בחיפושים אחרי בשר התותחים שיהיה מוכן להישלח לחזית באוקראינה, נתקל ולדימיר פוטין בבעיה. רוב האנשים הנורמטיביים לא רוצים למות. יש גם המון אזרחים רוסים שמתנגדים למלחמה האיומה ולרצח האוקראינים – הם אמנם מפחדים לפתוח את הפה כי יוגדרו מיד כבוגדים ויישפטו, אבל לכל הפחות יעשו את המקסימום כדי להימנע מגיוסם. היכן אפשר למצוא עשרות אלפי מתנדבים? התשובה שנמצאה כבר בתחילת המלחמה ב-2022 הייתה מקורית – בבתי הכלא. לפושעים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות אין מה להפסיד. רמת המוסר שלהם נמוכה משמעותית בהשוואה לציבור הכללי, בעוד המיומנות בשימוש בנשק והאכזריות גבוהות הרבה יותר.
אז המשטר מעניק להם חנינה מוחלטת בתמורה לגיוס לצבא, ללא קשר לחומרת העבירות ולתקופת המאסר. מדובר במדיניות מחרידה מכל ההיבטים האפשריים. רוצחים ואנסים מהסוג הגרוע ביותר מקבלים אפשרות לצאת לחופשי בלי לרצות מאסר כמעט בכלל. לתהודה מסוימת בתקשורת הרוסית זכו מקרים בהם גם פושעים שהתעללו בקרבנותיהם וביתרו את גופותיהם מסתובבים כיום ברחובות ערים על תקן גיבורי מלחמה.
נשים שניצלו בנס מניסיונות רצח מזעזעים פוגשות לפתע את הסיוט שלהם בסופרמרקט ומקבלות איומים מחודשים. זו תופעת לוואי קטסטרופלית נוספת לפשעיו של פוטין, ורוב האזרחים הרוסים מקווים שהאסירים פשוט יחוסלו באוקראינה. זה אכן קורה, ובכמויות אדירות – אם כי לא מספקות, כי האחוז האופטימלי הוא 100.
מלחמת רוסיה אוקראינה (רויטרס)ברחבי העולם לא זוכה המדיניות השפלה הזו לתשומת לב משמעותית, כי אף אחד לא מכיר את הפושעים האלה. ואולם, השבוע הייתה תפנית חדה בחזית זו, כי האסיר התורן שהוקרב על אדמת אוקראינה הוא כדורגלן עבר. אמנם לא מדובר בכוכב בקנה מידה משמעותי, אבל אלכסיי בוגייב ייצג את רוסיה ביורו 2004, לבש את מדיה 7 פעמים ושמר על כריסטיאנו רונאלדו. יש לו ערך בוויקיפדיה שלא קשור לפשע, והדבר הופך אותו אוטומטית לדמות מסקרנת למתבונן מהצד. בוגייב, שסיים את חייו האומללים בגיל 43 בלבד, היה יכול ליהנות ממסלול שונה לגמרי, כי היה לו כישרון אמיתי במקצוע בו אפשר להתעשר ולהתפרסם.
הראשון שזיהה את הפוטנציאל הגדול של הבלם היה ויטלי שבצ'נקו, מאמן הפועל באר שבע ועירוני ראשון לציון לשעבר. הוא עבד בתחילת המילניום בטורפדו מוסקבה וקידם לסגל הבכיר את חניך האקדמיה שהוכתר לשחקן ההגנה המצטיין בקבוצת הנוער שזכתה באליפות רוסיה. "בוגייב היה מוכשר יותר מסרגיי איגנשביץ'. הוא שיחק ביעילות דומה ככבלם וכמגן שמאלי, היה נוקשה, תיקל מצוין, וגם שיחק עם ראש מורם, קרא את המשחק וידע לשלוח מסירות מעולות בנגיעה אחת", סיפר המאמן בדיעבד.
אלא שבוגייב דווקא טען בזמנו כי שבצ'נקו שנא אותו. מדוע? כי סגנון חייו היה בעייתי ביותר, והבוס ניסה בכל כוחו לשנות אותו. "נלחמתי עבור אלכסיי. הרגלי צריכת אכלוהול שלו היו חריגים, ועשינו את הכל כדי לגרום לו להתנהל כמו מקצוען. היו קנסות, היו שיחות, נפגשנו עם הוריו, העברנו אותו לקבוצת המילואים, בסוף שלחנו אותו בהשאלה לטומסק. זה הלך קשה, אבל בסופו של דבר הייתה תחושה שהצלחנו, כאשר כבר לא הייתי במועדון", אמר שבצ'נקו.
ההשאלה בטומסק, אי שם במעמקי סיביר, באמת עשתה לבוגייב טוב איכשהו לתקופה מסוימת. הוא היה הבלם הטוב ביותר בליגה השנייה, ושב למוסקבה ב-2003 כשהוא במצב שפוי יחסית. בעונת 2004 דהרה טורפדו בפסגת הטבלה, עם סגל שכלל בין היתר את כוכב זניט ונבחרת לעתיד קונסטנטין זיריאנוב, ולבוגייב היה חלק נכבד בהצלחה. העיתוי היה מושלם לקראת אליפות אירופה, ושם הוא קיבל את התהילה והחשיפה.
הקפטן הוותיק ויקטור אונופקו ואיגנשביץ' היו פצועים, והמאמן הלאומי גיאורגי יארצב החליט לזמן את בוגייב בן ה-22 לסגל על תקן מחליף, בעוד אלכסיי סמרטין מצ'לסי ורומן שרונוב יועדו להרכב. שרונוב הורחק בהפסד לספרד במשחק הפתיחה, ובוגייב צוות לסמרטין במפגש מול פורטוגל במחזור השני. רוסיה אמנם הפסידה 2:0, אך הוא גילה יכולת משובחת, ונותר בהרכב גם במשחק השלישי בו גברה רוסיה על יוון 1:2. היה זה ההפסד היחיד של היוונים בטורניר שהסתיים עם הנפת גביע סנסציונית, ובוגייב יכול היה להרגיש סיפוק. הוא ניצח את אלופת אירופה.
אלכסיי בוגייב לפני לואיס פיגו (רויטרס)מכאן אפשר היה להמריא, אבל בוגייב התרסק. עם שובו מפורטוגל, הוא נהג להיעלם מטורפדו לימים שלמים כשהוא מנותק קשר. המועדון השתדל להחזירו למוטב, אך גילה שזה אבוד כי התמכרותו של בוגייב לאלכוהול יצאה משליטה. הקבוצה אף איבדה גובה וסיימה את עונת 2004 רק במקום החמישי. במקביל, היה שותף בוגייב לתבוסה 7:1 לפורטוגל במוקדמות המונדיאל. זה היה השלב בו החליטה ההנהלה שעדיף להיפטר מהנכס הפגום ושיווקה אותו לאלופה לוקומוטיב מוסקבה תמורת 2 מיליון אירו. המאמן המעוטר יורי סיומין סמך על יכולותיו בטיפול בו – הוא הרי כבר שיקם אלכוהוליסטים בעבר. בוגייב הוחתם על חוזה נדיב ל-3 שנים עם ציפיות גבוהות. אלא שהוא עזב במהרה לטובת הנבחרת, ובלעדיו גילתה לוקומוטיב שאין מה לעשות עם השתיין.
ב-2006, בניסיון רציני אחרון לחזור למוטב, עבר בוגייב שוב לטומסק שכבר שיחקה בליגה הראשונה, למאמן ואלרי פטרקוב שהכיר אותו היטב. "לאלכסיי היו כל התכונות החשובות. מהירות, מסירה, בעיטה, מיקום, גמישות, ניתור, כוח פיזי עצום. חשבתי שנוכל לעבוד ביחד, ובאמת היו לו משחקים מעולים, אבל מעטים. פעם ניצחנו את לוקומוטיב, והוא היה הכי טוב במגרש. בחדר ההלבשה הוא ביקש ממני לטוס עם לוקומוטיב למוסקבה ליומיים כדי לראות את המשפחה. הסכמתי מיד ואמרתי שזה מגיע לו. ואז הוא לא חזר במשך שבוע לא זמין, הטלפון מנותק. בסוף השגתי את אבא שלו, והוא אמר שאלכסיי ישן כי הוא שיכור", סיפר בדיעבד פטרקוב. חברו לטומסק דמיטרי טראסוב העיד: "הוא היה בלם נהדר, אבל אלכוהול הרס אותו. הוא היה נעלם לימים ארוכים, איתרנו אותו במקומות אליהם ממש לא כדאי להגיע".
וכך זה נגמר. השנים האחרונות ככדורגלן היו מבוזבזות לחלוטין, ובגיל 29 תלה בוגייב את הנעליים. הוא לא מיצה אפילו פרומיל מהפוטנציאל. סמרטין, ששיחק לצידו ביורו 2004, כתב באוטוביוגרפיה שלו: "בוגייב היה יכול להגיע רחוק. עצוב לי שהוא הטביע את כשרונו בוודקה".
בהתחשב במצבו, בוגייב לא מרואיין מוצלח גם בתקופת הזוהר. אחרי הפרישה הוא נעלם לגמרי מהתקשורת, אבל ב-2014 הצליח עיתונאי אחד לאתר אותו, והגיע לביתו על מנת לברר מה עלה בגורלו. "תשתה משהו?", שאל אותו בלם העבר. כך התחילה השיחה ההזויה, במהלכה אמר בוגייב שהוא לא מצטער על כלום. הוא סיפר על עסק ההובלות שהקים ביחד עם שותף אוקראיני בשם סרגיי, וגם על מיזם לאיסוף נייר ממוחזר. "יש לי שתי בנות, ואני מאושר מהחיים. הכל בסדר אצלי. אני לא חייב כלום לאף אחד", הוא טען.
אלא שהוא כן היה חייב, ולא מעט. ההובלות הקטנות לא הביאו פרנסה לאדם שמכור לאלכוהול. הבעיות הכלכליות הלכו והאמירו, ובשלב מסוים – לא ברור בדיוק מתי – פנה בוגייב למסלול הפשיעה, בין היתר בתחום הסמים. ב-2023 הוא נעצר עם כמות גדולה של מפדרון, אותו היה אמור להפיץ ל"לקוחות". תחילה הכחיש בוגייב את החשדות וגרס כי ניסה להפליל את שותפיו, אך בהמשך הודה בכל האישומים. בספטמבר האחרון, גזר עליו בית המשפט מאסר של 9.5 שנים, אבל הוא לא התכוון לשבת אפילו יום אחד בבית הסוהר. הוא ידע שברוסיה במצבה הנוכחי יש מסלול אחר.
וכך, עוד לפני ששמע את גזר הדין, הודיע בוגייב שהוא מוכן להתגייס לצבא ולהישלח לאוקראינה. הוא לא העסיק את עצמו בסוגיות המוסריות של המעשה, ולא בהכרח היה מודע לסכנות. אחרי עשרות שנים של התמכרות לאלכוהול, ואולי גם צריכת סמים אותם הוביל, אנשים מסוג זה עלולים לאבד את היכולת להבין את המציאות כפי שהיא. אלה בדיוק האנשים בהם רואה פוטין בשר תותחים קלאסי. יש להם תפקיד אחד בלבד – למות.
אז בוגייב נהרג השבוע. נכון לעכשיו, אי אפשר אפילו לחלץ את הגופה שלו משדה הקרב. ויש עוד אלפים רבים מאוד כמוהו – הוא פשוט הכי מפורסם שבהם. אלכסנדר מוסטובוי אמר: "זה מצב נורא. הוא כבר לא ספורטאי, וכנראה שכח מזמן מהו כדורגל. הבעיה היא שיש במדינה שלנו הרבה מאוד מקרים כאלה. מפחיד לשמוע חדשות. מי שמדליק טלוויזיה עלול להשתגע מרוב צער". והרוסים מבכים עכשיו את האלכוהוליסט ששיווק סמים וחוסל כאשר נשלח למלחמה מיותרת והרסנית נגד אנשים שלא שונים משותפו לשעבר סרגיי. זו המציאות שלהם, והיא מזעזעת בכל מובן אפשרי.