מעז יצא מתוק: אתלטיקו תעשה את הלא ייאמן?

ביום רביעי בשעות הצהריים, בזמן שפרדרג ראיקוביץ' וחואן טוריחו שיחקו  מחבואים עם בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, במרחק 3,500 ק"מ משם, במדריד, מאמן אתלטיקו מדריד דייגו סימאונה הורחק על ידי בית הדין של ההתאחדות הספרדית משלושה משחקים על משהו שהוא בכלל לא עשה  ולמעשה סיים את העונה בלה ליגה. ראיקוביץ' וסימאונה הורחקו מאותו מספר משחקים, ממש באותה השעה, ואם במכבי חוששים שהעונש הקשה יחרב להם את העונה, מה יגידו באתלטיקו? 

הקולצ'ונרוס, כידוע, מדורגים במקום השני בטבלה עם 82 נקודות, בדיוק כמו ברצלונה הראשונה לה יתרון במשחקים הפנימיים בין השתיים. ריאל מדריד שלישית עם 81 נקודות. לאתלטיקו מדריד נותרו עוד שלושה משחקי ליגה מול ראיו וייקאנו (שבת, 19:15, ישיר בערוץ ONE), לבאנטה וסלטה ויגו, כשלברצלונה ולריאל משחקים נוחים יותר על הנייר (בארסה מול בטיס, אספניול וגרנאדה; ריאל נגד סוסיאדד, ולנסיה ולה קורוניה).

לכאורה, נראה שללא המאמן הכי דומיננטי בעולם כיום, העונה הספרדית של האדומים-לבנים הולכת לאבדון, אבל כשמדובר בצ'ולו, כדאי לבחון את הדברים לפני שיוצאים בהצהרות. על מנת להבין את גודל המכה שקיבלו "האינדיאנים" צריך לקחת בחשבון שזוהי לא הפעם הראשונה בה המאמן הארגנטינאי שחגג בחמישי 46 אביבים מורחק. 

בתחילת עונת 2014-2015 סימאונה הושעה משמונה משחקים, חמישה  בליגה ושלושה בגביע, אחרי שסטר לשופט הרביעי בצוואר בסופר קאפ הספרדי בו ניצחה קבוצתו 1:2 בסיכום שני משחקים את היריבה העירונית השנואה. מי  שהחליף את צ'ולו באותה תקופה היה מאמן ארגנטינאי אחר, חרמן בורגוס,  שצפוי להיכנס לנעליים הענקיות של הבוס שלו גם כעת, ואם לשפוט על פי  התוצאות שהשיג אז, לא מדובר בבשורות טובות מי יודע מה עבור אתלטיקו.

בורגוס פתח את העונה עם 0:0 אצל ראיו וייקאנו, המשיך עם 1:2 ביתי על  אייבר הקטנה ועם 1:2 ענק על ריאל בברנבאו, אבל הקדנציה הקצרה שלו על  הקווים הסתיימה עם 2:2 מאכזב בבית מול סלטה ויגו ו-0:1 סולידי בחוץ על  אלמריה. סך הכול שלושה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו במאזן שערים 4:7, שהציבו את הקבוצה במקום הרביעי. במהלך כל התקופה, אתלטיקו כבשה בעיקר ממצבים נייחים והציגה כדורגל משעמם, שספג לא מעט ביקורות בחצי האי האיברי.

סימאונה ובורגוס. הפלסטר יצליח הפעם?

רוצים לדעת מה קרה במשחק החזרה של סימאונה? ובכן, אתלטיקו התפוצצה 0:4 על סביליה. למרות ההבדלים בהשפעה על הקבוצה, בורגוס הוא בשר מבשרו של צ'ולו. עונה קודם לכן גם הוא הורחק בתור עוזר מאמן, בדרבי לוהט (אלא מה?) מול ריאל בו השופט העז לא לשרוק לפנדל לאחר נפילה של דייגו קוסטה ברחבה. מי שמכונה "הקוף" הורחק אז משלושה משחקים. לאחר שחזר מההרחקה ההיא, בורגוס, שנחשב לטיפוס מהדור  הישן, עשה היסטוריה כשהפך לראשון אי פעם שמסייע לקבוצתו לנצח משחק בעזרת משקפיים חכמים של Google. עוזר המאמן שחזר לשבת על הספסל השתמש במשקפיים כדי לאסוף נתונים על המשחק מול חטאפה ועזר למאמנו ולקבוצתו להשיג 0:2 באצטדיון אלפונסו פרס.

בכלל, חרמן הוא טיפוס של ממש; כשרק הגיע למדריד ב-2012 ז'וזה מוריניו לא בא לו בטוב בעין, אז הוא איים לערוף לו את הראש. באופן כללי, אם בוחנים את ההצלחה של מאמנים זמניים בכדורגל הספרדי, ניתן לראות שבדרך כלל הפלסטר הזה לא מצליח. הדוגמא הכי טובה מהשנים האחרונות היא ג'ורדי ראורה, שאמנם לא איבד את תואר האליפות ב-2013, כששמר על המקום הראשון בזמן שטיטו וילאנובה נעדר לטיפולים במחלת הסרטן, אבל הודח מגביע המלך ובהמשך יחד עם טיטו גם מליגת  האלופות. דוגמא טרייה וטובה עוד יותר היא גארי נוויל, שהחליף בתחילת העונה את נונו ורשם את אחת הקדנציות המביכות בתולדות הליגה לאחר שפוטר עם שלושה ניצחונות בלבד מ-13 משחקים והוחלף עלי ידי מיודענו פאקו אייסטראן.

נראה כי למרות הניצחון המרשים על באיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות,  לאוהדי אתלטיקו מדריד יש את כל הסיבות שבעולם להרים ידיים ולוותר על צלחת  האליפות העונה, אבל אם נחזור לפאקו שלנו, נגלה שיש כמה יוצאים מן הכלל  שאינם מעידים על הכלל. אמנם ההצלחה הזמנית של מאמן מכבי תל אביב  לשעבר תיבחן בעיקר בעונה הבאה, אבל לפחות כרגע, נדמה שהיא מעידה על כך שמאמן כדורגל יכול להשפיע תוך זמן קצר, גם אם הוא הגיע רק כדי לסתום חור, או למלא מקום. הדוגמא הכי טובה לזמניות שהובילה להצלחה היא רוברטו די מתאו. מי באמת האמין שכשהאיטלקי החליף את אנדרה וילאש בואש ב-29 ביוני 2011 הוא יסיים את העונה עם הגביע האנגלי וגביע האלופות בארון? סביר להניח שאף אחד, אבל כמו שכולנו יודעים - זמני זה הכי קבוע שיש. אמנם אף אחד לא מצפה שבורגוס יחליף בתפקיד את סימאונה, על אף שהאחרון מבוקש כמעט בכל מועדון שמכבד את עצמו, אבל למדנו שבכדורגל אף פעם אל תגיד אף פעם.

כרגע, בכל אופן, מה שמצופה מ"הקוף" הוא כמאמר הפתגם – להישאר קוף. במיוחד לאור העובדה שצ'ולו לא הולך לשום מקום ועדיין יעביר את האימונים. דייגו סימאונה הוא גם ככה מאמן שדואג שהקבוצות שלו יגיעו לכל משחק מוכנות  בצורה כמעט מושלמת והוא לא מרבה לבצע שינויים במהלך 90 הדקות. יתרה מכך, במהלך המשחק עצמו הוא בעיקר עסוק בלדרבן את השחקנים לשחק בצורה אגרסיבית, לנסות להשפיע על השופטים ולנצח על המקהלה בוויסנטה קלדרון. אף אחד לא יופתע אם באחד המשחקים הוא אפילו יתחיל שיר או גל ביציע, כי חוץ מזה באמת שהוא עשה כבר הכול.

אגב, למה כשגיא לוזון משתולל על הקווים בחו"ל אנחנו אומרים לעצמנו "איזה בושות"? יכול להיות שאם היו קוראים לו חימנס לוס היינו מתלהבים גם ממנו? ההסבר פשוט, בספרדית הכול נשמע ונראה טוב יותר.

בחזרה לענייננו, עד כמה הקבוצה של סימאונה מגיעה מוכנה ליריבה ראינו בפעם המי יודע כמה מול הגרמנים. באיירן, למי ששכח היא קבוצת ההתקפה הכי טובה בצ'מפיונס ליג העונה (28 שערים), אבל חרף העובדה שהחזיקה בכדור 69% מהזמן וסיכנה את השער 19 פעמים, רוב האיומים היו מרחוק והיא לא הצליחה להכניע את קבוצת ההגנה הטובה ביבשת (ספגה רק חמישה גולים). ההרגשה היא שלנסות להבקיע לאתלטיקו זה כמו ללטף קיפוד. שום דבר טוב לא יצא מזה וכדאי לקחת בחשבון שבסוף אתה תיעקץ. סימאונה אוהב מאוד להשתמש בשפה צבאית ולפני המשחק מול אלופת גרמניה אמר "מי שמנצח במלחמה הוא לאו דווקא מי שיש לו יותר חיילים,  אלא זה שמשתמש בהם יותר נכון".

פרננדו טורס. פרגן למאמנו (רויטרס)

בחצי גמר הצ'מפיונס מול פפ גווארדיולה הוא סיפק עוד שחמט מדיני-ביטחוני. אגב, באותה מסע"ת פפ החמיא ליריבו כשאמר "כולם יודעים שהיום אתלטיקו שווה לברצלונה ולריאל". מי היה מאמין ב-2011, כשהארגנטינאי הגיע לקבוצה הכי לוזרית בספרד, שהוא יביא לה אליפות ראשונה אחרי 18 שנים? כנראה שרק הוא. ויש לציין שלא מדובר במשימה קלה, אם לוקחים בחשבון את העובדה שבכל סוף עונה הכוכבים הגדולים שמתגלים באתלטיקו נקנים בסכומי עתק (רדאמל פלקאו, דייגו קוסטה, ג'קסון מרטינס, ארדה טוראן וכו') ובמקומם סימאונה משקם שחקנים גמורים כמו פליפה לואיס או פרננדו טורס, שהניבו רווח נאה למועדון וחזרו להשביח אותו. האחרון הסביר את סוד הקסם של מאמנו: "אני יכול להגדיר אותו בשלוש תכונות; ווינר, לוחם ובעל יחסי אנוש מעולים".

לסיכום, מצחיק לחשוב ששני הדיונים בבתי הדין של ישראל וספרד התרחשו באותו עולם במקביל ושיוסי אבוקסיס, שהיה אמור להיענש על שתי תקריות שונות, קיבל קנס בגובה המשכורת החודשית של המאבטח מסכנין שהיה צריך לשמור שהמהומה לא תתפרץ, אבל בחר לבעוט בשוער מכבי ת"א, בזמן שמאמן אתלטיקו מדריד נענש בחומרה בשם הספסל שלו, ממנו נזרק כדור למגרש ב-0:1 על מלאגה.

מצד שני, אל תדאגו  לסימאונה, הוא אלוף בלהחדיר את התחושה "ככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ" בשחקניו, ואם הוא יצליח להוציא מהם שוב את האקסטרה ולהוריד את הקוף מהגב, זה יכול להסתיים באליפות מספר 11 ואולי אפילו בגביע אלופות ראשון אי פעם. אומרים שמנהלים גדולים יודעים לייצר משברים בעת צורך וסימאונה כבר הוכיח שהוא טייקון בכל מה שקשור למלחמה פסיכולוגית. מישהו באמת ייפול מהכיסא אם נגלה שצ'ולו זרק את הכדור למגרש בעצמו מבלי שאף אחד ראה?