הזוג המלכותי: החיבור בין בן חיים הבלם לזהבי

13:15. מועד העלייה לטיסת "ארקיע" לקארדיף הגיע, אבל בשער נמצא נציג אחד של נבחרת ישראל, עוזר המאמן אריק בנאדו. הם מגיעים לאט לאט, בבודדים ובקבוצות. כמעט כולם עם שקיות מהדיוטי פרי. מתמזגים באופן טבעי בנהר של המוני בית ישראל העושים את דרכם לעוד סוף שבוע מעבר לים. הם מתנהלים באיטיות ובחיוך, מדי פעם עוצרים להצטלם עם האוהדים. מדי פעם זורק מישהו לאוויר: "שיהיה בהצלחה". 

13:30. צוות הקרקע של חברת התעופה מפציר באנשי הנבחרת להזדרז, אבל אתם יודעים איך זה ישראלים לפני טיסה... גם ראשי המשלחת לא מתרגשים. הם נותנים לשחקנים, שהגיעו אחרי משחק ולילה במלון בחיפה, לפרוק את המתח. לקחת את הזמן. סוף השבוע עמוס. הטיסה ארוכה. המשחק הוא הגורלי ביותר של ישראל בקמפיין. אז לא נורא אם ייקחו כמה דקות לעצמם.

13:45: רוב הנוכחים כבר ישובים על המטוס כשהם עולים. האצולה של הנבחרת. הקפטן והכוכב. כמו הזוג המלכותי שדופק איחור אופנתי לנשף כדי שכל העיניים יהיו עליהם. הם צועדים בגאון במסדרון המטוס וכשהם חולפים ליד יו"ר ההתאחדות, הם שולחים לו הערה בחיוך. ניחשתם נכון, היא כללה את המילה: "מענקים".

טיבי, שהר, מליקסון. השחקנים מתנהלים באיטיות (נעם מורנו)

14:00: רוב השחקנים יושבים לבד, מנצלים את המרווח כדי לישון, אבל הם יושבים יחד. המקומות הכי טובים במטוס, ממש במרכז, ליד יציאת החירום עם הרבה מקום לרגליים. המקום מימינם שמור לעופר עיני ורעייתו הטרייה. זה מרגיש כמו החבורה של המקובלים בספסל האחורי של האוטובוס בטיול השנתי. הם יושבים שם במרכז והנוכחים עולים אליהם לרגל. מייחלים למעט יחס. אפילו הדיילות הגיעו בשלב מסוים כדי לבקש חתימה ותמונה. כשהדיילת דניאל מבקשת תמונה קבוצתית "עם הצוות שדאג לכם", כולם מתקבצים ליד המושב של זהבי ובן חיים.

כמו הקמפיין עצמו, הנבחרת עברה בשנה האחרונה הרבה תהפוכות פנימיות. הסגל המורחב כמעט לא השתנה, הבסיס נשאר זהה, אבל המעמדות. הו המעמדות. לפני פחות משנה, במשחק הפתיחה בניקוסיה, נראה לפעמים על המגרש שגילי ורמוט וערן זהבי נמצאים בתחרות נסתרת על זהות המנהיג הבא של הנבחרת. היורש של יוסי בניון, אם תרצו. אופיר מרציאנו, מנצח תחרות ביורש של דודו אוואט, עמד תחת עיניים בוחנות ובכלל, באוויר הייתה תחושה של משהו אחר. משהו חדש. זה נראה טוב. זה הרגיש נכון. ואז הגיעה וויילס.

כמעט שנה עברה. ורמוט כאן בתפקיד אחר. גם מרציאנו כאן, עייף ומוטרד. קצת ממשחק ללא תעסוקה מול אנדורה, קצת בגלל השוער החדש שהונחת על הראש שלו במוסקרון, מקום אחרון בבלגיה. האווירה הכללית עדיין טובה, אבל יש משהו אחר. ההיררכיה הפנימית שונה. העבר נשכח. לנבחרת יש אצולה חדשה. טוב, חדשה-ישנה.

יוסי בניון. הייתה תחרות מי יהיה היורש שלו (יניב גונן)

יש משהו מרתק בחיבור בין ערן זהבי לטל בן חיים. הרקע שלהם שונה, עד לאחרונה הם שיחקו יחד רק בנבחרת והם מייצגים דברים מנוגדים. בן חיים הוא השריד האחרון של דור הליגיונרים. הצלע השלישית (והשקטה) בטריו שגרירי העל ששלט בכדורגל הישראלי והיה חלק מרכזי בנבחרת תחת מאמנים שונים. וזהבי? מפלצת שרק הולכת ומתעצמת לנו מול העיניים. שחקן שוויתר על אירופה כדי להפוך לכל מה שהוא היום. סופרסטאר. כוכב. מלך העולם.

אבי ריקן הגדיר השבוע את זהבי: כ"שחקן שרעב בכל אימון", ג'ורדי קרויף קרא לו: "קפטן ומנהיג" וגוטמן? כשהוא נשאל על זהבי במסיבת העיתונאים ביום שני הוא דיבר בהתלהבות על המקצוענות והצניעות. "ערן זהבי הפך ל...", הוא השתתק לרגע כדי לשקול מילים. "שחקן שילדים מעריצים". בואו נתערב שהמחמאה הייתה במקור קצת יותר גדולה. ונכון, אין עוררין על המקצוענות של זהבי ומוסר העבודה שלו, אבל בד בבד הוא נהנה גם מזהבי הנוצץ מדתמית הסטאר.

בעוד זהבי הפך והופך ומתעצם, בן חיים תמיד היה בן חיים. סמל למקצוענות, שחקן יציב שידע להתעלות בנבחרת גם ברגעים פחות טובים בקריירה. הרי לפני שנה, במהלך אותה מלחמת ירושה, גם על סרט הקפטן, בן חיים קצת נשכח. הקריירה דעכה, בבלגיה הוא כמעט לא שיחק ולא מעט סברו שגם הוא, כמו בניון ואוואט, צריך לסיים את דרכו בנבחרת. למעשה, בן חיים גלש בטבעיות ובשקט מופתי לעמדת הקפטן. כשנבחרת ממנה קפטן קבוע חדש, יש הרבה דיונים, כתבות ורעש. בן חיים פשוט התיישב יום אחד ליד גוטמן במסיבת עיתונאים.

טל בן חיים וערן זהבי. הבינו שהם זקוקים אחד לשני (ענבל מנור)

בן חיים וזהבי מבינים שהם צריכים אחד את השני. כשכל הנטל, המקצועי והמנטלי, נופל על כפתי שחקן אחד, התוצאות לא תמיד טובות. כוכבים גדולים בעולם (ליאו מסי למשל) לא תמיד משמשים כקפטנים. הם צריכים לידם מנהיגים שקטים כדי לגרום לעסק לדפוק. האמריקאים קוראים לזה שחקני פסנתר ומובילי פסנתר. היצירתיים והפועלים השחורים. שניים שלא יכולים אחד בלי השני על המגרש. ההגדרה הזו תופסת גם בחדר ההלבשה. החיבור ביניהם עובד במכבי תל אביב וגם בנבחרת ישראל.

למעשה, אין הרבה הבדל בין מכבי תל אביב לנבחרת ישראל. שישה שחקני האלופה פתחו מול אנדורה, שמונה מעטרים את הסגל ואליהם צריך להוסיף את ברק לוי, מונס דאבור ואקסים נוספים כמו גיא חיימוב, מאור בוזגלו ושרן ייני שלא נמצא בסגל הפעם בגלל פציעה. הנבחרת (וגם זו טענה שנשמעת מכיוונם של השניים) מנסה להתנהל בסטנדרטים מקצועניים כמו של האלופה בכל הקשור לעניינים לוגיסטיים. ובפן המקצועי, הסגידה לליגיונרים וההילה סביבם נעלמה, כוכבי העבר נשכחו. לישראל יש שני בוסים חדשים. האצולה של הנבחרת. הקפטן והכוכב.