"לא נבוא לסיבוב הופעות ביורוליג, באים להישאר"

יש אוהדים, יש אוהדים שרופים, ואז יש כאלה שהם חיים את המועדון. אחד כזה הוא איתי ברגר שחי את הפועל תל אביב כל חייו, ואחרי עשר שנים כעובד במועדון, כדובר ואז כמנהל הקבוצה, ומעל הכל כאחד האוהדים השרופים ביותר שיש לקבוצה האדומה – הוא חגג תואר, והוא לא יכול היה לעצור את הדמעות.

האדומים השלימו זכייה מטורפת ביורוקאפ ובעקבות כך העפלה בלתי נשכחת והיסטורית ליורוליג, אז לא רק שברגר חווה תואר, אלא הוא חווה את הרגע הגדול ביותר של מועדון הכדורסל הפועל תל אביב אי פעם. לראשונה מאז שהוא עובד במועדון, הוא מדבר, והוא התפנה לראיון מיוחד ומרגש מאוד ל-ONE בו דיבר על הקהילה האדומה, ההישג, דימיטריס איטודיס, עופר ינאי, רמי כהן, המשפחה שלו, אבא שלו ז”ל ועוד המון נושאים.

איתי ברגר, קודם כל איך המרגש?
”אנחנו חיים בחלום, עברנו שנה וחצי קשה מאוד, מה-7 באוקטובר איבדנו חברים ואנשים וטיילנו בכל אירופה, וכל הנסיעות והטיסות והמרחקים היו שווים את הלילה הזה, את שני המשחקים האלה, לקחת את הגביע לתל אביב. פעם ראשונה שאנחנו זוכים בתואר אחרי 32 שנה”.

איתי ברגר בשדה עם הגביע (חגי מיכאלי)

עברת פה הכל, באמת הכל. כמה מה שקורה פה מטורף?
”אפילו החתונה שלי הייתה בהיכל שלמה, מה אני יכול להגיד? עברנו עונות טובות, קשות, מאבקי ירידה, הפסדים בגמר פלייאוף, מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה? לא יודע, אני בן 38 עוד מעט, אני 33 שנה עם הקבוצה. זה הכי גדול”.

אמרת שאתה כל כך הרבה שנים עם הקבוצה, מה מיוחד כל כך בקאדר הזה? מהשחקנים ועד לכל האנשים מאחורי הקלעים.
”יש רגעים שאתה מרגיש קליק, וכשאתה מסתכל מהצד אתה לא מאמין כמה זה טוב, ומגובש, וחדר הלבשה, וזה חדר ההלבשה הכי טוב שהיה לי כאן, בעשר שנים, עם אנשים באמת, אני לא רוצה לומר מופרעים כי זה כאילו שלילי, אבל הם מופרעים. כי הם מבקשים עוד לעבוד, ועוד ‘ברגר תארגן אולם’, ואין ימי חופש. באנו לפה אחרי 10 שעות בדרך, וכל השחקנים הגיעו לאימון רשות שהם לא חייבים לבוא בכלל, כי הם רוצים להיות ביחד, כי כיף להם להיות ביחד על המגרש. וזה מה שהביא לנו את הגביע בסוף”.

מילה על הקהל.
”כולנו כאן אוהדים. אני באתי משם. המשפחה שלי שם, המשפחה שלי באה משם, והיא באה לפה לחגוג איתי. ואבא שלי בשמיים איפה שהוא לא מטייל, אני מקווה שהוא גאה בקבוצה שלנו. זהו, אין לי מילים, באמת”.

איתי ונטע ברגר מתחתנים בהיכל שלמה. אמסלם מחתן (פרטי)

אתה מעכל ששנה הבאה יורוליג? שיש דרבי ביורוליג?
”אני לא מסתכל על דרבי. אני מת על כדורסל, כדורסל זה כל החיים שלי בערך ובסוף אנחנו צריכים להסתכל יריבה יריבה ואני לא מבין שאנחנו הולכים לשחק, למשל אני אוהד באסקוניה, אני לא מבין ששנה הבאה אני מתחרה איתה. אנחנו לא באים להיות שם סטטיסטית קבוצה ישראלית נוספת שבאה, אנחנו נבוא להתחרות. נגד באסקוניה, נגד אולימפיאקוס, נגד פנאתינייקוס, נגד ברצלונה, נגד ריאל מדריד. בדיוק דיברתי עם הרופא שלנו, ד”ר אסף ביבס, ואמרתי לו ‘שנה הבאה הפועל באואקה’. זה לא נתפס. אני לא מעכל, זה לא הגיוני”.

מה התקרה של המועדון ביורוליג?
”אלו לא שאלות שצריך להפנות אליי. אני מניח שההנהלה מתכננת לנו הפתעות, המאמנים והצוות ימשיכו אני מניח ומתכננים לנו הפתעות. אני לא יודע אילו שחקנים יהיו פה. נבוא להתחרות מול כל קבוצה, זו הפועל תל אביב, נסתכל לכל קבוצה בלבן של העיניים. לא נבוא לשם לעשות סיבוב הופעות וללכת הביתה. אנחנו באים כדי להישאר, בתקווה להרבה שנים”.

עברת ועברתם הרבה דברים לא קלים בשנים האחרונות, ובטח בשנתיים האחרונות כמועדון עם כל הטיסות, סמוקוב, בלי משפחה, הכל. כמה לילה כמו הלילה של הזכייה גורמת להכל להיות שווה את זה?
”אמרתי לאשתי שכל השנה וחצי האחרונות הייתי מחוץ לבית, והייתי המון מחוץ לבית ובחו”ל והיה שווה הכל, היה שווה הכל. בטח כשהיא שם לחגוג איתי, ואמא שלי, ואמא של אשתי, ושתי הבנות שלי המדהימות, ורק אבא שלי היה חסר, אבל זה כבר חור שאף אחד לא יכול למלא אותו”.

סמוקוב המושלגת (ריף גרוס)

דבר איתי קצת על האנשים מאחורי הקלעים, על כמה הם חשובים.
”עזוב, האנשים שלא רואים זו הפועל תל אביב. זה סלמה, שהוא המוח שלי, הוא המצפן הערכי שלי. ובוזה, שהגיע באמצע שנה והרים סטנדרטים. ילד מתוק, ומסודר, ואחראי, ואיש משק זה הלב של הקבוצה. הוא בסוף דואג לשחקנים לנעליים, לגרביים, והשחקנים מתים עליו, והמאמן חיבר לו שיר שחקן, וזה לא סתם מאמן, זה איטודיס. בדרך לשדה בגראן קנאריה היה סבב של שירי שחקנים, ולא סתם איטודיס שר את השיר של בוזה ראשון. ואלי שהוא מאסטר בעבודה שלו, כל המעטפת, באמת. אני חושב שהמעטפת שלנו, לוגיסטית, רפואית, אנחנו שם, אנחנו טופ, וזה משפיע הרבה”.

“כששחקן נפצע ויודע שיש לו בדיקת MRI תוך שעות, זה משהו שאין להרבה קבוצות. צריך לתת הרבה קרדיט לאסף הרופא, לצוות הפיזיו עם עידו שטס איתנו את כל הטיסות, למור שטס וחזר, ויורי שהוא הפיזיו הראשי. יורי השבוע עבר דירה, ביום רביעי בבוקר טס אחרי המשחק, ביום חמישי עבר דירה, ובארבע אחר הצהריים הוא עלה על הטיסה, הגיע לגראן קנאריה בשלוש בבוקר רק כדי שהוא יוכל לטפל ביום בבוקר של המשחק. הבן אדם קנה דירה ועבר דירה ביום חמישי, זו הקרבה, זה הפועל תל אביב, זו המשפחה שלנו, זה משהו שהצלחנו לייצר לאורך השנים. זו המשפחה שלנו”.

הזכרת את השם איטודיס, ועברת הרבה מאמנים כשכבודם במקומם כולם. מעבר למוח כדורסל, מה גורם לאיטודיס להיות כל כך בטופ?
”החיבור שלו לשחקנים, היכולת שלו להוציא אותם מהמקום הנוח. תשמע, האימונים אצלנו לא קלים, החבר’ה באים לעבוד, הם אוהבים להתאמן, אבל הוא דוחק אותם לקצה. כל אימון. הוא דורש מהם להיות מאה אחוז, ומדקדק בפרטים הכי קטנים ורואים את זה במשחק. למשל, אתן דוגמה. באימון ביום חמישי, הוא שינה זווית חסימה והביא את בלייקני למקום שממנו הוא יכול למסור כדור בצורה נוחה יותר למוטלי, ואשכרה זה הביא לנו 2 או 4 נקודות במשחק, וכל דבר קטן כזה מקדם אותך לניצחון. הוא איש של פרטים קטנים, גם על המגרש וגם מחוץ למגרש, אבל הוא מאוד פשוט בדרישות שלו. אם אתה תבצע את מה שהוא מבקש ממך, אז הקבוצה מרוויחה, זה מאוד פשוט. אי אפשר גם לא לציין את ברק לדרר וגיל סלטר, מעבר לסטפנוס דדאס כמובן, שהם פשוט צוות מדהים”.

מה עופר שינה במועדון הזה? מעבר לכסף, כי השתנו דברים מעבר לכסף.
”אני חושב שהוא בעיקר נותן לנו גב. גב להצליח, קל יותר להצליח בקבוצה שבה השחקנים ברמות הללו, שיש צוות מאמנים ברמה הזו, שיש מאמן כושר ברמה הזו. שיש את חינאס. חינאס זה ראיון נפרד. עופר נותן לנו גב, ואנחנו צריכים לעשות הכי טוב עבור הפועל ת”א. שוב, קל יותר כשיש לך שחקנים כאלו, תוסיף להם את הנשמה שלנו, שאנחנו מביאים איתנו, את הרעב של כולנו להצליח, משהו שלא ייעצר פה. הבנו כמה כיף זה לזכות בתואר, רוצים עוד. ופה נכנס הקטע של חינאס, הוא כל הזמן אומר לנו תואר ראשון זה לא משנה, שתואר ראשון זה נחמד, אבל אנחנו צריכים לייצר משהו יציב, מורשת, קבוצה שמגיעה שנה אחרי שנה לגמרים וזוכה בתארים”.

“חינאס מבחינתי הוא יותר הפועל מהפועל, הוא פשוט אוהד א.א.ק אתונה. הוא לא מבין כמה הוא הפועל. בגלל זה נורא קל לכולנו להסתדר איתו, הוא דורש מאיתנו להיות טובים כל דקה, כל דו”ח סקאוטינג, כל הכנה שלי למשהו, כל הכנה של הצוות שלנו, של סלמה, או בוזה או רמלה, הוא דורש מאיתנו להיות הכי טובים כל דקה. החיבור בינינו היה מאוד מהיר, ואני חושב שהוא הכי הפועל שיש, באמת, הכי הפועל שיש. אני אוסיף לזה את הניסיון שלו, הבן אדם היה בא.א.ק הרבה שנים, קבוצה עם קהל, שלא זוכה הרבה בתארים, עם קהל, עם תקשורת, עם לחץ, הוא מכיר את זה. הוא כמו מנטור בשבילנו, ואנחנו כולנו, אני מדבר על הצוות שלי, אוהבים אותו מאוד מאוד”.

ג'ורג' חינאס (רדאד ג'בארה)

רואים מאחורי הקלעים שהגישו בקשה לחוזה רב שנתי ביורוליג. כמה הפועל תל אביב ראויה לחוזה כזה?
”שמע, הגענו ספורטיבית, בסופו של דבר בסוף בסוף הגענו ספורטיבית. היינו אולי הקבוצה השנייה או השלישית הכי טובה ביורוקאפ לאורך העונה הסדירה, בשלבים המכריעים אין ספק שהיינו הקבוצה הכי טובה, ולנצח את ולנסיה בחוץ, לנצח 4 פעמים ברצף קבוצה מהטופ 8 בליגה הספרדית, עשינו 0:4 על גראן קנאריה השנה, לא חושב שאפשר לזלזל בזה. ניצחנו את בחאצ’שהיר בבית, ובשנתיים שלוש האחרונות אנחנו קבוצת יורוקאפ מאוד טובה, ואמנם זה לא התבטא בהישגים, אבל אני חושב שלהפועל תל אביב יש מה לתרום ליורוליג, בטח מבחינת סגל שחקנים, בטח מבחינת בעלים עם שאיפות”.

“גם עופר וגם גיל, מאמן שהוא טופ, לא חושב שאפשר לומר על איטודיס שהוא לא אחד מבין 2-3 הכי טובים באירופה, בעיני כמובן הוא הטוב מכולם. קהל, שייסע עם הקבוצה הזו במאות או אלפים למשחקי חוץ, ובתקווה שאיפה שלא נשחק, נוכל להביא אוהדים. אני לא יודע אם נהיה בארץ שנה הבאה או לא, וזה משהו שאנחנו צריכים להתעסק איתו עכשיו, אבל אנחנו שווים יורוליג, הוכחנו את זה, לא חושב שאנחנו צריכים לספק הסברים למישהו, אנחנו שם בזכות”.

אתה מכיר את הפועל טוב יותר מכולם. נוצרה תגית כזו של “נולדנו לסבול”, או “הפועל לוזרים” וכאלה. אפשר לומר שכל זאת נשאר מאחור מעכשיו?
”לא חושב שיש תדמית של לוזרים. בשנים האחרונות הפסדנו בגמרים לקבוצות שוות לנו, גם הרצליה בגמר הגביע, וגם מכבי שלפחות בשנה הראשונה הייתה עם תקציב גדול מאיתנו פי כמה. אנחנו לא אוהבים לסבול, אנחנו אוהבים לחגוג, הרבה יותר מאשר שאנחנו אוהבים לסבול. אנחנו נצטרך עכשיו להגיע, שוב, אמר לי דני פרנקו שכדי לזכות בתארים צריך להגיע לגמרים, אז אנחנו צריכים להגיע לגמרים. אם נגיע לגמרים, התארים ייפלו לנו, יכול להיות שנפסיד חלק, אבל התארים ייפלו. גביע, יורוקאפ, ליגה”.

“בוא נראה, אנחנו כבר לחלון הבא, להביא אליפות לראשונה מאז 1969. זו המטרה הבאה, נחגוג כמה ימים, נחזור להתאמן, ויאללה יש נס ציונה, הפועל חיפה, להבטיח את המקום השני. זה נראה מן כזה משהו מוזר, אבל לא, זה פתח לנו, אנחנו רוצים עוד. בטח עם חבורת האנשים הזו שאנחנו כל כך מחוברים ומגובשים. לא היו לנו כל כך חגיגות אחרי היורוקאפ כי טסנו ישר, אבל אנחנו רוצים עוד, כל כך כיף לנו ביחד, אבל נצטרך לעבוד קשה בשביל זה. אף אחד לא ייתן לנו את זה במתנה”.

תמונה קבוצתית עם הגביע, הפועל תל אביב באקסטזה (חגי מיכאלי)

אנחנו רואים עכשיו את קצירת הפירות, אבל הדבר הזה, מי כמוך יודע, התחיל הרבה לפני, כקבוצת אוהדים. כמה חלק יש לאנשים כמו אורי שלף, כמו מאור הראל, כמו רמי כהן?
”מה זאת אומרת? חלק עצום. לא היינו פה בלעדיהם. בסופו של דבר, הפועל אוסישקין קמה מליגה ב’. חבורה של אנשים החליטו לקחת אחריות ולהרים מועדון כדורסל, מדברים על הפועל בכיינים, הפועל לוזרים, אז לא – אנחנו ווינרים, הרסו לנו את אוסישקין, ניסו לפרק לנו את הקבוצה, קמנו ועשינו מעשה. קמה קבוצה של אנשים, אספה תקציב, אספה שחקנים, אספה חברי עמותה, שמה לצידה את האוהדים, ועלתה מליגה ב’”.

“רמי, אורי, מאור הראל שאני מת עליו, והגביע הולך היום לאורי שלף ז”ל, אחר הצהריים. ומה אפשר לומר על רמי? רמי זה גיבור הפועל. יש עוד הרבה אנשים שיש להם חלק בהצלחה הזו, וכל מי שהיה חלק בהפועל תל אביב תרם את שלו. רמי, קפלן שהרים את הסטנדרטים ויצר דברים שעד היום משתמשים בהם. זה אנשים שהפכו את הפועל למועדון שהוא ממקום של 7-8, ויחד עם כסף שנכנס, לקבוצה שמתנהלת ברמה הכי גבוהה באירופה. זה גם שלהם. אבי, ידידיה, כולם”.