אולי הפעם: החיבור הנוגה בין נתניה לעטר

1. נתניה וראובן. הכירו את נתניה. היא כבר לא צעירה, אבל עדיין בחורה מרשימה ומטופחת לגילה. הו, אם רק הייתם פוגשים אותה בימי הזוהר שלה. הימים בהם הייתה מסובבת ראשים בכל הארץ. רווקה מבוקשת וזוהרת. השנים עברו ונתניה, איך נאמר, ובכן היא משקיעה ומנסה, אבל קשה לה להתמודד עם הצעירות של היום. החברים אומרים לה: "את מיוחדת", אבל כל לילה לפני השינה היא מסתכלת במראה ונאנחת.

לא היה לה, לנתניה, מזל גדול באהבה. זאת אומרת, תמיד היו מחזרים וגברים שהביעו בה עניין, אבל לא משהו שנדבק. ראובן היה הרציני מכולם. היה ביניהם חיבור טוב, הם, שני אנשים שעברו כל כך הרבה, תמיד הבינו אחד את השני. היו גם רגעים מאושרים, אבל הקשר לא תמיד ידע לשרוד. החברים אמרו לה: "את יכולה יותר טוב". אבל היא תמיד מצאה עצמה חושבת על ראובן.

הם התחילו כגימיק, רצו לראות איך הקשר יכול להתפתח. החזיקו למעלה משנתיים ואז נתניה חשבה שמגיעה לה יותר. כלומר, שראובן הוא בסדר, אבל לא האיש שיסחף אותה למעלה. חברים אמרו לה: "הגיע הזמן שתהיי רצינית, שתכווני גבוה יותר", אבל היא ניסתה ולא הייתה מאושרת. המשיכה לחשוב עליו, לא הפסיקה להתגעגע. גם הוא היה בקשר לא מוצלח עם אחרת. אחרי חצי שנה הם חזרו.

ראובן עטר. תמיד חוזרים להיות ביחד (שי לוי)

לקח להם זמן להחזיר את הקשר למסלול. מה שהתחיל כברירת מחדל עבור שניהם, התפתח. ושוב חזרו הימים היפים, החיוכים, רגעים קטנים של אושר. הם הרגישו שהם מצליחים נגד כל הסיכויים. ואז זה נגמר. הפעם היה תורו של ראובן להסתנוור, ללכת אחרי האישה הצעירה והעשירה. הוא לא יכול היה לסרב ל"היא שברחה לו בצעירותו". נתניה נשברה וכשראובן חזר הביתה עצוב אחרי שההיא נפרדה ממנו, נתניה קיבלה אותו לניסיון נואש אחרון. שניהם ידעו שזה אבוד. חברים אמרו לה: "תשכחי אותו", הפעם היא הקשיבה.

אוסידון. קדנציה חמישית של עטר במועדון (יניב גונן)

לפחות ניסתה להקשיב. היא עשתה את כל מה שכתוב בספר. מחקה תמונות משותפות מהפייסבוק, איבדה את מספר הטלפון שלו, יצאה לדייטים, לא התפתתה להתקשר גם כשהוא שוב חזר לשוק הרווקים אחרי מערכת יחסים קצרה ולא מוצלחת. נתניה חשבה שהיא במקום אחר, שהחיים שלה עלו על המסלול הנכון וכשהחיים החדשים התנפצו לה בפנים פעם אחר פעם, ועמוק מתוך חשבון הנפש והתסכול, גם החברים כבר אמרו לה: "למרות כל הפאקים של שניכם, עם ראובן היית הכי מאושרת". וגם הוא, כבר להצעיר המבריק שהיה, לא תמיד מצא את עצמו בלעדיה. והוא מתגעגע. אז נתניה השתכנעה ושוב היא מלאת תקווה. אולי הפעם זה יצליח.

ראובן עטר יחל בשבוע הבא קדנציה חמישית במכבי נתניה ב-11 שנה. זה קצת רומנטי, קצת מרגש, אבל גם קצת עצוב. זה באמת סיפור על שניים שמתקשים אחד בלי השני ואחד עם השני. עטר, המאמן שהדריך הכי הרבה משחקים בהיסטוריה של מכבי נתניה, שמזוהה איתה כמעט כמו שמואל פרלמן ז"ל, יכול היה להיות הארסן ונגר של הצהובים. אם הוא ישאיר אותה בליגה, אולי הוא עוד יהיה.

שחקני מכבי נתניה. הארסן ונגר שלהם? (איתי כהן)

2. הפועל תל אביב. מכירים את זה שאתם יושבים בבית מתים מרעב, המקרר ריק ואתם מתלבטים מה להזמין, רק שאתם כל כך רעבים ובא לכם הכל. פיצה, המבורגר, אולי אסייתי ואולי בכלל פסטה, אבל מה עם איזה סטייק טוב או המסעדה ההיא שכבר מזמן אמרתם שתנסו? איך אפשר לקבל החלטה במצב הזה? ואז מכל ההתלבטויות כבר נהיה מאוחר מדי להזמין ואתם מוצאים את עצמכם משוטטים ברחוב מוכי רעב ומחפשים פיצוציה פתוחה? מכירים אה? כך נראתה הפועל ת"א בשבוע האחרון.

ועכשיו ברצינות. ההתנהלות הייתה מביכה ואמיר כבירי יודע את זה. פוסט ההתנצלות שלו בפייסבוק ("התקופה האחרונה לא הייתה בהתאם לדרך שקיוויתי ורציתי להפועל תחת ניהולי. הסברים ותירוצים לא מעניינים. האחריות היא שלי") הראה שהוא מבין שאיבד את הדרך לרגע. הוא חיפש משהו ולא מצא אותו במועמדים הזרים, הוא חיכה לאלי גוטמן וכנראה היה צריך לדרוש ממנו את ה"לא" מוקדם יותר, ואז, רעב ומתוסכל, הוא שוטט ברחובות וירה לכל הכיוונים.

אמיר כבירי. הוא יודע מה בא לו באמת? (רדאד ג´בארה)

אלא שהדרך הקלוקלת הובילה למינוי ראוי. בניגוד לשורה ארוכה של מאמנים שעברו בבית"ר ירושלים, גיא לוי הצליח. הוא קיבל את בית"ר במקום הרביעי אחרי 19 מחזורים ושמר עליה שם תוך שהוא משיג 53 אחוזי הצלחה לעומת 42 לפניו. לקח קבוצה לפלייאוף העליון אחרי חמש שנות היעדרות ולאירופה אחרי שבע. בית"ר שלו הייתה אטרקטיבית יותר, מהנה לצפייה, קבוצה מרעננת שתמיד באה לשחק כדורגל. אדם עם הישגים כאלה בדרך כלל מקבל הזדמנות להמשיך. לא גיא לוי.

גיא לוי ואלון אפק. השיג הצלחה גם בבית"ר (נעם מורנו)

מועדון "הגדולות" בכדורגל הישראלי הוא מועדון סגור. בדרך כלל אתה צריך להיות מאמן מצליח במיוחד או בעל זיקה חזקה למקום כדי לקבל צ'אנס בקבוצה גדולה ואם לא לקחת אותו, נדיר שתקבל עוד אחד. גיא לוי לקח את הצ'אנס עכשיו יש לו הזדמנות לתיקון היסטורי בעוד קבוצה גדולה. גם הוא יודע שבקריירה שלו זוכרים יותר את הפרידות המתוקשרות והסכסוכים עם ההנהלות מאשר את ההצלחות. גם הוא יודע שאם הוא לא יצליח באדום, הוא ישוב להיות שחקן ספסל שמחכה לקטנות בואך פרשן במשרה מלאה.  

בשנה שעברה, אחרי הניצחון על מכבי תל אביב, גיא לוי יצא מאצטדיון סמי עופר כאשר הוא שורק לעצמו: "גם בתקופות הכי קשות". אל תופתעו אם תעברו בשבוע הבא ותשמעו אדם שורק לעצמו: "לכל מקום שבאתי עשיתי מהומה". היי, גיא לוי תמיד ידע להתאים את השיר לסיטואציה.

שחקני הפועל ת"א באימון. מאמן שגם יודע לשיר (איתי כהן)

3. מצב חירום. השרה מירי רגב כינסה השבוע דיון חירום בנוגע לחרם הספורטיבי של מדינות ערב על ישראל והעובדה שספורטאים נאלצו להתחרות ללא הדגל. במקביל, ענף בו דווקא מתחרים עם הדגל ממשיך לדעוך וכולם עוצמים עיניים. חגיגות העלייה של מכבי תל אביב לליגת האלופות כבר מזמן הפכו (ודי כצפוי) לסיוט שבמועדון מחכים שייגמר. אפשר לקרוא לזה "סימפטום שכרון הכוח". יש לנו שחקנים נוצצים, כסף גדול וגופיות GPS ומעולם לא היינו רחוקים מאירופה כמו היום. ראינו את זה בהתמודדות של הנבחרת מול יריבות מהדרג הבינוני ומטה, ראינו את זה בהתמודדות של אותם שחקנים מול יריבות מהדרג הבינוני ומעלה בצ'מפיונס ואנחנו רואים את זה כל שבוע על המגרשים בליגת העל.

השבוע ירדה ישראל למקום ה-61 בדירוג פיפ"א, ישראל לא תשחק בשבוע הבא בפלייאוף מוקדמות היורו, ישראל נמצאת כרגע במקום ה-22 בדירוג הקבוצות של אופ"א לשנת 2016 ולאור העובדה שלנורבגיה, דנמרק, סקוטלנד ואזרבייג'אן שדולקות בעקבותינו יש נציגות חיות עם סיכוי לעלות לשלבים מתקדמים, הסכנה היא שבקיץ 2017 כל שלוש הנציגות בליגה האירופית ישחקו כבר בסיבוב הראשון. על הרמה, השוויוניות הפיקטיבית והחלשות שגוררות למטה את החזקות, אנחנו מדברים כאן במדור כבר כמעט שנה. זה לא מצב חירום, כבוד השרה ובכירי ההתאחדות והמנהלת?

יש פתרונות: צמצום הליגה, הגדלת מכסת הזרים וחוק רוסי (מה שעשוי להביא שוב לנהירה מבורכת של ישראלים לחו"ל) עידוד עסקאות בתוך הליגה, ביטול חוק המושאלים והעלאת תקציב המינימום. אבל יש דברים שצריכים להיעשות קודם לכן. כמו למשל להכיר בעובדה שהכדורגל הישראלי נמצא בשפל ולהפסיק לטמון את הראש בחול ולהתעסק בגימיקים. אפשר גם ללמוד ממה שעשו במקומות אחרים בעולם, לאמץ תכנית רב שנתית ולמנות צוות מקצועי לנבחרת - כן כבר עכשיו. עופר עיני והחברים בוודאי כבר מתחילים להרגיש רעב. שלא יגררו את זה. אחרת נגמור כמו הפועל ת"א.

מירי רגב. כבר במקום ה-61 בדירוג פיפ"א (איתי כהן)

4. סלבישה יוקאנוביץ'. "כשראיתי את הבית חשבתי שאנחנו יכולים לקחת 18 נקודות. זה המקצוע שלי ואני מנסה לשפר את עצמי ואת הקבוצה. זו עונה ארוכה ויש לנו עדיין שני משחקים חשובים בליגת האלופות שיהוו מבחינתנו מבחן גדול". על החתום: סלבישה יוקאנוביץ', אחרי ההפסד 3:1 לפורטו.

ועכשיו תהיות: 1) האם הסרבי, היחיד בצהוב שלא מברבר על שכר לימוד, כמות זרים, ספירת שערים וקופים על הגב, הוא המכביסט האמיתי האחרון במכבי? 2) עד מתי תמשיך להגן החבורה הפחות מוכשרת, אך היותר נלחמת של מכביסטי 2004 שלקחו ארבע נקודות בבתים על החבורה הנוכחית? בין העונים נכונה תוגרל תמונה חתומה של אבי נמני.

סלבישה יוקאנוביץ´. רצה 18 נקודות (רדאד ג´בארה)

5. קטנות לשבת:
הפועל רעננה - הפועל ת"א: בחמשת המשחקים האחרונים של רעננה לפחות אחת הקבוצות על המגרש לא כבשה.

במשפט: רעננה מעולם לא ניצחה את הפועל ת"א. הטיימינג לא משחק לטובתה גם הפעם.

בני סכנין - בני יהודה: בשמונת מפגשי הליגה האחרונים בין השתיים לא הושג ניצחון ביתי. האחרונה שעשתה זאת הייתה בני יהודה באוקטובר 2010.

במשפט: בליגה ללא מומנטום, הריצה של בני יהודה בשלושת המחזורים האחרונים יכולה להספיק לה כדי להישאר.

יוסי אבוקסיס. יצליח לשבור את הרצף מ-2010? (אחמד מוררה)

הפועל כפ"ס - עירוני ק"ש: האורחת ללא הפסד בשמונת משחקיה האחרונים, אך רק עם שלושה ניצחונות.

במשפט: ק"ש הייתה יכולה להוציא הרבה יותר מפתיחת העונה, כפ"ס הרבה פחות.

הפועל עכו - מכבי פ"ת: קרב בין שתי קבוצות שבחודש אוקטובר השיגו יחד שתי נקודות.

במשפט: כל עוד גיא לוזון פנוי, רן בן שמעון לא יכול להרגיש בטוח וההודנא עם הדוד אבי זמנית.

רן בן שמעון. הודנא זמנית (אחמד מוררה)

מכבי ת"א - מכבי נתניה: המארחת עם שלושה הפסדים בחמשת משחקי הבית האחרונים שלה - המאזן הגרוע מאז מרץ 2011. 

במשפט: עדיף מבחינת ראובן עטר להתחיל קדנציה אחרי משחק כזה ולפני פגרה של שבועיים. אולי הפעם: החיבור הנוגה בין ראובן עטר לנתניה.

6. המחזור בציוץ: