יורש בעל כורחו: לואיס אנריקה יאפיל על פפ?

מאי 2014. בדיוק לפני שנה. מסיבת עיתונאים עמוסה וקלישאתית בברצלונה. "ספר לנו איזה סוג של מאמן אתה", אמר עיתונאי מקומי ללואיס אנריקה. הוא היה מוכן לשאלה הזו, ידע שהתקשורת המקומית מחפשת את ההשוואה. הוא היה כוכב הערב, ידע שאולי מדובר ברגע אחרון של חסד ותהילה לפני שצריך לספק את הסחורה, ועדיין הוא לא הסכים לצאת בהצהרה. במקום, ענה בחצי-חיוך: "אני גבוה וחתיך".

לואיס אנריקה הוא המאמן השלישי של ברצלונה אחרי פפ גווארדיולה. וגם אם תסתובבו שעות על גבי שעות ברחבת אצטדיון קאמפ נואו, סביר להניח שלא תמצאו ולו אוהד אחד של בארסה שלא מתגעגע לפפ. המאמן המוצלח ביותר בהיסטוריה של המועדון, שבנה את הקבוצה הטובה ביותר בתולדותיו, עדיין תופס פינה חמה בלב של כל אוהד ואוהדת. האהבה הזו לא דעכה גם אחרי שעזב, ולא שככה גם אחרי שמצא מישהי אחרת. פפ הוא קפטן נצחי, הוא סמל, הוא בארסה.

אחרי ארבע שנים מוצלחות מאין כמוהן הוא החליט לעזוב, והשאיר אחריו נעליים גדולות מאוד. גדולות מדי. השניים שהגיעו אחריו עזבו מיד בתום עונה אחת, אחד בנסיבות טראגיות והשני עם הזנב בין הרגליים, ולאורך הקדנציות שלהם נדרשו לעמוד בסטנדרטים שהציב גווארדיולה - משימה כמעט בלתי אפשרית. ואז, אחרי שנתיים של רעב וגעגוע, הגיע לואיס אנריקה כדי להיענות לאתגר.

פפ גווארדיולה. להחליף אותו הפך למשימה בלתי אפשרית (רויטרס)

מרגע המינוי החלו כלי התקשורת בניחושים, ניתוחים ותחזיות. גם לחרארדו מרטינו וטיטו וילאנובה המנוח "נתפרו" פרופילים שהושוו - איך לא - לפפ גווארדיולה הגדול, והשאלות לא הפסיקו להיזרק לאוויר: מה יהיה המערך, מה עם משחק הלחץ, מי ישחק בהגנה ומי יעזור ללאו מסי?

מסי, ניימאר וסוארס חוגגים. היורש הוביל לחוליית ההתקפה הכי חדה באירופה

לואיס אנריקה ופפ. לא חשש לשנות

זו בוודאי השוואה מעניינת, אבל לאורך העונה מעטים עסקו בה. יש כוכבים לדבר עליהם, משחקים גדולים ושערוריות עסיסיות, אבל אז הגיעה הגרלת חצי-גמר ליגת האלופות ובסופה נקבע שגווארדיולה יחזור לקאמפ נואו.

הפוקוס שוב עבר לשני אלו, הקפטנים לשעבר, מאמני קבוצת המילואים לשעבר, אלו שחולקים כל כך הרבה קווי דמיון. לואיס אנריקה אולי לא רוצה בכך, אבל הוא הפך בעל כורחו ליורשו של גווארדיולה, ובשני המפגשים הקרובים העול הזה יהיה כבד יותר משהיה אי פעם. בכל זאת, קשה להימנע מהשוואות לאיש שירשת כשהוא יושב במרחק עשרה מטרים ממך, על הספסל של הקבוצה היריבה.

פפ ולואיס אנריקה. מברצלונה ב´ לחצי גמר ליגת האלופות

פחות רומנטי, יותר פרגמטי
כשאימן את רומא ואת סלטה ויגו בעונות שקדמו לקאמבק, רבים ציפו מלואיס אנריקה להנחיל לקבוצותיו את פילוסופיית הכדורגל של ברצלונה, זו שמושרשת בכל מחלקות הנוער של הקטאלונים. המערך היה דומה לרוב, 4-3-3, אבל הכדורגל? לא ממש. ההבדל לא טמון רק באיכות ואופי השחקנים שעמדו לרשותו של לואיס אנריקה, אלא גם בהשקפת העולם שלו.

בתקופה ברומא. לא הצליח ליישם את הפילוסופיה של לה מאסיה (רויטרס)

"לוצ'ו" הוא הרבה פחות פואטי מגווארדיולה, הטיקי-טאקה הרבה פחות קוסם לו. הוא לא יהסס להקריב את הכדורגל היפה כדי לנצח, ותמיד יהיה מוכן לוותר על מסירות כפולות בשביל עוד כדור או שניים ברשת. אין בגישה הזו שום דבר פסול, אבל הרבה מאוד אוהדים מתגעגעים ל"שירה" של גווארדיולה ויותר מכך – לעובדה שבעידן פפ פילוסופיית המשחק הייתה דבר שאסור לשנותו בשום תנאי. המוטו היה אז ברור מאוד: "מנצחים ומפסידים באותה הדרך".

ואכן, העונה יצא לנו לראות את ברצלונה של לואיס אנריקה משחקת עם קישור "הגנתי" יותר, בין אם חברי החולייה הזו נשלחו לחפות על המגנים באגפים או סתם בילו את מרבית המשחק הרחק מהרחבה של היריב.

ראקיטיץ´. חלק מהקישור ההגנתי יותר

במקרים קיצוניים אפילו ראינו את בארסה עולה עם שני קשרים אחוריים, רחמנא ליצלן, אבל זה לא קרה יותר מדי. ברצלונה של לוצ'ו עדיין מחזיקה הרבה בכדור, אבל מניעה אותו אחרת. תכליתית יותר, אבל גם תבניתית יותר. בסופו של דבר מרבית הכדורים הללו מגיעים לחלק הקדמי ושם קורה הקסם האמיתי, אבל לכך נגיע בהמשך.

מסי ניימאר וסוארס. הקסם מתרחש אצלהם

הלחץ, המצבים הנייחים ושובו של פיקה
אלמנט חשוב שבו נכשלו שני קודמיו של לוצ'ו הוא משחק הלחץ. אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר בהצלחתה של ברצלונה הגדולה של גווארדיולה היה הלחץ המתמיד של כל עשרת שחקני השדה על היריבה, שהוכיח את עצמו פעם אחר פעם כיעיל להפליא. וילאנובה ומרטינו הצהירו בפומבי שישימו דגש על החזרת משחק הלחץ, אבל לא הצליחו לבצע זאת בשטח. לפחות בהיבט הזה, לואיס אנריקה בהחלט החזיר את בארסה למקורות.

סוארס עם מסי וניימאר. משחק הלחץ חזר (רויטרס)

ובכלל, ישנו רושם שתחת לוצ'ו שחקני ברצלונה עובדים קשה הרבה יותר. זה לא מתבטא רק במשחק הלחץ, אלא גם בדברים בולטים פחות כמו ירידה להגנה ומחויבות. מעל לכל ישנו אלמנט אחד שבו לואיס אנריקה הצליח להתעלות אפילו על גווארדיולה, והוא המצבים הנייחים.

בתקשורת הספרדית מקפידים לתת את הקרדיט לעוזרו של לוצ'ו, חואן קרלוס אונסואה, אבל העונה הזו היא כנראה היעילה ביותר של ברצלונה בהיבט הזה, בהגנה ובהתקפה גם יחד: בארסה בקושי סופגת מכדורים חופשיים וקרנות, ובצד השני מצליחה גם לכבוש לא מעט באמצעותם. מי היה מאמין. גם לשחקנים יש כמובן חלק חשוב בשינויים הללו, וסיפור ההצלחה הגדול ביותר של לואיס אנריקה ברמה האינדיבידואלית הוא ללא ספק ג'רארד פיקה. הבלם שעוד בעידן גווארדיולה ירד מגדולתו המשיך לדשדש אצל וילאנובה ומרטינו, ודווקא אצל לוצ'ו חזר לפרוח ומוביל את החלק האחורי בגאון.

פיקה עם הבן ושאקירה. שיפור עצום ביכולת (רויטרס)

לאורך כל העונה חוליית ההגנה של לואיס אנריקה נראית נהדר, ונתוני הספיגה במשחקי הליגה מציגים את השינוי בצורה הטובה ביותר: 0.54 שערים בממוצע למשחק העונה, בהשוואה ל-0.86 בעונה שעברה ו-1.05 ב-2012/13. וכן, גם בנתון הזה לוצ'ו מתעלה על גווארדיולה, שממוצע הספיגות שלו בארבע עונותיו בקבוצה עומד על 0.71 שערים למשחק.

מטריו לטריו: השלישייה שעושה את ההבדל
אבל עם כל הכבוד להגנה ולמשחק הלחץ, ההבדל הגדול ביותר בין ברצלונה של לואיס אנריקה לזו של גווארדיולה טמון בהעברת כובד המשקל משלישיית הקישור הקסומה של סרחיו בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה, לשלישיית ההתקפה הכוללת את ליאו מסי, לואיס סוארס וניימאר.

צ´אבי בטירוף. ניהול המשחק עבר ממנו למסי (GettyImages)

לפפ היה את העונג לנצח על חוליית הקישור הטובה בהיסטוריה והיא זו שקבעה את אופייה של הקבוצה על המגרש, ואילו לואיס אנריקה צריך רק להציב את שלושת הסופרסטארים שלו בהרכב ולראות איך המפלצת התלת-ראשית הזו לא רק כובשת שערים בלי הרף, אלא יוצרת מצבים ומזינה את עצמה.

וכן, למקרה שתהיתם - לואיס אנריקה לא ממש מתערב לטריו שלו בעניינים. על כך העיד לאחרונה מסי כשאמר: "הוא לא אומר לנו מה לעשות, הוא נותן לנו הרבה חופש וסומך עלינו שנעשה את העבודה". אסור לשכוח שלא קל להתמודד עם שלושה כוכבים בסדר הגודל הזה, והעובדה הזו כמעט עלתה ללואיס אנריקה במשרתו, אבל בשלב זה נראה שההרמוניה בשיאה.

מסי מפרגן לבוס: "סומך עלינו שנעשה את העבודה" (רויטרס)

במודע ובמתכוון, לואיס אנריקה שם את כל הביצים שלו בסל של הטריו המופלא, שכבר כבש 108 שערים העונה ובישל 49 נוספים. את זה גווארדיולה לא מכיר, מול מפלצת כזו הוא לא התמודד, והיא למעשה הסמל הבולט ביותר של ברצלונה מודל 2014/15 - הרבה עבודה מאחור, אבל בעיקר הרבה מאוד איכות מלפנים. 

לואיס אנריקה ופפ גווארדיולה. לא מכיר את המכונה שבנה

עדיין אין לו תארים בארון, אבל כבר עכשיו אפשר לקבוע שלפחות מבחינת היכולת, לואיס אנריקה החזיר את ברצלונה לטופ. קצת שונה, קצת אחרת, אבל שוב מפוארת. אחרי שנתיים שבהן היא נראתה מעט כבויה, ברצלונה עברה תחייה מחודשת תחת לוצ'ו, ועם החבורה הלוהטת שמאחוריו ינסה האיש על הקווים של ברצלונה לנצח לראשונה את הצל שלו, בתקווה לשלוח אותו למינכן מאוכזב - אבל אולי קצת גאה.