"שמעתם? האימפריה חזרה", צעק מרחוק אחד ממאמני הכדורעף הגדולים בארץ, זוהר בר נצר, תוך שהתפרץ לשביל שמפריד בין בריכות הדגים הסמוכות לאולם הכדורעף ממנו יצא. בין האולם לבריכות שוכן באופן מפתיע גם דיר החמורים של הקיבוץ, מחזה מאוד שונה ממה שהוא היה רגיל לראות בתל אביב. אבל בר נצר בשלו, פוסע פנימה בחיוך מאוזן לאוזן.
בקיץ האחרון נרשם ציון דרך היסטורי בענף הכדורעף הישראלי. הפועל מטה אשר/עכו, שזכתה באליפות ה-14 בתולדותיה, הצליחה להשוות את כמות הזכיות שלה לזו של הפועל המעפיל המיתולוגית. זה קרה לאחר שהאדומים מהצפון ניצחו בסדרת הגמר את מכבי תל אביב, הקבוצה שהוביל בר נצר - וציון הדרך הזה גרם לוותיקי קיבוץ המעפיל לתחושת אי נוחות. רבים מהם תהו איך ייתכן שהקבוצה שלהם, שהייתה הטובה ביותר בארץ, כבר לא המעוטרת ביותר בליגה.
מרגיש טבעי. זוהר בר נצר בין הבריכות בקיבוץ עין שמר (רדאד ג'בארה)זה לקח להם רק כמה חודשים, והמעפיל חזר. ובאופן מפתיע, אותו זוהר בר נצר נרתם לסייע ונבחר לעמוד בראש הקבוצה. אמש (שלישי) הוא הוביל אותה מהקווים במשחק הפתיחה החגיגי נגד מ.ס עיילבון. "זה מאוד מרגש לחזור כי אחרי הרבה שנים אני מרגיש את האנשים בקיבוץ וכולם מדברים רק על זה", אמר המאמן, שהוא גם אחיינו של דוד בר נצר, אחד מהשחקנים הבולטים בתולדות המועדון ובין הראשונים ששיחקו בו ביחד עם בני משפחה נוספים שלו. "כשגרתי בתל אביב הייתי די מנותק מזה. השורשים שלי באו מהקיבוץ, אבל לא באמת הרגשתי את המסורת המשפחתית שם. עכשיו חזרנו, ויש חיבור מדהים ומבט שונה על הדברים. הקיבוץ התעורר".
הקיבוצים התעוררו. אולם הכדורעף מלא במשחק הפתיחה (רדאד ג'בארה)לפני כמה עשורים הייתה הפועל המעפיל אחת מהקבוצות הכי גדולות בארץ, ביחד עם הפועל עין החורש והפועל עין שמר, הקיבוצים שהתחרו זה בזה בליגה הראשונה. המעפיל הוקמה ב-1958 על ידי צבי סינטו, תוך שנה העפילה לליגה הבכירה בארץ, ב-1963 זכתה בשלושה תארים בעונה אחת, כולל אליפות המדינה וגביע המדינה - ומאז הקבוצה שלטה בענף עם רצף אליפויות מדהים. לארון שלה נכנסו לא פחות מ-14 צלחות אליפות ו-12 גביעים, שרובם כבר התמלאו אבק.
האליפות האחרונה של המעפיל הייתה ב-1985, אך מאז הקבוצה התקשתה לתפקד. ברגע שגם הכסף התחיל לשחק תפקיד בכדורעף, הפועל המעפיל נחלשה. חברי הקיבוץ קיבלו משכורות גבוהות יותר בחוץ והלכו למועדונים ששילמו יותר. הקיבוצים, שממילא נאלצו להתמודד עם בעיות כלכליות לאורך השנים, לא עמדו בזה וגם המועצות האזוריות עזרו בקושי. הקבוצה ניסתה בכל כוחה להחזיק את הראש מעל המים, אלא שאפילו תורמים לא ניסו לשים יד. כולם ריחמו אבל לא שילמו, רצו אבל לא תמכו. היו כאלה שניסו להציל את המצב בהתנדבות, אך בסוף גם הם התייאשו.
אולם הכדורעף בעין שמר (רדאד ג'בארה)ב-2005 הסיפור נגמר. אימפריית הכדורעף הישראלי שקעה למצולות אחרי שלא הצליחה להתמודד מול יתר הקבוצות בליגה הראשונה. הבכירים עזבו, יתר המעפילים ירדו ליגה ובקיבוץ חתמו על צו פירוק. הקבוצה שינתה את זהותה, נקראה עמק חפר/מנשה בניסיון לקבל תקציבים גבוהים יותר משתי המועצות האזוריות, אבל גם זה לא ממש הספיק. בחלוף הזמן הקבוצה המאוחדת התאחדה גם עם חדרה וכך שרדה בליגה, עד שלאחרונה הוחלט על פרידה מהעיר החזקה והמעפיל חזר להופיע במקומה בשמו של המועדון. קאמבק.
המעפיל במשחק החזרה נגד מ.ס עיילבון (רדאד ג'בארה)במובן מסוים, איבוד השליטה של המעפיל בליגה היה הסימפטום להיחלשות הקיבוצים במדינה. עובדה, אחריה קרסו גם יתר הקבוצות שהגיעו מהקיבוצים השונים בארץ. העזיבה של החברים לעיר הגדולה השפיעה על המצב הכלכלי שלהם, כך שלרובם לא היה כסף מיותר לבזבז על קבוצות הכדורעף ובמקרה הטוב הקיבוצים איחדו כוחות כדי לנפח את התקציב. כך עשתה למשל הפועל מטה אשר, שנשארה כמעט הקבוצה היחידה בליגה שייצגה בגאווה את הקיבוצים מהמועצה האזורית הזו. היא עוד הצליחה להתמודד מול הטוענות לכתר האליפות - קבוצות שבשנים האחרונות היו בדרך כלל קבוצות עירוניות - עד שלבסוף אפילו היא עצמה איחדה כוחות עם העיר עכו.
לאף אחד לא היה ספק, העיר ניצחה את תורת ההתיישבות השיתופית הישנה, ואפילו שינתה אותה. "פעם הכדורעף היה המשחק של התנועה הקיבוצית, כשבליגה היו עשר קבוצות מהקיבוצים ועוד שתיים מהעיר שלא ספרנו אותן", ציין שחקן העבר גיורא הלפרין, מי ששיחק בשישייה הראשונה של המעפיל והגיע אמש לצפות בבכורה המחודשת של הקבוצה מול מ.ס עיילבון במחזור הפתיחה של הליגה. "הזמנים השתנו. ראיתי את כל הגלגולים של הענף בארץ. פעם המעפיל הייתה אימפריה אבל בכל שנה איבדה שחקן אחד או שניים, בטיפטופים, עד שלא נשאר אף אחד. אני מקווה שעכשיו נחזור לימים הטובים, שנחזור לראש הפירמידה".
גיורא הלפרין (רדאד ג'בארה)עד היום זוכרים בקיבוץ המעפיל איך הקבוצה סחפה אחריה את כל עמק חפר. איך בלילה ההוא מול גלאטסראיי הצטופפו ב"מגרש הבלטות" שליד חדר האוכל 4,000 איש באמצע דצמבר, למרות שלא היה מקורה והמשחק נערך תחת העננים הכבדים. איך דוד בר נצר, אהוד דקל, עמירם שפרן, אבישי קרפובסקי, אליעזר כגן והלפרין הפכו לכוכבים למרות שעבדו בכלל ברפת ובפרדס. ואיך הם איבדו את הכוכבים הבאים שברחו בגיל צעיר למרות השם הגדול של המועדון המפואר.
מגרש הבלטות הישן בעין שמר. פעם היה מפוצץ באוהדים (רדאד ג'בארה)קצת יותר משלושה עשורים חלפו, והעונה הכל השתנה. הקבוצה החתימה את הנרי בל, הזר הקובני העוצמתי שהופיע בעבר בגמר אליפות העולם, החזירה את עומרי שוורץ אחרי 13 שנה מאז עזב אותה, צירפה את שון פייגה שעבר לגור בצפון ונפרד ממכבי תל אביב, שמרה על שלד צעיר חזק וכמובן הביאה את המאמן ממשפחת בר נצר שחזר הביתה אחרי 21 שנה.
"החזרה לפה הייתה פנטזיה וזה קרה מוקדם ממה שציפיתי", אמר הליברו שוורץ, שעזב גם הוא את מכבי תל אביב ועבר לגור בפרדס חנה. "הקאמבק הזה נלווה למסלול חיינו. בגיל צעיר אתה גר בקיבוץ ומפנטז לצאת לעיר, מהר מאוד אתה גם עושה את זה, חי בעיר כמה שנים ובסוף אתה אומר 'יאללה אני חוזר', וזה מה שקרה גם פה. לפני 13 שנה שיחקו על האדים במועדון הזה, אף אחד לא תיכנן להביא זרים ולקחת תארים. עכשיו מסתכלים קדימה, יש חזון, מתחברים לקהל ולאנשים - וזה מה שאני אוהב. יש באזור תכונה שהיא מעבר לכדורעף".
עומרי שוורץ לפני משחק הבכורה המחודשת (רדאד ג'בארה)בר נצר, שפתח את עונתו ה-30 בליגה, מתוכן 16 כמאמן, הסתובב באולם וניסה לעזור בכל דבר. הוא ישב למשא ומתן מול ספונסרים, הביא את שרגא שמש ודאג למשוך שחקנים טובים לאזור. "אין ספק שנצטרך לגייס תקציבים כי אי אפשר לחיות רק על הרומנטיקה", הבהיר המאמן. "צריך להקים מערכת ארגונית טובה כדי שבעתיד נבנה קבוצות שיתחרו על תארים, אבל לכסף עדיין יש השפעה. שחקנים הצטרפו לכאן גם בגלל שהתקציבים בכדורעף ירדו לאחרונה, אבל אם אחת מהקבוצות הגדולות הייתה מציעה כסף גדול לשחקנים האלה, סביר להניח שהם לא היו באים לכאן. אנחנו, בכל אופן, מציעים יותר מזה. היו שחקנים שוויתרו על שכר גבוה יותר כי הם הרגישו שיש פה ערך אחר".
יודע שצריך גם כסף. בר נצר (רדאד ג'בארה)כשהיא מרחפת על גלי הנוסטלגיה ועם הדחיפה הגדולה שהיא מקבלת מהתושבים החוזרים, הפועל המעפיל/מנשה/עמק חפר חושבת קדימה וחולמת לשוב לגדולתה. "הליגה הפכה שווה ברמתה", טען עומרי שוורץ והוסיף: "אחרי הרבה שנים, יהיה קרב על ארבעת המקומות הראשונים בליגה ומבחינתנו יש סיכוי לעונה גדולה. אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו מסוגלים להיאבק על כל תואר וכשיגיע הרגע זה בדיוק מה שננסה לעשות. בינתיים אנחנו מתקדמים צעד אחרי צעד".
הנרי בל. הזר שעושה את ההבדל (רדאד ג'בארה)אחרי הניצחון במחזור הראשון, עם 0:3 חלק על עיילבון, נדמה שהעונה הקרובה הופכת למעניינת ביותר עבור הפועל המעפיל וליגת הכדורעף כולה. שוב השחקנים החזקים משחקים בה, שוב היא שואפת גבוה ושוב יש מאבק יוקרתי מול הקיבוצים האחרים ממטה אשר. ואולי, ההקמה המחודשת שלה היא לא רק סממן של חזרת הצעירים לקיבוצים. יכול להיות שהניצחון שלה יהפוך לאמירה שתחצה גם את גבולות הספורט.