גנגסטר, לא אליטיסט: סימאונה מכוון לאליפות

בפעם הראשונה שהורחק, דייגו סימאונה היה בן 11. ולא, זה לא קרה במשחק ילדים, אלא דווקא במשחק בוגרים בין קבוצת נעוריו ולס סרספילד לבוקה ג'וניורס. סימאונה הצעיר, עוד לפני שהודבק לו הכינוי "צ'ולו", זיהה סיטואציה וזרק כדור שני למגרש כדי לבלבל את היריבה. "חואן קרלוס לוסטאו היה השופט. הוא ניגש אליי ואמר לי לצאת החוצה. זה היה מדהים!", סיפר סימאונה בראיון בעבר תוך שהוא מתגלגל מצחוק. את המקרה שאירע ב-1982 הוא זכר לפרטי פרטים. כבר אז היה לו דבר אחד בראש - הניצחון. 

קצת מצחיק ש-34 שנים לאחר אותו מקרה, סימאונה הורחק לאחרונה לאחר שככל הנראה עודד מביא כדורים לזרוק כדור למגרש כדי לשבש התקפה מתפרצת של מלאגה. יש הרואים באקט הזה את תמצית האישיות של המאמן הכי מיוחד בכדורגל העולמי. אחד שלא בוחל בשום תכסיס או מזימה כדי להשיג את הניצחון. השבוע, כשאתלטיקו מדריד העפילה בדרכה הייחודית לגמר ליגת האלופות, סימאונה שוב עמד במרכז העניינים. התקריות, הטקטיקה, הטירוף. קווים לדמותו של מאמן מעורר מחלוקת. 

דייגו סימאונה כשחקן אתלטיקו מדריד (רויטרס)

קצת מספרים ממשחק הגומלין במינכן: באיירן איימה לשער 33 פעמים לעומת 7, החזיקה בכדור ב-69 אחוז מהזמן, היו לה 85 אחוזי דיוק במסירה לעומת 57, היא ניצחה 2:12 בקרנות, אבל הייתה נחותה בקרבות אוויריים ותיקולים וגם רצה ארבעה קילומטר פחות משחקני הקולצ'ונרוס. זה היה עוד קרב בין הכדורגל היפה, ההולנדי, המורשת של יוהאן קרויף, לבין הכדורגל של סימאונה. ושוב סימאונה ניצח. האיש שהדיח את ברצלונה ובאיירן של פפ גווארדיולה סומן כאויב הטיקי טאקה. למעשה, בזמן שז'וזה מוריניו יושב בבית, סימאונה הוא האנטגוניסט החדש של הכדורגל העולמי. "גאזטה דלו ספורט" הקדיש השבוע כתבת שער של חמישה עמודים תחת הכותרת: "צ'וליסימו" ובה תמונה של סימאונה לבוש כצ'ה גווארה. סימאונה הוגדר כמהפכן ומורד ב"טיקי טאקה". נחזור לזה בהמשך. 

נחזור קצת אחורה. סימאונה גדל בוולס על ברכיו של ויקטוריו ספינטו, ממציא ה"אנטי כדורגל". בכתבה שפורסמה לאחרונה ב"יורוספורט" נטען שספינטו אהב במיוחד שחקנים שיש להם, על פי מילותיו, פיברה - כלומר אומץ ומחויבות.  "יש משמעות כמה כישרון יש לשחקן, אבל אם אין לו פיברה - הוא לא יכול להיות גדול באמת", אמר. סימאונה הוא כולו פיברה. כך היה בתור שחקן. זה גם מה שהוא מצפה מהשחקנים שלו. 

המזג החם של צ'ולו גרם לו להסתבך עם המאסטר עוד בימיו כשחקן. ב-1994, במהלך משחק בין ברצלונה לאתלטיקו, התעמתו סימאונה ורומאריו. בסיום, יוהאן קרויף טען ש"שחקנים כמו סימאונה גורמים לי רצון להיכנס למגרש ולעשות צדק". סימאונה היה שחקן לוחם ומושך אש והוא גם מאמן כזה. עקרונות המשחק שלו ברורים: פרקטיות, מחויבות, מאמץ קבוצתי, כישרון ופשטות. לא אכפת לו מה חושבים או מה אומרים. 

