רוצים שינוי: זמן לבטל את הפלייאוף בליגת העל

1. מנגלים. סוף אפריל. שבעה מחזורים לסיום העונה בפלייאוף העליון. חמישה בתחתון ובאוויר יש תחושה מוזרה. שקט. שקט מעצבן. כשליגת העל מגיעה לישורת האחרונה, אתה מצפה שהעניין והמתח יעלו ואז אתה מגלה שהמצב הפוך. לא עניין ולא באזז. במקום לצפות למשחקים, אתה מצפה לסוף העונה. רק חסר שאבי לוזון ועופר עיני יפנו אלינו את המבט כמו בפרסומות של "יס" וישאלו: Do you feel the despair? תוך שהם עומדים ליד המנגל ומנפנפים (מרגישים את האירוניה?).

הפלייאוף העליון מתנהג בדיוק די מרגיז לשנתיים האחרונות. מאבק האליפות גמור, המאבק על המקום השני לא רלוונטי ועם כל הכבוד לקרב על המקום הרביעי והכרטיס לאירופה, אין בו מספיק כדי לרגש את הצופה האובייקטיבי. הפלייאוף התחתון, שדווקא סיפק עניין בשנתיים האחרונות, מציג מאבק בין ארבע קבוצות שיש להן יחד ארבעה ניצחונות בעשרת המחזורים האחרונים. חלקן נראות כמי שמנסות בכוח לרדת ומקצועית, אף אחת מהן לא נראית כמו קבוצה בליגת העל.

עופר עיני. הגיע הזמן לשנות את השיטה הנוכחית (חגי ניזרי)

אם לשים את הדברים כמו שהם, הליגה מ-ש-ע-מ-מ-ת. הרמה הכללית לא מספיק טובה ומעל הכול חסר בה עוקץ. למשל, זו העונה הרביעית ברציפות שאין באמת פייט על התואר. שלוש האליפויות הקודמות הוכרעו בפער דו ספרתי של נקודות. כלומר, קיבלנו גארבג' טיים ממושך במחזורי הסיום. מדובר בנתון לא נורמלי שאי אפשר להשלים איתו, כי עם כל הכבוד לקרבות התחתית, הם לא מחזיקים עניין ולא מביאים רייטינג וקהל.

ליגה ללא עניין בצמרת, ליגה שהשבועות המכריעים בה נמרחים כמו מסטיק, ליגה עם קבוצות משועממות שהולכות לים בסוף מרץ היא ליגה שזקוקה נואשות לשינוי. שינוי מבני. 14 קבוצות אאוט. ליגת העל מודל 2015/16 צריכה לכלול 12 קבוצת, שלושה סיבובים והכי חשוב, בלי פלייאוף. נחנקנו ממנו.

נאווקמה. לקבוצתו אין יותר מדי על מה לשחק (רדאד ג´בארה)

2. עצמאות. השינויים המבניים בליגה בשנים האחרונות נולדו מצורך. ממצב נתון בלתי נסבל. הקיזוז הידוע לשמצה הוא זכר לימי השליטה המוחלטת של בית"ר ירושלים והכסף של ארקדי גאידמק בליגה. הרעיון היה להגביר את העניין לקראת המחזורים האחרונים. ספורטיבי או לא, מאז ביטול הקיזוז לא היה פה מאבק אליפות עד הרגע האחרון. גם ההקטנה מ-16 ל-14 קבוצות לפני שלוש שנים הגיעה בגלל תופעות כמו מכבי אחי נצרת, הפועל ראשון לציון, הפועל רמת גן והפועל אשקלון, גרסאות מודרניות למכבי יפו וצפרירים חולון של תחילת העשור הקודם. קבוצות שלא היו ערוכות לליגת העל מכל בחינה והפכו ליורדות ודאיות.

גם הפעם יש צורך לשינוי. אחרי שש שנים, מתוכן שלוש במתכונת הנוכחית של 14 קבוצות, שיטת הפלייאוף מיצתה את עצמה. דווקא העונה, כשהליגה הייתה מעט יותר שוויונית וקבוצות הביניים צברו נקודות בקצב גבוה ואכלו אחת את השנייה בסיבוב השני (שהיה מרתק), התבקש סיבוב שלישי במקום הפיצול שמגביר את השעמום.

מאור בוזגלו. ב"ש נעלמה לה ממאבק האליפות (רדאד ג´בארה)

הרי מדוע בית"ר ירושלים ומכבי חיפה לא ישפיעו גם במאבק התחתית במקביל לקרב על אירופה ולמה קבוצות בכושר טוב כמו מכבי נתניה או הפועל תל אביב לא יוכלו לקבל הזדמנות נוספת להתקדם בטבלה וגם להשפיע על העניינים בצמרת?

הפלייאוף של העונה מייתר לכמעט מחצית מהמשתתפות בו את החלק האחרון ותקע אותן במקומן. סיבוב שלישי הופך את העניינים ליותר דינמיים. הוא משאיר מקום לתהפוכות ואמור להגביר את התחרותיות. ולמה להוריד ל-12? כי מלבד בני יהודה ואולי הפועל כפר סבא, יש מעט מאוד קבוצות שמבחינת פרמטרים של מסורת, קהל, מתקן ויכולת כלכלית חסרות בליגת העל והיו יכולות להשתלב בה. לעומת זאת, כמה קבוצות לא ראויות משחקות בליגת העל העונה? תודו שספרתם לפחות ארבע.

בני יהודה. מהקבוצות הבודדות שמגיע להן להיות בליגת העל והן לא שם (נעם מורנו)

3. אפריל הוא חודש של חגים, שינויי מזג אוויר וכמובן הודעות דרמטיות במכבי חיפה. בשלוש השנים האחרונות הודיע יעקב שחר באפריל על מינוי מאמן לעונה הבאה ועל הדשא ההתפתחויות היו בהתאם. עם הידיעות על החלפתם של אלישע לוי (ב-2012) ואריק בנאדו (2014), מכבי חיפה צברה רק שלוש נקודות באפריל ואיבדה את הכרטיס לאירופה.

האבסורד הוא שלמרות הירידה, זו בדיוק התקופה בה הציפיות בכרמל עולות. הירוקים מתחילים לשכוח ממה שקורה עכשיו ולפנטז על מה שיקרה בקיץ. שמים איקס על הכישלונות ובונים מגדלים באוויר. בשנים האחרונות, מכבי חיפה הפכה באפריל למועמדת הבכירה לאליפות בעונה הבאה. לפחות בעיני עצמה.

אפריל 2015 התחיל טוב עבור הירוקים עם ניצחון על בית"ר ירושלים ותיקו בבאר שבע, אלא שהפעם אין ודאות מוחלטת לגבי זהות המאמן. הקולות שדיברו על החלפה ודאית של מרקו בלבול נחלשו והתחושה היא שבכרמל מחכים להתפתחויות ולא ממהרים לקבל החלטה. מצחיק לומר את זה בשלב כה מאוחר של העונה, אבל מכבי חיפה התחברה ונראית טוב משמעותית. בלבול מקבל קרדיט ושחר? מחכה. גם הוא כנראה קצת מבולבל.

יעקב שחר. קצת מבולבל (נעם מורנו)

מכבי חיפה היא הקבוצה היחידה בארץ שיכולה כרגע לקרוא תיגר על שושלת צהובה (ולמנוע אפשרות לאליפות רביעית ברציפות, הישג שעשתה רק קבוצה אחת מאז קום המדינה – הפועל פ"ת). רק מכבי חיפה מסוגלת להעמיד סגל עמוק מספיק כדי להתחרות לאורך כל העונה. באר שבע התקרבה העונה, אבל כדי להיות ממש שם, היא תצטרך עוד שלושה-ארבעה שחקנים בכירים. למעשה, אפשר להניח שכשהירוקים יהיו פקטור, ב"ש וק"ש יהיו קולות רקע בשיפולי הצמרת.

הדילמה של שחר ברורה: לתת לבלבול להמשיך את המהלכים המוצלחים שהחל בינואר או ללכת על שם בכיר ומרגש יותר, במהלך שמן הסתם שוב יגביר את רף הציפיות. ברור לו שאף אחד במועדון ובעיר לא יוכל להמשיך לספוג את הצריבה מההצלחה הצהובה המתמשכת. ההחלטה שלו גורלית, אבל העיתוי קצת פחות. הרי אוסקר, פאולו סוזה וכמובן פאקו אייסטרן מונו בשלבים הרבה יותר מאוחרים של הקיץ וגם אצל הצהובים עדיין לא לגמרי ברור מה יהיה בעונה הבאה. אז לשחר יש זמן לחשוב. היי, מי אמר שהוא לא לומד ממכבי ת"א?

מרקו בלבול. ימשיך לקבל קרדיט? (יניב גונן)

4. רוני לוי. 89 שערים הובקעו העונה במשחקי מכבי נתניה. השילוב בין ההתקפה השלישית בטיבה בליגה (יחד עם ק"ש) וההגנה השנייה הגרועה בליגה (אחרי הפועל פ"ת) הוליד ממוצע של 3.17 למשחק (מקום 11 בהיסטוריה של ליגת העל), שגבוה משמעותית מהממוצע בליגה שעומד על 2.5 שערים למשחק. למעשה, כמעט שום קבוצה בליגה לא מתקרבת לשילוב המספרים של נתניה משני צדי המגרש. במשחקים של מכבי ת"א, באר שבע והפועל פ"ת, הבאות בתור, הובקעו 80 שערים.

החלק האחורי של נתניה הוא עקב אכילס של הקבוצה לאורך כל העונה, אבל ההתקפה היא סיפור אחר. 23 מ-42 שערי הזכות של נתניה בליגה הובקעו ב-11 משחקים תחת רוני לוי. נתניה שלו כובשת 2.09 שערים למשחק וסופגת 1.36. נתניה של יוסי מזרחי הבקיעה 1.11 וספגה 1.88. נתניה של רוני לוי צברה 21 נקודות מ-33 אפשריות (63 אחוזי הצלחה). נתניה של יוסי מזרחי לקחה 18 נקודות מ-51 (35 אחוזי הצלחה). מבינים את ההבדל?

רוני לוי. גרם לשינוי גדול בקבוצתו (יניב גונן)

בטבלה הפנימית של הליגה, מאז המחזור ה-18, נתניה שנייה רק למכבי ת"א עם אחוזי הצלחה זהים לאלו שהשיגה באר שבע כל העונה. כך שאם מדברים על מאמן שהגיע באמצע העונה ועשה שינוי של 180 מעלות, אין בליגה מי שמתקרב לרוני לוי. האיש לקח קבוצה מרוסקת ועמוסה בבעיות ועשה שינוי של ממש בצורת המשחק ובתוצאות וכל זאת בלי יכולת להביא רכש משמעותי. הוא ידע לשלוח יד למעמקי הסגל ולהשתמש יותר טוב במה שקיים. גם אם מדובר בשחקנים שלא קיבלו הזדמנות כמו עומר פרץ או אורי שטרית.

בשבוע שעבר, הבטיחה נתניה את ההישארות בלי מאבקי הישרדות. במועדון יצאו מגדרם, אבל עמוק בפנים כולם שם מבינים שההישג הזה רק מעצים את הטעויות בקיץ. ההצהרות המביכות של אלי שגב על מקומות 1-4, שחקני הרכש ההזויים והיקרים שהגיעו (ושוחררו או נעלמו מאז) והתקציב שנופח ללא כיסוי וללא פרופורציות. מלכתחילה, נתניה הייתה צריכה להצהיר שהיא מכוונת למקומות 7-8 כי אלו המקומות הריאליים עבורה כרגע. מלכתחילה היו צריכים לבנות קבוצה בתקציב שפוי ומקוצץ שהיה מביא אותם לאותו מקום. רוני לוי הוא מאמן העונה, אבל אלי שגב הוא מנהל הכדורגל הכושל בתולדות ליגת העל.

אלי שגב. המנהל הכושל בכדורגל הישראלי (רדאד ג´בארה)

5. במחזור ה-30 בפלייאוף העליון בעונה שעברה: מכבי ת"א הגדילה את הפער בפסגה ל-11 נקודות אחרי 0:1 על מכבי חיפה (גל אלברמן, 90) והפסד ביתי של הפועל ב"ש 2:0 לעירוני קריית שמונה (מנגה צמד). הפועל ת"א הביסה 0:3 את בני סכנין והתבססה במקום הרביעי.

במחזור ה-29 בפלייאוף התחתון בעונה שעברה: מכבי פ"ת נפלה למקום האחרון אחרי הפסד 4:2 לרעננה. קני סייף העניק לרמת השרון 0:1 על הפועל חיפה. 1:1 בעכו השאיר את בני יהודה מעל הקו האדום ואילו בית"ר גברה 0:1 על אשדוד בקרב המשועממות.

6. קטנות לשבת
הפועל ת"א - הפועל פ"ת: במחזור הראשון של עונת 2004/5 ניצחה הפועל פ"ת את הפועל ת"א בבלומפילד 0:1. במחזור ה-12 של אותה עונה היא ניצחה באורווה באותה תוצאה. מאז התקיימו 18 משחקי ליגה בין השתיים והאדומים לא הפסידו.

במשפט: נתניה, רעננה, סכנין והפועל ת"א מהוות בעצם פלייאוף אמצעי. מבחן הספורטיביות שלהן מתחיל בשבת.

אלי כהן. ישמור על מאזן נקי מהפסדים מול המלאבסים? (עמית מצפה)

הפועל עכו - הפועל חיפה: האדומים לא הבקיעו שער חוץ בליגה 312 דקות ובסך הכול כבשו פעם אחת בששת המשחקים האחרונים בחוץ. קבוצת הבית הגרועה בליגה סופרת כבר שני ניצחונות בית רצופים.

במשפט: עדיין קשה לדמיין את שלומי ויוסי דורה מורידים את בן הדוד טל בנין והפועל חיפה ללאומית.

בני סכנין - הפועל רעננה: הזכרנו את זה בסיבוב השני ונזכיר שוב, רעננה מעולם לא ניצחה את סכנין בליגת העל או הלאומית. ואגב, באף אחד משבעת המפגשים ביניהן בליגת העל לא הובקעו יותר משני שערים.

במשפט: חוסר עניין לציבור.

מכבי נתניה - מ.ס אשדוד: שני ניצחונות הליגה האחרונים של אשדוד הושגו בחוץ. נתניה לא הפסידה בבית בעידן רוני לוי, אבל לא שמרה על שער נקי מאז ה-26 בינואר.

במשפט: עם החזרת הנקודות, אשדוד, בעונה הכי גרועה שלה בהיסטוריה של המועדון המאוחד, צריכה בסך הכול ארבע-חמש נקודות כדי להבטיח הישארות שלא תשנה את השורה התחתונה. מדובר במועדון חולה.    

ג´קי בן זקן. המועדון שלו חולה (משה חרמון)