, לא גרעה מהאווירה המצוינת במושבה.

אחרי שהייתה לפחות שווה למכבי ת"א בשבוע שעבר, ובכך השלימה שלוש תוצאות תיקו רצופות מול קבוצות החלק העליון, הפועל כפר סבא נעצרה מול הפועל אשקלון עם 0:0 חלש באצטדיון סלה. תיקו מול, כנראה, קבוצה מהליגה שלה. בשלושת המחזורים האחרונים נדמה היה כי הירוקים עם הפנים מעלה, וכעת, על פי יכולתה הנרפית בשבת, נראה שכפ"ס תאלץ לקחת חלק בקרבות התחתית.

הניצחון האחרון של הירוקים על אשקלון בחוץ, היה גם המפגש הראשון בין שתי הקבוצות בליגה הבכירה לפני 18 שנה, בדצמבר 1997, עם לא אחר מאשר שרון מימר, שחקן הפועל כפ"ס. בסיום אותה עונה אגב, הוא עבר להפועל אשקלון. על כר הדשא ובעולם הנוסטלגיה, המעגל של מימר לא נסגר.