סדר עולמי חדש: התופעה שתשנה את הליגה

1. איתי שכטר סוגר מעגל. בשבוע הבא הוא אמור להיות הליגיונר התורן שחוזר מהגלות ומתייצב לשירות בליגת העל. רשימת החוזרים של העונה לא קצרה. יוסי בניון. מאור מליקסון. שלומי ארבייטמן. עדן בן בסט. קובי מויאל. יובל שפונגין. דודו ביטון. אלירן עטר.

כולם היו ליגיונרים בכירים, רובם שחקני סגל הנבחרת. הנסיבות משתנות, סיפורי החזרה לא זהים, אבל השורה התחתונה כן. שכטר סוגר מעגל כי הוא היה אחד מסמלי הנהירה החוצה. בפעם הראשונה הוא יצא לחפש את מזלו באירופה בקיץ 2011, בשיא טרנד הליגיונרים. היציאה אז הייתה סמל סטטוס, כמו רכב מפואר או דוגמנית על הכתף. התחושה הייתה שאם אתה לא באירופה, אתה לא קיים. תראו אותם עכשיו.

לא מדובר בטרנד שהתיישן. זו תופעה של ממש ויש לה שם. גוטמניזציה. בשקט וביסודיות, המאמן הלאומי גמל את חובבי הכדורגל בישראל מסגידה עיוורת לשחקנים שמשחקים באירופה וטפטף את המשוואה הפשוטה: אתה לא משחק, משמע אתה לא קיים. בסגל. כך נוצר מצב נתון. הטובים, כמו ביברס נאתכו, עומר דמארי וליאור רפאלוב, היציבים והחזקים מנטאלית כמו טל בן חיים ותומר חמד, הגוטמניזציה יצרה מצב בריא לכולם.

חלוקה נכונה בין שחקנים שמתקדמים בחוץ לליגה שמחזיקה נותרו באירופה. אלו שהתנדנדו מקצועית, העדיפו לתפוס מקום כמה שיותר קרוב לגוטמן. מספיק שמות אטרקטיביים, מייצרת עניין ואפשרויות בחירה למאמן הלאומי.

איתי שכטר. החוזר התורן

לגוטמניזציה יש מימד נוסף. היא קובעת את הסדר וההיררכיה בליגת העל. ג'ורדי קרויף היה הראשון להבין שבליגה עם מגבלת זרים, רק הישראלים עושים את ההבדל ומביאים תארים. אלונה ברקת ואלישע לוי קלטו את הטריק שנה מאוחר יותר. יעקב שחר, האיש שאיבד את רוב השלד הישראלי שלו לאותו טרנד יציאה בתחילת העשור, הוא האחרון להתעשת.

ההחתמה של עטר וזו המסתמנת של שכטר מהוות הודאה בשורה ארוכה של טעויות. כשהכוכבים הירוקים נטשו בזה אחר זה, השוק המוגבל אילץ את שחר לקנות ביוקר שחקנים בינוניים. ההחלטה שלו לא לשחק את המשחק ששיחקו הקולגות הובילה את הירוקים לארבע שנים ללא מאבק אליפות.

אלא שעכשיו, כשמרבית הלגיונרים הבכירים חוזרים ארצה, הסדר חוזר וגם מכבי חיפה תחזור. כי כדי לפנות מקום לבכירים, נפטרים מהעודפים ומאלו שהובאו מלכחתחילה לתפוס את מקומם. השוק הישראלי הפך בינואר האחרון לרווי ומכאן ריבוי העסקאות.

בטווח המעט יותר ארוך, הפערים בין אלו שיוכלו להרשות לעצמן לאלו שלא רק יגדלו. במילים אחרות, הגדולות (או העשירות) יחזרו להיות גדולות. השאר יסתפקו בשאריות. בליגה שמוציאה מעט שחקנים החוצה, יהיה מעט מקום להפתעות. זו הגוטמניזציה במיטבה.

אלי גוטמן. אבי הגוטמניזציה (חגי ניזרי)

2. איזי שרצקי לא חולם. בניגוד לשחר שיישר קו, איזי שרצקי נותר הרחק מאחור. במובן מסוים, עירוני קרית שמונה פרחה מתוך אותו מחסור בשחקנים בכירים. כשנתוני הפתיחה היו יותר שוויוניים, אלמנטים כמו גיבוש, קבוצתיות, אופי, שקט וכמובן אנשי מקצוע מבריקים הביאו את הקריה לאליפות (בשיא הטרנד), השתתפות בשלב הבתים של הליגה האירופית וגביע. רק ששרצקי כל כך התרגל לנסים שהמאמן הנהדר שלו עושה עם הסגל הקיים, עד שהוא שכח להסתכל לצדדים.

כן, דווקא לאור הריצה המדהימה בפסגה במשך 15 מחזורים ובמיוחד אחרי ההעפלה הדרמטית לרבע גמר הגביע, קרית שמונה הייתה צריכה חיזוק. נקודתי. אפילו שחקן אחד. עוד כלי במאבק הארוך על שני תארים. נשק שיאזן במעט את הכוחות מול העומק של מכבי תל אביב והאיכות של הפועל באר שבע, שעוד עשויות להתחזק בעצמן. שרצקי נרדם, אבל – לצערו של ברק בכר – הוא כנראה לא מהחולמים. מבחינתו, מה שיש לו ביד זה מספיק.

קרית שמונה לא נראית טוב תקופה ארוכה. החריקות החלו לפני כחודשיים ובסופו של דבר גם הניצחונות הדחוקים נעלמו. הקריה איבדה חמש נקודות בשלושת המחזורים האחרונים ואת המקום הראשון. בראשון מצפה לה ביקור בטדי ובשבועות הקרובים ביקורים בבלומפילד ובאר שבע. אלו בדיוק השבועות, המשחקים ללחוץ על הגז ולא לאבד מומנטום. אבל שרצקי בשלו.

לקריה יש הזדמנות אמיתית העונה לעשות משהו מדהים ועוצמתי יותר מההישגים של השנים האחרונות. אולי הזדמנות אחרונה. כי מי יודע כמה זמן יחזיק הקסם מעמד. למשל, בלי בכר שיהיה מאמן מבוקש בקיץ או מול המציאות המשתנה. כי אם יותר ויותר ישראלים בכירים ישחקו בליגת העל וקרית שמונה לא תתאים את עצמה, לפחות חלקית, למסעות הרכש של הגדולות, היא תחזור בהדרגתיות למה שהייתה עד לא מזמן, קבוצת נדנדה. והנפילה ממאבק אליפות אפילו לאמצע הטבלה היא חדה וכואבת. לפרטים: יעקב שחר.

יעקב שחר ואיזי שרצקי. אחד התעשת, השני עדיין לא (עמית מצפה)

3. חיים רמון מקטין. מבין שלל האמירות במופע ה"אני מאשים" שלו, חיים רמון טען השבוע שהפועל תל אביב לא נכשלה מקצועית. במילים אחרות, שאת חלקן אולי לא העז לומר, המקום שווה היכולת שווה המציאות הכלכלית. כי בעולם על פי רמון, הליגה מתחלקת לשלוש קטגוריות: שלוש המוליכות, מכבי חיפה וכל השאר. "מהמקום החמישי עד ה-14 כמעט כל קבוצה יכולה לסיים בכל מקום", אמר. וטעה. הקביעות הללו – כולל ההתגמדות מול מכבי חיפה - משקפות יותר מכל גישה תבוסתנית ומנותקת מהמציאות.

הטבלה משקרת בענק. שבע הנקודות שמפרידות בין המקום הרביעי ל-13 מטשטשות את ההבדלים במטרות בין הקבוצות שנמצאות בקלחת. עבור הפועל תל אביב, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ואפילו מ.ס אשדוד אי העפלה לפלייאוף העליון תהווה כישלון מקצועי חרוץ שלא לדבר על המכה הכלכלית. מכבי נתניה, הפועל רעננה, מכבי פתח תקוה והפועל חיפה מוכנות לחתום כבר היום על הישארות בליגה ללא דרמות מיותרות.

השוואה בין הפועל תל אביב לרעננה או נתניה, מבחינת מטרות, סגל ותקציב, לא נכונה בכל כך הרבה רמות. וכשהיא באה מבעל הבית, היא משקפת עוד יותר את המצב האומלל של האדומים. רמון הקטין את המועדון שלו לגודל מיניטורי ובמקום לחפש דרכים לחזור לצמרת, הוא מתנחם בכך שהקבוצה שלו עדיין בתמונת הפלייאוף העליון. רק דבר אחד הוא לא מבין. העובדה שהפועל רעננה נמצאת במקום הרביעי עם 42 אחוזי הצלחה (לעומת ממוצע של 53 אחוזי הצלחה לקבוצות שסיימו במקום הרביעי מאז הקמת ליגת העל) לא מלמדת טובות על האיכות בליגה. ובטח לא על הקבוצה שלו.

4. חילופי מאמנים. הליגה הצמודה קיבלה טוויסט מעניין לאור התוצאות של משחקי שמינית גמר גביע המדינה. שלוש המוליכות ברבע הגמר, מכבי חיפה והפועל תל אביב בחוץ והמשמעות פשוטה. גדלים הסיכויים שהמקום הרביעי, בדיוק זה שרמון ויתר עליו מראש, יוביל לאירופה. זו בדיוק הנקודה שתחדד את ההבדל מעתה ועד סוף הסיבוב בין הקבוצות שישחקו תחת לחץ עצום לאלו שיחפשו לאגור נקודות לפני הפלייאוף התחתון.

הלחץ יכול להסביר גם את חילופי המאמנים של השבועות האחרונים. הצפיפות בטבלה והנדנדה בין החלק העליון לתחתון שמרה על כל המאמנים במשרותיהם עד המחזור ה-12. מאז, בשבעה מחזורים, הוחלפו שישה מאמנים לא כולל חיים סילבס שפוטר והוחוזר. שובר השוויון נשמר, אבל המטרות השתנו. פתאום כולן מחפשות משהו שיטה את המטוטלת לכיוונן וכך חוסר היציבות על הדשא עבר גם למאמנים. הרי רק בליגה שבה נקודה מורידה קבוצה ממקום רביעי לתשיעי, גיא לוי שפוטר מסכנין (ורמת גן. ובאר שבע. ורמת השרון) מקבל אחרי חודש וחצי את בית"ר ירושלים. לך תבין.

5. במחזור ה-20 בעונה שעברה: מכבי תל אביב (0:2 בחוץ על סכנין) והפועל באר שבע (0:2 ביתי על אשדוד) ניצחו והפער ביניהן נותר על שלוש נקודות. בית"ר ירושלים עצרה רצף שלילי עם 0:1 על הפועל עכו, מכבי חיפה ניצחה בדרבי בזכות שער של אלון תורג'מן והפועל תל אביב הביסה את רמת השרון 0:3 והורידה אותה אל מתחת לקו האדום. קרית שמונה ספגה בתוספת הזמן במושבה (3:3) ונותרה במקום השישי.

6. קטנות לשבת: 
מכבי חיפה - מכבי פתח תקווה: 
מכבי חיפה איבדה שתי נקודות בשמונות משחקי הבית האחרונים שלהם בליגה מול מכבי פתח תקווה (מאז ספטמבר 2007) וספגה שני שערים בלבד.

במשפט: אחרי שגם הגביע הלך, לירוקים נותרה מטרה בודדת - הכרטיס לאירופה.

בני סכנין - הפועל חיפה:
מוחמד גדיר הבקיע בעונה וחצי האחרונות ארבעה שערים בארבעה משחקים כשפגש את הפועל חיפה.

במשפט: משחק חמישי ללא ניצחון עוד עלול לערער את מעמדו של אלי כהן.

מאור בוזגלו. הבאנקר של השבת? (רדאד ג´בארה)

הפועל פתח תקווה - מכבי נתניה:  
חמשת המפגשים האחרונים בין הפועל פתח תקווה למכבי נתניה בליגת העל ובלאומית הניבו יחד 20 שערים.

במשפט: הקו האדום מתחיל קצת לברוח מפתח תקווה, הפסד יפתח פער 10 בין השתיים.

הפועל באר שבע - הפועל עכו:
חמישה מששת המפגשים האחרונים בין הפועל באר שבע להפועל עכו לא הוכרעו. האדומים לא ניצחו את עכו בווסרמיל מאז פברואר 2011.

במשפט: מי שלא מנצח משחק כזה לא ראוי לחלום על אליפות.