מי הבוס: סלבישה יוקאנוביץ' במסלול התנגשות

1. סליבשה יוקאנוביץ'. נתחיל מהשורה התחתונה. מכבי תל אביב ניצחה העונה חמישה משחקים מ-14 בכל המסגרות. היא עלתה לשלב הבתים של ליגת האלופות (עם שני ניצחונות משישה בשלבי המוקדמות), היא במקום הרביעי בטבלה, אבל השיגה 45 אחוזי הצלחה בלבד תחת המאמן הסרבי החדש. זה לא מספיק ליצירת מומנטום. זה לא מספיק ליצירת חיבור בין מאמן חדש לשחקנים. זה לא מספיק לאלופה. זה לא מספיק באופן כללי. 

עונה של קבוצת כדורגל מושפעת לא אחת ממנטרה שנקבעת על ידי התקשורת. מעין כותרת גג שמרחפת מעל כל המתרחש. בהפועל באר שבע מדובר ביכולת של ברק בכר לנהל רוטציה ולהתמודד עם סגל של כוכבים. במכבי תל אביב זו היכולת לשלב בין ליגת האלופות לליגה. הבעיה היא שעצם ההעפלה לשלב הבתים השכיחה קצת נקודה שבאה היטב לידי ביטוי בתוצאות מראשית הקיץ. הקושי של מכבי ת"א כקבוצה להתרגל למאמן החדש שלה.

יוקאנוביץ' הוא טיפוס שונה מאוד מקודמיו. יותר פתוח, פחות קלישאתי, אחד שאומר מה שהוא חושב בלי להתייחס להשלכות. הוא "מאמן כוכב" וכך הוא מתנהל. העובדה שהגיע לכאן אחרי פיק בקריירה משפיעה גם היא על ההתנהלות שלו. מכבי ת"א הזניקה את הקריירה של אוסקר גארסיה, פאולו סוזה ופאקו אייסטרן, אבל יוקאנוביץ' הגיע כדי להזניק את מכבי ת"א ולכן לא ממש מעניין אותו מה אנחנו, אתם או השחקנים חושבים עליו. אוסקר, פאקו ואפילו סוזה משכו את האש לכיוון שלהם, יוקאנוביץ', כבר אמרנו, שונה. אין לו בעיה עם ביקורת פומבית. לשני הכיוונים.

הכדורגל העולמי מלא במאמנים כוכבים. ז'וזה מוריניו, פפ גווארדיולה ולואיס ואן חאל הם רק דוגמאות. כשיש כוכב על הקווים, הכוכבים שעל הדשא צריכים להתיישר. בריאל מדריד, למשל, החליטו בשלב מסוים ללכת עם הכוכבים, לוותר על מוריניו ולבחור טיפוסים עם פחות אגו. בבאיירן, ההתנגשות עם גווארדיולה הובילה לשחרור טוני קרוס (ולספסול של מריו גצה). ואן חאל? באמת צריך דוגמאות?

ההפסד לרעננה נתן הצצה אל מאחורי הקלעים. יוקאנוביץ' "לא ראה כוכבים", השחקנים זעמו והאשימו את המאמן בהפסד וזה סירב להתנצל במסיבת העיתונאים לקראת חיפה. מוקדם לדבר על קרע או בעיה, אבל כן אפשר לדבר על תופעה חדשה ולא מוכרת במכבי ת"א. כשיש מאמן כוכב עם אגו על הקווים וכוכבים עם אגו על הדשא, צריך למצוא שפה משותפת אחרת מישהו משלם את המחיר. וכל עוד מכבי ת"א לא תנצח, הצדדים עוד עלולים למצוא עצמם במסלול

מוריניו ויוקאנוביץ´. להבדיל (רויטרס)

2. "המשבר" במספרים. מאז הגיע ג'ורדי קרויף למכבי ת"א מנסה מפעם לפעם התקשורת להגדיר מחדש את "המשבר הכי גדול" בעידן ההולנדי. נבחן את זה במספרים. האלופה לא ניצחה בשלושת משחקיה האחרונים בכל המסגרות (עירוני קריית שמונה, צ'לסי והפועל רעננה). רצף כזה היא חווה בפעם השישית מאז דצמבר 2012 ובפעם השנייה העונה. לאוסקר גארסיה ולפאולו סוזה זה קרה פעם אחת. לפאקו אייסטרן פעמיים וכך גם ליוקאנוביץ'. הבעיה היא, להזכירכם, שאנחנו עדיין בספטמבר.

פאקו מחזיק ברצף הארוך ביותר של משחקים ללא ניצחון בעידן קרויף. בפברואר השנה מכבי ת"א סיימה ב-3:3 מול מכבי נתניה, פעמיים ב-1:1 מול ק"ש בליגה ובגביע המדינה ובתווך הפסידה 2:0 בסמי עופר להפועל חיפה. אם הצהובים לא ינצחו את מכבי חיפה ואת דינמו קייב ביום שלישי, ייקבע שיא שלילי חדש.

יחד עם זאת, רק שלוש פעמים בעידן קרויף הפסידה מכבי ת"א שני משחקי ליגה ברציפות. 1:0 להפועל ת"א ובני יהודה עם אוסקר בנובמבר 2012, 2:1 לסכנין ו-3:1 בדרבי באפריל 2014 ובשני מחזורי הליגה האחרונים של העונה שעברה - בשני המקרים האחרונים ההפסדים הגיעו אחרי הבטחת האליפות.

פאקו אייסטרן. השיא "בסכנה" (יניב גונן)

למכבי ת"א של אוסקר, סוזה ופאקו היו נפילות באמצע העונה (שלא סיכנו את האליפות) או ירידות מתח בגארבג' טיים, אבל כאן מדובר ברצף שני שמגיע בשלב מוקדם מדי של העונה. לצרוך ההשוואה, בקיץ שעבר, לצד ההפסדים באירופה והעזיבה של אוסקר, מכבי ת"א ידעה לחזור לגביע הטוטו ולליגה ולהשיג ניצחונות. לא הפעם. אף אחד מהרצפים המדוברים לא סיכן לצהובים את התואר. למעשה, המרחק הכי גדול של מכבי ת"א מהמקום הראשון בכל עידן קרויף היה שש נקודות מק"ש לאחר המחזור התשיעי בעונה שעברה. גם השיא הזה יכול להישבר במוצאי שבת.

ההפסד לרעננה היה שיקוף של הקלישאה: "קשה לעשות את המעבר מסטמפורד ברידג' לרעננה". מצד שני, הוא היה חיוני כדי להחזיר את המערכת למציאות. ליגת האלופות חסרת משמעות ללא הצלחה בליגה, וכך הפסטיבל סביב משחק צ'מפיונס ראשון בישראל מזה חמש שנים נדחה לפחות למוצאי שבת. אם מכבי ת"א לא תנצח את מכבי חיפה, קייב תהפוך עוד פחות מעניינת.

עבור מכבי ת"א, דווקא משחק בווליום גבוה, באווירה שיותר קרובה לצ'מפיונס, יכול להיות נוח יותר להתאוששות. ובכלל, צריך להסתכל על "המשבר" בפרופורציות. כי בסופו של דבר, מכבי ת"א צריכה להסתכל על ב"ש, על עירוני ק"ש, על מכבי חיפה ולא על הריצה (המרשימה) של מכבי פתח תקווה. בטבלה הפנימית של הגדולות, מצבה של האלופה יותר מטוב. ובכלל, מאוד מאוד מוקדם לקבוע שהאליפות על הרצפה. אבל המחזור החמישי, עם המשחקים של ב"ש בעכו, של ק"ש נגד רעננה, של מכבי פ"ת מול סכנין וכמובן הקרב בסמי עופר, יכול לתת לעונה טוויסט מעניין.

זהבי. הפסד קלישאתי (יניב גונן)

3. מכבי חיפה. 7, 1, 4, 6. אלו הנקודות שהשיגו הירוקים אחרי ארבעה מחזורים בכל אחת מארבע העונות האחרונות, לא כולל הנוכחית. מכנה משותף 1: כל אחת מארבע העונות החולופות נפתחה עם ציפיות אדירות שהתנפצו לרסיסים בעקבות פתיחת העונה. מכנה משותף 2: בכל העונות המדוברות מכבי חיפה לא ניצחה במחזור החמישי. מכנה משותף 3: בשלוש עונות נפרדות הירוקים הפסידו למכבי ת"א באחד מאותם מחזורי פתיחה במה שהעמיק עוד יותר את משבר תחילת העונה.

מכבי חיפה הנוכחית השיגה שתי נקודות מארבעה משחקים, אבל יש משהו שונה בפתיחת העונה הנוכחית לעומת העונות הקודמות. גם תזמון המשחק נגד מכבי ת"א שונה. ההפסדים בשלוש העונות האחרונות היו סוג של פיצוץ בועה שהובילו לנפילת מתח קולוסאלית. "קללת המחזור החמישי" הובילה לתוצאות שליליות מול בני סכנין, הפועל עכו, הפועל ב"ש והפועל רעננה. הם לימדו על קבוצה שבורה שציפיות של עונה שלמה התנפצו לה אחרי חודש בלבד.

הפעם, הירוקים באים אחרת למשחק נגד מכבי ת"א. מהמקום הכי נמוך שיכול להיות, תרתי משמע, אפשר רק לעלות. הציפיות כבר מזמן לא קיימות, אבל משהו ברוח שונה. מכבי חיפה של רוני לוי חזרה בב"ש למקורות. להקרבה, ללחימה, לאלמנטים בסיסיים שהיו חסרים בקבוצה האפאטית של השנים האחרונות. אפשר היה לראות קבוצה שמכירה במשבר, חבורה ששמה מאחור את הפיצוצים וחילוקי הדעות, קבוצה שמבינה את המאמן שלה ונמצאת מרחק הופעה אחת גדולה מחזרה לעניינים.

רוני לוי הבין אולי מעט באיחור את מה שהבין בנתניה מיד. כשאתה נמצא בקבוצה שבורה ומוכה, צריך להתחיל בדברים הקטנים והמנטאליים. עמידה נכונה ומשמעת טקטית תמיד היו הבסיס לכדורגל של לוי, אבל כל אלה משניים לאופי, לב ורצון. בניגוד לשלושת המפגשים האחרונים, מכבי חיפה מגיעה קטנה מאוד למשחק עם האלופה וכרגע זה הכי מתאים לה מבחינה מנטאלית. הפסד לא יכול לדרדר אותה או לפגוע בה, ניצחון יכולה לפתוח לה את העונה מחדש.

רוני לוי ושחקני מכבי חיפה. רוח חדשה (נעם מורנו)

4. יובל אבידור. לפני שנתיים וחצי, ב-16 במרץ 2013, הבקיע יובל אבידור צמד במחזור הפתיחה של הפלייאוף התחתון. הפועל חיפה שלו הביסה את מכבי נתניה 0:3 ולמחרת, טל בנין סיים את דרכו במועדון והוחלף על ידי ראובן עטר, שלא מנע ירידה ללאומית. מאז בנין הספיק לחזור להפועל חיפה על חשבונו של עטר, נתניה חזרה לליגת העל ואבידור עצמו הבקיע ארבעה שערי ליגה. בשנתיים וחצי. הספק, איך נאמר בעדינות, לא מרשים.

הקריירה של אבידור לוותה בהמון חוסר מזל ובעיות קשות של טיימינג. הוא היה המוכשר מתינוקות שלומי דורה והראשון לעזוב את החממה. איזי שירצקי שם את היד על מלך שערי הליגה הלאומית לעונת 2006/7 ולקח אותו עם ק"ש לעונה ההיסטורית בליגת העל. בצפון הייתה לו עונה אחת טובה ואז נפילה שכללה גם ירידה ללאומית. בקיץ 2009 הוא כבר היה סגור בהפועל ת"א, אבל אלי גוטמן התעקש לחכות לאיתי שכטר והשאר היסטוריה.

אבידור הגיע למכבי ת"א בתחילת תהליך ההבשלה והלמידה ושוב חזר הניגון. עונה ראשונה סבירה, עונה שנייה פחות. כשחזר לקריית שמונה, לא הייתה לו הסבלנות להיאבק על מקומו והוא החליט לעזוב. הקריה המשיכה באותה עונה לזכייה באליפות. החלוץ עצמו רשם את עונת השיא שלו בליגת העל עם 13 שערי ליגה במדי הפועל חיפה, אבל שוב פספס. מעולם הוא לא היה גם במקום הנכון וגם בזמן הנכון.

יובל אבידור. צ´אנס אחרון בהחלט (איתי כהן)

מאז אותה עונת שיא, אבידור בירידה. מחמישה שערים ב-2012/13 לשלושה ב-2013/14 ורק אחד אשתקד. כשחלוץ לא מספק מספרים, מתגברות הסטיגמות וכיום, אבידור נתפס בציבור כמחמיצן ושחקן גמור. אחד שאף קבוצה לא מוכנה להמר עליו. הפועל עכו חתכה אותו, הפועל חיפה מרחה אותו, כמעט כולם שכחו את ילד הפלא, את הפוטנציאל, הכישרון, את הסכומים ששולמו תמורתו. אבל יש רק אחד שלא שכח - שלומי דורה.

נתניה אמנם מתחת לקו האדום וללא ניצחון, אבל דורה לא מקבל מספיק קרדיט. לא רק שהוא בנה קבוצה מאפס, הוא הגיע למועדון שלא ברור היה אם יראה אור יום ופשוטו כמשמעו הדליק את האור. הוא מתמודד עם קשיי קיום יום יומיים ומכת פציעות על גבול המיסטית. הקבוצה שלו לא מרשימה מבחינה התקפית, אבל עומדת טוב על המגרש. ניכר עליה שהיא מכירה במגבלות שלה ולא מנסה לעשות דברים שאין לה כלים או יכולת לעשות. קבוצה שמשחקת כדורגל מאוד בסיסי וזה הספיק לה להפסד אחד מול המוליכה ושלוש תוצאות תיקו מול הפועל ת"א, בית"ר ירושלים וק"ש. מאזן בהחלט לא נורא.

כשקיבל את התפקיד, דורה דיבר על הרצון להוכיח את עצמו מחוץ לבועה הצפונית. עכשיו הזמן של אבידור לעשות את אותו הדבר. כי יותר מכל, נתניה צריכה כוח התקפי. לארי קאיודה, ערן לוי ודיא סבע הבקיעו אשתקד 28 מ-46 שערי ליגה שכבשה הקבוצה. הפציעות של לוי, סבע והמחליף ישראל זגורי השאירו את דורה עם מעט שחקני הכרעה. התקציב המצומצם חייב אותו להמר על זר שמחלים מפציעה בדמות מומודו סיסיי ועל אבידור, סקורר בדימוס שמגיע אחרי שלוש שנים קשות, אבל בסך הכל שחקן בן 28. לפני שנתיים וחצי, ב-16 במרץ 2013, הבקיע יובל אבידור צמד במחזור הפתיחה של הפלייאוף התחתון. הפועל חיפה שלו הביסה את מכבי נתניה 0:3. כל המעורבים באותו משחק חוו קלוז'ר, סגירת מעגל, חוץ מאבידור. מחר הוא פוגש את הפועל חיפה.    

שלומי דורה. הדליק את האור (נעם מורנו)

5. קטנות לשבת:
עירוני קריית שמונה - הפועל רעננה: ארבע פעמים נפגשו השתיים במסגרת ליגת העל, רעננה לא ניצחה וכבשה רק שער אחד. 

במשפט: בשלב כלשהו, פתיחת העונה הגרועה של ק"ש תעלה לסדר היום. האם אפקט מכבי ישחק לטובתה?

הפועל עכו - הפועל באר שבע: חמישה משבעת המפגשים האחרונים בין השתיים לא הוכרעו.

במשפט: קבוצה שרואה בעצמה מועמדת לאליפות לא יכולה לזרוק נקודות שבוע אחרי שבוע.

מאור מליקסון. לא עוד איבוד נקודות (רדאד ג´בארה)

מכבי פ"ת - בני סכנין: הספירה נמשכת, תשעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות לפתח תקווה.

במשפט: מכבי פ"ת עדיין בשלב שבו היא צריכה להוכיח את כוחה האמיתי, בטח לפני שהיא פוגשת את ב"ש ומכבי ת"א בשני המחזורים הבאים.

מכבי נתניה - הפועל חיפה: נתניה לא ניצחה את הפועל חיפה בשמונת המפגשים האחרונים בין השתיים (מאז פברואר 2011) ובבית זה לא קרה מאז דצמבר 2000!

במשפט: דורה נגד דורה, דורה נגד בנין, אבידור נגד כץ, חטיב ובנין נגד נתניה. קרב תחתית חם.

מכבי חיפה - מכבי ת"א: הירוקים סופרים 10 מפגשים ישירים ללא ניצחון על מכבי ת"א.

במשפט: ליגת העל לאן? תשובות במוצ"ש.        

6. המחזור בציוץ: