סיפורו של הוכל'ה: ספורטאי, מורה וחייל אמיץ

ב-24 באוקטובר 1973, ניתנה הפקודה להשתלטות על העיר סואץ על ידי האלוף אברהם אדן ז"ל, ממניפי דגל הדיו המפורסם, שבזמנו כיהן כמפקד עוצבת סיני.  הקרב שנערך בין הצבא הישראלי לצבא מצרים בעיר סואץ, נחשב עד היום לאחד הקרבות הקשים והשנויים במחלוקת שידעה מדינת ישראל, במיוחד לאור העובדה שנערך לאחר שהוכרזה הפסקת האש. כ-120 חיילים נפצעו ו-80 נפלו בקרב. אחד מהנופלים היה יצחק הוכמן.

יצחק (הוכל'ה) הוכמן, נולד ב-1943 בבני ברק לאבא חיים ואמא הניה. את ילדותו בילה בבני ברק ובחולון. הקרובים אליו מספרים על נער שהיה אתלט יוצא דופן שחלש על כמה ענפי ספורט, כשביניהם גם תחרויות קפיצה למיניהן. כשחקן כדורסל, שיחק הוכל'ה באליצור ת"א, קבוצה אשר אופיינה בציביון הדתי שלה. כשחקנה המוביל של הקבוצה, סחף אחריו נערי ישיבות רבים מהאיזור והדביק אותם בחיידק הכדורסל.

"בזמנו הוא היה הכוכב של אליצור ורבים מהנערים בישיבה רצו להיות כמוהו. ההבדל בינינו הוא שבע שנים והערצתי אותו מאוד כאח קטן", מספר אחיו, מוטי הוכמן. "יצחק היה בעל כישרון יוצא דופן לספורט ולכל משחקי הכדור בפרט. היה לו ג'אמפ שוט קלאסי שניסו ללמד את כל השחקנים בזמנו. הוא לא היה מסיים משחק עם פחות מ-20 נקודות ומספר לא מבוטל של אסיסטים. יצחק היה אחד משלושה שחקנים שקלעו 30 קליעות עונשין רצוף. בנוסף, הוא  יכול היה לקלוע בשתי הידיים שזה דבר שמעט מאוד מצליחים לעשות".

מהארצית לנבחרת: "כישרוני בצורה יוצאת דופן"
כשחקן המוביל בקבוצה, הוכל'ה  קיבל לא מעט הצעות מליגות וקבוצות בכירות יותר, אך אליצור סירבה לשחרר אותו. בעונה אחת בלבד, עונת 1970/01, הושאל הוכמן להפועל חולון, שבאותה עונה יחד איתו סיימה במקום השישי, כשהוכל'ה עומד שלישי ברשימת הקלעים ונבחר שש פעמים לחמישיית המחזור. למעשה, הוא היה השחקן הראשון שהצליח לקבל זימון לנבחרת ישראל מהליגה הארצית. לא רק בני משפחה וקרובים יודעים לספר על הוכל'ה, אלא גם עיתונאים שכיהנו באותה תקופה זוכרים את היד הרכה של השחקן.

הוכל´ה בפעולה

אחד מהם הוא שאול אייזנברג שהתרגש מאוד כששמע את השם הוכ'לה: "הוא היה בחור יוצא מן הכלל. כישרוני בצורה יוצאת דופן. סיקרתי בתור כתב את כל המשחקים שלו. הוא ומיכה ברנר היו צמד יוצא דופן באליצור ת"א של אותה התקופה ששיחקה במגרש צייטלין במוצאי שבת, כיוון הליגה הייתה ברובה בשישי בערב ואליצור היה מועדון שומר שבת. הוא היה שחקן אלגנטי והקליעה שלו הייתה מדהימה. כשחזרתי מאליפות אירופה עם הנבחרת, קיבלנו את הבשורה המרה וכתבתי על זה בעיתון 'חדשות הספורט' שהיה דאז. אמנם קראו לו יצחק, אבל כולם קראו לו הוכל'ה".

בשנת 1961 גויס יצחק הוכמן לצה"ל ושירת בחיל המודיעין. לאחר שהוכשר לתפקיד מפענח תצלומי אוויר, שלחו אותו מפקדיו לקורס קציני מודיעין אשר לימים יהפוך אותו לקצין מודיעין בחטיבת הצנחנים. באותם ימים גם זכה להכיר את אשתו ואם ילדיו לעתיד, רחל הוכמן שסיפרה: "אנשים מדברים תמיד על הוכל'ה הספורטאי והוכל'ה הלוחם. בשבילי הוכל'ה הוא קודם כל אדם שגרם לכל אחד ואחד שפגש אותו לצחוק ולחייך. גם בזמנים הקשים הוא תמיד היה מקור לשמחה וזה ההוכל'ה שאני רוצה שיזכרו".

גם ברוך נדל שהתלווה במלחמת יום כיפור לזחל"מ של הוכל'ה תיעד את אותו אדם שמדברת עליו רחל: "בנגמ"ש גיליתי שהבוס הוא קצין גבוה ונאה, רגליו ארוכות, חיוכו רחב ומעשיו טובים. שמו הוכ'לה". כותב נדל. "הוכל'ה הפך את הזחל"מ למעיין יחידת מוראל. בזמן שנפלו הפגזים, וכולם חיפשו מסתור, היה ניתן למצוא את הוכל'ה על יד הנגמ"ש החשוף, מתבדח על כך שארור הפגז שמפריע לגבר בשעת הגילוח והופך את הפגז המאיים לעניין של נעים ומבדח".      

לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, למד הוכמן במחזור הראשון של קורס המאמנים שנפתח בוינגייט בזמנו. אנקדוטה הממחישה את היכולת הספורטיבית הגדולה שלו, ניתן היה לראות בוינגייט כאשר החל להתאמן עם מכבי ת"א בכדור-יד, בעקבות בקשה של חברו לקורס, פיני שפילמן שאימן בזמנו את מכבי.  "אני זוכר שבאחד המשחקים, הוא יצא להתקפה מתפרצת. השערים בזמנו היו עצים המחוברים בעזרת ברגים. הוא הגיע מול השוער וזרק כדור חזק לקורה. הזריקה הייתה כה חזקה, שהעץ נפל והשער התפרק", מספר מוטי. למרות שמוטט את השער ויכול היה להמשיך בענף,  שמע יצחק לעצתם של יהושוע רוזין ואלי קושניר שאימן אותו ובחר להפסיק עם הכדור-יד כדי שלא ישפיע לו על הזריקה.

הוכל´ה. "קודם כל אדם שגרם לכל אחד לחייך ולצחוק"

אל תלך למילואים
בנו הבכור, אורי הוכמן, שהשתתף בחזרות להצגה ה"חייל האמיץ" בהבימה מספר: "אני יודע על אבי רק מסיפורים של דודים וקרובים למשפחה",  מעיד  אורי, שחקן תיאטרון וקולנוע מפורסם שמככב לא מעט על המרקע. למרות שלא הכירו מספיק זמן, גם אורי שמע אודות אביו הספורטאי: "תמיד אמרו לי שהוא היה פריק של כדורסל. הוא היה מתאמן המון שעות בכדורסל וגם באתלטיקה והיה גם קופץ במוט בקפיצה משולשת ואני זוכר שהוא גם זומן ושיחק בנבחרת".

אורי שהתייתם מאביו בגיל צעיר יודע לספר על זיכרון אחד שנחרט אצלו:  "זיכרונות כמעט ואין לי מאבא. עם זאת, יש זיכרון אחד שאפילו וידאתי עם אמי שהוא נכון. אבי גויס הרבה פעמים למילואים אבל ביום כיפור, כשקראו לו, היו לי התקפי חרדה ולא רציתי לשחרר אותו. בגלל שהוא היה הרבה במילואים אף לא הייתי עושה בעיות  בפרידות, אבל בפעם הזו הייתה לי תחושת בטן רעה. יש לזכור שהייתי בן ארבע ולא באמת הבנתי מה מתרחש. זה הייתה סצינה קשה מספרת אימי, שאימתה לי את המידע כשהצלבנו את הזכרונות מהפרידה האחרונה".

אורי הוכמן מקבל את התואר השני של אביו

"מצד אחד העובדה שלא הכרתי אותו כל כך הקלה לי את השכול כי לא חוויתי יותר מדי זיכרונות לחזור אליהם. אחותי מיכל לעומת זאת,  נולדה בסמוך ליום שהוא נקבר ותמיד אמרה שדווקא לה זה היה יותר קשה כיוון שלא זכתה להכיר את האיש שכולם מדברים עליו. הוא נפל בגלל שהוא התעקש להיות שם וזה קצת מזכיר את ההצגה שאני משחק בה עכשיו", הוסיף.

הוכל'ה שלחם במלחמת ששת הימים שקדמה למלחמת יום הכיפורים, כבר הביט פעם אחת למוות בעיניים והתחמק ממנו כפי שמגולל אחיו מוטי: "בג'נין, במלחמת ששת הימים, ירו על הזחל"מ שלו. באותה תקופה הוא היה הקמ"ן של האלוף משה בר כוכבא. הם ניתקלו בכוח אויב והוא סיפר לנו שהוא חטף כדור שפגע במחסנית שלו. שיחק לו שם מזל שלא היה לו בכיפור".

"יצחק ושמונה לוחמים נוספים נזעקו לסואץ כדי לחלץ פצועים. עד היום לא ידוע מה בדיוק קרה, אך יצחק לא חזר מאותה משימה. אני הייתי מוצב ברמת הגולן. כשחזרתי לחופשה ונודע לי שיצחק נעדר, ביקשתי מהמפקד שלי חופשה כדי לחפש אותו. לאחר קבלת האישור, נסעתי עד סמוך לעיר סואץ, אך הכוחות שלנו כבר לא היו שם. ניסיתי לדלות פרטים, אך זו הייתה משימה בלתי אפשרית כיוון שכל הכוח נהרג יחד עם יצחק. כאשר אני פוגש אנשים שמזכירים לי אותו ומדברים בשבחו, זה מרגש אותי", מעיד מוטי.

המכתב של הוכל´ה

לאחר שנים, בתקופה בה מוטי הקים משפחה, הוא קרא לבנו על שם אחיו הגדול יצחק. למרבה הצער, טרגדיה נוספת פקדה את המשפחה כאשר יצחק הצעיר נפטר כתוצאה מבעיות בלב.

איש רב פעלים ומעשים היה יצחק הוכמן. מעבר להיות ספורטאי וקצין מצטיין, הוכל'ה עסק בתחום ההוראה ועבד במקביל לעיסוקיו כמורה לחינוך גופני בבתי הספר עירוני ה' ואורים. עצם עבודתו כמורה בשילוב עם היותו שחקן, עשתה אותו לאישיות נערצת על ידי התלמידים.

במכתב ששלח יום לפני נפילתו למנהל ולסגל המורים בבית הספר כתב: "הנוף מהצד המערבי של התעלה פנטסטי. למעשה המערכה הוכרעה והשאלה המרחפת כיום היא איזה מחיר לגבות מהמצרים. באופן אישי מרגישים עייפות ואי-נוחות כתוצאה מההיגיינה האישית, אך בסך הכל תחושה נפלאה של נצח ישראל לא ישקר", כך כתב הוכל'ה במכתב שמעיד על פועלו ואישיותו.