להיות רוני לוי: איך תצא מכבי חיפה מהמשבר?

1. רוני לוי. חמישה ימים אחרי שמונה למאמן מכבי נתניה, יצא המאמן למשחק חוץ מול בני סכנין. הוא ביצע בסך הכל שני שינויים בהרכב, אבל על המגרש ראו קבוצה אחרת. רצה יותר, מחויבת יותר, עומדת נכון יותר. אומרים שהחלפת מאמן מביאה אנרגיות, מכניסה את השחקנים לכוננות ומכאן, בדרך כלל, מגיע שינוי לטווח הקצר. המשפט הזה נכון רק כשהמאמן החדש מבין מה חסר לקבוצה והיכן קודמו נכשל. אחרת, מדובר באקט פסיכולוגי בלבד והכל חוזר במהרה לקדמותו. 

רוני לוי הבין את נתניה מצוין. המשחק הראשון שלו הסתיים בניצחון 0:2 ושבוע לאחר מכן נתניה שלו ניצחה באותה תוצאה את בית"ר ירושלים ובסך הכל, הפסידה פעמיים ב-12 משחקים כדי להבטיח את ההישארות בליגה חודשיים לפני סוף העונה. עד לוי, נתניה החזיקה ב-35.2 אחוזי הצלחה, הבקיעה 1.11 שערים למשחק וספגה 1.77. איתו היא עלתה ל-47.9 אחוזי הצלחה, כבשה 1.68 וספגה 1.04. לזה קוראים שינוי של 180 מעלות. 

ההישג של לוי ונתניה היה מרשים במיוחד לאור הנסיבות. הוא קיבל קבוצה באמצע ינואר, אבל בלי שום יכולת כלכלית לצרף שחקנים חדשים. את השינוי הוא עשה בשתי דרכים: 1) ערבב מחדש את הקלפים והשתמש בשחקנים שנדחקו לקצה הרוטציה אצל יוסי מזרחי כמו: גבי ג'ורג'יו, עומר פרץ, אורי שטרית ודיא סבע. 2) הוא גרם לקבוצה לחשוב ולשחק כמו קבוצת תחתית. 

רוני לוי. הישג מרשים במכבי נתניה (רדאד ג´בארה)

נתניה של לוי שיחקה על הנקודות החזקות שלה. המהירות, התנועה והאחד על אחד של לארי קאיודה ויכולת המסירה הפנומנלית של ערן לוי. בדרך כלל, שיחקה כדורגל מאוד פשוט ומאוד מחויב. שחקני כנף עם אוריינטציה הגנתית שעוזרים בסגירות, ידעה לצופף כמו שצריך ולחטוף כדורים במרכז המגרש וטסה למתפרצות כשהרוויחה את הכדור. 

אבל מעל הכל, סוד ההצלחה של לוי היה היכולת שלו לנטרל את חדר ההלבשה ממה שנעשה מסביב. השחקנים שלו לא קיבלו שכר, חיו בחוסר ודאות כלכלי מוחלט, שבתו, הפגינו, התאגדו ועדיין נתנו מעצמם הכל על המגרש והשאירו את הקבוצה בליגה בלי יותר מדי דרמות. כמובן, שבנקודה הזאת המאמן קיבל עזרה מדמויות מפתח בחדר ההלבשה ובראשן ערן לוי. הוא ידע לקרב ולטפח את המנהיגים החיוביים וקיבל מהם בחזרה. 

קצת מצחיק, אבל כמה שערן לוי חסר. לליגה, למכבי נתניה ומטאפורית, גם לרוני לוי במכבי חיפה.

ערן לוי. חסר לליגת העל (אחמד מוררה)

2. מכבי חיפה. הבעיות אצל הירוקים עמוקות ומורכבות. מתחת לפני השטח ישנם כוחות מנוגדים שלא עובדים טוב יחד ומטילים את האחריות למצב אחד על השני. מעל פני השטח, יש בעיות מקצועיות ובעיקר מנטאליות. מכבי חיפה זה מועדון שמוקף בבועה של כישלון והיא זו שמכתיבה בו את האירועים בו. השחקנים, הצוות ואנשי ההנהלה מונעים מהפחד מהכישלון. כל פתיחת עונה רעה, כל תוצאה שלילית, כל התעצמות של מכבי תל אביב או הפועל באר שבע, רק מעמיקים את הדיכאון ומחזקים את כוחו של הכישלון. 

כך נדבקה מכבי חיפה במאניה דיפרסיה שכל כך אופיינית לכדורגל הישראלי. חיים מתוצאה לתוצאה, מהגדרה להגדרה. כשאתה מונע מכישלון וחושב רק עליו, קל לך להיאחז בכל דבר קטן. כל מאמן חדש הוא מושיע, כל זר יביא את השינוי, כל רכש ישראלי הוא מה שהיה חסר. בפועל, שום דבר לא משתנה קרוב לארבע שנים. העסק כל כך לא יציב עד שכל הפסד מערער אותו. פעם מכבי חיפה התהדרה בכך שהיא חושבת אחרת. היום היא נראית כמו בית"ר ירושלים, כמו הפועל תל אביב, כמו מכבי תל אביב של העונות השחונות, כמו נבחרת ישראל. 

שחקני מכבי חיפה באימון. הבעיות מורכבות (עמרי שטיין)

בשתי העונות האחרונות היו למכבי חיפה רק שלושה רצפים של שלושה ניצחונות או יותר, כשהארוך ביניהם היה שישה משחקים ללא הפסד תחת מרקו בלבול בפברואר-מרץ אשתקד. לעומת זאת, חמש פעמים הקבוצה שקעה לרצף שלילי של לפחות ארבעה משחקים ללא ניצחון. והנה עוד נתון. מאז אוגוסט 2013, הירוקים רשמו 31 הפסדי ליגה. אחוזי ההצלחה במשחק שאחרי ההפסד עומדים על 53 בלבד (14 ניצחונות אחרי הפסד מ-30 משחקים). המסקנה ברורה: קבוצה לא יציבה שלא יודעת לייצר מומנטום או להתאושש מהפסדים.

רוני לוי טען השבוע שהוא מבין את הבעיות של מכבי חיפה. "הביאו אותי כי ידעו שיש בעיה במכבי חיפה. העניינים לא רעים רק מהחודשיים האחרונים, זה עניין של תקופה... יש תהליך שהקבוצה צריכה לעבור. לי ברור מה השינוי הזה וזה ייקח זמן, לא חודש או חודשיים, זה יכול לקחת גם חצי שנה". הוא צודק, רק קשה שלא להשתחרר מהמחשבה שגם אם לא באשמתו הבלעדית, מכבי חיפה הגיעה לשפל מקצועי על גבול הקטסטרופה. האם מדובר בחלק מהתהליך?

ברור שמכבי חיפה חייבת ניקוי אורוות. דם חדש בסגל. אי אפשר יהיה להשתחרר מבועת הכישלון כל עוד בסגל יהיו שחקנים שהקהל תייג אותם כסמלי הכישלון. יכול להיות שהצעד הראשון בינואר יהיה לשחרר כל שחקן שהיה חלק מארבע העונות הלא מוצלחות. אינדיבידואלית, לא חן עזרא, לא אלון תורג'מן ולא אייל משומר הם הבעיה של הירוקים, אבל התחלה חדשה מחייבת ויתורים כואבים. שחקנים נקיים מטראומת הכישלון.

אוהדי מכבי חיפה. יש שחקנים שהקהל תייג ככישלון (עמרי שטיין)

מעבר לשינוי כזה או אחר, רוני לוי חייב להבין שמה שעבד בנתניה יכול להצליח גם כאן. שינוי לטווח ארוך מתבקש ולוי הוא כנראה האיש הנכון למשימה, אבל כרגע מכבי חיפה היא קבוצת תחתית שצריכה לחשוב כמו קבוצת תחתית ובעיקר לשחק כמו קבוצת תחתית. אחרי שהקבוצה תחבר כמה (כלומר יותר מאחד על הפועל עכו) ניצחונות, תתייצב ותתקדם בטבלה, יוכלו לדבר על מהפכה. כרגע הבעיה המשמעותית יותר היא המקום האחרון. 

לפיכך, רוני לוי צריך להיות רוני לוי של נתניה. האיש שהגיע לנהל משבר, חילק מחדש את הקלפים, קירב אליו את האנשים הנכונים ויצר שינוי מחשבתי. יש לו את כל הכלים והתנאים לניהול המשבר וחפיסת הקלפים שבידו הרבה יותר גדולה ומשאירה לו הרבה מקום לערבוב. אז נכון, מכבי חיפה גדולה בהרבה ממכבי נתניה, אבל תשאלו את עצמכם מה באמת קשה יותר לשחקן: איום כלכלי מיידי או להפוך בדיחה ברשתות החברתיות? 

3. פיראס מוגרבי. בסכנין סיימו בצורה מהירה ושקטה את סערת הקשר. מוגרבי התפרץ על אלי כהן, עזב את בלומפילד במחצית וספג השעייה וקנס לאחר שהתנצל. רק שלהתפרצות הייתה סיבה והיא גם צריכה לעורר חומר למחשבה אצל לא מעט שחקנים בסכנין. מוגרבי פרק תסכול של קיץ שלם. אחרי עונה נהדרת, הוא מצא עצמו נטול הצעות משמעותיות. הוא רצה להתקדם, חיכה לטלפון מהגדולות וזה לא קרה. הוא נשאר בסכנין בעל כורחו עם תחושה שאחרי עונה של תשעה שערים ותשעה בישולים מגיע לו להיות במקום אחר. 

מוגרבי. מגיע לו להיות במקום אחר? (משה חרמון)

בסכנין שינו פאזה בשנים האחרונות. פעם זו הייתה מקפצה, תחנת מעבר למועדונים גדולים יותר. בשנים האחרונות סכנין לא ממהרת למכור או לשחרר ישראלים. האבסורד הוא שבאחד המועדונים המבולגנים בארץ, דווקא שלד השחקנים נשאר יציב. הנהלות התחלפו, מאמנים פוטרו על ימין ועל שמאל, אבל השלד הישראלי נשאר קבוע. התחלופה נמוכה יותר אפילו ממועדונים כמו קריית שמונה, הפועל חיפה ומכבי פתח תקווה שידעו להשביח שחקנים ולמכור.   

במובן מסוים, סכנין הרוויחה מהמדיניות החדשה. כמו בשנתיים האחרונות (בהן סיימה במקומות 6 ו-7), הקבוצה נראית העונה כאחת שיש לה פוטנציאל להיאבק על מקום בפלייאוף העליון. הסגל שלה מאוזן ואיכותי וכישרונות כמו איהאב שאמי, סגס תאמבי ואמיר חלאיילה כבר מוצאים בו מקום. רק שכל השלושה הללו צריכים להבין שאם הם לא יידעו לעזוב בזמן, גם לקבוצות ביניים, יום אחד הם יוכלו למצוא עצמם מתוסכלים וכבולים. כמו מוגרבי. 

4. ביתיות. ההפסד של בית"ר ירושלים להפועל באר שבע קבע שאחרי שבעה מחזורים אין קבוצה בליגת העל שאין לה הפסד ביתי (לעומת ארבע שלא ניצחו). באופן טבעי, כל הקבוצות בליגה השיגו ניצחונות חוץ והמאזן מדהים. 25 ניצחונות חוץ מ-49 משחקים, 10 מ-14 קבוצות הליגה השיגו יותר נקודות בחוץ מבבית. התופעה היא שיקוף של עוד ליגה שוויונית בלי הבדלי רמות משמעותיים מהמקום השלישי ומטה, אבל זה לא הכל.

שחקני בית"ר מאוכזבים. אין קבוצת ליגת העל ללא הפסד בית (יניב גונן)

לרוב הקבוצות "הקטנות" יש מעט מדי שחקני הכרעה וכמעט שאין להן קשרים מרכזיים שמספקים מספרים, מחזיקים כדור, מנהלים משחק ומאיימים על השער. לפיכך, הן חיות על טעויות של היריבה והתקפות מתפרצות. "קבוצות עושות בחוץ את מה שלהן עושים בבית, כבר הוכח שכל קבוצה בארץ שמתגוננת ומשחקת על מתפרצות הסיכויים שלה לנצח גדולים יותר", הסביר  השבוע אלישע לוי ל-ONE. 

הטקטיקה הזו שכיחה בכדורגל העולמי המודרני. הפילוסופיה של ז'וזה מוריניו בנויה על לתת ליריב את הכדור ומכאן באה גם ההצלחה של נבחרות קטנות במונדיאל ובמוקדמות היורו. "כולם היום למדו להגן ולצאת למתפרצות", טוען מאמן ישראלי בכיר. הכל טוב, רק שבארץ מדובר בתכנית המשחק היחידה של שני שליש מקבוצות הליגה. וכשקבוצה לא יודעת ליזום או לייצר מצבים גם כשאין לה שטחים, היא נמצאת בבעיה. וכשאנחנו רואים שבת אחרי שבת מפגשים בין קבוצות נטולות רעיונות, אל לנו להתפלא שהרמה נמוכה.

כפר סבא מול רעננה. אין רעיונות, אין רמה (רדאד ג´בארה)

5. קטנות לשבת: 

בני סכנין - מכבי נתניה: הידעתם? בטבלת המחצית הראשונה, סכנין ראשונה (13 נקודות) ונתניה אחרונה (שתי נקודות). 

במשפט: עידן רוני לוי בנתניה החל בסכנין, שם גם יסתיים עידן שלומי דורה? 

שלומי דורה. סיומו של עידן? (איתי כהן)

מכבי פ"ת - הפועל רעננה: השתיים החליפו ביתיות, אבל מאז נובמבר 2012 שום משחק ליגה ביניהן לא הוכרע לטובת קבוצת החוץ. 

במשפט: קרב צמרת לכל דבר ועניין. 

אוהדי מכבי פ"ת. משחק צמרת לכל דבר (משה חרמון)

הפועל כפ"ס - הפועל חיפה: האדומים לא הפסידו חמישה משחקי חוץ ברציפות במסגרת הליגה, אבל ארבעת הביקורים האחרונים שלהם בלויטה (בלאומית) הסתיימו במאזן 7:1 וללא ניצחון. 

במשפט: טל בנין צריך להיות האיש הלחוץ יותר מבין שני המאמנים.

טל בנין. יש ממה להיות לחוץ (עמית מצפה)

בני יהודה - עירוני ק"ש: מאז פברואר 2011 (ארבעה משחקים), הכתומים לא השיגו ניצחון בית על הקבוצה הצפונית.

במשפט: אופיר מזרחי בדרך הנכונה לתואר פריצת השנה. 

אופיר מזרחי. פריצת השנה? (ניסן עייש)

מכבי חיפה - הפועל עכו: הירוקים מעולם לא הפסידו לעכו במסגרת הליגה.

במשפט: על הנייר, עכו היא היריבה המתאימה ליציאה מהמשבר, אבל גם ניצחון, אפילו המשכנע ביותר, לא צריך להכניס את מכבי חיפה לתחושה שהיא אכן יצאה מהמשבר. 

שחקני עכו. יוציאו את מכבי חיפה לדרך חדשה? (איתי כהן)

6. המחזור בציוץ: