משחקי אירופה גרמו לעולם להיחשף לבאקו. אחרי שלושה ימים, אפשר לומר שזו אחת מהערים היותר ניגודיות שאפשר להיתקל בהן, עם קדמה אורבנית מצד אחד ופשטות כפרית מצד שני, שמשתלבים זה בזה.
יש בה הכל. שכונות עם בניינים מפוארים וחדישים לעומת אזורים שהזמן קפא בהם עוד מימי הקומוניזם של ברית המועצות, גינות מטופחות לעומת ריכוזי אשפה נסתרים, ובכבישים מכוניות BMW נוצצות ומפוארות ולצידן רכבים משנות השמונים.
 |
האצטדיון המפואר בבאקו בטקס הפתיחה (רויטרס) |
|
|
בעוד שבאזור הים רואים את אסדות קידוח הנפט פועלות במרץ, בצידי הדרכים החדשות שנסללו בעיר הבירה של אזרבייג'אן אפשר לראות מידי פעם גברים מנקים את העלים עם מטאטא קש, כזה שרואים אולי רק באגדות על מכשפות.
באקו די ריקה ברוב חלקיה. אומרים שזה בגלל שלא מעט תושבים נאלצו לעזוב אותה לפני המשחקים, לא ברור למה ולאן. בתי הספר נסגרו עד ל-25 ביוני, רכבי אספקה ומשאיות לא מורשים להיכנס אליה והכבישים ברובם פנויים.
 |
התחבורה הציבורית בבאקו (רויטרס) |
|
|
גם אם יש עומסי תנועה, זה לא בהכרח מפריע למי שהגיע לצפות או להשתתף במשחקי אירופה. לכבוד האירוע הקצו בעיר נתיב תחבורה מיוחד שמיועד רק לרכבי ההסעות של המשתתפים במשחקים, כדי לקצר את זמני ההגעה שלהם ממקום למקום. כל כמה מטרים וכמעט בכל צומת נראות ניידות משטרה שחוסמות את התנועה למקומיים ומאפשרות זכות קדימה לאוטובוסים של הספורטאים, העיתונאים וחברי המשלחות.
המקומיים לאו דווקא נראים מרוצים במיוחד ממה שקורה בעיר. לא פעם נשמעות טענות מצידם על התנהלות הממשל הנוכחי, שפוגע בזכויות אדם ועוצר עיתונאים מקומיים בעקבות פרסומים של קולות ודעות מנוגדות לשלטון בתקשורת. למרות זאת, רבים מהם, שהגיעו לטקס הפתיחה, נראו דווקא די מחויכים. המסורת המיוחדת של אזרבייג'אן קיבלה ביטוי במופעים האמנותיים ולהם זה הספיק. הם מקפידים על הסדר, הם מבינים את החשיבות של האירוע והם אדיבים בצורה בלתי רגילה, כזאת שגורמת לזרים לתהות מה עומד מאחורי הרצון העז שלהם לעזור.
 |
מהומות מחוץ לאצטדיון בבאקו (רויטרס) |
|
|
המארחים ניסו לדאוג לחוויה שתהיה כמה שיותר דומה לאולימפיאדה ומבחינת התנאים שניתנו למשלחות השונות מאירופה מדובר בחוויה בלתי רגילה. יממה לפני שהמשחקים יצאו לדרכם הגיע לו יו"ר הוועד האולימפי האירופאי, פטריק היקי, לפגוש את הספורטאים בכפר. "תסכימו איתי שזה כפר נהדר", אמר להם. ואין ספק שהוא צודק.
בסביבה של גינות מטופחות עם מרחבים ירוקים ואופניים לכל דורש, נמצאים הבניינים של הספורטאים. החדרים מפוארים ומרווחים. בכל חדר יש מסדרון רחב שמוביל לעוד שלושה חדרים פנימיים ובכל אחד מהם רצפת פרקט, מקלחת, שירותים צמודים ושתי מיטות. כל מיטה הקפידו לכסות בשמיכה ממותגת של משחקי אירופה.
 |
כיכר הדגל בבאקו (אסי ממן) |
|
|
על כל כמה מרפסות תלויים דגלים של מדינה אחרת והכניסה לכפר אסורה למי שאינו ספורטאי. עשרות חיילים במדים מפטרלים מסביב לחומות הכפר בכל רגע נתון והשמירה הדוקה. כל משלחת נהנת ממתחם משלה בבניינים שיום אחד יהפכו לדירות מגורים.
מידי יום נפגשים בכפר צוותי טיפול מקבילים ממדינות שונות ומתכננים את יום המחר. מה שבולט אצל המשלחת הישראלית הוא בעיקר תחום הרפואה ורבים מקרב רופאי המשלחות האחרות מביטים בקנאה בתנאים שניתנו לספורטאים הישראלים.
 |
המאמנת זהבה זיסמן עם מיטה ממותגת בבאקו (הוועד האולמיפי בישראלי) |
|
|
רופאת המשלחת, ד"ר לובה גליצקיה, עומדת בראש מערך הרפואה, בו לוקחים חלק גם ד"ר יפתח חצרוני מבית החולים מאיר, שתרם ציוד רפואי למשלחת. "יש לנו תנאים שאין לאחרים", מציינת גליצקיה, "הבאנו איתנו 147 קילו של ציוד לטיפול בספורטאים, לא ראיתי משהו דומה לזה פה בכפר".
ספורטאי שמסיים את הפעילות נוסע למחרת ולא נשאר בכפר, ולרוב הם גם לא יוצאים ממנו חוץ מנסיעות לתחרויות ולאימונים. הכפר מבודד וספק אם הם מרגישים את מה שקורה סביבם בעיר עצמה.