1. שלוש שנים הוא לא הוריד את הז'קט. 11 בספטמבר 2012. כריס קולמן ניהל את המשחק הרשמי החמישי מאז קיבל את הג'וב בנבחרת. המאזן עמד על ארבעה הפסדים (מול קוסטה ריקה, מקסיקו ובוסניה במשחקי ידידות ומול בלגיה בפתיחת קמפיין מוקדמות המונדיאל) ואפס שערי זכות. המשחק החמישי לא בישר טובות. גארת' בייל אמנם כבש, אבל וויילס ספגה 6:1 בסרביה. שם, באותו רגע כואב בנובי סאד, קולמן הוריד את הז'קט במהלך המשחק המשפיל. שלוש שנים עברו. הוא לא הוריד אותו מאז.
"מחר אתה הולך להוריד את הז'קט?", נשאל קולמן במסיבת העיתונאים לפני ישראל וכולם צוחקים. הוא לא עונה. הוא לא צריך לענות. מאז סרביה הוא מסרב להוריד את הז'קט בזמן משחקים. גם בלחות של סמי עופר. אפילו לא בחום ששרר ביום חמישי האחרון בניקוסיה. הוא מחכה לרגע הנכון.
הערב זה יקרה?
Video Player is loading.
Current Time 0:00
Duration -:-
Remaining Time -0:00
This is a modal window.
The media could not be loaded, either because the server or network failed or because the format is not supported.
Beginning of dialog window. Escape will cancel and close the window.
End of dialog window.
2. כריס קולמן. מאמן וויילס רחוק מלהיות גאון טקטי. הוא גם לא נחל הצלחה יוצאת דופן בתור מאמן. התפטר מריאל סוסיאדד, פוטר מקובנטרי, הגיע עד לאריסה היוונית לפני שהגיע הטלפון מההתאחדות. בעבר קולמן לא רצה לשמוע על הנבחרת, אבל כשהוא נאלץ להחליף את חברו הטוב, גארי ספיד המנוח, חש תחושת שליחות. הוא לא יכול היה לסרב. אולי בגלל אותה תחושה, לא הרים ידיים גם כשבקמפיין הקודם הכל הלך הפוך.
לקולמן יש פורמולה פשוטה. הנבחרת שלו מורכבת מהגנת ברזל ושני סטארים בחלק הקדמי. זהו. "ההגנה של הנבחרת הירואית ומורכבת מגיבורים", מסביר העיתונאי רוב פיליפס. "קל לשכוח את זה, אבל אשלי וויליאמס הוא אחד הבלמים הטובים בפרמייר-ליג. בקמפיין הזה וויילס ספגה רק שני שערים ממצבים נייחים. לא לספוג שער ממשחק פתוח זה נתון מדהים".
לתשומת ליבך, ערן זהבי.
 |
| כריס קולמן חוגג בסמי עופר. הז´קט לא יורד (עמית מצפה) |
|
| |
תכנית המשחק פשוטה. מחפשים לשמור על שער נקי וסומכים על גארת' בייל וארון ראמזי שיעשו את ההבדל. לבייל יש שישה שערים בקמפיין. ראמזי והוא הבקיעו 13 מ-14 השערים האחרונים של הנבחרת.
ואתם מתלוננים על התלות בזהבי.
3. המשחק בקפריסין. "אחד המשחקים הגרועים בקמפיין", טוען פיליפס. וויילס התקשתה. חסרו לה שחקנים חשובים מאוד שכמעט ולא מדברים עליהם. כשיש לך בנבחרת סופרסטאר כמו בייל ועוד כישרון כמו ראמזי, קל לשכוח מהשחקנים האפורים (זוכרים את מובילי הפסנתר?). וויילס חסרה בחמישי את ג'ו אלן (פצוע וממילא לא יכול היה לשחק בקפריסין בגלל צהובים) ואת ג'ו לדלי הפצוע. בלי שניהם, נותר בור במרכז המגרש.
 |
| בן חיים מול ראמזי. הברומטר האמיתי של וויילס (עמרי שטיין) |
|
| |
הקפריסאים ניצלו את זה. טוב, כמעט ניצלו את זה. הם החזיקו יותר בכדור, הגיעו בקלות יחסית לאיזור המסוכן, בעטו יותר לשער והשלימו יותר מסירות. וויילס הייתה קצת רכה במרכז השדה. לכן, קולמן מתכנן את השינוי היחיד לקראת ישראל. הוא רוצה קשר אחורי אמיתי, גרזן. דייויד ואן הוותיק (32) מנוטינגהאם פורסט יחליף את אנדי קינג. יש לו 39 הופעות בנבחרת ורק אחת בקמפיין הנוכחי, נכון, נגד ישראל בסמי עופר. ואגב, בירם כיאל ותומר חמד כבר שיחקו נגדו העונה במדי ברייטון.
בעצם, המשחק בקפריסין המחיש את המהות של נבחרת וויילס כמו שמסביר פיליפס: "ראמזי הוא הברומטר האמיתי. כשראמזי טוב, כמו שהיה נגד ישראל ובלגיה, וויילס משחקת מצוין. כשבייל לא טוב, והוא היה איום ונורא בקפריסין, הוא עדיין מסוגל להבקיע את שער הניצחון".
מזכיר לכם מישהו?
 |
| זהבי כובש. הדימיון לבייל בלתי נמנע (איתי כהן) |
|
| |
4. ראגבי. וויילס היא קודם כל מדינה של ראגבי ואחר כך מדינה של כדורגל. בעוד שבועיים ייפתח המונדיאל. אנגליה היא המדינה המארחת, אבל משחקים יתקיימו גם באצטדיון המילניום והטירוף בקארדיף בשיאו. בשבת נבחרת הראגבי של וויילס קיימה משחק הכנה מול איטליה. המסכים בברים בעיר הציגו ספירה לאחור עד המשחק. המדרחוב בעיר נצבע אדום שעות לפני המשחק. והאווירה? לצלם וללמוד. הלוואי עלינו.
רק היום יעברו הוולשים להתרכז בכדורגל. "יהיה שונה", מסביר פיליפס. "57 שנה. רגע לפני היסטוריה. אף פעם לא היו ציפיות כאלה מהנבחרת. כבר במשחק הבית נגד בלגיה (ביוני) האווירה הייתה מדהימה והזכירה משחק ראגבי".
 |
| השלט על שחקני בוסניה בוויילס. גם ישראל תופיע על הקיר בקרוב (ענבל מנור) |
|
| |
השחקנים הוולשים מרגישים את זה היטב. במסיבת העיתונאים הניואנסים של קולמן והקפטן וויליאמס חוזרים על עצמם. "משחק טעון", "לשים את הרגשות בצד", "תכנית המשחק". קולמן עבד על לנתק את הרגש. לא לחשוב יותר מדי על מה שאולי יקרה בשבע בערב. להתרכז בדרישות המקצועיות. זה בעצם סוד ההצלחה. לא ברק, לא וירטואוזיות, אלא משמעת ויעילות. מאז 1958 וויילס לא עלתה לטורניר גדול, גם אז, זה קרה בתום משחק מול ישראל.
5. בישראל יש תחרות גלויה על זהות האצטדיון הלאומי החדש. סמי עופר וטדי נאבקים, האצטדיון החדש בבאר שבע בוודאי ייכנס בקרוב ללופ. עבור וויילס, לנבחרת יש בית אחד. קרדיף סיטי סטדיום. 33 אלף מקומות בלבד, ביתי וקמפקטי. אצטדיון אנגלי טיפוסי.
 |
| המגרש בקארדיף. קומפקטי וטיפוסי (ענבל מנור) |
|
| |
קולמן כבר הצהיר חד משמעית שגם במשחקי מוקדמות המונדיאל הוא לא מוכן שהנבחרת תעבור לשחק במילניום. המרחק בין האצטדיונים, אגב, פחות משני קילומטר. "גם השחקנים לא רוצים לשחק במילניום", ממשיך פיליפס. "השחקנים רואים במתקן הזה בית".
השם מסגיר. מדובר באצטדיון הביתי של קארדיף סיטי מהצ'מפיונשיפ, ביתו לשעבר של דקל קינן. על קירותיו מתנוססות תמונות של כוכבי ה"בלובירדס", אבל גם של שחקני הנבחרת. את הסלוגן השולט: "Together Stronger", שמלווה את כל הקמפיין, אפשר למצוא בכל פינה. ועל אף העובדה שמדובר בבית של קארדיף, אפילו שחקני היריבה סוונסי סיטי רואים בו כבית ולא מוכנים לזוז ממנו.
 |
| הוולשים מעדיפים אותו על המילניום סטדיום (ענבל מנור) |
|
| |
כל הבוקר עובדים פה על ההכנות. אביזרי העידוד כבר על המושבים וטסט על התקווה הושמע כמה פעמים במערכת הכריזה. במסדרון המוביל לחדר מסיבת העיתונאים אפשר למצוא איורים של שחקני נבחרות יריבות ששיחקו פה. קפריסין, בלגיה ובוסניה כבר על הקיר עם חתימות השחקנים. התמונה של ישראל כבר בהכנה.
מה יקרה הערב?
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם