קרב בלי מנצחים: מכבי תל אביב נגד הנבחרת

1. מכבי תל אביב. סלבישה יוקאנוביץ' הוא כנראה שחקן הפוקר הגרוע בעולם. גם כשהוא מתיישב מול המצלמות במבט קר ועונה תשובות במונוטוניות אופיינית, האיש פשוט לא מצליח להסתיר מה הוא באמת חושב. אתם יודעים מה, אולי הוא גם לא באמת מנסה. השבוע, כשהסרבי נשאל על נבחרת ישראל, הוא הפגין בוז מופגן.

גם כשענה: "הנבחרת היא לא העסק שלי" או "אני לא יכול לדבר על הבחירות של המאמן הלאומי" או אפילו "לא יודע מה החוקים בנבחרת", התשובות הגיעו מחוסר אכפתיות, חוסר עניין. כשקינח ב"אנסה להשתמש בשחקנים שלי בצורה טובה יותר", הוא כבר לחלוטין חשף את הקלפים, אם אפשר להשתמש במטאפורה חבוטה אך רלוונטית.

הדילמה 'מועדון מול נבחרת' היא אחת העתיקות בכדורגל. המציאות היא שבכדורגל המודרני, אף אחד לא יכול להתקיים בלי השני, אבל המתח ביניהם לעיתים בלתי אפשרי, כאשר השחקנים נקרעים, תרתי משמע, בין שני כוחות בעלי אינטרסים מנוגדים שלעולם יתנגשו אחד בשני. מההתנגשות הזו, למשל, נולד המונח וירוס פיפ"א. אפשר רק לנחש שהוא נאמר לראשונה על ידי מאמן מתוסכל ששחקניו חזרו פצועים מפגרה בינלאומית.

יוקאנוביץ' סבל מהנבחרת. השבוע, כך סיפר, נאלץ להתאמן עם שמונה-תשעה שחקנים בכירים וגם איבד את אלי דסה, אבל התסכול שלו עמוק יותר. מערכת היחסים בין מכבי ת"א לנבחרת ישראל הלכה והפכה גרועה יותר ככל שהאלופה התייצבה כספקית העיקרית של שחקנים לסגל הלאומי.

סלבישה יוקאנוביץ´. שחקן פוקר חלש (יניב גונן)

מכבי ת"א לא אוהבת את הנבחרת. במובן מסוים, הסטנדרטים שהכניס ג'ורדי קרויף בכל הקשור לאימונים, מקצוענות וגם התנהלות תקשורתית הפכו את האלופה למועדון שבזכות התוצאות שהוא משיג, יכול להרשות לעצמו להתנשא מעל כל מה שקרה וקורה כאן שנים. במכבי יש מי שמרגיש יחס לא תמיד הוגן מצד המנהלת וההתאחדות. מצד שני, הנבחרת לא אוהבת את מכבי ת"א בגלל אותן סיבות בדיוק.

במכבי, מועדון שסגר עצמו תקשורתית, לא מסכימים עם הגישה הפתוחה שאימצו בנבחרת בקמפיין הנוכחי שכוללת אאוטינג לכוכבים ובראשם שחקני האלופה (לכן, במכבי ניסו להילחם באותה גישה על ידי ראיונות לאתר הרשמי). מנגד, הגורמים המקצועיים בנבחרת טוענים בשיחות סגורות שמכבי פוגעת ברמה של הליגה ובהתקדמות של הכדורגלן הישראלי ויש לנסות להגביל אותה. בוויכוח הזה אין צודק ולא צודק. כל צד רשאי להיות אינטרסנט ולחשוב קודם כל על עצמו.

גוטמן ואבוקסיס. הצהובים לא אוהבים את הנבחרת (עמרי שטיין)

2. ארגנטינה כמשל. מדובר כאן בהליכה על חבל דק מצד כל הגורמים. יוקאנוביץ', למשל, יודע שהוא לא יכול להרשות לעצמו לבקש מהנבחרת לוותר על שחקן כזה או אחר כי ייתפס מיד כאויב האומה. הדברים נכונים גם לבי השחקנים עצמם. כוכבים גדולים בכדורגל העולמי כמו אדן הזאר, כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מגיעים לנבחרת וחוטפים. הציפיות מהן גבוהות והם הופכים למטרה נייחת. מצד שני, גם הם לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על תהילה בינלאומית. ונאלצים לספוג.

ג'רארד פיקה סובל בספרד מקריאות בוז על רקע פוליטי, הזאר נתפס בבלגיה כאחד שקורס תחת לחץ הציפיות, על רונאלדו אומרים שהוא שם את עצמו לפני החברים בנבחרת וגם טוני קרוס נלחם בסטיגמות ומתחושה שהוא לא מספיק מוערך בנבחרת גרמניה. ומסי? אחרי כל אכזבה בטורניר גדול התקשורת הארגנטינאית צולבת עד שהפרעוש שקל לקחת הפסקה. "לא הייתי סובל להיות מסי", אמר לאחרונה החבר חאבייר מסצ'ראנו לכתבים בארגנטינה.

ג´רארד פיקה. סובל בנבחרת

בישראל המצב דומה. אנחנו דורשים מהם פטריוטיות, אבל השליליות כלפיהם בלתי נסבלת ושחקנים שמגיעים ממעמד בכיר בקבוצות שלהם לא תמיד יודעים להתמודד איתה. זה היה נכון לגבי דודו אוואט ויוסי בניון וגם לגבי ביברס נאתכו, בירם כיאל, עומר דמארי ובמיוחד לגבי ערן זהבי. לקבוצה יש יותר כלים לשמור על שחקן. לנבחרת לא. כמה פעמים שאלתם את עצמכם מדוע ארגנטינה על שלל כוכביה לא זכתה בשום תואר 22 שנה? כמה פעמים בשבועיים האחרונים שמעתם על ההבדל בין מכבי ת"א לנבחרת?

"זה פשוט", כתב בעבר העיתונאי האנגלי ג'ון קרוס. "כדורגל הוא קודם כל אינטרס עצמי. האוהד הממוצע ישים את הקבוצה שלו לפני הנבחרת. תשאלו כל אוהד ארסנל אם הוא מעדיף אליפות או שאנגליה תזכה במונדיאל ואני מנחש שאני יודע מה הוא יענה. זה נכון לגבי כל אוהד". המשפט הזה נכון לגבי כל מאמן ומנהל של קבוצה ששולחת שחקנים לנבחרות. ובמקרה של ישראל, אולי גם לגבי כמה שחקנים. זה לא שהנבחרת חסרה מחויבות בקמפיין, ההיפך הוא הנכון, פשוט הרבה יותר קל להיות במקום בו לא צולבים אותך על בסיס יומיומי.

ערן זהבי. ההבדלים בין מכבי ת"א לנבחרת (יניב גונן)

אז אולי הבוז של יוקאנוביץ' הוא בעצם הקלה. הקמפיין הסתיים והוא יכול להנות מהשחקנים שלו בלי התערבות חיצונית ולהשתמש בהם לפי ראות עיניו עד סוף העונה. לעטוף אותם בחממה האוהבת ולהגן עליהם מהעולם הקר והאכזר שבחוץ. איש כדורגל מנוסה כמוהו מבין שכשמתחילה סופת גשמים צריך להכניס את כולם פנימה. ולנעול את הדלת.

3. קזינו. פרשת הקזינו היא פרשה חמורה. לא ברמה של קובלנץ, הנבחרת והצעירה או נערות הליווי, אבל חמורה. היא לא הובילה להפסד או להופעה בבלגיה והיא גם לא משקפת את הקמפיין באופן כללי. ישראל הפסידה לנבחרת הרבה יותר טובה ממנה ובסך הכל הציגה בבריסל משחק סביר. ישראל נכשלה במוקדמות היורו בעיקר בגלל סיבות מקצועיות ולא בגלל בעיות גישה, מנטאליות או משמעת. לכן, פרשת הקזינו סתם משאירה טעם רע בפה. טעם מאכזב.

זהבי, כיאל, דאבור וטיבי. נכשלו קודם כל מקצועית (יניב גונן)

בואו נשים רגע את הדיון החוקי ותקנון הקוד האתי בצד. האם יש הבדל משמעותי בין בילוי בקזינו לבין ארוחת ערב במסעדה או כוס בירה בבר של המלון? לא ממש. כי כדורגל הוא קודם כל עסק אמוציונלי ולכן, אתה מצפה משחקנים ברמה כזאת לנהוג באחריות. אחרי הפסד, כשהאווירה הכללית מסריחה, אוהד מצפה משחקן להפגין את אותה רמת אכפתיות גם בתגובה לתוצאה. במילים אחרות, אל תשב בחדר בדיכאון, אבל לפחות אל תחצין את המעשים שלך או במקרה הזה, אל תעשה פעולה בעייתית שהסיכוי שלה לדלוף גבוה מאוד.

כשזהבי וחבריו למכבי ת"א פרסמו באינסטגרם תמונה מהטיסה ללאס וגאס אחרי ההפסד לבוסניה, התגובות היו דומות. הם לא עשו משהו רע, אבל הפגינו חוסר אחריות בהתנהלות ברשתות חברתיות. הפעם, השחקנים שהיו בקזינו הלכו צעד אחד רחוק יותר. גם בהנחה שלא חשבו שאסור להם לצאת, או שלא היו מודעים לתקנון האתי או שהאמינו שהאחרון לא חל עליהם בסיום הקמפיין, הם לקחו החלטה מוטעית ופגעו בקהל. מצד שני, הרצון שלהם להשתחרר ושיקול הדעת הקלוקל יכול לשקף ניסיון להתרחק אולי קצת מאותה שליליות ולהסביר את תחושת הניכור שמייצרת הנבחרת. במכבי ת"א, סביר להניח, זה לא היה קורה.

קזינו. במכבי ת"א זה כנראה לא היה קורה (רויטרס)

בנבחרת לא לקחו את הסיפור ברצינות בתחילה, אבל אחרי הבאזז השלילי התהפכו והחלו לחפש ראש או ראשים לשים על המוקד. מנהל הנבחרת נשלח להכין דו"ח והפרשה עשויה להסתיים בהעמדה לדין והרחקה גם מהליגה. מדובר בצעד נהמר ומטופש שלא יתרום שום דבר.

הרי את הלגיונרים שהיו שם אי אפשר להרחיק, אז מדוע לעשות איפה ואיפה ולפגוע בקבוצות? למה להקצין את הדרמה? בקופה אמריקה, ארתורו וידאל חזר שיכור מבילוי בקזינו ביום החופשי של צ'ילה, עשה תאונה, אבל המשיך לשחק בטורניר כרגיל עד לזכייה. ישראל רוצה לעשות מהפכה? תנו לצוות המקצועי הבא בנבחרת יד חופשית ונקייה להחליט אם ואיך לנהוג במעורבים.  

4. אמיר כבירי. כבר אחרי פיטורי סזאר מנדיונדו נכתב במדור ש"הפועל ת"א צריכה פיגורה על הקווים, דמות מחברת. את אלי גוטמן המקורי או מישהו כמוהו". בעלי הפועל ת"א חזה את (הכישלון) הנולד. וחיכה. לגוטמן.

אמיר כבירי. מחכה לגוטמן (נעם מורנו)

חודש וחצי שהוא מחכה ובכך משדר שני מסרים: 1) אני מאמין בוואליד באדיר ורואה בו חלק מהמערכת. 2) אני לא באמת רוצה אף אחד אחר. כתוצאה מכך, כבירי השאיר את עצמו עם שתי ברירות. להגיע לסיכום עם גוטמן, יעלה כמה שיעלה, או למצוא פתרון מלאכותי אחר שישאיר את באדיר על הקווים. כל החלטה אחרת תשדר ברירת מחדל ותפגע בהפועל ת"א.

5. קטנות לשבת

הפועל ת"א - בני סכנין: ניצחון הליגה האחרון של סכנין על הפועל ת"א בבלומפילד היה בינואר 2008 (0:1). על הקווים עמד אז: אלי גוטמן.

במשפט: רם שטראוס יהיה השוער השלישי שפותח העונה בהפועל ת"א ועבורו תהיה זו הופעת בכורה בליגת העל.

הפועל חיפה - בני יהודה: מאזן הליגה של הפועל חיפה בסמי עופר עומד על ארבעה ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו ו-10 הפסדים - 29.6 אחוזי הצלחה.

טל בנין. מאזן רע בבית (איתי כהן)

במשפט: מפגש בין שתי הקבוצות הכי לא יציבות בליגה.  

הפועל עכו - הפועל רעננה: בששת המפגשים האחרונים בין השתיים, רעננה ניצחה רק פעם אחת.

במשפט: לעד, המשחק הזה יהיה סמל שחרוט על דגלם של תומכי צמצום הליגה.

מכבי נתניה - הפועל כפ"ס: ניצחון הבית האחרון נתניה בליגת העל הושג במרץ 2015. ניצחון החוץ האחרון של כפר סבא במאי 2008.

פליקס נעים. זכרונות מ-2008 (אחמד מוררה)

במשפט: למה בכדורגל הישראלי רגע לפני 2016 קבוצה צריכה להעביר ביתיות בגלל שזרוע?

מכבי פ"ת - מכבי ת"א: המאזן של האלופה אחרי משחקי נבחרת בקמפיין הנוכחי עומד על שני ניצחונות (ב"ש ומכבי חיפה), הפסד ותיקו (מול ק"ש). 

במשפט: משחק עונה מזויף.

6. המחזור בציוץ: