"הג'וב במנצ'סטר יונייטד הוא האחרון שלי בכדורגל. אעזוב כשאני בטופ", כך אמר המאמן לואיס ואן חאל בראיון ל"טלגרף" הבריטי. ההולנדי בן ה-63 דיבר על הקריירה, העבודה במנצ'סטר יונייטד, הקשר עם השחקנים, שיטות האימון, הסטיגמות וחשף את תכניותיו העתידיות.
"כבוד ואתגר לאמן את מנצ'סטר יונייטד. אימנתי את הקבוצה מספר אחת בהולנד, בספרד ובגרמניה. הייתה לי הזדמנות לעבוד במועדונים אחרים, אבל בחרתי להיות מספר אחד ואני גאה בזה. אין הרבה מאמנים שיכולים להגיד את זה על הקריירה שלהם. תמיד הגדרתי מטרות מראש. למשל, שנה לפני המונדיאל אמרתי לאנשי ההתאחדות שאאמן בפרמיירליג. אמרו לי: 'זה לא אפשרי'. עניתי שאעזוב אחרי המונדיאל, גביע עולם אחד הספיק לי".
ואן חאל סיפר על הכבוד שהוא מקבל מהאוהדים: "אחרי ההפסד לארסנל היו צעקות, אבל בעיקר מחיאות כפיים. למאמן מנצ'סטר יונייטד, אבל אני מקווה שגם בשבילי. אני נהנה מזה כי לא חוויתי את זה. בברצלונה זרקו מטפחות, באייאקס היו שריקות וגם במינכן שורקים אחרי הפסד. אבל כאן אני מקבל כבוד... ידעתי שמנצ'סטר יונייטד זה המועדון הגדול בעולם. כן, גדול יותר מריאל מדריד במונחים של תמיכה בינלאומית".
 |
לואי ואן חאל. מקבל כבוד (רויטרס) |
|
|
על הקריירה שלו סיפר: "צ'אבי, אינייסטה, אלאבה, בדשטובר, פויול - עזרתי לכולם. ראשית, הם היו מוכשרים. שנית, הם היו מוכשרים כבני אדם. שלישית, צריך דם חדש כל שנה. אתה צריך להמריץ את הרוח הקבוצתית, זה מה שעשיתי גם העונה. זו הסיבה שיונייטד הביאה אותי. הם חקרו את דרך העבודה שלי. כשאתה משאיר את אותם שחקנים, שום דבר לא משתנה. אתה צריך צעירים, כישרון ואישיות".
"כשאני מקבל החלטה, זו לא החלטה 'שלי'. אני לוקח החלטות עם כל הצוות שלי. אני לא קר, אני חם מאוד לשחקנים. אני תמיד מודד סיכונים ומתעניין בשחקנים שלי, לא רק במה שקורה על המגרש אלא במשפחות שלהם, בנשים ובילדים. גם לאנחל די מריה (שביתו נפרץ) ניסיתי להראות חמלה. נתתי לו כמה ימי חופש".
"תדמית שחצנית? זה לא קטע הולנדי, אלא בגלל ההבעות שלי. יש לי הרבה ביטחון בעצמי ובשחקנים שלי וזו הכריזמה שלי. כריזמה היא דבר חיובי, שחצנות דבר שלילי. רע מאוד לא לכבד את הדעה של האחר ואני לא כזה. אני מקבל את ההרגשה שהאוהדים אוהבים אותי, אבל בסופו של דבר הכל תלוי בתוצאות".
 |
צ´אבי. קודם כל בן אדם |
|
|
ואן חאל סיפר על ילדותו: "אבי יצא לעבודה בשבע בבוקר וחזר בשבע בערב. הייתי בן שש או שבע שהוא חלה ובן 11 כשהוא מת, כך שלא הכרתי אותו בכלל... הייתי פנאט של כדורגל. ראיתי כל משחק. בגיל 10 הייתי אוהד שרוף של טוטנהאם והערצתי את ג'ימי גריבס... מאוחר יותר אהדתי את ברצלונה בגלל כל ההולנדים שהיו שם: רינוס מיכלס, יוהאן קרויף ויוהאן נייסקנס".
המאמן סיפר על עברו כשחקן: "הייתי שחקן איטי, איטי מדי בשביל הטופ ולכן הייתי צריך לחשוב מהר. הבסיס לביטחון שלי הוא שלא הייתי שחקן מוכשר, אבל אני אדם מוכשר. בבית הספר השגתי ציונים טובים והייתי קפטן של כל הקבוצות בהן שיחקתי. למדתי חינוך גופני באקדמיה, למדתי לנתח, לצפות ולקבל החלטות".
 |
רוני ופלאיני חוגגים מול טוטנהאם (רויטרס) |
|
|
"במשחק נגד טוטנהאם השחקנים הוכיחו שהם יכולים לשחק יחד כקבוצה. זה לוקח זמן. בבאיירן זה לקח עד דצמבר, ביונייטד עד מרץ. הפילוסופיה שלי היא שככל שאתה יודע מה אתה עושה, כך תישאר יותר זמן ברמות הגבוהות. כשאתה פועל מתוך אינסטינקט, אתה תלוי בנסיבות. זו לא הדרך שאני רוצה.
"ההולנדים עקשנים. אימנתי בהולנד 15 שנה ושחקנים תמיד אומרים 'כן', אבל אז באים עם הדעה שלהם. באנגליה, גרמניה, ספרד שחקנים לא אומרים 'אבל'. הם עושים, אבל אז יש לי בעיה אחרת. הם לא חושבים. אני רוצה שהשחקנים שלי יחשבו ויקראו את המשחק, שיידעו מתי לשנות קצב. אני רוצה לאמן את השחקנים לקבל החלטות בעצמם. אחרת מחכים עד המחצית כדי אולי לשנות משהו. בהרבה משחקים זה מאוחר מדי".
"אני המאמן הכי גמיש שאפשר לדמיין. כשהשחקנים באים עם טיעונים טובים, אני משנה את דעתי. אני מקשיב להם. אני שואל את השחקנים באיזו שיטה הם רוצים לשחק. האם כולם ביונייטד רוצים לשחק 4-4-2? לא. השיטה שאנחנו משחקים בה עכשיו היא המועדפת עליי, כל שיחקתי בכל מקום. כשזה נדרש, אני משחק עם חמישה בהגנה".
על שחקני יונייטד אמר המאמן: ויין רוני פתוח ללמוד וזה מדהים. מייקל קאריק הוא פחות או יותר מאמן-שחקן. אפשר לדבר איתו על סגנון, מקצבים ושיטות וזה נחמד".
 |
מייקל קאריק. שיחות על שיטה (רויטרס) |
|
|
לסיכום גילה המאמן: "אשתי רוצה שאפרוש. היא רצתה שאפרוש לפני חמש שנים. אני לא נשוי לעבודה. כמובן שאני מאמן 24 שעות ביממה, אבל גם בעל, אבא וסבא 24 שעות ביממה. אני נשוי למקצוע יותר מאשר נשוי לאשתי. יש לי גן עדן בפורטוגל וכשאפרוש, אסע לשם, אשחק גולף ואוכל אוכל מצוין. יש יין טוב בפורטוגל, חופים ומזג אוויר נפלא. אני לא רוצה לנסוע בעולם. בשדות תעופה כולם רוצים לגעת בי וזה מציק... אני כבר זקן וזה הג'וב האחרון שלי. אני צריך להקדיש תשומת לב לאשתי, לילדים ולנכדים. זה מגיע להם".