כדי להבין את מהות השערוריה אתמול במדריד צריך לראות את תגובת שחקני ריאל לבדיקת הפנדל של חוליאן אלברס שבוצעה ב-VAR. פדריקו ואלוורדה, שניגש לבעיטה השלישית של הלבנים, כעס על העיכוב וניסה להבין אצל השופט שימון מרצ'יניאק למה לא נותנים לו להתקדם. בעיגול האמצע, קיליאן אמבפה ממש זעם על האירוע. כי הרי כולם יודעים שההמתנה פוגעת מאוד בבועטים. הלחץ עליהם גדול יותר מאשר על השוערים, והם נשרפים מבפנים ומאבדים ריכוז בהדרגה. כל שניה שחולפת מקטינה את הסיכוי להבקיע. ואכן, הפנדל של ואלוורדה היה גרוע, ויאן אובלק כמעט הדף אותו. וכאשר זה קרה, חלק נכבד מהצופים בקהל עדיין לא ידע שהכיבוש של אלברס בוטל והומר להחמצה.
האם העכביש אכן ביצע נגיעה כפולה? הדעות כאן חלוקות, ואפשר להתווכח על זה עוד שנים. תהיו בטוחים שהדיונים אכן יימשכו שנים. הפארסה הזו לא תישכח. אוהדי ריאל יאמצו אותה כעדות לווינריות המוחלטת שלהם, ולכך שכוח עליון שומר על הקבוצה שלהם בליגת האלופות. הם יאשימו את הצד השני בהתבכיינות.
מנגד, אוהדי אתלטיקו חשים קיפוח נורא. הם, וגם אוהדים נייטרלים רבים, יטענו שזו דווקא הוכחה לשחיתות. תיאוריות הקונספירציה, לפיהן ריאל נהנית מיחס מועדף מצד אופ"א, קיבלו חיזוק משמעותי ביותר. בתקשורת מגדירים את הפסיקה הזו כ"שנויה במחלוקת". אכן, יש כאן מחלוקת, והיא בלתי פתירה. וזו בדיוק הבעיה הקריטית, כי המטרה הבסיסית והחשובה ביותר של VAR היא למנוע מחלוקות. הוא בוודאי לא נועד לייצר אותן.
הפנדל של חוליאן אלברס. בסוף הוא נפסל (רויטרס)מה היה קורה בעולם ללא VAR? פשוט מאוד – הפנדל של אלברס היה מאושר, ואלוורדה היה ניגש לבעיטה שלו ללא עיכובים, ואולי אף מבצע אותה טוב יותר. האם האישור היה גורם לשחקני ריאל ואוהדיה תחושה של קיפוח? חד משמעית לא, כפי שניתן היה לראות לפי תגובתם. איש מהם, כולל טיבו קורטואה, לא הבחין בנגיעה הכפולה לכאורה של הארגנטינאי. העכביש מעד בלי כוונה, והבעיטה שלו הייתה רעה הרבה יותר מהתוכנן כתוצאה מכך.
השוער הבלגי בכלל זינק לפינה השנייה, ולא היה לו שום סיכוי לעצור את הכדור. הנגיעה הנוספת (ולא משנה אם הייתה או לאו) לא עזרה לאתלטיקו בשום אופן. בעולם ללא VAR, הכל היה זורם, והיינו מקבלים דו קרב נורמלי עם הכרעה נורמלית. אף אחד לא היה מרגיש שדפקו אותו. וזה מה שאנחנו כאוהדים רוצים. אנחנו משתוקקים להקטין את מספר השערוריות ככל הניתן, לא להגדיל אותו בכוח.
ההחלקה לא עזרה לאתלטיקו. אלברס (רויטרס)העובדה כי אתלטיקו הייתה הקורבן רק מעצימה את הדרמה המיותרת. כי עוד לפני שריקת הפתיחה חשו רבים בצד האדום-לבן של בירת ספרד שקללה רובצת עליהם במשחקי הדרבי במסגרת ליגת האלופות. היא הלכה והתעצמה עם כל פיאסקו חדש, כי אתלטיקו תמיד הייתה קרובה. היא כמעט ניצחה בגמר ב-2014, ספגה שער בדקה ה-88 בגומלין ברבע הגמר ב-2015, נכנעה בפנדלים בגמר ב-2016, ולא הצליחה להשלים קאמבק הרואי בחצי הגמר ב-2017. זה היה קצת יותר מדי, אבל הייתה תקווה כי המזל ישתנה בעשור החדש. ובכן, הוא לא השתנה. זה שוב היה קרוב מאוד, ושוב יצאה ריאל עם ידה על העליונה, בנסיבות שהכאיבו אפילו יותר.
הרי גם הפעם אתלטיקו הייתה קרובה. כאשר קונור גלאגר העלה אותה ליתרון 29 שניות מהפתיחה, עוד לפני ששחקני ריאל נגעו בכדור, התפוצץ אצטדיון מטרופוליטנו החדש משמחה. הקשר בכלל נשאר על הספסל זה זמן רב, כולל במשחק הראשון בסנטיאגו ברנבאו בשבוע שעבר, אבל הפעם הימר עליו צ'ולו בהרכב – ופגע בינגו. היה זה השער המהיר ביותר בליגת האלופות של שחקן אנגלי כלשהו, והתנופה העניקה לאתלטיקו הרבה אמונה. היא יצרה מצבים מסוכנים יותר במחצית הראשונה, ונראתה מוכנה יותר מנטלית. המטרה הייתה להכניע את היריבה הלבנה בלי להיגרר להארכה, שלא לדבר על פנדלים.
קונור גלאגר בטירוף (רויטרס)עם זאת, היא גם הפגינה זהירות אופיינית, ובאופן כללי המשחק לא התעלה לרמה גבוהה במיוחד בגלל הפחד לטעות מצד שתי הקבוצות. זה טבעי כאשר יש שוויון בסיכום שני המשחקים, וכל שגיאה עלולה להיות קריטית. קחו, למשל, את הרגע היחיד בו הצליח קיליאן אמבפה לקבל את הכדור בחופשיות בחלק המגרש של אתלטיקו. הצרפתי העביר להילוך חמישי ולא ספר את שני הבלמים שניסו לעצור אותו. קלמן לנגלה עשה זאת לבסוף בעבירה ברחבה, וריאל הייתה אמורה לנצל את הצ'אנס הנדיר כדי להכריע את ההתמודדות.
האם היה כדאי לאמבפה לבצע את הבעיטה בעצמו במקום להעניק אותה ל-ויניסיוס? זכורים הדיונים בסוגיה בתחילת העונה, במהלכם סירב קרלו אנצ'לוטי לנקוט עמדה ואפשר לשני הכוכבים להחליט בעצמם. הצרפתי החמיץ פעמיים מול ליברפול ובילבאו, בעוד הברזילאי תמיד דייק העונה, ואי אפשר היה לחזות כי הוא ישלח כדור כה מרושל החוצה דווקא בעיתוי כה חשוב.
חוסה מריה חימנס חוגג את ההחמצה, ויניסיוס מאוכזב (רויטרס)מאידך, אמבפה היה במומנטום טוב יותר בשנת 2025, והוא זה שהרוויח את הפנדל. כך או כך, ההחטאה הפכה את התמונה ב-180 מעלות. במקום להיקבר עמוק באדמה, הרגישה אתלטיקו שיש לה לשם שינוי מזל אמיתי במפגש אירופי נגד היריבה העירונית. ההססנות שהפגינה ריאל לאורך כל המשחק בהחלט תרמה לכך, והיא הסיבה המרכזית לכך שהכדורגל לא היה סוחף במיוחד.
לו חוק שערי החוץ היה עדיין בתוקף, היינו מקבלים שואו ברמה אחרת לגמרי. במקרה כזה, השער של גלאגר היה מעמיד את ריאל בעמדת הדחה חצי דקה משריקת הפתיחה, ואלופת אירופה הייתה חייבת לתקוף. המוטיבציה הזו אף הייתה מסייעת לה למצות את הפוטנציאל טוב יותר, ולפיכך היה לה סיכוי גבוה יותר להבקיע ולהשלים את העבודה תוך 90 דקות בזכות כך. במצב של 0:1 היתרון היה של אתלטיקו, אבל היא כבשה שער חוץ אחד בלבד בשבוע שעבר. לו ריאל הייתה מבקיעה אתמול פעמיים, היתרון היה עובר אליה, וזו מהות חוק שערי החוץ – הוא מדרבן את הקבוצות לנסות להבקיע.
גם חוק שערי החוץ פגע באתלטיקו. שחקני ריאל מדריד חוגגים (רויטרס)נגד חוק שערי החוץ נאמר כי הוא לא הוגן לכאורה, אך זו טענה מופרכת כי הרי שתי הקבוצות יודעות את התקנות מראש. מטרתו הייתה למנוע משחקים זהירים מדי, וגם לצמצם את מספר ההארכות המתישות, ואת מספר המפגשים שמוכרעים בפנדלים שהם באמת סוג של הגרלה לא הוגנת – ואתמול קיבלנו הדגמה חריגה לחוסר ההגינות הזו. זה הזמן להצטער פעם נוספת על ביטול השיטה שתרמה לשדרוג איכות המשחקים ולהזכיר שתמיד אפשר לתקן את המעוות ולהחזיר את השיטה העדיפה. שום דבר לא מושלם, אבל הכרעה עלובה בפנדלים היא הפתרון הגרוע ביותר שקיים.
לפחות חשבנו עד אתמול שדו קרב פנדלים חסין מפני שערוריות VAR. אז חשבנו. השופטים עם המסכים הרסו את הערב, וזה מה שיזכרו כולם, רק את ההחלטה המיותרת. ריאל נותרה מלכת המפעל, אתלטיקו שוב מלקקת את הפצעים. היא שוב הייתה קרובה מאוד, אך שוב לא קרובה מספיק. כמו הזינוק של יאן אובלק לפנדל החמישי של אנטוניו רודיגר. הגרמני בעט רע, והסלובני עצר את זה, אבל איכשהו הכדור קיפץ ועבר את הקו. הקללה נמשכת, ומי יודע – אולי היא לא תוסר אף פעם. יש להניח כי אתלטיקו תעדיף לא לנסות את זה יותר. הלב הפגוע סבל יותר מדי. שמישהו אחר יעיף את ריאל מדרכה בעונות הבאות, אם זה אפשרי.
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם