1. הפועל באר שבע. לפני שבועיים התייצב מאמן ראיו וייקאנו, פאקו חמס, למסיבת העיתונאים שקדמה לקרב התחתית הלוהט מול חטאפה. חמס בחור צבעוני וכל מפגש שלו עם התקשורת הוא חגיגה. גם הפעם הוא לא אכזב: "זה לא גמר כי אחרי המשחק יישארו עוד נקודות בקופה", התעצבן. "תקראו לזה איך שאתם רוצים, משחק העונה, אבל לא גמר. אם ננצח רק את המשחק הזה, נרד ליגה. לא נעטוף את המשחק בעוד לחץ". ואז הוא שלף את משל הכלב המת וניפץ את אחת הקלישאות המעצבנות של מאמני כדורגל באשר הם. "יש כאלה שנשברים כשהכלב שלהם מת, אחרים ממשיכים האלה. המפסיד ייכנס לדיכאון רק אם ישקע בצער. לא כרענו ברך ולא ניכנע לעולם".
מוסר ההשכל ברור. עונת כדורגל עבור קבוצה היא דבר מורכב, מתיש ובעיקר הפכפך. קבוצה נלחמת בסטיגמות, בשדים, בעצמה, ביריבות, בזיכרון קצר ובהגדרות חיצוניות שבאות בדרך כלל מהתקשורת. קחו את ברצלונה לדוגמה. אותם פרשנים שעד לפני חודש הגדירו (ודי בצדק) את העונה של בארסה כטובה ביותר של קבוצה בהיסטוריה, הם אלו שהשבוע ניתחו את הבצורת של ליאו מסי וביקרו את לואיס אנריקה על היעדר עומק ומחסור בתכנית ב'. בכדורגל אתה טוב כמו התוצאה האחרונה שלך, אבל האתגר האמיתי שעומד בפניו הוא להעביר לשחקנים שלו שהמשפט האחרון אין בו מעבר לקלישאה לעוסה ומנותקת מהמציאות.
כאן בדיוק נעוץ ההבדל בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע. הצהובים מתמודדים יותר טוב עם המרוץ בטווח הארוך, מחלקים את המעמסה המנטאלית ומנתקים את עצמם ממה שקורה בחוץ. באר שבע? היא רודפת בעיקר אחרי עצמה. נקודת המוצא של העונה הזאת הייתה - כדי לסגור את הפער ממכבי תל אביב צריך להידמות לה, אפילו לחקות אותה עד כמה שניתן. זה נורמלי כי קבוצה שזוכה שלוש פעמים באליפות כמעט ללא מאבק הופכת אוטומטית ל"טים טו ביט". ובכל זאת, נקודת המוצא הזו הייתה מוטעית.
Video Player is loading.
Current Time 0:00
Duration -:-
Remaining Time -0:00
This is a modal window.
The media could not be loaded, either because the server or network failed or because the format is not supported.
Beginning of dialog window. Escape will cancel and close the window.
End of dialog window.
אלונה ברקת הלכה על "צוות זר" משלה, אנשי מקצוע ואנשי מנהלה מקומיים פינו את מקומם ובמועדון אפילו הקשיחו מעט את ההתנהלות התקשורתית בניסיון לייצר את החומה שקיימת בקריית שלום בארבע השנים האחרונות. האמירה: "במכבי עושים ככה, אז גם אנחנו", נשמעה העונה בב"ש לא פעם. כי "מה שמכבי עושה" יושב חזק בראש של ברקת ולעיתים גם מנהל אותה. בפועל, העסק עבד חלקית. מקצועית, הפער אכן נסגר. באר שבע של העונה הפכה למועמדת ראויה לאליפות וככזאת, קיבלה יותר כבוד גם מהאלופה עצמה. אבל כאן נכנס הקטע המנטאלי. ככל שבאר שבע המשיכה לחשוב על מכבי ת"א, היא החלה לאבד כיוון ואת עצמה. לאבד שליטה. ועדיין נותרה קצת שחצנית.
השחצנות הזו באה לידי ביטוי אחרי הניצחון בבלומפילד. באר שבע נאלצה להתמודד עם תחושה לא מוכרת - תחושת כוח. היא נאלצה להתמודד עם הגדרה לא מוכרת - פייבוריטית. הקהל חנק מאהבה, המזל שיחק לטובתה וגם אחרוני הספקנים ו"העמה יעמיקים" החלו לדבר על עונה בלי נפילה. אלא שלמרות היתרון, היא המשיכה להתעסק במכבי ת"א, שחקניה שלחו עקיצות ומאמנה עבר לאנגלית. ב"ש לא איבדה שמונה נקודות בחמשת המחזורים האחרונים בגלל לחץ, אלא בגלל ביטחון מופרז. בגלל שחצנות. כי בזמן הזה, מכבי ת"א התעסקה רק בעצמה ומחקה פער חמש נקודות.
ברק בכר מאמן מבריק, אבל גם הוא לא חף מטעויות בכל התהליך הזה. יש לו ידע עצום והוא טקטיקן נהדר, אבל בשבועות האחרונים ניכר עליו שהוא מנסה להראות בכוח שהוא יכול ואת כל מה שהוא יכול. לא בטוח ששינויי ההרכבים ובעיקר שינויי המערכים תוך כדי משחק מועילים לקבוצה. בכר בא עם תכנית ב', ג' ו-ד', אבל באר שבע שאמנם חזרה מפיגור מול סכנין, מכבי ת"א ומכבי חיפה, עדיין מתקשה במשחקים בהם לא הולך לה ומאז המחזור ה-25 היא כבשה ראשונה רק פעם אחת. בכר נשאב למשחק ולפעמים נראה נחוש להראות שהוא טקטיקן כמו פפ גווארדיולה ואמן לוחמה פסיכולוגית כמו ז'וזה מוריניו באותו אדם. הוא שולף את כל ארסנל הידע שלו וזה מבלבל את השחקנים. איך אומרים בתכניות בישול: לפעמים פחות זה יותר.
בשבת, באר שבע תתארח בנתניה אצל בני סכנין עם הזדמנות לעלות זמנית למקום הראשון. זה לא גמר ולא משחק שיכריע את העונה. ניצחון בו הכרחי, אבל לא מספיק בדיוק כמו שהניצחון על בית"ר ירושלים, ששוב הוציא מאנשי ב"ש את השחצנות החוצה, לא הספיק. זה עוד פרק בדרך פתלתלה ומסובכת. אבל אולי עכשיו, כשבאר שבע עובדתית לא תלויה בעצמה וחזרה למצב הרודפת, היא תבין שהיא צריכה להיות עצמה. להתרכז בעצמה. לעזוב את הגימיקים, להוציא את מכבי ת"א מהראש ולהיות מי שהיא - לא תל אביבית מתנשאת, אלא באר שבעית חמה וגאה.
 |
| ברק בכר. לא חף מטעויות (משה חרמון) |
|
| |
2. מכבי ת"א. הטענה הרווחת שמכבי ת"א של השנה היא החלשה ביותר בעידן ג'ורדי קרויף היא מהשגויות והמנותקות שהושמעו כאן העונה. שימו לב לנתונים. להפועל ב"ש יש העונה 77.7 אחוזי הצלחה – אחוזים שבימים כתיקונם מספיקים לאליפות קלילה. מאז המעבר לשיטת שלוש הנקודות לפני 33 שנה רק חמש פעמים לקחו קבוצות אליפות באחוז גבוה מזה. השיא שייך למכבי ת"א של דרור קשטן שזכתה ב-1995/96 באליפות עם 82.2 אחוזי הצלחה.
למכבי ת"א הנוכחית יש 78.8 אחוז הצלחה - הגבוה ביותר בעידן קרויף. יש לה כבר עכשיו נקודה יותר מסך כל הנקודות שצברה תחת פאקו אייסטרן אשתקד. אם הצהובים יזכו ב-14 מ-18 הנקודות הנותרות בקופה, הם יסיימו עם יותר נקודות לעומת עונת פאולו סוזה. אם ישמרו על מאזן מושלם, ישברו גם את השיא של עונת הדאבל מלפני 20 שנה. במילים אחרות, כרגע זו מכבי ת"א המצליחה ביותר בעידן קרויף. דגש על מצליחה. ועל כרגע.
לנתונים הללו יש שני הסברים. ראשית, מדובר בשתי קבוצות חזקות שלאורך עונה מגלות עמידות מרשימה. שימו לב שב"ש אמנם נפלה, אבל היא לא הפסידה 25 משחקי ליגה ברציפות. ושימו לב שהאלופה עברה זעזוע מקצועי במהלך העונה, אבל מאז הגיע פיטר בוס היא צברה 33 נקודות ליגה מ-39 אפשריות. שנית, הליגה חלשה. מעניינת, מרתקת, צמודה, מספקת רגעי שיא, אבל חלשה. אפילו לעומת השנים האחרונות, שתי המוליכות נתקלות במעט מדי מוקשים.
כאן נכנס לתמונה שחקן הכרעה כמו ערן זהבי. לב"ש יש לא פחות כישרון, עומק ויכולת אישית, היא קבוצתית ואיכותית, אבל אין לה שחקן שמייצר הרתעה מעצמו, שבא משום מקום ומנצח משחק אבוד. כולם יודעים שהוא יעשה את זה, אבל לא יכולים לעשות דבר כדי לעצור אותו. היכולת של ערן זהבי לנצח משחקים כמעט לבד מזכירה את לברון ג'יימס שקולע 35 נקודות ביום בינוני, לוקח על עצמו הכול וסביבו כולם עומדים ומסתכלים עליו קובר את הזריקה האחרונה. במובן מסוים, מעולם לא הייתה עונה בישראל, כן עונה ולא קבוצה, תלויה בשחקן אחד כמו העונה הנוכחית.
 |
| ג´ורדי קרויף, פיטר בוס ומרטין ביין (נעם מורנו) |
|
| |
3. ערן זהבי. פסטיבל שבירת שיא כיבושים בן 61 שנה היה במקום. הישגים ספורטיביים, גם אישיים, צריך לחגוג. וזהבי ראוי לכל הסופרלטיבים שנשפכו עליו. הוא שחקן שאי אפשר לגדל, שחקן של פעם בדור, שמשלב בתוכו מכלול מטורף של אופי, עבודה קשה, ווינריות, רעב ויכולת. הוא לא הכי מבריק שהיה כאן, לא הכי גדול שהיה כאן, לא כישרון מולד וההתנהלות שלו לא מותירה שום מקום לאדישות. תאהבו אותו או תשנאו אותו, אבל אתם לא יכולים להתעלם ממנו וחייבים להעריך אותו. אלא שהפסטיבל הזה השכיח פן קצת בעייתי.
זהבי הוא השליט הבלתי מעורער של הכדורגל הישראלי וככזה, הוא קובע דעת קהל ומכתיב סדר יום. כרגע, סדר היום שמכתיב זהבי - בחסות הכסף הגדול של מיץ' גולדהאר - הוא שאפשר להצליח בישראל ולא לצאת לאירופה. השבוע, הגיע לישראל הסקאוט של ליל - מועדון גדול מליגה גדולה שנקלע לעונה בינונית. הצעה מקבוצה כמו ליל הייתה עד ממש לא מזמן חלומו הרטוב של כל כדורגלן ישראלי מוצלח, אבל היום היא לא עושה רושם על שחקן כמו טל בן חיים למשל. לכדורגלנים הישראלים הטובים יש אלטרנטיבה מקומית ולכן, טרנד הליגיונרים מת. במובן מסוים, ההצלחה של זהבי בלעה את ההישגים המרשימים של מונס דאבור, ניר ביטון, תומר חמד, בירם כיאל, ביברס נאתכו, קני סייף, רמי גרשון וליאור רפאלוב.
 |
| ערן זהבי. שליט הכדורגל הישראלי (רדאד ג´בארה) |
|
| |
זהבי מבחינתו עושה מה שטוב ונכון לו והוא לא טועה. מעמד וחוזה כמו שיש לו במכבי ת"א הוא לא יקבל במקום אחר ולכן הוא מעדיף אותה כל עוד לא מגיעה לו הצעה מפתה ממקום גדול באמת. אלא שמה שנכון לזהבי, לא בהכרח נכון לשחקנים אחרים ובוודאי שלא טוב לכדורגל הישראלי ולנבחרת ישראל. פערי הרמה באו לידי ביטוי גם בקמפיין ליגת האלופות של הצהובים ובוודאי שבקמפיין הכושל של נבחרת ישראל במוקדמות יורו 2016. סתם לצורך ההשוואה, לאלבניה - שתהיה ביורו ותפגוש את ישראל בקמפיין הבא - יש בסגל המורחב 4-6 שחקנים שמשחקים בליגה המקומית.
בשבוע הבא ימונה מאמן חדש לנבחרת ופסטיבל חדש ייצא לדרך. אלי גוטמן אאוט, הצהרות, הבטחות, ציפיות ובילד אפ חדש אין. המאמן החדש, מי שלא יהיה, יצטרך להתמודד עם המציאות. הנבחרת הבאה תהיה יותר מאי פעם הנבחרת של זהבי. היא תהיה הנבחרת של זהבי יותר משהיא הייתה הנבחרת של יוסי בניון בימיו היפים ביותר בליברפול. ההרכב יהיה זהבי ועוד 10, היריבות יתמקדו בו וכך גם תשומת הלב התקשורתית. כוכבים שהם הפנים של נבחרת קטנה יש בלא מעט מקומות. החכמה היא לדעת למנף סיטואציה כזו להצלחה בעזרת צוות מסייע טוב. זו המשימה העיקרית של המאמן הבא, אבל היא תוכתר בהצלחה רק תוך עידוד צעירים לצאת החוצה. זהבי, כמו שכבר הבנתם, יש רק אחד.
 |
| בניון (דרור עינב) |
|
| |
4. הרשימה. לקראת עוד מחזור במרוץ הדו ראשי לאליפות ולפני חצי גמר גביע המדינה, הנה רשימת עשרת האירועים, המקרים והאנשים שהשפיעו יותר מכל על העונה של מכבי תל אביב והפועל ב"ש.
ערן זהבי, העזיבה של סלבישה יוקאנוביץ', אלוהי הרוטציה שומר על ברק בכר, החתמת פרדראג ראיקוביץ', ההדחה המוקדמת של ב"ש מאירופה, אליניב ברדה, האריס מדוניאנין, חיים סילבס, מכבי חיפה, עמה יעמיק.
 |
| אליניב ברדה. משפיע לרעה (משה חרמון) |
|
| |
5. קטנות לשבת:
עירוני ק"ש - הפועל ת"א: המארחת ניצחה את ארבעת המפגשים האחרונים בין השתיים בהפרש שערים כולל של 0:10.
במשפט: האדומים צריכים עוד נקודה כדי להיות רגועים, לדורה זה בוודאי לא מספיק.
מכבי פ"ת - הפועל כפר סבא: 10 שנים בדיוק עברו מאז הפעם האחרונה שבמשחק בין השתיים, שתי הקבוצות כבשו שער.
במשפט: השער של דולב חזיזה בשבוע שעבר הרס למימר את התכנית היחידה שלו לפלייאוף - לשחק על 0:0.
הפועל חיפה - מכבי נתניה: הפועל חיפה לא הפסידה לנתניה בעשרת משחקי הליגה האחרונים בין השתיים (מאז פברואר 2011).
במשפט: מי שתפסיד נקודות לנתניה, תרד ליגה.
בני סכנין - הפועל ב"ש: לעומת הרצף הרע בבית, ב"ש ניצחה בשמונת משחקי החוץ האחרונים שלה בכל המסגרות.
במשפט: בית"ר אאוט, סכנין הפכה לסוס השחור של הפלייאוף האחרון.
6. המחזור בציוץ:
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם