צדק היסטורי: סיפורו של המתאבק יעקב קוזלצ'יק

דו-ערכיות או בלעז אמביוולנטיות זהו מצב בו אדם או דבר כלשהו נתפסים בצורה שונה על ידי הסביבה והזמן שבו הם מתקיימים. במצב זה מתקיימים בו זמנית רגשות, רעיונות, עמדות, הנחות ותפיסות שונות ומגוונות בנוגע לדבר מסוים. מגוון זה נע על ספקטרום אשר בקצוותיו עומדים השלילי והחיובי, הטוב והרע, הצדק והעוול וכו'. לאורך ההיסטוריה האנושית בין אם המוקדמת (העתיקה) או בזו המודרנית אנו עדים לאנשים רבים מתחומים שונים אשר היחס אליהם היה אמביוולנטי.

יוליוס קיסר היה אהוד על תושבי האימפריה הרומית ולבסוף נרצח על ידי אזרחים מבפנים, אלברט איינשטיין נחשב למדען נערץ ומוערך ועדיין רבים מייחסים לו את פיתוח פצצת האטום ב'פרויקט מנהטן' אשר הביא למותם של מיליונים, ובעולם הספורט ניתן בקלות להביא דוגמאות של אתלטים המסמלים דו-ערכיות חברתית (לאנס ארמסטרונג, ג'ון טרי, טייגר וודס וכו'). עם זאת, כיאה ליום השואה ראוי לעסוק באדם הקשור יותר להיסטוריה היהודית שלנו, כזה אשר שמו גורר אחריו רגשות מנוגדים ואחד כזה שבולט מעל השאר עונה לשם יעקב קוזלצ'יק.

קוזלצ'יק נולד בעיירה קרינקי הסמוכה לביאליסטוק בצפון פולין בתחילת המאה הקודמת, כבר בגיל שמונה התייתם משני הוריו וגידל את עצמו לבד. הילד העצמאי היה גדול ממדים כבר בגיל צעיר והעדויות מהתקופה מציינות שכבר בגיל 14 הצליח להניס לבדו חבורת פולנים פוגרומיסטים, בגיל 18 הוא יצא לסייר בעולם עם קרקס בתור פעלולן ואיש כוח אשר היה מעקם ברזלים, מרים משקולות ומתאבק. אחד הסיפורים מהתקופה מציין אירוע שבו קוזלצ'יק אשר כבר נקרא אז בשם שמשון אייזן (שמשון ע"ש שמשון הגיבור ואייזן פירושו ברזל), הצליח לנצח 60 אנשים במשיכת חבל כשהוא עומד לבדו.

יעקב קוזלצ´יק. ניצח 60 איש במשיכת חבל

העבודה אצל הנאצים
בשנת 1939 הסתיימו ההופעות של קבוצת המתאבקים אשר חזרו לקובה וקוזלצ'יק נשאר בפולין. הוא התאהב באישה יהודייה אשר עמה התחתן בהמשך. בפרוץ המלחמה הוא שהה בקרינקי בגלל שלא מצא עבודה ראויה בוורשה, ובשנת 1941 עם הקמת גטו קרינקי הוא מונה למפקד המשטרה היהודית. זהו הצעד הראשון אשר קשר את גורלו של קוזלצ'יק עם המשטר הנאצי.

התפקיד שלקח על עצמו קוזלצ'יק היה קשה מאוד עבורו וניתן לדמיין את חוסר האונים בו הוא היה שרוי. למרות זאת כבר מאז יש עדויות לעזרה אשר סיפק עבור יהודים רבים, אחת העדויות היא של א. סופר אשר ציין ש"טוב שאיש כמוהו (גדול וחזק) היה בתפקיד. לאחר שברחתי מהגטו מצאתי תרופות והחלטתי לחזור מיד לגטו על מנת לתת אותם לאנשים חלשים וחולים, איך לא הרגו אותי עם תפיסתי עד היום אני לא יודע... אני מניח שאני חייב להודות לשמשון אייזן עבור זה". אירוע אחר מספר על פעם בה קוזלצ'יק הצליח לשכנע מפקדי אס אס להרוג 30 יהודים במקום 300, כאשר אלו היו "צריכים" להוריד את גודל האוכלוסייה בגטו.

בנובמבר 1942 הוחלט להעביר את תושבי גטו קרינקי לאושוויץ, תפקידו המיוחס של קוזלצ'יק לא הצילו וגם לא את בני משפחתו מגורלם המר אשר ציפה להם במחנה הריכוז. בדרך לאושוויץ מספרים שאיש הברזל תלש מספר עצים מהקרון והבריח כמה יהודים שיכל, הוא עצמו לא הצליח לצאת דרך הפתח שיצר וניסה להתאבד ללא הצלחה (האנשים שנותרו סביבו סיכלו את המעשה הנואש). גודלו העצום ושירותו בגטו קרינקי הבטיחו לו תפקיד של עוזר סוהר/קאפו בבלוק 11 אשר באושוויץ, היה זה המקום אשר אליו נשלחו אסירים לגורל אכזר שכלל עינויים, חקירות והיה ידוע שאיש לא יוצא משם בחיים ועל כך שמו "בלוק המוות".

יעקב קוזלצ´יק. הסוהר של הבלוק

תפקידו של קוזלצ'יק היה לדאוג לניקיון, לתת אוכל לאסירים, להוציא אותם לחצר ההוצאה להורג ולמסור אותם לאנשי האס אס. מספר חודשים אחרי הגעתו של קוזלצ'יק לבלוק נתפס "הסוהר" הפולני בגניבת חפצים וקוזלצ'יק מונה תחתיו להיות הסוהר של הבלוק. האסירים בבלוק היו בעיקר בכירים פולנים, צ'כים ורוסים. רובם נחשדו בבגידה וקשירת קשר נגד הממשל הנאצי, מדי פעם היו מגיעים לשם גם יהודים אשר הורשעו בפשעים קלים יחסית. צריך להבין שהמקום הזה, בלוק 11, היה גיהינום עלי אדמות, אלו אשר לא נשברו בחקירות ובעינויים הרבים נורו למוות בחוץ מול קיר אפור שהפך לאדום כהה עם הזמן ונקרא באופן פשטני ומחריד "קיר המוות". קוזלצ'יק לא היה פעיל בכל הקשור לחקירות ולעינויים של האסירים.

אברהם הר-שלום ("חיים מן העפר") סיפר: "פחדנו פחד מוות רק מהמראה של הסוהר הזה (קוזלצ'יק), אך במהרה גילינו שלמרות חזותו המאיימת, יש לו לב טוב והוא היה מגניב לנו אוכל ומים שהיו יקרים מפז בבלוק". בספרו של משה רונן ("תהומות ושחקים") מספרים ארבעה ניצולי שואה שונים על האופן שבו קוזלצ'יק פעל למענם בבלוק 11, על איך שהציל אותם ממוות ושרק בזכותו הם חיים היום. אין יותר מרגש מסיפורה של ניצולה בשם יוכבד. בחורה צעירה שנידונה למוות בתלייה, אשר הוא הצליח להציל אותה בעזרת שוחד שנתן לאיש אס אס (את החפצים הוא היה מקבל מאסירים שעברו ב"קנדה", מקום בו אחסנו את חפצי היהודים שהגיעו לאושוויץ). בסופה של המלחמה נפגשו השניים על אניית מעפילים טורקית אשר עשתה דרכה אל ארץ ישראל, מצד אחד הצעירה השבורה ומצד שני האיש הגדול והחזק אשר הציל אותה מתהומות המוות הוודאי.

קברו של יעקב שמשון קוזלצ´יק ז"ל

סגירת מעגל היסטורית
הסיפור ההירואי של קוזלצ'יק הסתיים בטרגדיה דווקא על אדמת מדינת היהודים לאחר שחשב שהניח את כל צרותיו מאחור. האיש המרשים הזה אשר היה גיבור לכל כך הרבה יהודים רעבים, חולים ומוכים בימי המלחמה, מצא את עצמו בלב מלחמה נוספת וקשה הרבה יותר - המלחמה על טוהר שמו הטוב. קוזלצ'יק נחשב לפושע מלחמה בפולין וצ'כיה בעיקר בגלל שעינה בכירים ממדינות אלו בבלוק 11, שמועות אלו בתוספת לטענות שונות מאנשים אשר טענו כי התעלל גם ביהודים הטילו צל כבד על התדמית של הגיבור העממי אשר נשא עמו בתחילת המאה. העובדה שהוא נחשד כאשם בפשעי מלחמה במדינתו שלו הביאה לקושי במציאת עבודה, הסתגרות בביתו ומצב נפשי מעורער ולבסוף הוא סבל משברון לב ומת ב-13 ביולי 1953.

בשנת 2005 בעזרת עבודתם הבלתי נרפית של מאיר אלדר ותא"ל במילואים אמיר השכל הוצבה סוף סוף מצבה על פיסת האדמה אשר תחתיה קבור יעקב קוזלצ'יק. העובדה שלקח 50 שנה לשים מצבה על קברו מראה עד כמה שנוי במחלוקת היה האיש ופועלו, זאת למרות שרוב העדויות היו לטובתו והבחירה להאשימו היא בגדר עיוות היסטורי מסוים. שמשון אייזן כבר לא בחיים ולכן ניקיון שמו חשוב יותר לצביון התרבותי ישראלי, העובדה שגם צ'כיה וגם פולין ביטלו את הסטטוס שלו כפושע מלחמה אומרת עליו הרבה יותר מאשר מצבה שעומדת על קברו. יכול להיות שלעד שמו יהיה שנוי במחלוקת ויעורר אמביוולנטיות בקרב קהל אנשים כזה או אחר, לכן דברים שאמרו יהודים בבלוק 11 מהדהדים הרבה יותר מכל דבר אחר.

“שמשון אייזן ידע אמנם לעקם ברזל בעובי של פסי-רכבת. איש זה הגרמנים מינוהו 'כל-יכול' במחנה אושוויץ, אף על פי שעל חזהו התנוסס ליד מספרו האישי סמל 'מגן דוד'. גם אסירים ממוצא גרמני, ואפילו אנשי אס אס בעלי דרגות שונות פחדו מפניו. טוב-לב היה ורך כלפי ילדים יהודים, ולא פעם זכינו לקבל ממנו סוכריות" (וירצברג, בני "מגיא ההריגה לשער הגיא").