הליגה הספרדית תצא מחר (שישי) לדרך ומיליוני צופים כבר מחכים בקוצר רוח לקרב הענקיות בין ברצלונה לריאל מדריד. אבל אם מסתכלים מבעד לשתי האימפריות הללו, מוצאים ליגה שלמה מלאה בכשרונות מלהיבים, שחקנים מרגשים וסיפורים יוצאי דופן. רגע לפני השריקה הראשונה, הנה חמישה מהם.
העתיד: אוליבר טורס, אתלטיקו מדריד
"אולי" טורס הוא לא תגלית טרייה של הכדורגל הספרדי. למרות גילו הצעיר, 20 בסך-הכל, הוא נמצא בכותרות כבר שנים ארוכות ונחשב לאחת ההבטחות הגדולות ביותר של הכדורגל הספרדי. הוא הצטרף למחלקת הנוער של אתלטיקו מדריד בגיל 13, וכעבור שנים ספורות כבר חוזר על-ידי ברצלונה וריאל מדריד וזכה לתואר המחייב "צ'אבי החדש".
את הבכורה בליגה הוא ערך בגיל 17, את המשחק הראשון בליגת האלופות רשם בגיל 18, ואוהדי הקולצ'ונרוס היו בטוחים שעתידו בקבוצה הראשונה מובטח. אבל דייגו סימאונה חשב אחרת. המאמן הקשוח לא חשב שאוליבר הצעיר יתאים לפילוסופיית המשחק שלו, ומיעט לתת לו הזדמנויות להוכיח את עצמו. בחציה הראשון של עונת 2013/14 זכה אוליבר ל-212 דקות בלבד במשחקי הליגה ובינואר הושאל לוויאריאל, אבל אז הושבת לחודש בעקבות פציעה ובסה"כ רשם שמונה משחקי ליגה.
![אוליבר טורס חוגג במדי פורטו (רויטרס) אוליבר טורס חוגג במדי פורטו (רויטרס)](https://images.one.co.il/images/d/400_221/gg1210006.jpg) |
אוליבר טורס חוגג במדי פורטו. העתיד של הכדורגל הספרדי (רויטרס) |
|
|
אבל ב-14/15 היהלום הספרדי חזר למסלול. ז'ולן לופטגי, לשעבר מאמן הנבחרת הצעירה של ספרד, הביא אותו לפורטו בהשאלה ונתן לו מקום של כבוד בקבוצה שכבר הוכיחה את עצמה כחממת גידול נפלאה לכוכבי העתיד. אוליבר לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, הפך לבורג מרכזי בפורטו והעמיד שורה סטטיסטית נפלאה של שבעה שערים ושישה בישולים ב-40 הופעות. עם המספרים האלה גם דייגו סימאונה לא התווכח, וכצפוי החזיר את הילד הביתה. ואם זה לא מספיק לכם כדי להבין שמדובר בסופרסטאר הבא באדום-לבן, אז העונה הוא גם ילבש את החולצה מספר 10.
העבר: רפאל ואן דר וארט, ריאל בטיס
ב-15 ביוני נחת רפאל ואן דר וארט בשדה התעופה בסביליה כשצעיף ירוק-לבן לצווארו, רגע לפני שהשלים את אחת ההעברות הכי לא צפויות בקיץ האחרון. ההולנדי שכיכב באייאקס ובהמבורג (לפחות בקדנציה הראשונה) אבל לא ממש התאקלם בריאל מדריד אליה הגיע ב-2008 בקול תרועה רמה, הצטרף לעולה החדשה בטיס במטרה להשיב את כבודו האבוד.
אחרי אותן שנתיים לא מרשימות בריאל עבר ואן דר וארט לטוטנהאם, ולמרות פתיחה מצוינת הקריירה שלו נכנסה למסלול התרסקות. השיא היה במהלך העונה שעברה, כשהמבורג הודיעה לו כי הוא לא בתוכניות ורשאי לחפש קבוצה. בתקשורת דיווחו על לא מעט הצעות, בין השאר מהולנד וארה"ב, אבל הוא בחר לחזור לספרד. למה? אולי בגלל מה שהבטיח לסבו.
![ואן דר וארט עם סבתא (רויטרס) ואן דר וארט עם סבתא (רויטרס)](https://images.one.co.il/images/d/400_221/gg1210002.jpg) |
ואן דר וארט עם סבתא. הבטחות צריך לקיים (רויטרס) |
|
|
אמו של ואן דר וארט היא ספרדייה, ומשפחתה מתגוררת בקאדיס בדרום-מערב ספרד. סבו של השחקן, אוהד מושבע של מועדון הכדורגל של קאדיס, ביקש ממנו להבטיח שיסיים את הקריירה בקבוצה המקומית, שהיום משחקת בליגה השלישית. עוד לפני שיעמוד במילתו, ינסה הכוכב לשעבר לשקם את הקריירה בגיל 32 ולסייע לקבוצה של פפה מל לשרוד בליגה הראשונה.
הזקן: חואן קרלוס ואלרון, לאס פאלמאס
אחד משחקני הכדורגל הכי אהובים בספרד חוזר לליגה הראשונה בשלהי הקריירה, והדבר המדהים באמת הוא שזה קורה לו בגיל 40. חואן קרלוס ואלרון האגדי, שכיכב במשך שנים ארוכות בדפורטיבו לה קורוניה ורשם 46 הופעות בנבחרת ספרד, הוא אחד מהשחקנים הכי רומנטיים שיש לכדורגל הספרדי להציע, ובוודאי אחד הסיפורים הכי מעניינים של עונת 2015/16.
אחרי 16 שנים מחוץ לבית הוא חזר ב-2013 ללאס פאלמאס, הקבוצה בה גדל, ולמרות העובדה שהוא עלה מהספסל במרבית המשחקים בעונה האחרונה - יש לו לא מבוטל בחזרה המיוחלת של הצהובים לבמה המרכזית. העונה שעברה הייתה אמורה להיות האחרונה בקריירה שלו, אבל הוא רצה עוד עונה אחת אחרונה בלה-ליגה, ריקוד אחרון ודי.
![חואן קרלוס ואלרון במדי דפורטיבו (רויטרס) חואן קרלוס ואלרון במדי דפורטיבו (רויטרס)](https://images.one.co.il/images/d/400_221/gg1210003.jpg) |
חואן קרלוס ואלרון במדי דפורטיבו. כבר נחשב לאגדה (רויטרס) |
|
|
הוא כנראה לא ישבור את שיאו של ריקרדו לופס פיליפה מאוסאסונה, השחקן הכי מבוגר ששיחק בליגה הספרדית (בגיל 41 וחמישה חודשים), אבל ההישג של ואלרון בהחלט ראוי להערצה. זו לא הפעם הראשונה שהוא מנצח את גופו שלו, אחרי הכל מדובר על שחקן שהחמיץ שלוש שנים תמימות בגלל פציעות, והעובדה שמדובר בשחקן שכולם אוהבים לאהוב תהפוך אותו ללא פחות מאטרקציה בכל אצטדיון ואצטדיון בעונה הקרובה. ככה מסיימים קריירה.
המעצבן: זקאריה בקאלי, ולנסיה
ילד הפלא הבלגי זקאריה בקאלי עדיין לא חגג 20, אבל הספיק לא מעט. הוא כבר ערך את הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של בלגיה, זכה לכינוי "אדן הזאר הבא" וחוזר על-ידי מועדונים רבים ברחבי אירופה. אבל בין ציון דרך אחד לאחר, הוא הספיק לעלות לכל אנשי ואוהדי פ.ס.וו על העצבים.
בדומה לסגנון המשחק שלו על הדשא, בקאלי הוא חצוף לא קטן גם מחוץ לתחומי המגרש. אחרי שאתלטיקו מדריד כשלה בנסיונותיה לצרף אותו בקיץ שעבר, הבלגי החליט שלא לשמור חסד נעורים לקבוצה בה גדל מאז שהיה בן 12 וסירב לחדש את חוזהו במשך חודשים ארוכים. נסיונות השכנוע של המועדון לא צלחו, והמנהל המקצועי מרסל בראנדס התבטא על כך בחריפות בעבר: "חבל ששחקן צעיר ומוכשר לא בוחר בדרך הנכונה, הבעיה היא שהוא מושפע מכל מה שמסביבו".
![זקריה בקאלי במדי ולנסיה (רויטרס) זקריה בקאלי במדי ולנסיה (רויטרס)](https://images.one.co.il/images/d/400_221/gg1210007.jpg) |
זקריה בקאלי במדי ולנסיה. הילד הרע של העטלפים (רויטרס) |
|
|
בקאלי נכנס להקפאה, עבר לשחק בקבוצת המילואים וספג לא מעט קללות וגידופים מאוהדי קבוצתו, אבל הוא היה נחוש בדעתו ובקיץ הנוכחי הגיע לוולנסיה בהעברה חופשית. עכשיו ינסה אחד האנשים הכי שנואים באיינדהובן לחזור להתעסק בכדורגל ולקוות שתחת הקבוצה השאפתנית של נונו סנטו הוא יחזור לתפוס את הכותרות בזכות יכולותיו על המגרש.
המאמן: פאקו חמס, ראיו ויאקאנו
נתחיל מהשורה התחתונה - פאקו חמס לא יאמן בעונה הבאה את ראיו ויאקאנו. הספרדי בן ה-45, בלם בעברו, נחשב לאחד המאמנים המוצלחים שצמחו בספרד בשנים האחרונות ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הוא יעשה בקיץ הבא את קפיצת המדרגה המצופה לקבוצה גדולה. רק בעונה החולפת הוא הוזכר כמועמד לברצלונה (בתחילת ינואר) ולריאל מדריד (בתחילת הקיץ), והעובדה הזו בלבד מספיקה כדי להעיד על איכותו.
![פאקו חמס פאקו חמס](https://images.one.co.il/images/d/400_221/gg1210014.jpg) |
פאקו חמס. "ימות עבור הדרך שלו" |
|
|
פילוסופיית הכדורגל של חמס היא המאפיין הבולט ביותר שלו, ובספרד אוהבים לקרוא לה "הכל או כלום". ראיו דלת-התקציב היא אולי קבוצה קטנה, אבל מאז שפאקו חמס הגיע אליה ב-2012/13, היא חושבת כמו קבוצה גדולה. המטרה היא אף פעם לא להתגונן באובססיביות, אלא להחזיק בכדור ולשחק כדורגל התקפי ושובה-עין. לפעמים זה נגמר בהתרסקות, ולפעמים בהישגים נפלאים.
אחד המשחקים הזכורים ביותר של ראיו תחת חמס נערך בספטמבר 2013 מול ברצלונה, שלראשונה אחרי 136 משחקים רצופים החזיקה בכדור פחות מיריבתה. ולמרות זאת, ראיו הפסידה 4:0. בספרד טוענים שחמס "מוכן למות עבור הדרך שלו", וזה משהו שקשה שלא להעריץ. ראיו לא שאפה מעולם להשיג כרטיס לאירופה וכנראה שלא תעשה זאת גם הפעם, אבל כמו תמיד היא תהיה קבוצה שאוהבים לאהוב. ולחמס יש חלק גדול מאוד בכך.