זה הזמן להתרגז: חזרנו לימי ההפסד המכובד

1.  מזל טוב, חזרנו לימי ההפסד בכבוד. סוחטים מחמאות על ההופעה, מדברים על כמה זה היה קרוב, מהללים את שוער היריבה, מקדשים את הכמעט, מתעסקים במה היה אם. הרי אם לא היה להם את טיבו קורטואה בשער? בדוק היינו משווים.

אבל אחרי שאתה נהנה קצת לטפוח לעצמך על השכם והמחמאות נספגות, אתה מגלה שבעצם נשארת בלי כלום, כי הפסד זה הפסד. נכון, עוד תבוסה הייתה גורמת פה לזעזוע בשילוב השחזת סכינים והמחצית השנייה ודאי תיתן לאלי גוטמן חודשיים וחצי של שקט יחסי לפני בוסניה. אבל עדיין אין דבר יותר מעצבן מהפסד בכבוד והתחושה הזו של הפועל רעננה בבלומפילד לא באמת מנחמת אף אחד. 

טיבו קורטואה. חזרנו לפרגן לשוערים של היריבה (אורן בן חקון)

להיפך, אם יש משהו שההפסד 1:0 לבלגיה העצים זה את התבוסה לוויילס והמנטליות הלא נכונה שמלווה את נבחרת ישראל. הניצחון על בוסניה היה כל כך נדיר וחד פעמי והוא הכניס את כולנו - מאמן, שחקנים, עיתונאים, אוהדים - לסחרור, אם תרצו לבועה. ריחפנו על ענן תוך זמזום שנסונים בצרפתית. ספרנו ימים לאחור לקראת היורו כמו חיילים שמחכים לשחרור, נסחפנו.

"לא אנחנו גימדנו את וויילס", אמר בסיום ניר ביטון. צודק. ישראל לא זלזלה בנבחרת של כריס קולמן. לזכותנו ייאמר שימי הדייגים, הנגרים והשוטרים עברו מהעולם אבל האופוריה שיטתה בנו. "אלי אמר לנו שהתבלבלנו", הודה רמי גרשון: "בואו נהיה כנים. בוסניה, וויילס ובלגיה יותר טובות מאיתנו. אנחנו צריכים להיערך לכל משחק בצורה הזו". 

כלומר, האופוריה גרמה לנו להתפרקות מול וויילס והובילה אותנו לקיצוניות השנייה. הקטנה עצמית לממדים של התרגשות מעצם העובדה שהצלחנו להתמודד מול בלגיה ולתת פייט, החזירה אותנו לימי ההפסד בכבוד. פעם, לפני 20 שנה ויותר, כשבאמת לא היה לנו מה למכור מול מעצמות כדורגל, יכולנו להרשות לעצמנו להתלהב מכמעט, לא היום.

ניר ביטון. צודק לגבי הזלזול (רדאד ג´בארה)

הכדורגל הישראלי התקדם מקצועית, אבל זה לא בא לידי ביטוי בתוצאות או בחשיבה. רק בישראל, ציפיות הן מילה גסה. רק בישראל, אם התקשורת דורשת ניצחון ביתי, מאשימים אותה בגימוד היריבה ורק בישראל,  אין שום דבר באמצע בסקאלה שבין אופוריה לדיפרסיה, בין מגלמוניה לקטנוניות.

עברו שנים מאז ימי חודורוב, מוטל'ה שפיגלר ואפילו ראובן עטר בפארק דה פרינס, אבל דבר אחד לא השתנה: התנודות במצבי הרוח והמסקנה שנבחרת ישראל לא מסוגלת לתפקד במשחקים גדולים אם היא לא רואה את עצמה כאנדרדוג מובהק. עכשיו תעיפו מבט לבתים האחרים, איסלנד מקדימה את הולנד, סלובקיה את ספרד,  פולין את גרמניה וגם אוסטריה ואלבניה וצפון אירלנד וסלובניה בעמדת זינוק נהדרת ליורו. מבינים כמה נבחרת ישראל תקועה?

