אלי כהן: גזרו את דיני, הצמא לדם היה חזק

לאחר שפוטר השבוע מבית”ר ירושלים בעקבות התבטאויותיו השנויות במחלוקת סביב רכישת שחקן ערבי לבית”ר ירושלים, אלי כהן, שעמד במרכז הסערה הגדולה השבוע, שיחרר הודעה מיוחדת לתקשורת, בה שפך אור על השבוע הקשה שעבר עליו.
 
“50 שנה אני בענף הכדורגל, בין כשחקן ובעיקר כמאמן, והיומיים האחרונים הם הקשים בקריירה שלי. לא אלך סחור סחור ואומר זאת מיד - מעדתי בלשוני. טעיתי. ביקשתי להסביר וכשלתי. המחיר היה כבד, ואני  נכון לקבל אותו. רציתי לחזור לבית״ר ירושלים, ביקשתי לסייע לאנשים שאני מעריך ולמועדון שאהוב עלי ועתה כל זה נלקח ממני. אם זה היה החטא וזה העונש, דיינו. אבל יש דבר אחד שאיני יכול לקבל ולא אאפשר לאף אחד להדביק לי - גזענות”.

אלי כהן באימון בית"ר (אורן בן חקון)

“בכל ימי כמאמן ראיתי עצמי בראש ובראשונה כמחנך. חדר ההלבשה שלי, בכל מועדון בו עבדתי, היה סמל ומופת לכבוד, לשוויון ולאחווה בין שחקנים שונים: יהודים, ערבים, זרים. ראיתי ולעולם אראה בכדורגל גשר המחבר בין אנשים, כור היתוך נפלא שמצטיין בהכחדת השונות ובבניית יחידה אחת לוחמת של חברים, שנותנים הכל אחד עבור השני וחולקים יחד רגעי הצלחה ושפל. אימנתי, הדרכתי וטיפחתי את סלים טועמה בהפועל ת"א את סאלם אבו סיאם במכבי ת"א, את כאמל ג'ברין במכבי חיפה, את עבאס סואן וסלאח חסארמה בקרית שמונה, את עלי עקל ומג'די אבו מוך בהפועל חדרה. הם וחבריהם אלה שיעידו אם אי פעם פגשו צד אחר שלי. כיבדתי ולעולם אכבד כל אדם, ללא קשר לגזע, מין או דת”.

אלי כהן. "לא אאפשר להדביק לי גזענות" (יניב גונן)

 
“אני אותו האדם שרק לפני ארבע שנים זכה לשבחים על האופן בו הגנתי, אירחתי וכיבדתי לאורך כל הדרך שני שחקנים צ׳צ׳ניים שהגעתם לבית״ר הולידה את אחד מסיפורי הספורט הקשים והעצובים. שילמתי מחיר מקצועי כבד, אבל הייתי נוהג כך גם היום. כל מה שביקשתי לתאר בראיון האחרון, והשתבש לחלוטין, הוא את מורכבות הסיטואציה. קיוויתי שתינתן לי ההזדמנות להסביר ולהתנצל, לומר שהכל טמון בניסוח לקוי, שלא לזה כיוונתי, אבל הצמא לדם היה חזק יותר. גזרו את דיני מבלי לתת לי הזדמנות להבהיר, לתקן. אני איש מקצוע שאהבת הכדורגל זורמת בדמי”.

“אני מחנך שאהבת האדם נר לרגליו. יעידו על כך אלפי האנשים שמכירים אותי ומבקשים לחזק אותי ביומיים האחרונים, רבים מהם בני המגזר הערבי שלא נענו למסיתים וזכרו חסד לאלי כהן האמיתי שהם מכירים. על כך תודתי להם. בין אם אחזור אי פעם לאמן ובין אם לא, דרכי המקצועית היא מקור לגאווה עבורי ועבור בני משפחתי. היתה לי זכות גדולה להדריך, לחנך, לאמן ולעצב מאות שחקנים צעירים ואני סמוך ובטוח שכולם גדלו להיות אוהבי אדם, בדיוק כמוני”.