כשאומרים לכל חובב כדורסל אירופי את המילים פנאתינייקוס ומכבי תל אביב באותו משפט, הוא מיד נזכר בגמרים, מפגשים ענקיים באירועי הפיינל פור במהלך השנים ובאותה סדרת רבע גמר בלתי נשכחת מעונת 2011/12. גם מאמנים ענקיים ושחקנים שיזכרו לעד בספרי ההיסטוריה של היבשת צצים בזיכרון.
לעומת זאת, הערב על הפרקט ראינו שתי קבוצות מבולבלות, אחוזי קליעה מחרידים, התקפות מיושנות ובקיצור משחק שלא כיבד את ההיסטוריה המפוארת של שני המועדונים. הדבר התבטא גם בכמות הקהל שהגיע לאואקה – אם בעבר היינו רגילים ליציעים מפוצצים בכ-20 אלף אוהדים, הפעם רק 7,000-8,000 הטריחו את עצמם ויצאו מהבית.
נכון שלא מדובר באותה סיטואציה וגם לא באותם שחקנים, אבל אם היינו רגילים לראות מהקבוצה של רמי הדר במכבי חיפה הגנה ישירה ואגרסיבית, בשבועות האחרונים במרבית הדקות אין לחץ על הכדור ומשחק ההגנה מתבסס על טקטיקה והימורים, זה בטח לא מה שהמאמן רוצה לראות. אז נכון שיוגב אוחיון וגל מקל, שאמורים להיות השומרים הטובים בקו האחורי, לא פוגעים בהתקפה ובשל כך מבלים זמן רב על הספסל, אבל עדיין לא רואים את משחק ההגנה המפורסם שהביא את הדר לתפקידו במועדון הצהוב.
בעקבות ההפסד, נפלו הצהובים למאזן 4:2, כשאת הניצחונות שלהם רשמו על שתי הקבוצות החלשות במפעל – גלאטסראיי וז'לגיריס קובנה. לעומת זאת את המשחקים מול קבוצות שנחשבות לבינוניות (מילאנו) או לקבוצות צמרת (ריאל, ברצלונה, פאו) הקבוצה מתל אביב לא הצליחה לנצח.
במחזור הבא מכבי ת"א תפגוש שוב קבוצה מהטופ, והפעם לא סתם יריבה, אלא את פנרבחצ'ה של ז'ליקו אוברדוביץ', הקבוצה השלישית בטיבה במפעל (אחרי צסק"א מוסקבה וריאל מדריד). גם מול הטורקים, הצהובים יתקלו בהגנת ברזל שלא תאפשר להם לרוץ ותבחן את היכולות שלהם במשחק העומד. כרגע זה לא נראה טוב, רחוק מכך.
הכתוב הינו טור דעה.