שכר ועונש: מה לא למדנו מהפסד מכבי ת"א?

1. ליגת העל. הנה נתון שאולי יפתיע אתכם. שש קבוצות בליגת העל צברו פחות נקודות בהשוואה לפתיחת העונה המקבילה אשתקד: עירוני קריית שמונה, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי נתניה. שש אחרות פתחו טוב יותר: מכבי פתח תקווה, הפועל רעננה, הפועל תל אביב, הפועל חיפה, בני סכנין והפועל עכו. שש נקודות בלבד מפרידות בין המקום הראשון ל-11 (לעומת תשע אשתקד). שוויוניות? עניין? צמצום פערים? שינוי מגמה? תופעה חיובית? לא, לא, לא, לא ולא. המסקנה היא אחת: ירידה ברמה. הקטנות מושכות למטה את הגדולות.

איש מקצוע ישראלי בכיר אמר השבוע שהוא מתקשה לחזות במשחקי ליגת העל: "מה זה? משחקים בעמידה, אין קצב ואחר כך מצפים שמכבי ת"א תנצח את דינמו קייב ושנבחרת ישראל תצליח". הדברים הללו לא נשמעים בפעם הראשונה. המציאות בעייתית. הפערים הכלכליים מתרחבים, הישראלים הבכירים משחקים בארץ, אבל הרמה רק יורדת. כי ככל שהקטנות נחלשות יותר, כך הן פוגעות יותר בגדולות.

במכבי ת"א מדברים על שכר לימוד והתאקלמות למפעל. מבחינתם, באמת שום דבר לא קרה. זה לא ממש משנה אם מכבי תסיים את שלב הבתים עם נקודה, שלוש, ארבע, שער אחד או שבעה. היא את הניקוד שלה תקבל, ההגרלות יהפכו נוחות, ההעפלות לשלב הבתים תכופות, היא תצבור ניסיון, תרוויח כסף להביא גם זרים איכותיים וכך יבואו גם ההישגים. מכבי פשוט צריכה לזכות באליפות וכמו שנראות המתחרות שלה, אין באמת אלטרנטיבה או איום.

זהבי עצבני. לא רק שכר לימוד (יניב גונן)

אם מכבי ת"א לא תאבד את התואר (או את הגב הכלכלי שלה, מיץ' גולדהאר), היא תגיע למצב של אחותה מהכדורסל - מצב בו גם כל ניסיון מכני להביא לשוויוניות או למשוך אותה למטה לא ישפיע עליה. עד אז, פסטיבל עצם ההעפלה מיותר כמו ההתעסקות במתי יגיע השער הראשון. כולם עוצמים עיניים ומסרבים להכיר במציאות העגומה. הבעיה הרבה יותר עמוקה.

המציאות העגומה הזו הייתה לצורך העניין המסקנה המתבקשת גם מההפסד לדינמו קייב בליגת האלופות. כן, ההפסד כשלעצמו לא נורא, אבל ההופעה המחישה את מה שראינו לא אחת גם במשחקי הנבחרת. הכדורגל הישראלי מתרחק מאירופה בצעדי ענק. אל תלכו רחוק, לפני לא הרבה שנים זה נראה אחרת. לא דיברנו על מקום שלישי או שער זכות כהישג. הקבוצות עמדו טוב יותר, השחקנים היו שאפתניים יותר. כן, גם אם מדובר בגביע הטוטו של אירופה, הליגה האירופית.

הנה תסריט קצת רחוק, אבל לא לגמרי מנותק. בעוד חודש וחצי נבחרת ישראל עשויה למצוא עצמה מרחק שני משחקי מפלייאוף מההעפלה ליורו. אחת היריבות האפשריות יכולה להיות אוקראינה. ביום שלישי שיחקו שמונה שחקני נבחרת ישראל מול שישה שחקני נבחרת אוקראינה. איך זה נגמר? אתם יודעים. איך נראו הבדלי הרמות? אתם זוכרים. יש באמת סיבה שזה ייראה אחרת? לא ממש. יש רק הבדל אחד. כשמכבי מפסידה לדינמו קייב, זה שכר לימוד. כשהנבחרת תפסיד בפלייאוף, אלוהים ישמור.

בן שהר בבוסניה. הכדורגל הולך אחורה (רויטרס)

2. עידן ויצמן. קיץ שלם חיכה הבלם לטלפון מליגת העל. אחרי שנתיים מוצלחות בסימורק האזרית, קבוצה שהתפרקה מנכסיה, ויצמן האמין שימצא את מקומו. אבל כשהטלפון כבר צילצל, על הקו נשמעו אמירות שרק משקפות את ליגת העל מודל 2015/16. ליגה אותה כינה השבוע ויצמן בטוויטר: "ליגת הצעירים והזולים". כך זה נראה מהעיניים שלו.

"בסוף יוני, תחילת יולי הייתי די פתוח להצעות, חיפשתי חו"ל, חשבתי רק חו"ל. היה לי כיף ולא רציתי לחזור מהר. היו שתי הצעות מאזרבייג'אן בחצי ממה שהרווחתי ובחוזה לחמישה חודשים. חצי מהקבוצות נותנות חוזים כאלה כי כולן קיבלו מכה כלכלית בגלל משחקי אירופה. אין שם כסף ותמיכה וזה פגע ברמה. היום אולי הייתי חותם, אבל אז אמרתי לעצמי: 'אני לא יכול לקחת דבר כזה, זה זמן שאתה יכול לחכות'.

"חיכיתי לליגת העל וכמובן שהגדולות אף פעם לא מתעניינות. אולי אני לא שם או לא מרוויח מספיק, אבל מעולם לא קיבלתי את ההזדמנות. עבור שאר הליגה - הקטנות והבינוניות - הייתי בהתחלה יקר מדי ואחר כך הציעו הצעות מגוחכות שגם לא יכולתי לקחת. בתחילת אוגוסט היו הצעות יפות מהלאומית, אבל זה היה מוקדם מדי כשרק התחיל הקיץ".

עידן ויצמן. לא הליגה שהוא זוכר (משה חרמון)

"הזמן עבר ולא קרה שום דבר. קיבלתי הצעה להגיע לאימונים בקבוצה בליגת העל ואמרתי שאני מצטער, אבל מכירים אותי מספיק. להתאמן בלי חוזה זה להיבחן ועזוב אותי מכל המילים היפות של התרשמות. אני לא צריך להרשים מישהו, בטח לא פה. עוד יום עובר. מתחיל לחץ בבית, אני צריך להביא פרנסה, יש לי ילד. אני חושב שסחבתי הכי הרבה שאני יכול. אנחנו באוקטובר, הפסדתי חודשיים של משכורת.

"חודש וחצי אני מתאמן בנשר עם מאמן שאני מכיר, בעיר שלי ועם שחקנים שהם חברים. אני שומר על כושר, אין כלום אז אומרים: 'בוא נדבר'. אני מחפש אתגרים וקרץ לי לעשות היסטוריה ולעלות את הקבוצה מהעיר שלי ללאומית, אבל לא הסתדרנו כלכלית. ואז הגיעה עפולה. כמובן שבתאריך הזה זה עניין אותי. יש סגל טוב, מאמן שעלה ליגה פעמיים. אפשר לעשות שם עלייה".

"להגיד שאני מרוצה כלכלית? לא. אלו לא סכומים שאני מרוויח, אבל לתקופת הזמן הזו לתאריך ולכל הסיטואציה זה מה שהייתי צריך ויכול לקחת. אמרתי לעצמי לא לחשוב על: 'מרוצה, מבסוט, פדיחה, מה זה ליגה לאומית?'. גם כשאשתי שאלה אם אני מבסוט אמרתי שהראש שלי ממוקד במטרה שבמאי נחגוג עלייה. אם נעשה את זה, ההחלטה הייתה מצוינת".

ירון הוכנבוים. ההצלחה שלו - הכישלון שלנו (עמרי שטיין)

3. הפועל עכו כמשל. ויצמן ממשיך: "אני לא אחד שמחפש את המילים העדינות ולא בא לפגוע. אני אומר את האמת כמו שהיא. אני יכול להגיד שאני לא פגוע. אני מדבר בשם עוד הרבה שחקנים טובים שעשו דבר וחצי בליגת העל וגם בחו"ל ויושבים בבית. הם לא יושבים בבית כי הם לא טובים, זה עניין נטו כלכלי. בשנה שעברה הלך לבית"ר קלף עם אזולאי ואצילי אז עכשיו כולם רוצים למצוא אצילי ואזולאי חדשים. שיהיה בהצלחה לכולם, אבל בסדר, לא צריך להפוך את זה לטרנד חדש, לשכוח מכל מי שעבר את גיל 27-28 ולא להסתכל על קבלות, יכולת וסטטיסטיקות.

"מדברים על ההתקדמות של מכבי, על גופיות ה-GPS והניתוחים, אבל חוץ ממכבי, באר שבע ומכבי חיפה בכל השאר אין את הדברים הללו ולא מסתכלים עליהם. זה לא אני. אנשי תקשורת, אוהדים וגם שחקנים ומאמנים אומרים את זה בחדרי חדרים. זה לא סוד, אף אחד לא עיוור, הרמה בליגת העל נמוכה מאוד, ירודה מאוד, לא מזכירה את השנים הקודמות. לא בא להגיד שעם עידן ויצמן, דור מלול ועמית בן שושן בליגה אנחנו הפרמיירליג, אבל אין ספק שהיינו בתקופות יותר טובות".

"כשמכבי באה לליגה, יש נגדה קבוצות שלא נותנות לה פייט. כמה פעמים יכול לקרות מה שהיה עם רעננה? רעננה עשו למכבי מה שמכבי עשו בבאזל - שני שערים משני מצבים. וכשמכבי מפסידה, אז ב"ש מפסידה לעכו. מכבי מרגישה שאפשר למעוד כי לא כולן מושלמות ואין תחרות. הרמה הכללית לא טובה כי אין שחקנים מספיק טובים בליגה. פעם היה קשה להגיע לליגת העל, היא הייתה תקרת זכוכית וכולם שאפו להגיע אליה. היום יש בליגת העל שחקנים שבשנה שעברה לא שיחקו בהרכב בלאומית. צעירים זה בסדר, אבל הבעיה פה ששחקנים בני 25-26 מוכנים לשחק בשביל משכורות נמוכות וזה פוגע בנו. אני פגוע כלכלית, לא פגוע רגשית.

שחקני בני יהודה והפועל עכו. אוי לרמה (איתי כהן)

"יושבי ראש אומרים לעצמם: 'למה שאקח את איקס במעט כסף כשאני יכול לקחת מישהו שרוצה לשחק אצלי בהרבה פחות כסף? אולי יהיה קצת פחות טוב ואולי נקבל גול בגללו, אבל יעבור זמן ואחרי כמה מחזורים הוא יתאפס ויתחבר ויהיה בסדר. אפשר לחיות איתו'. קח את הפועל עכו. אני מאחל לירון הוכנבוים הצלחה, הוא מאמן שנתן לי הזדמנות, אבל ההצלחה של עכו היא הדבר הכי גרוע לליגה: לא התכוננו, לא מחנה, בקושי משלמים ואחרי חמישה מחזורים הם מקום שלישי. מה המסר? עכשיו כולם יילכו באותה הדרך?

