זאבי, הדור הבא: האתלטית שהולכת בעקבות אבא

בשקט בשקט, באצטדיון האתלטיקה בתל אביב צומחת ספורטאית צעירה ומעניינת. נועם זאבי, בתו של המדליסט האולימפי בג'ודו אריק זאבי, מראה שיש גם לה פוטנציאל להגיע רחוק ואולי אפילו ללכת בדרכו של אביה - רק בענף ספורט אחר.

שלושת ילדיו של המדליסט האולימפי עוסקים בספורט, אבל בתו הבכורה, נועם בת ה-15, מלהיבה את חובבי האתלטיקה בישראל כבר עכשיו. היא מתאמנת באגודת מכבי תל אביב, ובמקביל אביה אריק בן ה-48 הקים מחלקת ג'ודו באותה האגודה בדיוק, במטרה לגדל את הדור הבא של הג'ודאים הישראלים.

אריק זאבי הוא אחד מהספורטאים הישראלים שזכו לעמוד על הפודיום במשחקים האולימפיים, לאחר שהשיג את מדליית הארד באולימפיאדת אתונה 2004. בנוסף, בעברו היה סגן אלוף העולם וארבע פעמים אלוף אירופה במשקל של עד 100 ק"ג, כך שהיה אחד מהספורטאים הגדולים בתולדות המדינה. אם תמשיך להתפתח ולהתקדם, יש מצב שתקום לו יורשת.

אריק ונועם זאבי בראיון משותף ל-ONE (חגי מיכאלי)

"בגיל צעיר לא ממש דחפתי את ילדיי לספורט", גילה אריק זאבי, "רציתי רק שנועם תהנה ממה שהיא עושה, תקבל את הערכים שאני גדלתי עליהם ותחייה בסגנון חיים בריא. אני לא מבין הרבה באתלטיקה, אבל אני אבא תומך, כזה שתמיד נמצא שם, נותן מילה טובה ומקפיץ את הילדים לאן שצריך. לפני כמה שנים הקמתי את פרויקט 'הכיתה האולימפית' שמאפשר מסגרת של לימודים ואימונים ביחד, וחלק מהמוטיבציה שלי לעשות את זה היה קשור בנועם. רציתי לשנות קצת את הישה לספורט בישראל ורציתי שהיא תהיה חלק מזה כשתגיע לחטיבת הביניים. בזכות הפרויקט, אגב, היה לה מעבר קל יותר לאתלטיקה כי היא כבר הכירה אתלטים בכיתה וידעה מה זה ידרוש ממנה".

בילדותה נועם התמקדה דווקא בג'ודו ובהתעמלות מכשירים, עד שבגיל 10 החליטה להישאר רק בהתעמלות ושם זכתה שלוש פעמים באליפות ישראל בקרב רב. היא הייתה מתעמלת בולטת והישגית, אלא שבגיל 14 היא נפצעה במרפק ופתאום צמחה לגובה, כך שהספקות לגבי המשך דרכה בענף החלו לצוץ. לפני כשנה וחצי היא החליטה לעשות את המעבר לאתלטיקה.

זה קרה אחרי שאביה לקח אותה למאמן האתלטיקה רומן קוגן, שערך לנועם כמה מבחנים ושם היא חזרה ליהנות מאימונים. אומנם על הנייר היא אתלטית צעירה וללא שום ניסיון בתחום, אבל כבר בפעם הראשונה כשניסתה לקפוץ לגובה היא גילתה שהתוצאה שלה הייתה מביאה אותה למקום הרביעי באליפות ישראל שנערכה לבנות גילה באותה שנה ובקפיצה לרוחק הייתה יכולה לסיים במקום השישי בארץ בקרב האתלטיות בשכבת גילה. זה הדהים את כולם, ולכן לפני כשנה וחצי היא החליטה לזנוח את האולם ולהפוך לאתלטית.

נועם זאבי (יפית כחלון, באדיבות מכבי תל אביב)

"בגלל שהייתי טובה בהתעמלות מכשירים הייתה לי החלטה קשה לעבור לאתלטיקה. זה היה ענף שנהניתי ממנו ודמיינתי את עצמי במקומות הכי גבוהים. כשהבנתי שלא אהיה מתעמלת, במשך חודש רק בכיתי", סיפרה נועם זאבי על המעבר. "זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי. הייתי בהתעמלות שבע שנים וכבר ראיתי את עצמי בתחרויות הכי גדולות, אבל שילוב של דברים - כמו מאמנת שעזבה, פציעה במרפק והעובדה שלא הצלחתי לחזור ממנה כמו שצריך - הביאו אותי למצב שהיה לי נורא קשה באולם. הלכתי לעשות מבחנים באתלטיקה כדי לראות אולי כדאי לי לעבור ענף. בגלל שאני תחרותית בדקנו את התוצאות והן היו מאוד טובות, ומעבר לזה גם נהניתי, ולכן אני נורא שלמה עם ההחלטה".

הכירו את זאבי. נועם זאבי

נועם מתחרה בקרב 7, שכולל ריצה, ריצת משוכות, קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, הדיפת כדור ברזל והטלת כידון. זה מאתגר לאתלטית ללא ניסיון קודם, אבל זה קרה אחרי שניסתה להתחרות בכמה מקצועות והבינה שהיא פשוט טובה בהכל. לנועם יש בסיס טוב להצלחה. את הפיזיות והקשיחות היא קיבלה מאבא, את הגמישות והאתלטיות לקחה מאמא רוית שהייתה רקדנית בלט ומסבתא שהייתה 'נערת הגומי של ישראל'.

נועם זאבי (חגי מיכאלי)

נועם היא אתלטית גבוהה וחזקה, יש לה אופי של ווינרית והיא הצליחה להפתיע כבר מהתחרויות הראשונות שלה, עד כדי כך שבאליפות ישראל הראשונה שלה היא הייתה חלק מקבוצת השליחות שקבעה שיא ישראלי חדש לנערות ב-5X80 מטר, למרות שחששה להתחרות בקבוצה אחרי שבמשך שנים עשתה רק תחרויות אישיות. במה היא הכי בולטת? בריצת משוכות, שם היא סיימה במקום השלישי בתחרות הלאומית לנערות עד גיל 16, בפעם הראשונה בה השתתפה באליפות ישראל לבנות גילה.

זה די נדיר לראות מישהי מתחרה בקרב 7. מה הוביל אותך להחלטה הזאת?
נועם זאבי: "מהרגע שעברתי מההתעמלות לאתלטיקה, נורא אהבתי כל מה שעשיתי. בגלל שבהתעמלות מכשירים לרוב מתחרים בקרב רב ועובדים על כל המכשירים, אז הייתי רגילה לאימון כזה ולסוג כזה של תחרות, מה גם שראיתי שאני באמת טובה בכל המקצועות. ההתעמלות הביאה לי בסיס טוב של חוזק, גמישות ואתלטיות. לאט לאט הבנתי שזו תהיה המטרה שלי, להתחרות בקרב 7".

מתמחה בריצת משוכות. נועם זאבי (חגי מיכאלי)

איך זה מרגיש להיות אבא של אתלטית?
אריק זאבי: "זה יותר בריא לי שהיא לא בג'ודו דווקא. ביושר, רציתי שהיא תעבור לאתלטיקה אבל רציתי שזה יבוא ממנה ושזו תהיה ההחלטה שלה. אני לא נותן עצות בענף שלא לא מכיר לעומק. לשמחתי, באתלטיקה יש תוצאה והיא זו שקובעת, לא איזו החלטת שיפוט כזאת או אחרת. אם הזמן או המרחק שעשית טוב, זה לא משנה מי האבא של הספורטאית, היא השיגה את זה בזכות עצמה והכל מדיד. כאבא, זה שבאתי מהספורט זה יתרון, כי אתה מבין מה הגבולות שלך, יודע שהמשפחה צריכה לדעת להכיל הכל ולהבין את הדרישות בכל ענף, ואני יכול להעניק לה מהידע שלי בכל מה שקשור להתנהלות שלה כספורטאית מסביב לאימונים, איך להתכונן לתחרות, איך להתמודד עם פציעות ואיך להתנהל נכון".

שלושת ילדיך עוסקים בספורט. כמה זה מלחיץ אותם להיות ילדיו של ספורטאי גדול?
אריק זאבי: "הבן שלי עמית בג'ודו ובכדורסל. הייתה תקופה שהוא היה רק בכדורסל, אז הבת הקטנה שלי נשארה לבדה בג'ודו אבל לא הייתה בזה ב-100% כי היא עדיין ילדה. לא מזמן נסענו איתה לפסטיבל הג'ודו הארצי באילת, מבין הילדים שלי רק היא עלתה להתחרות והיא סיימה שם במקום השני. כשחזרנו למלון ראיתי אותה עם פרצוף עצוב, שאלתי אותה 'עומר, מה קרה?' והיא אמרה לי 'לא נעים לי ממך'. למה היא הייתה עצובה? בגלל שהיא סיימה במקום השני, היא פחדה שלא תהיה לי שושלת בג'ודו והלחיץ אותה שאני איעלב מזה. לכן יותר קל לי שהם בענפים אחרים, אבל אכבד כל החלטה שלהם ואתמוך בהם ללא תנאי. עמית, אגב, חזר לג'ודו והוא ממש טוב בזה".

"יותר בריא שהיא לא בג'ודו". אריק ונועם זאבי (חגי מיכאלי)

באמת קשה להיות בת של ספורטאי עבר מצליח?
נועם זאבי: "לא, בעיניי זה יתרון. אני פחות רואה אותו כספורטאי עם הרבה מדליות, אלא בעיקר כספורטאי שעבר דרך. שמעתי את ההרצאות שלו הרבה פעמים, אפילו השבוע, ואני נורא מאושרת שיש לי את הזכות לשמוע את זה מאבא שלי. אני לומדת ממנו כל כך הרבה דברים. אני נהנית לשמוע איך הוא הגיע למקום שהוא הגיע אליו, מהם הדברים שהוא למד בספורט, איך למזער טעויות ולעבוד קשה. אבא איתי בהכל, הוא מחשב כל תוצאה, עוקב, הוא ממש בתוך זה. אני גם שמחה שיש לי פרטנר לשיח מקצועי. גם אם הוא אומר שהוא לא מבין באתלטיקה? תאמין לי, הוא מבין עניין, לומד מהר וכיף לי לראות אותו בקהל נותן מילה טובה".

כשאתה ביציע, אתה אבא פעיל שמעודד?
אריק זאבי: "האמת שקשה לצפות בה כאבא ביציע. בהתעמלות זה היה נורא, לראות אותה במקבילים או על הקורה זה היה מפחיד, כל הזמן פחדתי שהיא תיפול חס וחלילה. זה לחץ אטומי. באתלטיקה זה הרבה פחות מלחיץ, אתה יודע איפה היא עומדת לפני התחרות לפי התוצאות שעשתה ואתה רק מקווה שהיא תשפר את התוצאה או תשבור את השיא שלה. תמיד אהבתי ספורט, אבל הפעם אני רואה את זה מפוזיציה אחרת ומצליח ליהנות אפילו יותר".

נועם זאבי (יפית כחלון, באדיבות מכבי תל אביב)

לאן את חולמת להגיע?
נועם זאבי: "קודם כל, אני רוצה להגיע השנה לפסטיבל האולימפי האירופי לנוער. אני מאוד מקווה להגיע לשם בריצת משוכות כדי לבחון את עצמי מול הטובות ביותר בגילי. לגבי העתיד? אני לא כל כך אוהבת לדבר על העתיד לפני שאני מביאה את עצמי לתוצאות שאני רוצה להגיע אליהן, אבל אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר".

את גם רואה את עצמך מגיעה למשחקים האולימפיים כמו אבא?
נועם זאבי: "הלוואי, ברור".

אריק, אתה רואה אותה בעתיד עושה קריירה מזה?
אריק זאבי: "אני בגילה לא חלמתי על משחקים אולימפיים. אני אשמח אם היא תהיה ספורטאית, בעיקר בשבילה, כי להיות ספורטאית זה לדעת להתמודד עם לחץ, עם כישלון ועם הצלחה. חוץ מזה, אני אשמח בשבילה כי זו חוויית חיים גדולה. להיות ספורטאי אולימפי זה ליהנות מהחיים הטובים וכיף גדול. אחי מהנדס מוכשר אבל כשהוא כותב אלגוריתם יפה המשפחה לא עומדת ביחד וכולם מוחאים לו כפיים. ספורט זה משהו אחר, אתה מקבל תגובות על כל מה שתעשה בקריירה שלך ואתה יוצא לייצג גם את המדינה שלך. יש בזה ערך. לדעתי, היא יכולה להיות טובה כי יש לה מרכיבים שכל ספורטאי צריך - יש לה הרבה רצון, היא משקיענית, יודעת להתעלות בתחרויות שזו תכונה מאוד בולטת אצלה, מוכשרת מאוד וגם עברה את כל סוגי הספורט כמעט. אתלטיקה זה ספורט מאוד מדויק ומגוון, בגלל זה לראות אותה מתחרה בקרב 7 זה משמח אותי כי אני יודע שמי שעושה את זה הוא מהטובים ביותר".

צופה מהצד ותומך בכל החלטה. אריק זאבי בתפקיד האבא (חגי מיכאלי)

תתרגש אם היא תגיע למשחקים האולימפיים ביום מן הימים?
אריק זאבי: "בטח. אני מאוד מתרגש כשהיא מתחרה עכשיו, אז בטוח שאתרגש בשבילה אם תגיע לבמות הגדולות. מה שלא יהיה, אני מנסה רק להיות שם בשבילה ולא להתערב בשום החלטה, כי אני בגישה שאומרת שההורים צריכים להיות שם בשביל הילדים שלהם ולתמוך בהם. מעבר לזה? זה בעיקר תלוי בה".

בניתם כבר בבית איזה מדף מדליות בשבילה, ליד המדף העמוס של אבא?
אריק זאבי: "זה מצחיק, אבל כבר עכשיו יש לה יותר מדליות ממה שאני השגתי".

"יש לה יותר מדליות יותר ממני". אריק מפרגן לבתו נועם (חגי מיכאלי)

מי המודל שלך כספורטאית?
נועם זאבי: "המודל? אבא, זה ברור. בגלל שאני חיה איתו, אני רואה את דרך החשיבה שלו והפעולה שלו, ולומדת המון. יש המון איכויות שאני רוצה לקחת לעצמי ממה שהוא עבר. חוץ ממנו? לאחרונה התחלתי לראות סרטים על ספרינטרים, אבל דווקא נורא אהבתי לראות את סימון ביילס והדרך שלה, היא הראתה עד כמה היא אנושית בטוקיו ואיך היא חזרה בענק בפאריס. אבא אפילו נסע לצלם לי סרטון שלה באימון במשחקים האולימפיים".

סימון ביילס. חוץ מאבא אריק, הוא המודל לחיקוי (רדאד ג'בארה)

התפקיד החדש של אריק

מלבד התמיכה מהיציע בבתו, אריק זאבי הקים לאחרונה מחלקת ג'ודו חדשה במכבי תל אביב שמאגדת בתוכה דור איכותי. "אחרי שסיימתי לאמן את נבחרת הקדטים, הייתי בצומת דרכים", סיפר אריק. "כשזה נגמר, לא האמנתי שכל כך נהניתי לאמן ספורטאים צעירים, אז אמרתי לעצמי 'אם אני נהנה לאמן בני 14 בנבחרת, מה היה קורה אם מישהו היה גדל אצלי והייתי יכול לעצב את הג'ודאי הזה מההתחלה? בטוח שהייתי נהנה יותר. יאללה, אני רוצה לעשות את זה'. חברתי לאיתי גורן ולוטן אלקובי, חברי ילדות שלי שיש להם חוגים עם 400 ילדים, והתחלנו לשתף פעולה".

ומאיפה הגיע הרעיון להקים את המחלקה הזו במכבי תל אביב?
אריק זאבי: "מאמני חוגים לא מתפרנסים מהישגים, אלא מכמות הילדים, ומה קורה כשהם רוצים להיות תחרותיים פתאום בכיתות ד'-ה'? בגלל שאני לא מתפרנס מג'ודו ומעניין אותי אימון תחרותי, אמרתי לאיתי ולוטן 'בואו נבנה נוסחה כזאת שכל ג'ודאי טוב שרוצה להפוך לתחרותי יגיע אליי, הם יתאמנו אצלי חמש פעמים בשבוע וננסה לקדם אותם. נבנה להם מסלול להצלחה'. זה עבד פלאים. הקמתי סוג של 'נבחרת' ויש היום כ-120 ילדים שמתאמנים אצלי במכבי תל אביב. חברנו לאגודה חזקה כזאת מכמה סיבות - פעם מכבי תל אביב הייתה אימפריה ויעל ארד התחרתה בה, עד שהיא נמחקה מהמפה. זה יתרון להקים אותה מחדש, כי כיום יש לאגודה הזו גב כלכלי, מתקנים טובים ויכולות מקצועיות. חברנו למותג וזה שיתוף פעולה שעובד מדהים".

אריק זאבי עם הילדה במשחקים האולימפיים בלונדון, בימיו כספורטאי (עמיר יניב)

יש אצלך כבר ג'ודאים שאתה רואה אותם מתחרים ברמות הגבוהות בעתיד?
אריק זאבי: "בוודאי. באליפות ישראל לקבוצות באילת היו חמש קטגוריות נוער, וזכינו שם בשלוש מדליות זהב, מדליית כסף והיינו מסוגלים לזכות גם בארד. יש לנו ג'ודאית ראשונה שטסה לאליפות אירופה לקדטיות, ואני מאמין שבשנה הבאה המחלקה תביא עוד יותר הישגים כי זה הולך לכיוון נכון ויש פוטנציאל טוב. חלקם נמצאים אצלי גם בפרויקט הכיתה האולימפית, כך שהם מתאמנים באופן רציני, ההורים שלהם מבינים את החשיבות של ספורט ולכן הם מקבלים תמיכה מדהימה. ברגע שכל זה קורה, המצב מעולה ואני תמיד חושב רק איך להפוך אותם לטובים יותר. ככל שהזמן עבר וראיתי אותם מתקדמים ומשתפרים, גיליתי רק איך אני יותר ויותר אוהב לאמן. זה מגיע למצב שכל הפתקים בטלפון שלי מלאים במשימות שאני רוצה להוסיף להם לאימונים כי אני כל היום חושב על זה ולוקח איתי את העבודה הביתה. זה הכיף שלי".