קשה להבין את מסאי דגו. רק במסיבת העיתונאים האחרונה הוא אמר פעם אחר פעם שהוא רוצה לקחת העונה אליפות עם מכבי חיפה. קשה לי להבין מה הוא רואה בקבוצה שלו ולמה הוא חושב שהיא יכולה באמת ללכת עד הסוף ולקחת תואר נוסף בעונה הזו. לצערי הרב, מכבי חיפה חלשה, נרפית ושקופה וקל מאוד ליריבות לשמור עליה וזה מכיוון שאין שיטה אמיתית ומובהקת. כשאני מחפש את השיטה במחצית הראשונה אני לא מוצא, ועל סגנון משחק אין בכלל מה לדבר.
אני שואל את עצמי – איך זה יכול להיות שבית”ר ירושלים, קבוצה אנמית וכבדה, שלא רואים ממנה כלום והיא בכלל לא בכושר משחק, מגיעה לסמי עופר ובקלי קלות סוגרת את מכבי חיפה? צ’ירון שרי לא בא לידי ביטוי, על פרנזי פיירו שלא נדבר, והיחיד שניסה לעשות דברים במבצעים אישיים היה ענאן חלאילי, אבל עם כל הכבוד זה לא מספיק. אם דגו לא יבין שבלי לקחת סיכונים אין סיכוי לירוקים לקחת אליפות העונה, אז המצב יהיה גרוע כי מכבי חיפה היא קבוצה שחייבת לקחת סיכונים.
דגו עלה עם חוליית קישור בה שואו הקשר האחורי, מחמוד ג’אבר קשר ה-50:50 ושרי הקשר ההתקפי. אני בטוח שבמשחק מול יריבה כמו בית”ר ירושלים אפשר היה לפתוח עם ג’אבר כקשר אחורי ולתת לליאור רפאלוב לשחק ביחד עם שרי באמצע. למה דגו לא עשה את זה? כי הוא פחד שהקישור יהיה נרפה, שיעברו אותו בקלות ושלא יהיה מי שיחלץ וישמור, ובסופו של דבר מה שקרה הוא שאוראל דגני הוביל כדור, עבר בין שלושה שחקנים לבנים באמצע המגרש כשאף אחד לא הצליח לקחת ממנו את הכדור ועם כדור עומק מצוין מצא את טימוטי מוזי, שעם המהירות שלו גרם לפנדל לטובת הירושלמים.
ענאל חלאילי עובר את לי-און מזרחי. לבד זה לא מספיק (עמרי שטיין)אבל עם כל הכבוד לפנדל שהוא גרם, מי שאחראי לפנדל הוא שריף כיוף, שעזב את שערו בצורה שלומיאלית, לא חכמה וחסרת ניסיון וגרם לפנדל מיותר כשרמי גרשון כבר היה על מוזי ובקלות יכול היה לקחת לו את הכדור. זה היה פנדל טיפשי, שלא מתאים לרמה של מכבי חיפה והעניק מתנה לקבוצה שכמעט ולא עברה את החצי. בית”ר לא האמינה שהיא תוביל במשחק הזה, כי עם כל הכבוד ליוסי אבוקסיס שמקדש את הטקטיקה ההגנתית, אין שום דבר התקפי בקבוצה מהבירה, הכל מקרי, אלא אם מוזי מקבל את הכדור ומנסה לכדרר עם המהירות שלו. זה כל מה שיש בבית”ר.
כשאני מסתכל על דגו שמכניס את לרפאלוב ודין דוד באמצע המחצית השנייה אני שואל את עצמי – למה לא לפתוח ככה? זה כל הסיכון שהמאמן היה אמור לקחת כדי לנצח את המשחק. הוא לא עלה בהרכב כזה כי חשש שהקבוצה תהיה רכה באמצע ותספוג שער, אבל היא ספגה בכל מקרה את השער בסופו של דבר. ברגע שאתה פותח עם שחקנים עם טכניקה גבוהה, לא צפויים כמו רפאלוב ודין דוד וחלאילי עושה את המהלכים הנהדרים שלו, בסוף אתה כובש. האלופה הגיעה להרבה מצבי הבקעה במחצית השנייה, כי היו על המגרש הרבה שחקנים התקפיים.
מסאי דגו. חייב לקחת יותר סיכונים (עמרי שטיין)עוד דבר שצרם לי לעין זה דבר שקשור לפיירו, החלוץ המרכזי של מכבי חיפה. שני הבלמים של בית”ר ירושלים, אוראל דגני ואורי דהן שמרו עליו בצורה קשה מאוד, מקדימה ומאחורה ולא נתנו לו אפשרות לעשות מהלכים, וגם כשהוא הגיע למצבים הוא הגיע מסורבל, מבולבל והחטיא. אבל כשדין דוד נכנס ושיחק לידו, כל בלם נאלץ לשמור על חלוץ ואז לפיירו היה יותר קל ולכן הוא הבקיע, בעוד מהלך הוא גרם למיגל סילבה לראות כרטיס אדום ובמהלך נוסף השאיר לדין דוד כדור לאחור שהוא היה חייב לכבוש.
נשגב מבינתי למה החלוץ מהאיטי צריך לשחק למעלה לבד. בעונה שעברה זה היה משהו אחר כי עומר אצילי היה בימין ודולב חזיזה בשמאל ולכל יריבה שבאה היריעה הייתה קצרה מדי כדי לשמור על שלושתם. עכשיו אין את הכובש הגדול אצילי ואת חזיזה שעושה מהומות וצריך להשגיח עליו כל הזמן. רק פיירו במוקד ולא נותנים לו להביא את היכולת שלו לידי ביטוי כי קשה לחלוץ אחד לתפקד מול שני בלמים כשמתרכזים רק בו.
פרנזי פיירו מנסה מספרת. יותר מדי לבד בהתקפה (עמרי שטיין)בגדול, התוצאה לא משקפת כי מכבי חיפה הייתה טובה הרבה יותר, למרות שזה לא היה המשחק הכי טוב שלה. אני לא יודע על מה מסאי דגו חולם בלילה, אבל ברמה כזו של כדורגל הוא יכול להמשיך רק לחלום על אליפות כי הקבוצה לא מספיק טובה כדי ללכת עד הסוף. בשביל להיות בצמרת הגבוהה, מכבי חיפה חייבת לשפר את הכדורגל שלה וכמובן להתחזק בינואר ואז אולי אפשר יהיה לדבר על משהו, לפני שמזכירים את המילה אליפות.