צומח מכאב: עדן דהן רוצה ללכת בדרכו של אחיו

את הסיפור של רפי דהן אין אחד שלא מכיר. 1:2 לטובת בני יהודה מול מכבי חיפה בעונה שעברה, תיקול חריף של רובן ראיוס והקריירה נגמרה. אלא שאת אחיו הקטן, עדן (18) שמשחק בבית"ר טוברוק, איש עדיין לא מכיר, חרף העובדה שהטענה הרווחת היא שיום יבוא והשם הזה יגיע הכי רחוק שאפשר.

לקחנו את רפי ואחיו לראיון משותף, בו הם סיפרו על הרגעים של הפציעה שעברה על רפי, ההתמודדות הקשה של המשפחה, על טיפוח הקריירה של עדן, המכשולים שהיו ויהיו בדרך, וגם מאמנו בטוברוק, גיל פישל, בטוח שהאח הקטן לבית משפחת דהן נמצא בדרך הנכונה.

"הוא שחקן עם טכניקה ברמה גבוהה", אומר מאמנו של עדן בטוברוק, גיל פישל. "כמובן שיש לו אלמנטים שצריך לשפר, אבל בגדול הדברים הטובים שיש לו הם ראיית משחק והכנסת כדורים לשטח צפוף, ואלה דברים שמאמנים אוהבים. הוא משחק עם המספר 10 ובוא נגיד שסוג השחקנים האלה, הנמוכים, הזריזים והטכניים, מתאים להם המספר הזה".

"אם הוא ימשיך לעבוד, לשפר את האגרסיביות וחילוצי הכדור, אני צופה לו עתיד מזהיר. בגלל השם וסוג השחקן שהוא, הוא ישר מזכיר את אדן הזאר. זה טוב שהוא חולם בגדול. שחקנים כאלה טכניים מביאים את הקסם למשחק, הקהל נהנה מכל נגיעה של שחקן כזה. אני מאוד שמח על ההתקדמות שלו, הוא רוצה, יש לו אח שחקן, הוא ממשפחה של כדורגלנים. אם הוא ימשיך לעבוד ויתמקד במטרה, ולא ישכח את הדברים החשובים, הוא יהיה בסדר".

רפי דהן מפונה לביה"ח לאחר הפציעה הקשה (עמית מצפה)

עדן התחיל לשחק כבר בגיל שמונה בהפועל אור עקיבא, עיר הולדתו, בה הוא מתגורר עד היום כמו גם אחיו רפי, שרכש שם דירה לפני כשנתיים. אחרי שהבקיע 27 שערים בעונה אחת כששיחק בעמדת החלוץ, החליטו במשפחתו שהגיע הזמן להתקדם למקום קצת יותר מקצועי ושלחו את הילד לבית"ר טוברוק, כשהיה בן 16.

"טוברוק זו משפחה, זה בית חם וכולם ביחד", אומר עדן, ורפי מתערב: "טוברוק זה מקום מדהים, אני יכול להגיד לך שמכבי חיפה זה מקום שונה לחלוטין. בחיפה יש הכל ברמת הטופ של הטופ, בטוברוק אתה יכול להגיע ולפעמים למצב שלא לא יהיה מים, אבל אתה אוהב את בעל הבית כמו אבא. יש כללים; אין קעקועים, אין עגילים, לא אופנועים ולא להביא פלאפונים למתחם האימון, ככה צריכים לגדל שחקן כדורגל".

עדן דהן. מראה המון כישרון בגילו הצעיר

"כשכאב לו, כאב גם לי"
את רגע הפציעה של רפי זוכרים היטב בבית משפחת דהן באור עקיבא. הם ישבו בסלון כולם ועדן נזכר ברגעים הקשים: "בהתחלה חשבתי שהוא מתחזה כי הם הובילו 1:2. לא יכולתי להסתכל על זה אחרי זה בהילוך החוזר. אני כבר לא יודע מה היה בבית, צעקות, טלפונים ולחץ, רצינו לנסוע לבית חולים ואמרו לנו לחכות. זה היה סיוט".

עדן דהן. מספר על הרגעים הקשים שעברו על אחיו

"כאב לי מאוד, היינו הולכים איתו לכל משחק, אני ואבא שלי. זה מאוד כואב, אבל אין מה לעשות, זה חלק מהכדורגל", אומר עדן בכנות, כשנראה שהסיפור כבר התרכך אחרי התקופה הקשה שעברה למעשה על כל המשפחה. "בהתחלה זה היה קשה מאוד, היה לי רע עם זה. כשכאב לו, כאב גם לי. אני רואה אותו הולך עכשיו ושכחתי את המקרה הזה. עכשיו הוא יותר איתי, כשהוא היה בכדורגל הוא כמעט לא היה איתי, אז כיף לי. אבל אני עצוב מאוד ממה שהיה והייתי מעדיף שזה לא היה קורה".

איך התמודדתם עם המקרה בבית?
"כל פעם שהיינו הולכים לבקר אותו הוא היה אצל אשתו, כל פעם שהייתי הולך אליו הייתי יושב בחוץ ובוכה", מגלה עדן. רפי מתערב: "זו התמודדות קשה. כל הבית קיבל את זה קשה, אשתי וההורים שלי, אבל אין מה לעשות, מתקדמים. החלום שלי היה לשחק עם עדן באותה קבוצה, רציתי לקחת אותו איתי ולטפח אותו. כשהגעתי להפועל פתח תקווה בעונה הראשונה שלי בבוגרים התביישתי מאוד ולא היה לי מי שייקח אותי איתו. עדן יצטרך לעשות את זה לבד ואני מאוד מאמין בו, כל מה שכדורגלן צריך, יש לעדן".

רפי דהן בבית החולים. עבר רגעי החלמה לא פשוטים (דורון בן דור)

"הוא לקח לי את הנעל שנפצעתי בה", מספר רפי פרט שאיש עדיין לא יודע. "אמרתי לו לזרוק אותה לפח". עדן צוחק: "לקחתי אותה כי רציתי לשחק עם הנעל שלו, אבל נתתי אותה למישהו וגם הוא נפצע. אני לא מאמין באמונות תפלות". רפי: "העיר הזו מלאה באמונות תפלות. אבל הילד הזה אמיץ".

"רוצה להיות כמו מרקו וראטי"
בין האחים יש פרגון עצום, אבל רואים שעדן הקטן מאוד מכבד את אחיו הגדול. מדובר בילד טוב, שקט וצנוע, אך על המגרש, הוא ההיפך הגמור. "אהבתי את הכדורגל מגיל קטן, רציתי מאוד להיות כמו אחי ולהפוך לשחקן כדורגל. יש דימיון בינינו, באגרסיביות ובטכניקה, כמעט בהכל", אומר עדן.

"הרבה אנשים מכירים אותי כאחד שהיה רץ הרבה יותר אחרי הכדור מאשר הזמן שהכדור אצלו", נזכר רפי, שמאז הפציעה העלה במשקלו 21 קילו ונראה כיום שונה לחלוטין. "לפעמים אני רואה את המשחקים שלו ואני רואה את עצמי רץ. אנחנו חמישה אחים בבית ואת עדן אני אוהב מאוד". עדן מתערב בשיחה ואומר: "אני אוהב אותו הכי הרבה".

רפי דהן ואחיו עדם. פירגון רב בין הקבוצות

רפי מנסה להסביר את הסיבות שבגללן הוא צופה לאחיו עתיד מזהיר: "חוץ מהכדורגל, שבגלל הכישרון שיש לו אני חושב שהוא יצליח, הוא ילד טוב שיודע לכבד את המבוגרים ממנו ואת הסובבים אותו, וזה דבר חשוב מאוד אצל שחקן כדורגל, שלא מתפתה ממה שקורה מסביב ומתמקד במטרה".

"בארוחת שישי רפי נותן לי טיפים", עדן מספר, "לפני הפציעה זה לא היה ככה, כי הייתי רק בעונה הראשונה בטוברוק. אבל כשהפכתי לקצת יותר מעורב, רפי התחיל לתת לי הרבה יותר טיפים ולעזור לי".

"אני אגשים את החלום שלי, זה נותן לי עוד יותר מוטיבציה כשאני רואה שאחי לא הצליח להגשים את מה שרצה. השאיפה שלי זה להיות כמו מרקו וראטי. המשחק שלו שקט ורגוע, הוא משחק אגרסיבי, לעומק ולא מאבד כדורים, כך שאני אוהב את המשחק שלו".

וראטי. דמות לחיקוי עבור הנער הצעיר

"לא אסלח לראיוס לעולם, מצטער שיצאתי נגד אוהדי מכבי חיפה"
רפי דהן כבר התראיין בכל מקום אפשרי, דיבר על הפציעה וניתח את המקרה מכל זווית. נראה שלמרות התקופה הלא מבוטלת שעברה מאז המקרה, הקשר שפרש פשוט לא יכול לסלוח. "המקרה שלי הוא יוצא דופן ממקרים אחרים שהיו בעבר, כי רק אני עם עצמי יודע למה הוא עשה לי את זה ומה היה לי איתו כל המשחק. זה ידוע שהוא עשה לי את זה בכוונה, כי אני לא יכול לחזור בגלל הפציעה הזו לשחק כדורגל. חשבתי שזה שבר, אבל מה שקרה זה שזה יותר חמור משבר רגיל, זה משהו שנעשה בכוונה ולכן אני לא יכול לסלוח לו לעולם", מספר רפי.