הוא הגיע בשלהי 2011 למועדון מבולגן ולקבוצת מרכז טבלה משמימה. "אני אוהב את הקבוצה אגרסיבית. אני רוצה לראות קבוצה חזקה, מחויבת ומהירה בהתקפות מתפרצות. אלו הדברים שאוהדי אתלטיקו אוהבים. זה יעזור להם להזדהות איתנו", אמר עם הגעתו. התארים מאז מדברים בעד עצמם: זכייה בליגה האירופית, בסופרקאפ האירופי, בגביע המלך, באליפות, בסופרקופה וכמובן הגעה לגמר ליגת האלופות. בארבע שנים הוא העמיד את אתלטיקו מדריד באותה שורה עם ברצלונה וריאל ועל כך לא מעט רואים בו: יוהאן קרויף של הקולצ'ונרוס. 

סימאונה עם פפ. הקרויף של הקולצ´ונרוס (רויטרס)

המוטו של סימאונה חוזר על עצמו שוב ושוב. הוא לא מתעסק בתירוצים או הסברים טקטיים. הוא משאיר את הדברים פשוטים. מבחינתו יש מטרה ויש כמה דרכים להגיע אליה. במשחקים מסוימים, כשהיריב טוב יותר על הנייר, צריך להגיע אליה בדרך מכוערת. "יש הרבה דרכים כדי לשחק טוב. כשאתה מאמן נבחרת, אתה יכול לבחור איך לשחק. לקבוצה יש תקציב משתנה וכדי לנצח צריך לעבוד. לא לכולם יש פרארי. אפשר להגיע למטרה בכמה דרכים. יש את הדרך שאתה אוהב ואסור לך לכעוס על דעות אחרות", אמר השבוע.  

ויש עוד שלל דוגמאות. למשל, לפני שנתיים במסיבת עיתונאים בסטמפורד ברידג' לפני המפגש בחצי גמר ליגת האלופות, הגן סימאונה על מוריניו. המיוחד היה אז תחת מתקפה לאחר ש"החנה שני אוטובוסים באנפילד". אבל סימאונה דווקא החמיא: "אם כולנו היינו משחקים באותה צורה, זה היה משעמם. בסופו של דבר, חשוב לקבוצה, למועדון ולארגון לנצח ולא משנה איך משיגים את הניצחון". 

ההשוואה בין השניים מתבקשת. שניהם דוגלים בכדורגל שמבוסס על הגנה צפופה, לחץ, יציאה מהירה למתפרצות ואחוזי החזקה נמוכים בכדור. העקרונות דומים, אבל יש שוני. אתלטיקו של סימאונה לוחצת יותר ואגרסיבית יותר. היא באמת ובתמים קבוצה בצלמו ובדמותו של המאמן שלה ולא חבורה של שחקנים שממלאים הוראות טקטיות. סימאונה לקח את נושא השליטה בקבוצה לרמה אחרת, התאים שחקנים לאופי של המועדון ויצר חבורה מאוחדת שקשה לפצח. קשה להגדיר את הכדורגל שלו מהפכני ובוודאי שברוב משחקי הליגה הספרדית אתלטיקו מוכיחה שהיא יודעת גם ליזום.  

"למוריניו ולסימאונה יש הרבה במשותף, כמו למשל התשוקה למשחק ורמת המחויבות שהם דורשים מהשחקנים. הם מבקשים משחקן לתת כל מה שיש לו בפנים, אבל טקטית הם שונים", אמר בעבר דייגו קוסטה. לעומתו, פרננדו טורס חשב אחרת: "הם מאוד שונים וקשה להשוות ביניהם. זה לא אותו דבר להיות בקבוצה בה אתה מקבל כל שחקן שאתה רוצה, מבזבז כמה כסף שאתה רוצה ואחר כך השחקנים מנצחים, זה מה שעושה את מוריניו. סימאונה הפך את אתלטיקו לקבוצה מנצחת במשאבים אחרים". 

ז´וזה מוריניו ודייגו סימאונה (רויטרס)

הנקודה של טורס ברורה. מוריניו הצליח בעיקר בקבוצות עם כסף וסימאונה עשה את זה במשאבים נמוכים יותר. השיטה של מוריניו דורשת שחקנים עם טכניקה ברמה עולמית ואילו זו של סימאונה נועדה לתפקד עם מה שיש. ויש עוד הבדל, כפי שהסביר צ'אבי: "אני לא אוהב לראות קבוצות שסוגרות. התכונה הכי גדולה של סימאונה היא שהוא מעמיד את הקבוצה שלו בצורה מושלמת מול הנקודות החזקות של היריב". במילים אחרות, בעוד סימאונה מנסה לנטרל לחלוטין את הנקודות החזקות של היריב, מוריניו מחפש לשחק על החולשות שלו.   

עם השנים וככל שתסס המאבק מול גווארדיולה, מוריניו נתפס כילד הרע. הוא גם דאג להזין את הסטיגמה ולחזק אותה. מבחינתו, הכול משחק אחד גדול. הוא נהנה מההערצה התקשורתית וגם מהביקורת, חי על לוחמה פסיכולוגית. סימאונה לא שם והתגובות אליו שונות. למרות היותו אויבו החדש של הכדורגל הקרויפי, הוא אפילו לא מתקרב לרמת הבוז שסופג מוריניו. השבוע פרסם "דיילי טלגרף" כתבה בשם: "למה אנחנו אוהבים את סימאונה - הנבל הכי מבריק בכדורגל". הייתה שם התייחסות למראה "המרושע" והלבוש המוקפד בצבע השחור. 

"מי עוד יעודד את מביא הכדורים לזרוק כדור למגרש כדי לעצור מתפרצת של היריב. אפילו מוריניו לא היה חושב על משהו כל כך מרושע", נטען ובהמשך העיתונאי ג'ייסון ברט הסביר: "מקור השם 'צ'ולו הוא ילד מהרחוב, מהשכונה. קצת מרושע, אפילו גנגסטר, אבל סימאונה מקבל את זה. הוא האנדרדוג הגיבור שמאמץ את הזהות של אתלטיקו שחיה בצל של ריאל מדריד". בשורה התחתונה, העולם מעדיף כרגע את סימאונה הגנגסטר על מוריניו האליטיסט. איזה מאמן היה מספק את הציטוט האלמותי: "תודה לאימהות של השחקנים שנתנו להם ביצים גדולות".

וסימאונה הוא חתיכת גנגסטר. המלך הבלתי מעורער על הקווים. מבט מוטרף בעיניים, צעקות על צוות השיפוט. בשנים האחרונות הכה קוון במשחק הסופרקופה בספרד, פרץ למגרש להתעמת עם רפאל וראן בגמר ליגת האלופות, השבוע נקלע לעימות עם פרנק ריברי וחבט באיש הצוות שלו על כך שהחילוף התמהמה. כי מבחינת סימאונה, כל האמצעים כשרים. אם לזרוק כדור למגרש או לקטוע את המומנטום עם חילוף. הוא לא מהפכן ולא מעניין אותו שיגדירו אותו ככזה (ושוב, בניגוד למוריניו). הוא רק רוצה לנצח. ושמישהו ינסה לעצור אותו. 

דקות ספורות אחרי ההישג במינכן, סימאונה דואג להבהיר שני דברים חשובים. לשחקנים הבהיר שהמטרה לא הייתה רק לעלות לגמר אלא לנצח בו. והוא גם מדבר על לבאנטה (18:00 בערוץ ONE) וכמה חשוב לו להגיע למחזור האחרון. תסמכו על סימאונה שהוא עדיין מאמין, מחכה בסבלנות לנפילה קטנה של ברצלונה כדי לקחת את הכול.