שחקני נבחרת וויילס חוגגים. בין מגלומניה לקטנוניות (עמרי שטיין)

2. גוטמן הפנים היטב את הביקורות נגדו מהמשחק נגד וויילס. אחרי רבע שעה של משחק בשליטה של הבלגים ושער חובה מוקדם הוא מתחיל להגיב. מעלה שלושה שחקנים לחימום, מחליף ביניהם מדי פעם (על פי חוקי אופ"א רק לשלושה מותר להתחמם בו זמנית) ומשדר ל-11 שעל המגרש שהם על הכוונת. במחצית השנייה הוא מגיב מיד להרחקה, מבצע חילוף התקפי, עובר לשני קשרים במרכז ואחר למערך של שלושה בלמים. זה אמנם לא עבד, אבל ניהול המשחק העלים את גוטמן המקובע שבמשך כמעט 10 חודשים עשה הכול כדי לא לשנות כלום.

ובמחצית השנייה, ישראל באמת הראתה שאפשר אחרת. אפשר ללחוץ גבוה, להרים את קצב המשחק, לשלוח יותר שחקנים למעלה, לעשות שינוי. האנרגיות וגם היכולת היו שונות ממה שקרה בחיפה ביום שבת, מכאן גם תחושת המרירות. הנבחרת הייתה צריכה לקבל סטירה כדי לחזור לעשות דברים בסיסיים מאוד על הדשא.

אנחנו לא קטנים ועלובים כמו שיש כאלה שנהנים להציג אותנו. יש לגוטמן סגל מגוון ושחקנים עם יכולות וכן, שיחקנו לא נכון נגד וויילס והושפלנו. פתחנו לא נכון את המשחק נגד בלגיה והפסדנו. ושוב, המחמאות לא משנות את השורה התחתונה וגם לא נותנות תקווה להמשך. יכולנו להוציא יותר מאפס נקודות ואפס שערים. אנחנו שווים יותר מאפס נקודות ואפס שערים.

אלי גוטמן. למד את הלקח מוויילס (אורן בן חקון)

3. מקום שלישי. חלום 20 הנקודות של גוטמן מתבסס על מספר הנקודות הממוצע שהשיגו נבחרות שסיימו במקום השני בקמפיינים האחרונים. כדי שישראל תגיע ל-20 נקודות בקמפיין, אסור יהיה לה להפסיד בשלושת משחקי החוץ בבוסניה, וויילס ובלגיה והיא אף תצטרך לנצח באחד מהם. המצב בבית רחוק מלהיות סגור ובסך הכול שתי נקודות מפרידות בין שתי המוליכות לישראל לכן יותר ריאלי לכוון למקום השלישי.

לבוסנים מחכים משחקים מול ישראל (ב), בלגיה (ח), אנדורה (ב), וויילס (ב) וקפריסין (ח). בסיטואציה האופטימית מבחינתם, הם לוקחים 12 נקודות ומגיעים ל-17. אז ישראל צריכה תשע כדי להבטיח את המקום השלישי, כלומר ניצחון בוויילס או בלגיה. התרחיש המועדף עלינו, תיקו בבוסניה יבטיח לישראל באופן די סופי את המקום השלישי (ובהנחה שלא תמעד בבית מול אנדורה וקפריסין).

בחישוב גס 16 נקודות יספיקו למקום השלישי. האם זה יהווה הישג? 16 ומקום שלישי היו בדיוק המאזן של לואיס פרננדס בקמפיין מוקדמות יורו 2012. 16 נקודות לקח גם דרור קשטן במוקדמות מונדיאל 2010. לאברהם גרנט היו 18 נקודות ומקום שלישי במוקדמות המונדיאל בגרמניה ולגוטמן הספיקו 14 כדי לסיים במקום השלישי בקמפיין הקודם. המסקנה: מקום שלישי הוא לא הישג, אלא המינימום הנדרש.

4. הקפטן טל בן חיים היה ללא ספק השחקן המצטיין בסיכום שני המשחקים. שוב הוכח שאין תחליף לניסיון ולשקט שלו בטח כאשר הוא מגיע לנבחרת בעיצומה של עונה בה שיחק למעלה מ-30 משחקים מלאים ברמה הגבוהה של ליגת המשנה באנגליה. גם בגיל 33, בן חיים עמד נהדר מול שתי יריבות פיזיות, המיקום המצוין שלו בלט וכאשר התאפשר הוא גם יצא קדימה כדי לייצר לנבחרת יתרון מספרי בחלק הקדמי.

בן חיים רשם אתמול את ההופעה ה-85 שלו במדים הלאומיים וכמו שהוא נראה, אם יישאר בריא וימשיך לשחק ברמות הגבוהות, אין שום סיבה (בטח לאור האלטרנטיבות) שלא יעשה עוד קמפיין כבלם הפותח והקפטן של הנבחרת. אם זה יקרה, בן חיים עשוי להיות השחקן הישראלי הראשון שמגיע ל-100 הופעות בינלאומיות. האמת, אין ראוי ממנו.

בן חיים. המצטיין של הנבחרת בשני המשחקים (אורן בן חקון)

הסיפור של בן חיים רק הבליט עוד נקודה בשני המשחקים. שימו לב לשחקנים שבלטו: בן שהר, ניר ביטון ואפילו רמי גרשון שהיה מצוין מול הבלגים. כמעט בכל מקום בו ליגיונר שמשחק בקביעות נאבק על מקום בהרכב עם שחקן שמשחק בליגת העל, ידו של הליגיונר הייתה על העליונה ובצורה די משמעותית.

זה די ברור. יותר קל לשחקן שמשחק מדי שבוע בקצב גבוה יותר, באינטנסיביות גבוהה יותר, מול יריבים פיזיים ואגרסיביים יותר להתמודד מול אותם דברים ברמת הנבחרת. או במילים אחרות וקצת פחות עדינות, ההפסדים לוויילס ובלגיה והיכולת של שחקני הנבחרת שלנו על הדשא שמו לכולנו מראה מול הפנים בכל הקשור לרמה האמיתית של ליגת העל.

בן שהר. העליונות של הליגיונרים בלטה (רדאד ג´בארה)

5. הגדלת היורו הופכת את טורניר המוקדמות לכמעט מיותר עבור נבחרות ברמה של בלגיה. הקמפיין מבחינתם הוא טיול ארוך וכך הם מתייחסים אליו. היכולות האינדיבידואליות של הכוכבים של מארק ולימוטס מדהימה והם מסתמכים עליה כדי לעשות את העבודה ולהמשיך הלאה. גם בערב בינוני, כשהם משחקים בהילוך ראשון והשאננות מורגשת מהדקה הראשונה, הבלגים עשו מה שהם רוצים על המגרש לפני ההרחקה. החזיקו בכדור, הניעו אותו לדעת, נתנו לישראל לרדוף ושיחקו עם קצב המשחק להנאתם.

הביקורת על הגישה והיכולת תישכח עם הבטחת ההעפלה ליורו, אבל עד אז הבלגים עוד יאבדו נקודות בבית הזה כי קשה לשמור על רמה ויכולת כשאין מתח. זה קרה עד כה במוקדמות לגרמניה, ספרד, איטליה ופורטוגל וזה יקרה גם לבלגים. מי שתנצל את השאננות, תזכה ביתרון משמעותי. ישראל פספסה צ'אנס אחד. במחזור האחרון של הבית, גוטמן והשחקנים יגיעו לבריסל לצ'אנס גדול נוסף.   

שחקני בלגיה חוגגים. טיול ארוך בדרל לצרפת 2016 (יניב גונן)

6. עיתונאים בלגים ספורים נשלחו על ידי המערכות שלהם מוקדם כדי לסקר את המשחק של ישראל נגד וויילס, במשאל הם ענו פה אחד: סמי עופר עדיף על טדי.