"ברגע שבמנהלת החליטו להוריד את תקציב המינימום, קבוצות יכולות להסתדר בפחות כסף ולהעמיד קבוצה בליגת העל. במקום אחד ב-20 אלף שקל אפשר להביא שלושה וזה מה שקורה. אני חולה כדורגל ישראלי, אבל בהפועל עכו למשל אני לא מכיר את כל הסגל. אני לא זוכר תקופה שישבו כל כך הרבה שחקנים שמוערכים בבית, אבל אם הם 'מוערכים', למה הם בבית? כבוד והערכה בכדורגל צריכים להתבטא בכסף.

"היה מאמן בליגת העל שאמר לי שעם כל הכבוד הוא לא ראה אותי בשנים האחרונות והוא לא יכול לסמוך עליי כבלם ראשון. כבלם שנאבק, שמחכה בספסל שמישהו ייפצע, גם השכר יהיה בהתאם. ואני מתכוון לשכר שמגרד את הדו ספרתי כדי שיבינו על מה אנחנו מדברים. הכדורגל מנוהל על ידי סוכנים ומה שזול ואפשר להוציא ממנו משהו.

"הרמה? השנה גם יורדת ממחזור למחזור. זה מצחיק. בהתחלה, היו הרבה גולים ואתה חושב: 'ההגנה לא מסודרת, הקבוצה לא מחוברת'. ופתאום יש משחקים שקבוצות לא מגיעות לשער. אז אולי בלם זה התפקיד הכי פחות נחוץ בליגת העל. בשנים האחרונות הייתה פה רמה יותר גבוהה, גם בליגת ה-12 וגם בליגת ה-16. עכשיו אתה יושב ולא רואה כלום. אנשים שיקראו את זה יגידו: 'הוא ממורמר ויושב בבית ולכן מדבר ככה'. אבל אני לא מדבר מאגו וכבוד. אני מקווה שהמצב ישתפר, גם הכדורגל בפרט וגם מבחינת השחקנים שיושבים בבית".

אורן חסון ויורם באומן. הפתרון מתחיל אצלם (משה חרמון)

 4. וואליד באדיר. דקות אחרי הניצחון 1:3 על בני יהודה ומיד אחרי שסיים להעניק ראיון למצלמות הטלוויזיה, מגיע המאמן (הזמני) של הפועל תל אביב לעמדת הראיונות. "יאללה", הוא נוזף בכתבים. "תשאלו את אותן שאלות". הוא הגיע עם מנטרה מוכנה וחזר עליה שוב ושוב. ליתר דיוק, שש פעמים בדקה וחצי: "באתי להיות עוזר מאמן". אגב, ביום חמישי, כשפגש שוב את התקשורת באימון המסכם, באדיר חזר על אותו משפט עוד כמה פעמים. 

השחקנים, לעומת זאת, חושבים אחרת. בדרך כלל, שחקנים עוברים תדרוך והכנה לפני שהם מדברים בתום המשחק, ולכן צריך לקרוא בין השורות. "תסביר את השינוי בקבוצה בשבועות האחרונים", מתבקש עיאד אבו עביד. "אנחנו הרבה יותר מחוברים לוואליד. הוא סמל במועדון ודמות. עובד איתנו טקטית, איך לשחק, איך לעמוד וזה בא לידי ביטוי במשחקים. אני שמח אם היה ממשיך".

ועכשיו לפרשנות: אנחנו הרבה יותר מחוברים - הקירבה לבאדיר לעומת הריחוק ממנדיונדו. סמל ודמות - ההיפך ממנדיונדו האלמוני. עובד איתנו טקטית ומסביר לנו איך לעמוד על המגרש - הפוך ממנדיונדו שבזמן הקצר שלו הפועל ת"א לא נראתה כקבוצה. שמח אם היה ממשיך - אמיר כבירי, בבקשה תרים את הכפפה. במילים אחרות, באדיר הוא כל מה שמנדיונדו לא היה (ואולי לא יהיה). מאמן לכל דבר ועניין.

חיבור בין מאמן לשחקנים הוא כמו כימיה בין בני זוג. אפשר לעבוד עליו, אבל אי אפשר לזייף אותו. אם הוא לא קיים, הוא לא קיים. ואם הוא קיים, מדובר בבסיס מצוין לזוגיות מוצלחת. הפועל ת"א לא באמת רוצה מאמן ישראלי אחר ואין לה תקציב להביא מאמן זר בעל שיעור קומה והמועמדים שעל הפרק לא מרשימים בלשון המעטה. המסקנה ברורה: כבירי צריך גם הוא לקרוא בין השורות ולהקשיב לרצון השחקנים שלו.

אין טעם להביא מאמן זר בינוני כשהעסק כבר דופק עם באדיר. לסוגיית תעודת הפרו יש פתרון פשוט ובסיטואציה הנוכחית של הפועל ת"א, פרויקט בהתהוות ללא מטרות גדולות לעונה הקרובה, באדיר מתאים. ואם זה לא יילך, באדיר תמיד יוכל לחזור צעד אחורה בהמשך. אבל היי, באדיר איש מערכתי. הוא "בא להיות עוזר מאמן", זוכרים. אז מה יש להפסיד? 

וואליד באדיר. כן, אתה (יניב גונן)

 5. קטנות לשבת:
בני יהודה - מכבי נתניה: רצף המשחקים של נתניה ללא ניצחון ליגה עומד על 10, הקבוצה לא ניצחה משחק מחוץ לאצטדיון בנתניה מאז ה-14 במרץ וזו פתיחת העונה הגרועה ביותר שלה מאז 2009/10.

במשפט: הלחץ על שלומי דורה לקראת שני משחקים גורליים מבחינתו.

הפועל כפ"ס - הפועל ת"א: בעשרת המפגשים האחרונים בין השתיים בכל המסגרות לא הושג ניצחון ביתי.

במשפט: ניצחון אדום יקרב את באדיר למשרה שהוא ראוי לה ואת כפר סבא לתואר שהיא ראויה לו - הקבוצה החלשה בליגה.

הפועל רעננה - מכבי חיפה: מאז מאי 2014, הירוקים השיגו שני ניצחונות ליגה מחוץ לסמי עופר - אחד מהם באצטדיון בנתניה.

במשפט: תודו שיהיה קצת אירוני אם דווקא שובל גוזלן יבקיע את השער הראשון של מכבי חיפה דווקא מול רעננה.

שובל גוזלן. הפתרון? (עמרי שטיין)

הפועל חיפה - עירוני ק"ש: את כל שבע הנקודות שלה העונה השיגה הפועל חיפה בחוץ. קריית שמונה עם שלוש תוצאות תיקו רצופות.

במשפט: מלבד מכבי חיפה, ק"ש היא הכישלון של פתיחת העונה.

הפועל ב"ש - מכבי פ"ת: באר שבע ניצחה את שמונת משחקי הליגה האחרונים בין השתיים ולא הפסידה ליריבה ממלאבס מאז מאי 2010.

במשפט: באר שבע צריכה לנצל את קמפיין הצ'מפיונס כל עוד הוא נמשך. בינתיים, היא לא עושה את זה טוב.

ב"ש. לא עושה מספיק (אורן בן חקון)

מכבי ת"א - הפועל עכו: המאזן בין הקבוצות בבלומפילד בעידן ג'ורדי קרויף עומד על שלושה ניצחונות בהפרש כולל של 0:12. ועם משחקי החוץ: שישה ניצחונות ו-1:20.

במשפט: אחרי הצ'מפיונס, לפני פגרת הנבחרת וכדי להשתיק את הביקורת, האלופה צריכה להתפוצץ, מה שאגב היא עדיין לא עשתה תחת יוקאנוביץ'.            

6. המחזור בציוץ: