לידור כהן (עמית מצפה)לידור כהן שם קץ למשבר של בית"ר ירושלים, ולא פחות מכך - הציל את מאמנו רן בן שמעון. אותו רב"ש, שלפני שבועיים הוציא את הקשר בדקה ה-25 מול הפועל תל אביב בטדי, כעת חייב לחניכו. לא מעט שחקנים היו נשברים בנקודה ההיא, בטח באווירה הלחוצה סביב בית"ר. "הוא גמר אותו עכשיו", אומרים ברגעים כאלו, אבל כהן לא התרגש. הוא ירד לספסל וחיכה בסבלנות להזדמנות הבאה.
לאחר הופעה לא רעה בכלל מול בני סכנין, אמש כהן הזכיר לנו כמה כישרון יש לו ברגליים וכמה עקשן הוא. משחק מעולה שלו וצמד שערים הקפיץ את בית"ר למקום החמישי ומנע מהירוקים להעפיל אל המקום השני. בנוסף, הקשר המוכשר הנחיל למכבי חיפה הפסד ראשון לאחר תשעה מחזורים והכניע אותה בסמי עופר אחרי כמעט שנה. סבלני, בוגר יותר ואלגנטי.
רנה מולנסטיין (עמרי שטיין)פעם אחר פעם, שבוע אחר שבוע, רנה מולנסטיין מורח אותנו, או מנסה לפחות, עם ה"אנחנו בעיצומו של תהליך" שלו. אם אלי גוטמן זה "קו ודרך", מולנסטיין זה process, process, process. רק תיאור הזמן משתנה, כאילו הוא באמת מאמין שהם בתוך אחד כזה.
לאחר ההפסד הביתי לבית"ר, ההולנדי אמנם חרג ממנהגו ולא אמר את המילה המעצבנת, אבל המשיך להישמע מכובס וישראלי למדי. על איזה process בדיוק אתה מדבר? טוב, אתה לא חייב לענות, אתה רק השליח של הקלישאה. טיפ? תפסיק לדקלם.
הצוות המקצועי וחברי ההנהלה נוהגים לפקוד את משחקיה של קבוצת הנוער המוכשרת, במיוחד במסגרת ליגת האלופות, אבל בפועל הם לא סופרים אותם. כשאומרים תהליך מתכוונים לשילוב צעירים ושחקני בית כערך עליון, במיוחד כשהמועדון הירוק מתהדר אולי במחלקת הנוער הכי מפוארת בישראל. המילה 'תהליך' רחוקה שנות אור מחבורת השחקנים בעלת מד המתח הלא מכוון של מכבי חיפה, ובוודאי ממי שמתווה "קו ודרך" במועדון.
טוני וואקמה חוגג (מוחמד מוררה)באר שבע חזקה בהרבה מאשתקד, סגניתה נחלשה משמעותית – אנדרסטייטמנט. הלכה למעשה: במחזור ה-12 של עונת 2015/16, מכבי תל אביב הוליכה את הטבלה בפער שתי נקודות מהפועל באר שבע (28 ו-26). חלפה לה שנה ולאחר תריסר מחזורים ב"ש מוליכה את הטבלה בפער של 10 נקודות ממכבי ת"א השנייה (31 ו-21). לאחר ה-0:5 הענק על מ.ס אשדוד, ב"ש השלימה ניצחון שמיני רצוף בליגת העל ושברה את שיא המועדון מהעונה שעברה.
שיר צדק (רויטרס)חבורה של לוחמים. אין ספור פרמטרים מספרים את ההבדלים בין הקבוצות ביחס לעונה שעברה, ואת השינויים שעברו בעצמן, אבל נתון אחד בלט השבוע והמחיש את השדרוג של האלופה - משחק ההגנה המופתי שלה. הפועל ב"ש נותרה הקבוצה שספגה הכי מעט מבין מוליכות שבע הליגות האירופיות הבכירות (ספרד, אנגליה, גרמניה, איטליה, צרפת, טורקיה ורוסיה) עם חמישה שערי חובה בלבד והפרש שערים מטורף של 30+!
שחקני פ"ת בדקת דומייה (נעם מורנו)אסון שאפקואנסה ייזכר לעד כטרגדיה נוראית. כמיטב המסורת והרבה לפני העולם האחר שבחוץ, עולם הכדורגל כולו התאחד כדי לכבד את הקבוצה שאבדה בשמיים עם סולידריות יוצאת דופן. אפילו בארץ הקודש הפרובינציאלית, בה נושא דקות הדומיה תמיד היה בעייתי.
מחוות כאלו לנשיאים וראשי ממשלות לשעבר בוזו, כבודם לא נשמר ולעתים נדמה היה כי עדיף להפסיק עם המנהג המועד לפורענות. ימין ושמאל, יהודים וערבים - למה להפוך את הכדורגל לכל כך כבד ובסוף גם להתבייש? בגלל האוהד החכמולוג שהחליט להשמיע את קולו או פשוט בגלל אלו שלא כיבדו אותה. דקות דומיה בישראל הפכו במרוצת השנים לדבר שבשגרה. לזכר האוהד ההוא מהיציע שנפל במלחמה, לזכר קורבנות פיגועים ושאר אסונות ששמורים רק למדינתנו הקטנה.
המחזור ה-12 בעונת 2016/17 ייזכר לעד כזה שהוכיח כי אוהדי הכדורגל הישראלי יודעים להתאחד, במיוחד כשמדובר באהבה הכי גדולה שלהם. כל אוהד באשר הוא נחרד מהמחשבה מה היה קורה אם קבוצתו הייתה נמחקת כליל. והצמרמורת הזאת הורגשה בכל המגרשים.
במחזה נדיר במחוזותינו, שחקני ואוהדי קבוצות ליגת העל עמדו לכבוד מאורע מחו"ל. לא אסון ישראלי-מדיני, אלא בינלאומי וספורטיבי. הכדורגל הישראלי הוכיח כי הוא חלק מעולם הכדורגל, העולם שקם ונופל על רגשות הנפשות הפועלות בו, בכל מקום על הפלנטה. אמנם כאב לא חסר לנו, אבל ראוי, מכובד ורצוי גם להזדהות. #ForçaChape
גיא לוזון ואלי גטמן (איציק בלניצקי)הפועל תל אביב המשיכה לשקר לעצמה ואפילו השיגה שלוש נקודות. איך זה קרה? נחזור לתולדות הסכסוך של הפועל ת"א עם עצמה. חודשיים וחצי חלפו מאז המשחק הראוי האחרון של האדומים עד השבוע שעבר. אוקיי, הדקות הטובות האחרונות.
החבורה של אלי גוטמן הוליכה אז, במחזור הרביעי, 1:3 על עירוני קריית שמונה. כחצי שעה של כדורגל איכותי, מהנה לעין, מפיח תקווה ושקרי. 3:3 הייתה תוצאת הסיום. שלושה ימים לאחר מכן, גוטמן זז מעמדת המאמן וטען כי באותן דקות במושבה הוא חש כי זו "קבוצה של גיא לוזון".
באמצע השבוע שעבר, האדומים שוב רימו את אוהדיהם עם חצי שעה משוגעת במונחי הפועל ת"א 16/17 מול הפועל חיפה בגומלין רבע גמר גביע הטוטו. ואחרי ה-0:2, הגיע כמובן ה-2:2. שכרון חושים, פנטזיה ובדיות. כן, הנה היא "הקבוצה של גיא לוזון".
מול בני יהודה במושבה, האדומים כבר שיקרו על אף התוצאה על הלוח בסיום. דקות לא רעות, נפילת מתח במחצית השנייה, ירידה לאחור והזמנה חגיגית להתקפות כתומות. שקר במצח נחושה לאוהדים. פשוט הפעם הם לא ספגו. ואז "הצדיק הציל אותם במחצית השנייה". 0:1 קטן ודי מכוער. זו דווקא הייתה נראית כמו קבוצה של אלי גוטמן. בלי מרכאות.
התנהלות לא אחראית של אינספור בעלים, יו"רים ומנכ"לים בעשר השנים האחרונות הפכו לחוב של כ-100 מיליון ש”ח. אף בעל תפקיד ניהולי מאז ימי מוני הראל לא חף מפשע, גם לא הבקרה התקציבית ובטח שלא האוהדים המעורבים מדי, שלחצו להישגיות על חשבון סגירת החובות. כנ"ל לגבי העמותה האימפוטנטית. הפחדנים התחלפו, אף אחד מהם לא רצה להירשם על פירוק המועדון האדום.
מפרק, נאמן, פירוק, הקפאת הליכים – הפועל ת"א במקום האחרון בטבלה. אם אוהדי הקבוצה, שמדירים את רגליהם בהדרגתיות העונה מהמגרשים, לא יפקדו את המושבה בכל משחק ויטריפו מהיציע, האדומים פשוט ימצאו את עצמם בליגה הלאומית. הסגל, שידולל משמעותית בינואר, עשוי שלא להספיק וירידת ליגה ראלית מתמיד עבור המועדון, שתמיד מצא אפוטרופוס ברגע האחרון. ב-לא מעט מקרים, אבל הפעם לא.
גם אם אוהדי שאר הקבוצות ממש יטענו, הם לא באמת רוצים לראות אותם יורדים ליגה מטעמי חוסר עניין ורגש. טוב, אולי פעם אחת בשביל קצת נחת וחיוך קטן. המצב של הפועל ת"א בכלל לא מצחיק. הוא מעיד על הרבה תחלואים בכדורגל הישראלי, אבל התגובות ברשת והשמחה לאיד על מצב האדומים, לגמרי כן.
שחקני מכבי ת"א (משה חרמון)מכבי ת"א לא שיחקה ביום שבת בליגת העל מאז ה-0:6 על מכבי חיפה ב-21 במאי בעונה שעברה. כמעט שבעה חודשים חלפו מאז. השבוע הצהובים פיללו ל"ברכת השבת", שתוציא אותם לדרך חדשה אחרי שלושה הפסדים רצופים, אך גם את האחרונה בטבלה, הפועל אשקלון, הם לא הצליחו להכניע. לאחר שהפועל ב"ש הייתה שם שוב כדי להעניש, אוהדי מכבי ת"א החלו לעסוק בהלקאה עצמית, והרשת הצטרפה מיד: