שייע: בטח שאני לא משתגע כשהנבחרת מנצחת

נבחרת ישראל תארח את נורבגיה ב-21:45 למשחק השני במסגרת קמפיין מוקדמות מונדיאל 2026, ואיך נאמר זאת בעדינות? שייע ורונן פייגנבוים לא בדיוק אופטימיים. בראיון משותף לאופירה אסייג וגידי ליפקין בתכנית הספורט של ישראל ב-102FM, שחקן העבר האגדי ובנו דיברו על הסיכויים, וגם: האם שייע רוצה שהנבחרת תצליח?

רונן, פעם שאלתי את אברהם גרנט איך זה להיות מאמן נבחרת, הוא אמר שיש שמונה מיליון דעות, אז מה לעשות זה חלק מהחיים.
”נכון, אבל יש עניין אחר, אם דיברתם על איתי שכטר, אז תסתכלו בכמה מובנים. הוא פרשן, שדר הוא לא, שדר? תשתולל אין בעיה, בתור פרשן לצעוק בכל מצב וכל גול כאילו לקחנו את המונדיאל, צריך להיות בפרופורציות, אי אפשר לשקר לקהל”.

אילו תגובות קיבלת?
”90 אחוזים איתי ומבינים שזה צחוק, על מה אתה משתולל ב-1:2? אתה צריך לתת 5, אז ניצחנו. כולם אמרו שצריך לשים 5, אתה שמחת, ברור, גם אני שמחתי, אמרתי לבן שלי שאנחנו מנצחים גם כשהיו את ההחמצות, לא היה מתח אם ננצח, את הגול היינו נותנים ככה או ככה, אז לבוא לצרוח כמו לא יודע מה, לא רוצה להגיד מילים קשות”.

אתה שמעת תגובה מאיתי שכטר עצמו?
”לא שמעתי”.

בכל זאת ביקרת אותו קשה.
”ביקרתי אותו אמת, אני אומר מה שיש לי אמיתי ואני לא שקרן, לא בא להנדס תודעה של מישהו כדי ללקק למישהו, מי שלא רוצה לשמוע שלא ישמע, זו האמת”.

שייע ורונן פייגנבוים (איציק בלניצקי)

שייע מה אתה אומר על הבן שלך?
”אני יודע.. הוא תמיד היה נוקשה ואמיתי, שיגיד את האמת תמיד”.

נכון שאמרת ששייע מתפלל לא לעלות?
רונן: ”כל שחקני הנבחרת של מקסיקו 70’ מתפללים שישראל לא תעלה וגם אייל ברקוביץ’ מתפלל לזה, אני אומר את האמת”.

שייע: “אני לא אומר שהוא תמיד צודק, אבל הוא חד בנושאים האלה”.

בוא תענה על מה שהוא אמר.
שייע: ”אין לי כבר אצבעות להחזיק מרוב שאני מחזיק, כבר 54 שנים ובטח ובטח שאני לא משתגע כשמנצחים”.

רונן: “סוף סוף אמרת את האמת”.

שייע: “אין את הזמן גם לזה”.

רונן: “כשזורקים אותך למעלה שם אחרי כל מה שעשית אז גם אני לא הייתי רואה, אם זה היה קורה לי לא היו רואים”.

כל מה שרונן אומר נשמע אמיתי, הוא מדבר מדם לבו.
”מה שהוא רואה ומה שהוא שומע, מה שלאחרים בפינה שלהם ברכילות שלהם, את לא תמצאי אחד שלא מרכל או לא מדבר מאחורי הגב, כל אחד בפינה שלו”.

לא לאהוד את הנבחרת כישראלי?
שייע: “אוהדים מאוד”.

רן בן שמעון ושחקני נבחרת ישראל (ראובן שוורץ)

עכשיו הבן שלך אמר שאתה מחזיק אצבעות שהיא תפסיד.
שייע: ”איך הוא יודע?”.

רונן: “טבעי שבן אדם שעשה מה שעשה ובמקום לקבל שטיח אדום אז דחקו אותו לפינה, הוא לא מקבל תא כבוד ואין פה מה לייפות את המציאות, אם היית עושה מה שעושה ואז לא יספרו אותך ברדיו אז היית רוצה שיצליחו?”.

שייע: “כל אחד רוצה שהוא יצליח ואף אחד לא עוזר לשני, אם אתם רואים ליטוף או מחמאה אז תאמיני לי שאף אחד לא אומר את האמת, וכשיש משחקים טובים אז אומרים, את רוצה להגיד שהמאמן הזה רוצה שהמאמן השני ייקח אליפות או יאחל לו ברכה? או שהחיבוק הזה שיש? זה בשביל שהקהל יראה ואין מה לצפות, כל הדברים האלה הם לא ישרים וכל אחד בפני עצמו”.

אתה מסכים איתו שהתגובה של שכטר הייתה מוגזמת?
”רונן אמר מה שהוא מבין ומה שהוא יודע”.

ואתה?
רונן: “אבא חינך אותי, שכשכובשים אז הולכים לכבוש את השני, ככה זה גם בנבחרת שמשחקים נגד ספרים וב-1:2 לא רצים לקפוץ על הגדרות”.

שייע: “גם את לא התרגשת מהגול הזה”.

כשהנבחרת מנצחת אני מתרגשת כל פעם מחדש.
”את ממש מתעלפת”.

רונן: “את יכולה לשמח בפינה”.

יש הרכב משוער למשחק, יש הפתעות. דור תורג’מן, עבדה וכו’. מה דעתכם?
רונן: “הפתעות מסחררות מה שאמרת, אני שומע גם אתכם מדברים על מה שהנורבגים אמרו ושלשחקנים אין מוטיבציה, אנחנו צריכים את הדבר הזה בשביל מוטיבציה? זה לא קשור לכלום, צריך להילחם בלי קשר. לפחות 2-3 שערים אנחנו סופגים מול נורבגיה, אי אפשר לשקר, אנחנו משחקים עם שלושה בלמים מהקבוצות החלשות ביותר בארץ”.

שייע: “זה נכון”.

אני הכרתי אחרת את רונן היום והוא חייב פודקאסט אצלנו ב-ONE. 
רונן: “סורלות’ והולאנד, נראה לכם שמישהו יכול להחזיק אותם במשחק ראש? הייתי בלם, אין לנו סיכוי להתמודד”.

אז איך מתמודדים עם כזה דבר?
רונן: ”אני קורא בכל מקום אפשרי שהמשחק הזה לא קריטי ויש טורניר ארוך, זה משחק אחרון של הנבחרת, אם אתה מפסיד אז נגמר, את מי תנצח? את איטליה, נורבגיה? איך תעלה? הכל זה סיפורים ורב”ש לא אשם, הוא מאמן זהב”.

שייע: “רציתם הכל על השולחן וקיבלתם. יש לו ידע גדול”.

הוא מבין כדורגל ויש לו ידע.
שייע: ”לכל פרשן וכו’ יש את הפינה שהוא מפרגן לזה ולזה, הולכים על קצות אצבעות ולא אומרים את הדברים החריפים והאמיתיים, מטשטשים קצת והעיקר למצוא חן מסביב, רונן פחות בהרבה. הוא אומר דברים שאני אומר לך את האמת, אני מופתע מאוד מהידע הגדול שיש לו”.

שייע, כשיש משחק נבחרת מה אתה עושה? אתה עושה פעולות שהנבחרת לא תצליח? מפזר אבקה או משהו?
”אני לא נרדם בלילה, אפשר לחשוב שהם נרדמו כשאנחנו שיחקנו. פעם היינו ילדים, איזה שטויות, נראה לך אני מפזר משהו. היו זמנים בנבחרת והיה לנו שחקן שאמא שלו הייתה שולחת כל פעם שום עם חוט והייתי מאמין ענק ומצפה לזה”.

רונן, שולח לי מאזין שלנו, שמואל זכאי, שהיה אלוף בצבא ושצריך למקסם יתרונות, היתרון שלנו זה לקחת משחק פתוח ואין לנו יתרון יחסי.
“נכון, אנחנו רוצים כאן ועכשיו, הנבחרת הצעירה הפסידה שוב ואיך אפשר לבנות?”