מזהבי עד ראיקוביץ': סיכום הסיבוב בליגת העל

1. המצטיינים
השחקן: ערן זהבי. 12 שערי ליגה, 20 שערים בכל המסגרות הקבוצתיות, כובש או מבשל 55 אחוז מהשערים של מכבי תל אביב בליגה ובגדול, ממשיך לנהל כאן את העניינים ללא מתחרים. האמת, בכלל לא צריך להסביר. זו הליגה שלו, הוא הגיים צ'יינג'ר הכי גדול שנראה כאן שנים ובמכבי ת"א מפחדים בצדק מהאפשרות שיבוא יום וזהבי יחליט לוותר על כס המלוכה כאן ולנסות להשיג הצלחה מעבר לים.

המאמן: סלובודאן דראפיץ'. מה לא עבר על דראפיץ' העונה? מהפכה רבתי בסגל, חיזוק שהגיע מאוחר, הכנה לקויה בגלל המשחקים המוקדמים באירופה, התבוסה וההתפרעות בשרלרואה, אמרו שהוא בובה, קראו לו להתפטר והרי הוא בסך הכל מאמן שהגיע מקבוצת תחתית בלאומית. בניגוד לכל הציפיות ולמרות כל הקשיים, דראפיץ' הוביל את בית"ר ירושלים למקום השלישי תוך שהוא מבין מה הקהל רוצה – קבוצה שמשחקת כדורגל. הפסידו את התואר בנקודות: חיים סילבס ורן בן שמעון.

הפריצה: דור פרץ. בסיבוב אחד הפך הקשר בן 20 משחקן רוטציה אשתקד לבאנקר ושחקן נבחרת תוך שהוא מראה הרבה חוצפה חיובית. לכל מאמן זר במכבי ת"א היו חביבים יותר וחביבים פחות ופרץ צריך להבין שהמצב עוד יכול להשתנות. למשל אם יגיע קשר אחורי זר במקום מיטרוביץ'. הוא יכול גם פשוט סתם לשאול את דור מיכה.

התגלית: דוד קלטינס. מעט מדי שחקני נוער מקבלים צ'אנס אמיתי לאורך זמן בליגת העל. יחידי סגולה הם אלו שמשאירים מיד חותם. קלטינס הוא אחד מהם.

הזר: ניקיטה רוקאביציה. משחקן זר הציפייה היא תמיד להביא ערך מוסף, אלמנטים ואיכויות שקשה למצוא בשוק המקומי. בקיץ הגיעו לישראל זרים עם שמות מרשימים, אבל רובם לא בלטו. לעומתם, רוקאביציה שינה לחלוטין את בית"ר, הפך אותה להרבה יותר קטלנית ודינמית וגם סיפק הופעה אחת בלתי נשכחת שתיכנס לספרי ההיסטוריה של ליגת העל.

עוד הפתעות הנעימות: הפועל רעננה (עם הדבר הבא בתחום האימון על הקווים), גיא מלמד (כישרון ענק), אחמד עאבד (העונה הטובה בקריירה שלו), מאור מליקסון (נראה כמו בימיו הטובים), בני יהודה (מעוררת סימפטיה על המגרש ומשכיחה את הבלאגן מסביב) והעובדה המדהימה שהפועל כפר סבא והפועל עכו מעל הקו האדום.

המשחק: הפועל באר שבע – מכבי תל אביב. קצב, אירועים, שוערים טובים, קהל ואווירה אמיתית של משחק עונה. כבר במחזור השני הבנו שלשתי הקבוצות הטובות בליגה אין אלטרנטיבה במאבק על האליפות.

2. נבחרת הסיבוב
נבחרת א': דודו גורש, אלי דסה, עומר דנינו, דקל קינן, דושאן מאטוביץ', גל אלברמן, עומר אצילי, מהראן ראדי, מאור מליקסון, ערן זהבי, ניקיטה רוקאביציה.

נבחרת ב': ולדימיר סטויקוביץ', אלעד גבאי, שיר צדק, קרלוס גארסיה, אבי ריקן, ג'ון אוגו, דור פרץ, רנה מיחליץ', אחמד עאבד, אליניב ברדה, ברק בדש.

3. המאכזבים:
השחקן: איתי שכטר. הציפיות משכטר תמיד היו קצת יותר מדי גבוהות מהנורמלי, בעיקר בגלל שבגיל צעיר מדי הגדירו אותו ככוכב. אז גם בשנים לא רעות, רצו לראות ממנו יותר. וגם כשיצא לאירופה, בחנו אותו בשבע עיניים. שכטר סובל מהמצב הכללי בחיפה וקל מדי להצביע עליו כמאכזב, אבל המציאות היא שמשהו אצלו באמת תקוע. הוא לא מוצא את עצמו והחיבור עם מכבי חיפה לא עושה לא טוב.

אלירן עטר שרד טוב ממנו את ההתאקלמות וגם כשהקבוצה לא מצליחה, הוא בא לידי ביטוי במספרים. שכטר משחק פחות, אבל לא יכול להשלים עם מאזן של שני שערים ב-22 משחקי ליגה. הוא רק בן 28, רוצה, משתדל, לא חוסך מעצמו ביקורת עצמית ויודע שזה לא זה. עכשיו הוא צריך להבין שכדי לצאת מהמשבר הוא צריך לצאת קצת מאור הזרקורים כדי להציג מה שהוא יודע, למצוא לעצמו קבוצה רגועה שתאמין בו, תיתן לו זמן לחזור לעצמו ועדיין לא תהיה קטנה למידותיו. נגיד, ק"ש.

המאמן: סלאח חסארמה. כישלון הוא קודם כל פונקציה של ציפיות. שלומי דורה נכשל במבחן התוצאה (ובבניית הקבוצה וסבל מחיבור רע עם הקהל). רוני לוי במבחן היכולת. מכבי חיפה היא אכזבה גדולה, אבל עדיין קבוצה מאומנת שעומדת לא רע על המגרש ומתקדמת בצעדים קטנים. ק"ש נפלה בכל הפרמטרים והיא פשוט הייתה צריכה להוציא מעצמה יותר. אגב, סזאר מנדיונדו היה נבחר למאמן המאכזב אם הייתה מתקבלת הוכחה שהאיש ההזוי שעבד פה הוא אכן מאמן כדורגל.

הזר: מיחאי פינטילי. אחת הבעיות הגדולות של הפועל ת"א היא שאין לה מה שיסחוב וינהיג את אוסף הצעירים הלא מאוזן שיש לה בסגל. מפינטילי, אחד המבוגרים בסגל ושחקן שהיה קפטן סטיאווה, ציפו להוביל ולכן הוא גם קיבל את הסרט. התפוקה שלו בסיבוב הראשון הייתה אפסית גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה מנטאלית.

ציפינו ליותר: פרדראג ראיקוביץ' (לגילו), פרמיסל קובאר (מי נתן לו חוזה לעונה נוספת?), לנרי קהינדה (כמה גדולים הפערים בין ליגת העל ללאומית), פאבלו דה לוקאס (גם בגלל הפציעה), הפועל ת"א (כמכלול), משה דמאיו (פרשת צעירי) והיכולת של מכבי חיפה לטפל בבעיות בשקט.

פרדראג ראיקוביץ´. הציפיות היו הרבה יותר גבוהות (רדאד ג´בארה)

הקבוצה: עירוני קריית שמונה. איזי שירצקי ידע בעבר להתאושש מעזיבת שחקנים בכירים ולהעמיד קבוצת תחרותית, אבל השנה הוא לקח את המהפכה רחוק מדי ושילם את המחיר. בחמש השנים האחרונות בן שמעון וברק בכר שמו את ק"ש על המפה כאלטרנטיבה וקבוצת צמרת לגיטימית בכדורגל הישראלי. בקיץ אחד של החלטות מטופשות, כל העבודה הזו נהרסה.

אי אפשר לצפות משירצקי לשים עשרות מיליונים או ללכת נגד האני מאמין שלו ולבנות סגל חסר נשמה של שחקני רכש, אבל כן אפשר היה לצפות ממנו לעשות הכל כדי לשמור על המעמד הריאלי של הקריה כאלטרנטיבה, כקבוצה גדולה, לכבד את מה שהוא בנה והשיג ולא ללכת אחורה חזרה לימי "הקבוצה הקטנה". ושוב, גם מכבי חיפה נכשלת כבר ארבע שנים וגם שם עשו את כל הטעויות האפשריות, אבל שם מסרבים להרים ידיים או לפגוע בתדמית המועדון. גם כשהיא בשפל, מכבי חיפה היא עדיין כוח. בקטע הזה, לשירצקי יש מה ללמוד מיעקב שחר.

המשחק: הפועל עכו – הפועל ת"א. הקדים במעט את המשחק של הפועל ת"א מול הפועל רעננה. קצב מחריד, איום ראשון למסגרת אחרי כמעט שעה ושער ממצב נייח אחרי טעות שוער. מסקנה: הפועל ת"א היא הקבוצה המשעממת בליגה.

הנעלמים: שובל גוזלן, דור מיכה, דיאן ראדוניץ', רם שטראוס, טל כחילה, עלי חטיב והמזל של מכבי נתניה.

הפלופ (ההעברה הגרועה של הקיץ: בן רייכרט. מחיר חסר פרופורציות שסיים סאגה מאוסה שרק פגעה בשחקן תדמיתית ומקצועית. רייכרט הוא קפטן אדום בפוטנציה, אבל כרגע זה נראה שחזור רע לעסקת אלרואי כהן.

בן רייכרט מתוסכל. יילך בדרכו של אלרואי כהן? (איתי כהן)

4. התופעות:
* פחות שערים, קצב נמוך יותר, שוויוניות יחסית מלבד שתי המוליכות. כל אלו מעידים על הירידה הדרסטית ברמה. הוכחה חדה יותר אפשר היה לקבל מההופעות של נבחרת ישראל ומכבי תל אביב בליגת האלופות.

* חוק המושאלים והורדת תקציב המינימום לא הוכיחו את עצמם. ליגת "הצעירים והזולים" מאכזבת וצריכה שינוי מבני ותקנוני דרסטי. הגדלת מספר הזרים זה צעד לא רע, אבל עם יד על הלב, יש שתי קבוצות בליגה שהשחקנים המובילים בהן זרים – בני יהודה ומכבי חיפה.

* הפועל באר שבע מצאה איזון ונכנסה לקצב דווקא אחרי הפציעות של מאור בוזגלו ובן שהר. זה אומר הרבה דברים טובים על ברק בכר והחוזק המנטאלי בסגל, אבל עדיין לא עונה על השאלה: איך יסתדר המאמן עם הרוטציה כשכולם יהיו בריאים.

* קללת האצטדיון החדש פסחה על הפועל באר שבע, הקבוצה הביתית הטובה בליגה שבה ביתיות לא ממש משחקת תפקיד.

* הפועל עכו מציגה: איך משיגים מקסימום נקודות במינימום הבקעות. 13 נקודות מחמישה שערים: בכל פעם שהקבוצה כבשה היא צברה נקודות. יעילות.

* מכבי פתח תקווה מציגה: ארבעה ניצחונות, שישה משחקים ללא ניצחון ואז שני ניצחונות. רכבת הרים וסימפטום לליגה צמודה ללא מומנטום.

* אלי טביב ואשר אלון מציגים: מי צריך מנהל ספורטיבי?

אלי טביב. מי צריך מנהל ספורטיבי? (נעם מורנו)

* ראיקוביץ', מיטרוביץ', דרינצ'יץ', סמיליאניץ' וקוראץ' עם סיבוב מאכזב. טרנד הסרבים/מונטנגרים מאבד גובה?

* לעומת זאת, סלבישה יוקאנוביץ': חד, בוטה, אומר מה שהוא חושב, לא דופק חשבון לשחקנים, לא מפסיק לייצר עניין. מבחינת שואו (של בן אדם – לא מבחינת כדורגל), הכי קרוב שהיה פה למוריניו.

* רוני לוי מסרב להשאיל שחקנים. בכל מחיר.

* פרשת בן צעירי > פרשת יוסי בניון. בכל פרמטר.

* בית הדין מעודד קבוצות לנקוט בצעדים ישירים נגד אוהדים מתפרעים בצעד נכון, אבל ממשיך לגבות אלפי שקלים על שקיות גרעינים, מצתים, טרופיות וקרטיבים. רק בישראל.

5. המספרים:
2.33 שערים למשחק. ירידה חדה לעומת אשתקד.

37 ניצחונות חוץ מ-84 משחקים (44 אחוז). זאת לעומת 27 ניצחונות בית ו-20 תוצאות תיקו.

10 תוצאות תיקו 0:0. כמעט אחד למחזור.

79.4 אחוזי הצלחה יהיו למכבי ת"א בליגה אם תנצח בכפר סבא. רק פאולו סוזה עשה סיבוב ראשון מוצלח יותר בעידן ג'ורדי קרויף.

27 משחקים רשמיים שיחקה העונה מכבי ת"א, הפועל ב"ש שיחקה 19 בלבד ובגדול, לא הצליחה לנצל לטובתה את קמפיין הצ'מפיונס הכושל.

פאולו סוזה על הקווים. יהיה מאמן שיעבור אותו בקרוב? (רויטרס)

25 שחקנים שיתפה הפועל ת"א בסיבוב הראשון. מכבי ת"א במקום השני עם 24.

5 שערים הבקיעה הפועל עכו ואם לא תבקיע בנתניה, תשווה את הסיבוב ההתקפי הגרוע בהיסטוריה של ליגת העל (הפועל ת"א 2007/8 - ב-11 משחקים). הפועל חיפה כבשה שישה שערים ב-13 משחקי הסיבוב הראשון בעונת 2012/13.

5 שערים הבקיע מהראן לאלה מה-11 של הפועל חיפה. לזה קוראים שחקן שמחזיק לבד קבוצה בחיים.

7 נקודות מפרידות בין המקום הרביעי ל-13. בסיבוב השני צפוי חתיכת מאבק על הפלייאוף העליון. ונגד הירידה.

0 ניצחונות בית השיגה הפועל רעננה בסיבוב הראשון. מכבי נתניה תוכל להשיג את הראשון בשבת. מכבי ת"א ועירוני ק"ש ינסו לסיים סיבוב בלי הפסד חוץ.
6. הסיבוב בציוץ: