מתחת לציפיות: המסע של ישראל ביורובאסקט

1. ירדו מהאולימפוס. נבחרת ישראל, שלא ניצחה באליפות אירופה ולו יריבה בכירה אחת – עם כל הכובד לפולין, פינלנד ורוסיה ב' – הושפלה בשמינית הגמר על ידי נבחרת איטליה 82:52 והודחה מהיורובאסקט בצורה מבישה. הפסד שכאמור משאיר טעם מר לקמפיין סביר-פלוס.

בואו נודה באמת. הטופ 16 של אירופה זה לא הישג. הנבחרת הוגרלה לבית הכי חלש באליפות ואל תאשימו את ההדחה בהצלבה. מבית המוות שלוש נבחרות עלו לרבע הגמר (סרביה, ספרד, איטליה – צרפת הדיחה את טורקיה), אך לא בטוח שגם את לטביה, יוון, ליטא או צ'כיה של ננו גינזבורג, ישראל הייתה עוברת.

"אין שום נבחרת באירופה שצריכה לנצח את ישראל בדאבל-פיגרס", הצהיר ארז אדלשטיין רגעים ספורים אחרי התבוסה ב-30 הפרש. המאמן האיטלקי סימונה פינג'יאני התבקש להגיב לאמירה של הג'ינג'י, אך הסתפק בהרמת גבה מופתעת ומבט בדפי הסטטיסטיקה. "קיבלתם הנחה. שיחקנו בלי ג'יג'י דאטומה ומחצית שנייה בלי אנדריאה ברניאני", אמר האיטלקי.

אגב, סשה ג'ורג'ביץ' והסרבים (15 הפרש במשחק הכנה בתל אביב), וינסנט שולה והצרפתים (25 הפרש במונפלייה), ואפילו נבחרת קרואטיה האומללה שגברה על ישראל בטורניר זאגרב ב-10 נקודות הפרש, טוענים אחרת.

פיג´יאני. נתן לנו הנחה (FIBA)

2. ל-ONE נודע כי בחדר ההלבשה אחרי ההדחה, אדלשטיין השתולל וצרח על השחקנים. המאמן כעס על שחקניו שנשברו מול האיטלקים, ועל פי גורמים המעורים בפרטי השיחה הנוקשה, אדלשטיין נכנס בשחקנים כפי שעשה בתום קמפיין המוקדמות בקפריסין בעקבות ההפסד במשחק הנעילה.

במחנה של השחקנים נזהרים להוציא הגה, אולם התחושות הן כי ישנה טינה כלפי המאמן, שלא משדר ביטחון או מוטיבציה מהספסל, אלא תסכול וביקורת.

ישראל לא הגיעה טוב למשחק וזה המשך ישיר למה שקרה במונפלייה. המשלחת הישראלית הייתה באופוריה אחרי הניצחון על רוסיה והשיחה מראש הממשלה. עוד לפני ההגה לליל, התחושה הייתה שהנבחרת עשתה את שלה. הדיבורים על הפתעה בבית המוקדם ודירוגים 1 ו-2 במדדי האחוזים והקליעות באליפות, היו מופרכים. איטליה ידעה בדיוק איך, היכן, ומתי לעקוץ את ישראל.

ליאור אליהו. הלימון נסחט (FIBA)

3. מנגד, אדלשטיין קיצר את הרוטציה לשישה שחקנים בלבד וסחט את הלימון עד הטיפה האחרונה. בגדול, אדלשטיין מסור להצלחת הנבחרת, אלא שהוא נמצא בפאניקה תמידית. כמו בחלוקת הדקות בהפסד לבוסניה, כך מההכנה ועד להפסד לאיטליה, המאמן הלאומי התקשה לקבל החלטות או לקחת אחריות. הנה כמה דוגמאות:

* הניפוי של אפיק ניסים מהסגל נעשה לאחר התייעצות עם הגורו/מנטור/מנהל/עוזר/מאמן פיני גרשון ונוהלה בדרך לא הגונה כלפי הגארד.

* כספי ומקל קיבלו את כל ההחלטות בניהול המשחק, גם כשהדבר חזר כמו בומרנג.

* הספסול של שלישיית הכוכבים (כספי-מקל-אליהו) מול צרפת: "החלטה של הרופאים".

* ההתעקשות להחזיר את יניב גרין לאליפות והכישלון בחוסר הדקות שקיבל.

* ניהול רוטציה קצרה ושוחקת כוכבים, בלי אומץ לתת מושכות או צ'אנסים משמעותיים לצעירים.

* ניהול המשחק על תפר קו הבסיס – מקום מושבו של פיני גרשון ביציע.

כספי. מקבל את ההחלטות (FIBA)

4. מסתמן שהמנוחה שקיבלו הכוכבים מול צרפת הוציאה את כל הסגל מבאלנס. הלחשושים באצטדיון בליל טוענים כי הפציעות של שחקני הנבחרת נופחו מפרופורציות ושהאסטרטגיה כשלה. "אנחנו נבחרת צעירה, אנחנו לא צריכים מנוחה", אמר ניקולה באטום ל-ONE בשלב הבתים כשנשאל על העומס של חמישה משחקים בשישה ימים.

חשוב לציין, באטום, פארקר, ודיאו שיחקו קרוב ל-100 משחקים אשתקד. לוברן, פורנייה, וגובר העבירו עונה שלמה של 81 משחקים ב-NBA. כולם שיחקו מול ישראל.

הנבחרת נפרדה מקמפיין 2015 בהתאם לציפיות עם העפלה לשמינית גמר היורובאסקט, ללא הישג ממשי, ללא אף שחקן שעשה קפיצת דרגה, או שדרג את מעמדו המקצוע, ועם לא מעט שאלות פתוחות. רגע, הכי חשוב, ביבי התקשר לנחם?