כל דרך פעולה אפשרית: על ילד הפלא של נתניה

יש שחקנים שכבר מהנגיעה הראשונה שלהם בכדור, מתקבלת התחושה שיש שם משהו מיוחד, כזה שלא רואים הרבה בנוף הכדורגל הישראלי. כזה הוא דניאל דפאאה, חלוצה בן ה-17 של מכבי נתניה, שפרץ בסערה לתודעה בחודש האחרון עם שני שערים ובישול בשלושת משחקיו הראשונים בליגת העל. 

דפאאה נולד בשכונת התקווה להורים מהגרים מגאנה, ומהרגע בו הכדור פגש לראשונה את רגלו, לא ניתן היה לפספס את העובדה שמדובר בכישרון יוצא דופן. הוא התחיל את דרכו בילדים א’ בהפועל כפר שלם, כאשר כבר בעונתו הראשונה הבקיע 40 שערים ונראה היה שהליגה קטנה עליו. 

משם, ההתקדמות של דאפאאה הייתה מטאורית. הוא עשה את המעבר הטבעי למועדון הגדול יותר באזור, בני יהודה, שם קרע רשתות בנערים ג’ וגם הוקפץ לנערים ב’ הודות ליכולותיו הפיזיות, שהיו גדולות על השנתון שלו. במהלך אחד המשחקים באותה עונה, הוא הבקיע מול מכבי נתניה, שם צד את עיניו של מי ששימש דאז כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער של היהלומים ומשמש עד היום כמאמן הנוער ורכז הספורט בפנימיית אורט נתניה, סשה פלדמן. 

דניאל דאפאאה חוגג (חגי מיכאלי)

במכבי נתניה המשיכו לעקוב אחריו, כאשר שלחו את הסקאוט של מחלקת הנוער דאז, שקד עמירם, לצפות בו מקרוב. האחרון זיהה חלוץ בעל סגנון משחק עם הפנים לשער, עם איכויות פיזיות ואתלטיות שיספקו יתרון גדול, עם פוטנציאל להפוך למגוון ביותר.

למרות שעדיין היה רחוק מלהיות המוצר המוגמר ולקה מעט בבסיס הטכני, בעיקר לכל הקשור לראייה המרחבית, הוא המליץ לבדוק אופציה להעברה, וזו קרתה בסופו של דבר בסיום אותה עונה. סוכנו של השחקן, סתיו חכמון, הגיע למשרדי המועדון כדי לדון בכלל בשחקן בוגרים אחר, אך בנתניה עטו על ההזדמנות ועל הדרך, דאגו להחתים את היהלום הצעיר משכונת התקווה. 

דאפאאה הגיע ממקום לא קל, וכך גם הייתה ההתחלה שלו במכבי נתניה. כילד בן 15, הוא עזב את שכונת התקווה והיה זקוק ליד מכוונת, כשבהמשך עבר לפנימייה של היהלומים בניהולו של יוסי מיכאל, פנימיית אורט נתניה, שגידלה שחקנים מפורסמים כמו אלמוג כהן, חן עזרא, דיא סבע ועידן טוקלומטי. “היו לו קצת בעיות של שליטה בכעסים וההתנהלות שלו לא תמיד הייתה נכונה” מספרים בנתניה. “לפעמים כשהיה חוזר הביתה בסופי שבוע, היינו צריכים לחפש אותו, הוא פתאום לא היה עונה”. 

למרות שלא תמיד הכל הלך בצורה חלקה, במכבי נתניה לא חשבו אפילו לרגע לוותר על דאפאאה, ולא מעט גורמים בתוך המועדון גויסו לטובת המטרה שהראש שלו יהיה אך ורק בכדורגל. אחת מהן היא חגית מורג, אמו של אחד השחקנים שכבר לא משחקים בקבוצה, ששימשה כמנהלת קבוצה ואימצה את דאפאאה מהיום הראשון בו נחת במועדון. 

דניאל דאפאאה (יונתן גינזבורג)

“אני זוכרת שהתקשרו אליי ושאלו אותה ‘רוצה פרויקט?’” נזכרת חגית, “אני זוכרת שאספתי אותו מהרכבת, הוא התיישב מאחורה, לא לידי, ולא דיבר. “הוא הגיע ישר לקיץ לחופש הגדול, אז הוא ממש בא לגור אצלי כי הפנימייה לא עובדת כל כך בחופש, בלי ארוחות, לא מאורגן. אמרתי לו ‘אני פה בשבילך, מה שתצטרך’” וכך היה. חגית, שעד היום משמשת ממש כאמא שנייה עבור דאפאאה ומלווה אותו לכל מקום, לקחה אותו תחת חסותה (“כמו לא מעט שחקנים אחרים” כפי שהיא מתעקשת לציין). 

במכבי נתניה מספרים כי בעקבות התהליך המדהים שעשתה עם דאפאאה, במועדון בנו עבורה תפקיד ייעודי לליווי שחקנים שמגיעים ממקומות לא פשוטים, אבל היא ממש לא מחפשת את הקרדיט. “הוא האמין, אני כל הזמן אומרת שהתפקיד שלי זה לדאוג. הוא יצר מציאות ואני רק הולכת אחריו ודואגת” היא מספרת וממשיכה: “יש בו מין ביטחון אישי פנימי כזה שסוחף אחריו. הוא הפך מילד שההתנהלות שלו לא תמיד הייתה נכונה, לכזה שהגרף שלו היה תמיד בעלייה. הוא בנה את עצמו כל כך יפה, זה היה תוך כדי התמודדות. התמודדות של להגיע חזרה לפנימייה ביום שישי, כשאין אף אחד כמעט, יש משהו כל כך יפה בבחירה שלו, ‘גם אם אני לבד ומשלם מחיר, אני הולך בעקבות הדבר הזה’”.

אי אפשר לפספס את ההתרגשות ואפילו את הרעד בקול של חגית כאשר היא מדברת על דניאל, גם לא את הצחוק המתגלגל כאשר היא נזכרת בכמויות האוכל שבישלה באהבה גדולה כמובן, לילד ש”היה אוהב לאכול, לפעמים היינו צריכים להחביא ממנו סירים”. בכל אופן, הליווי הצמוד במכבי נתניה לא הסתכם בעבודה המדהימה של חגית, כשבמועדון הגדילו לעשות והצמידו לדאפאא מעין חונך אישי ששימש עבורו מורה דרך. מדובר בבלם הקבוצה, ניקיטה סטויאנוב, ששוכן בחדר בפנימייה יחד עם דאפאאה, על מנת לוודא שהוא שומר על אורח חיים מקצועני.

ניקיטה סטויאנוב. מורה דרך (רדאד ג'בארה)

“זה היה חסר תקדים, כי ניקיטה גדול מדניאל בשנתיים, הוא היה בכיתה י”ב כשהכנסנו אותו לחדר עם דניאל, שהיה בכיתה י’” מספרים בנתניה. “ניקיטה שמר עליו, איפס אותו, כיוון אותו. ניקיטה מאוד מקצוען, הוא משך את דניאל לחיים יותר מקצועניים, אם זה תזונה, לקום בזמן לאימוני בוקר, אימונים בחדר הכושר. הוא לקח אותו תחתיו, גם נתן לו ‘כאפה’ כשצריך”. אם זה לא מספיק, עוד לפני כן, במכבי נתניה הגדילו לעשות כשניפו מהפנימייה את אחד הילדים, לאחר שזיהו שהוא עלול לגרור את דאפאאה למקומות פחות טובים. 

השילוב עם סטויאנוב עשה פלאים, ובמועדון מספרים שהודות לאותו מהלך, וגם בזכות דניאל עצמו כמובן, השחקן עבר תהליך התבגרות מאוד משמעותי בשנה האחרונה. לא בכדי, ההתקדמות הזו באה לידי ביטוי גם בפן המקצועי. במכבי נתניה מעולם לא הטילו ספק ביכולות המקצועיות האדירות של דאפאאה, אך כן הופתעו מהמהירות שבה הסתגל לקצב בקבוצת הבוגרים, מהרגע בו יצא למחנה האימונים בטרום עונה תחת מרקו בלבול. “מאז שאבוקסיס הגיע, הוא מוכיח את עצמו כשחקן בוגרים לכל דבר” אומרים במועדון על השחקן שכבש העונה עשרה שערים בליגת העל לנוער. 

למעשה, מחנה האימון אליו יצא עם הבוגרים בקיץ היה הראשון אליו יצא דאפאאה בחייו. לאורך מחלקת הנוער, היהלומים נמנעו מכך שיצא מהארץ מהחשש שלא יוכל להיכנס למדינה בחזרה, כך נרמז להם גם ממשרד הפנים. בקיץ האחרון העניין הזה סודר, כשלאחרונה הוא קיבל תעודת זהות ישראלית והפך לתושב קבע. כעת, הוא נמצא בתהליך לקבלת דרכון ישראלי ו-ויתור על האזרחות הגנאית שלו. 

דניאל דאפאאה שומר על הכדור (שחר גרוס)

בכל אופן, בנבחרות ישראל עוקבים אחרי דאפאאה כבר תקופה ארוכה. ביום שלישי האחרון, הוא אף ערך אימון ראשון עם נבחרת הנוער של אופיר חיים, כשברור לכולם שהוא צריך להיות גורם מרכזי בנבחרות ישראל כבר מעכשיו ובעיקר בעתיד, כשהוא צפוי לקבל גם את הזימון לנבחרת הצעירה והבוגרת בהמשך. האנשים הקרובים אליו מספרים שהתרגש במיוחד ללבוש לראשונה את המדים הכחולים של נבחרת ישראל, והוא יהיה מעוניין לשחק בה בעתיד. 

אופיר חיים ודניאל דאפאאה (מערכת ONE)

אגב, דניאל הוא לא הכדורגלן היחיד במשפחת דאפאא. אחיו, ישראל, נחשב לכישרון גדול בקבוצת נערים ב’ של הפועל ירושלים. “הקשר שלו עם אח שלו ישראל כל כך מרגש. הם כל יום מדברים, כל יום מתייעצים. יש להם משהו בביחד הזה, שהוא חלום” מספרת חגית מורג. 

במושגים צבאיים, “דפ”א” הוא ראשי תיבות של “דרך פעולה אפשרית”. כשמסתכלים על דניאל דאפאאה, נדמה שבמקרה שלו, אכן כל דרך היא אפשרית. בכל זאת, כשמסתכלים אחורה על הכדורגל הישראלי, קשה לזכור שחקנים בגיל של עונה ראשונה נוער, שכבר הוקפצו לבוגרים והפגינו יכולות ואיכויות פיזיות יוצאות דופן בצורה כזו. 

כעת, דאפאאה יודע שחובת ההוכחה עליו. הוא אולי לא ציפה לקפיצה המטאורית שעשה כשחקן שאמור להיות בשנתו הראשונה בנוער, אך מאוד מאמין בעצמו וביכולות שלו, ו”רואה בכדורגל כשליחות” כפי שמספרים האנשים הקרובים אליו. בינתיים, אי אפשר שלא להתרשם מהבשלות שהחלוץ החסון מפגין בגיל כל כך צעיר, מה גם שאסור לשכוח שהוא בגיל שבו עדיין לא הגיעה לשיאו מבחינה פיזית, והוא צפוי עוד לגדול ולהתפתח. אם וכאשר עניין הדרכון והאזרחות יוסדר, כאשר בהתאחדות לכדורגל עובדים על העניין מול שר הפנים משה ארבל, נבחרת ישראל יכולה להרוויח חלוץ בסגנון שספק אם היה כאן. בינתיים, תסמכו עליו שהוא ימשיך לקרוע רשתות. 

דניאל דאפאאה מכניע את אסף צור (רועי כפיר)