שתיהן הקבוצות עם הכי הרבה קהל בעיר הבירה של המרכז, בעלות תקציב מהגבוהים בליגה וסיקור תקשורתי שלא מרפה לרגע, אבל משהו לא טוב עובר על הפועל ומכבי תל אביב.
אחרי לא מעט שינויים שערכו הקבוצות בקיץ, הציפייה משתי התל אביביות היתה גדולה, ובינתיים הן רק מאכזבות. אומנם קשה לחרוץ גורלות רק במחזור החמישי מפתיחת העונה, אך ONE בדק עבורכם, מהן הגורמים למפולת בבלומפילד. הנה חלק מהממצאים.
הפועל תל אביב
קו כפ"ס - ת"א: אם יש תירוץ שאלי גוטמן וראשי האדומים לא יוכלו להשתמש בו כחלק מסיבות למצבה העגום של הקבוצה, הוא החוסר בשחקני חיזוק. מתוך 7 שחקני חיזוק שנחתו בחודרוב, ארבעה הגיעו ישירות מהפועל כפר סבא. נכון, אחת מהיורדות לליגה הלאומית.
לא שיש לזלזל ביכולתם האישית, אך למעט סמואל יבואה ואולי גם בן לוז הכישרוני, אך הפצוע, הרי שאביחי ידין, שגם הוא כבר הספיק להיפצע ודאגלס דה סילבה לא ממש ירצו לזכור את תפקודם בעונה האחרונה. כך שזה קצת תמוהה שהרכש המרכזי של האדומים בחלק ההגנתי הגיע דווקא מקבוצה שנכשלה בעונה האחרונה באותו המקום.
גם החיזוק ההתקפי בדמותו של מהארן להלה, שהגיע ממכבי אחי נצרת מהליגה השניה, לא יספיק. כדי להחזיק את חוד ההתקפה האדום בליגת העל צריך הרבה יותר מזה.
 |
| בן לוז ודה סילבה. עיקר הרכש שהובא הגיע מהיורדת (יופ ציוני) |
|
עמדות שנותרו ללא כיסוי: למרות הרכש הרב שנעשה בקיץ האחרון, והציפייה מקברניטי המועדון ובראשם המאמן, אלי גוטמן, לחזק את החוליות החלשות, הרי שציפיות לחוד ומעשים לחוד.
דגלאס דה סילבה, שהיה אמור להיות מתופקד בקישור לצידו של שי אבוטבול, הורד מהר מאד לתפקיד הבלם במקומו של וואליד באדיר החלש. מה שהשאיר חלל ריק בעמדת הקשר האחורי, ונראה שגם בעמדת הבלם. הברזילאי הוא לא הפתרון האולטימטיבי.
גם עמדות המגנים חסרות חיזוק מתאים. אולי זה הגיל או אולי רק משבר, אך יגאל אנטבי הוותיק והאהוד לא מצליח לשחזר את ימיו היפים ומתקשה לסגור את האגף שלו כראוי, כשמהעבר השני, עומרי קנדה פתח את העונה רע מאד אך כיוון שאין לו מחליף ראוי הוא ממשיך לקבל את הקרדיט.
 |
| יגאל אנטבי. לא מה שהיה פעם (ניר בוקסנבאום) |
|
החלק הקדמי של האדומים זכה לחיזוק מרשים ואיכותי, אם כי נראה שגוטמן לא יכעס עם יתחזק בחלוץ נוסף ברמה גבוהה.
בחזקת נעלם - דמיטאר טלקייסקי: את הכישורים של טלקייסקי לא נפרט, חוץ מלהודות שמדובר באחד הקשרים-חלוצים היותר מוכשרים ומוצלחים שנחתו בליגת העל בשנים האחרונות.
אלא שאת העונה הנוכחית הוא פתח רע מאוד. לראייה, גם גוטמן לא הסתיר את אכזבתו מהיכולת הפושרת של הבולגרי ואף דאג לספסל אותו. לא ברור מה הסיבה לירידה ביכולת הזו, אבל אין ספק שהיא משפיעה מאד על המערך של גוטמן שהתבסס לא מעט על כוח הפריצה והטכניקה של הבולגרי.
 |
| דימיטאר טלקייסקי. התחיל לזייף על המגרש (יופ ציוני) |
|
דרוש מנהיג: אם לקחת את מכלול הבעיות שצוינו עד כה הרי שמעל לכל בהפועל תל אביב עדיין מחפשים את השחקן שיוכל לרשת את המנהיגות של יוסי אבוקסיס עד לפרישתו.
בשורות האדומים קיוו שאת התפקיד יתפוס שי אבוטבול, אך הוא לא מצליח למלא את החלל החסר ומפגין חוסר יציבות. פניהם הכבויות של שחקני הפועל אחרי ספיגת שער כשאין מי שירים את רוחם, כמו שעשה אבוקסיס לא מעט בקריירה, מהווה מכשול רציני עבור גוטמן, שמתקשה למצוא לכך פתרון.
מכבי תל אביב
הגנה, הגנה ועוד פעם הגנה: האוהדים צעקו את זה, הצוות המקצועי ידע את זה ואפילו השחקנים חשו בזה, אבל שום דבר לא נעשה, החלק האחורי - מהחלשים של מכבי תל אביב בעונה שעברה - נשאר חלש גם העונה.
 |
| אורי שטרית. כשהוא פצוע, אין מי שיתפקד כמגן שמאלי טבעי |
|
מתוך שחקני החיזוק שנחתו הקיץ בקרית שלום, רק אחד הוקדש לחלק ההגנתי-הבלם, איגור טומאסיץ'. הצהובים היו חייבים לדאוג בקיץ לפחות לשני מגנים כשאחד יתפוס את מקומו של אורי שיטרית החלש, ומן העבר השני יהיה מי שישמש כיסוי לשפונגין שסובל כבר תקופה ארוכה מפציעות חוזרות ונשנות.
נמני ובן שמעון לא דאגו למלא את החלל, וכבר מפתיחת העונה שילמו על כך בחלק האחורי שכמעט ולא קיים. בדומה להפועל, חוסר השקט מאחור מביא גם לחוסר שקט בחלק הקדמי שממנו אפשר לצפות להרבה יותר.
איגור טומאסיץ': כבר בקיץ התריעו בכירים במכבי תל אביב כי טומאסיץ' הבולגרי הוא לא בדיוק הבלם לו קיוו וכי יש לשחררו ולהביא תחליף ראוי. אולם בן שמעון התעקש על השארתו של הבלם, מסיבה שאולי לא יודה בה - העובדה כי טומאסיץ' היה לרכש המרכזי (ואולי הבודד) אותו בן שמעון בחר.
 |
| טומאסיץ'. החתמה של בן שמעון (עדי בן ברון) |
|
טומאסיץ' מציג יכולת רעה למרות הקרדיט לו הוא זוכה, והלחץ שמופעל עליו מהקהל התובעני של הצהובים לא ממש עוזר. הבלם הבולגרי לא נראה כמי שיכול להחזיק את ההגנה של בן שמעון, אלא אם כן יעבור שינוי דרסטי בשבועות הקרובים.
התקפה אנמית: את החיזוק המשמעותי בקיץ האחרון ערכו הצהובים בעיקר בחלק הקדמי. זה התחיל עם ההחתמה היקרה במועדון בדמותו של מאור בוזגלו הכישרוני. כמו כן, הנחיתו הצהובים את איליה יבוריאן, ישראלביץ' ודולי ג'ונסון הליברי.
בן שמעון ואבי נמני האמינו כי השילוב של הרכש, בצוותא עם יאניק קאמאנן, רודי חדד, יוסי שבחון וג'ונתן אסוס, יהפוך את החלק הקדמי של מכבי לחזק בליגה. על הנייר לפחות, הם צדקו.
 |
| דולי ג'ונסון. נעלם לדקות ארוכות |
|
אך בפועל, בוזגלו רחוק מלהציג את היכולת המוכרת לנו מהעונה שעברה. איליה יבוריאן מתקשה להגיע למצבי הבקעה. ג'ונסון אמנם נראה כמי שיכול לנהל את החלק הקידמי, אך הוא נוהג להיעלם לפרקי זמן לא קטנים במהלך המשחק.
נוסיף לזה את ההחלטה של בן שמעון לספסל את חדד ואת אסוס, והרי שקיבלנו חלק התקפי אנמי שהספיק לכבוש עד כה 5 שערים בלבד. נראה שבן שמעון עוד לא מצא את הנוסחא ההתקפית המתאימה, מה שיוצר הרבה בלבול בחלק הקדמי, וגם מביא ללא מעט התמרמרויות בעיקר אצל הצרפתים המסופסלים.
מנהיגות, כבר אמרנו?: בדומה ליריבה העירונית, גם בקרית שלום יודעים שמאז שמספר שמונה האגדי, אבי נמני, תלה את נעליו (ולמען האמת עוד הרבה לפני בעונה האחרונה), במכבי חסרה בעיקר דמות המנהיג.
 |
| אבי נמני. המנהיגות שלו חסרה (אור שפונדר) |
|
אומנם את סרט הקפטן הוחלט להעניק לשחקן בית בדמותו של מושיקו מישאלוף, אך עם כל הכבוד לבלם השאפתני, שנלחם ומקריב את עצמו, הוא רחוק מלהיות מי שימשוך את הקבוצה קדימה, ינהל את המתרחש על מגרש, יכוון ויעודד את השחקנים אחרי ספיגת שער, ויכריע משחקים. נכון להיום, קשה למצוא את מי שמסוגל לקחת את המושכות של הצהובים על כר הדשא. נמני חסר, ומאוד.