דיברו איתך ממכבי חיפה אחרי שהגשת את התביעה?
"יעקב שחר דיבר עם משה דמאיו פעם אחת, חודשיים אחרי הפציעה, אמר שזה לא המדיניות של המועדון להתנהל כמו הפגיעה הברוטלית של ראיוס, אמרתי תודה רבה וזהו. מאז התביעה גם אף אחד לא דיבר איתי. בהתחלה היה הרבה רעש תקשורתי והחתונה והכל, ואז לאט לאט זה פסק".

רובן ראיוס. רפי מסרב לסלוח לו (רדאד ג´בארה)

עדן, אתה מעורב בתהליכים שאחיך עובר?
"אני לא מתעסק בזה. גם אם אדע מה קורה, זה לא יכול להשפיע עליי או משהו. אני סומך על אחי הגדול".

רפי, למדת לקח מהסיפור הזה?
"אולי מכל הסיפור הזה מה שאני מצטער עליו הכי הרבה זה שיצאתי נגד האוהדים של מכבי חיפה בסטטוסים בתקשורת, שלא הייתי צריך בכלל להגיב. עדן יכול לקחת את זה לחיים שלו שאם הוא עצבני, עדיף לחשוב פעמיים לפני שיוצאים בהצהרות שעליהן תצטער לאחר מכן".

"שחקן שכל מאמן היה רוצה אצלו"
עדן לא התחיל טוב את העונה, אך לאט לאט התאקלם בקבוצת הנוער והפך להיות שחקן משמעותי מאוד במערך של גיל פישל. "הוא צריך מאמן שיאמין בו, מפה זה מתחיל. עדן חייב את הכיף, להביא למשחק את היכולות שלו דרך המאמן", אומר פישל. "אם יהיה מאמן שיאמין בו, הוא יכול לשחק כבר בשנה הבאה בליגת העל. אם לא, אז יש לו עוד שנה בנוער והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה".

"הוא שחקן שכל מאמן היה רוצה בקבוצה שלו", אומר האח הגדול. "יש לו בעיטה טובה וטכניקה טובה, אבל מה שבולט אצלו מעל הכל זה הכושר. הוא עושה הגנה והתקפה, יש לו יותר ניסיון, אף אחד לא מבטיח לו שהוא יעלה לבוגרים ויישחק בעמדת הפליימייקר. אני שיחקתי בעמדה הזו בנוער, פתאום בא יובל נעים ונתן לי לשחק קשר אחורי, כך שהוא צריך להתרגל להכל".

גיל פישל. מאמין בכישרון הגדול של הילד הצעיר

"אתה חייב את הביטחון שלך ממאמן", מסכים עדן עם הטענות של האנשים סביבו, "שלפני משחק יבוא ויגיד לך שהוא מאמין בך". רפי מתערב: "לפעמים כשאתה מתחיל בנוער ולא משחק, אתה רק אוסף את הקונוסים ומתחיל להיות ממורמר, וביום ראשון אחרי שאתה לא משחק בשבת, אתה צריך לבוא, להתאמן עוד יותר טוב ולהראות למאמן שאתה מסוגל. מחזיקים מעדן מאוד".

מה העצה הכי טובה שאתה יכול לתת לו?
"אני תמיד חוזר על אותו משפט. אני אומר לו שילד צעיר רוצה להצליח, הוא צריך השקעה, התמדה וסבלנות, גם בימים שהוא לא משחק. מי שיעשה פרצופים יסטה מהדרך, לא יצליח, לא משנה כמה כישרון יהיה לו. לפעמים הוא היה בא עצבני ובוכה, אני אומר לו שנדבר מחר כשהוא יירגע. את מה שהוא עובר אני עברתי, אני יודע איך ואיפה לדבר איתו ואיפה לחכות לו".

מי משפיע לו על הקריירה?
"אבא שלי זה האדם שאם לא הוא, אנחנו לא במקצוע הזה. אולי היינו מלצרים באיזו מסעדה".

עדן דהן מתחמם עם חבריו

עדן, איך מתמודדים עם הפיתויים מסביב?
"כשהייתי באור עקיבא עוד היה לי את הקטע של לצאת עם חברים וכדומה, אבל כשהגעתי לטוברוק ראיתי שכולם משקיעים ורציניים, אז אתה כבר לא חושב על זה, אתה רוצה להשקיע וכמה שיותר. אני חושב רק על להצליח".

איפה היית רוצה לשחק?
"בבית"ר ירושלים, זו קבוצה טובה, עם הרבה קהל ושם גדול. מאוד הייתי רוצה לשחק שם. אני תמיד רוצה לשאוף הכי גבוה שיש, אם יגידו לי ללכת לבוגרים ותהיה הצעה טובה, אני כמובן לא מפחד להתקדם. אם לא תהיה ברירה, אז אשאר בנוער, יש לי עוד שנה".