בעולם הכדורגל יש מדינות ומועדונים שנחשבים ל"מפעלי" כישרונות צעירים ומניבות באופן קבוע שחקנים מצטיינים לבוגרים. בין המדינות הללו בולטות במיוחד פורטוגל, ספרד, הולנד, צרפת וגרמניה. לכול אחת מהמדינות יש תפיסה שונה וייחודית לפיתוח כישרונות שמתחילה כבר באימון הילדים ומכאן גם ההשתקפות בהכשרת המאמנים בכלל ובמיוחד בהכשרה לאימון ילדים.
היום, לאור שינויי הכדורגל המודרני (צפיפות ומהירות מחשבה) ושינוי בחיי הילד ובהבנת המוח של הילד טוב יותר, נדרשות התאמות חדשות. כל המדינות המפותחות בכדורגל מבינות היום שהבסיס ובמיוחד הבסיס המדעי, קובע את העתיד לאורך שנים ושינוי בבוגרים הוא רק קוסמטי.
לאחר טורנירים מאכזבים, כל התאחדות עושה חושבים מה אפשר ומה ניתן לשפר. כך גם בגרמניה שלאחר הטורנירים עד שנת 2023, ובכדי לשנות תפיסה יש לנתח ראשית את הסיבות לחוסר ההצלחה. בגרמניה למשל, ובמקביל, נעשות השוואות אירופאיות ועולמיות. כולם בכל המדינות מסכימים כי יש צורך לבצע שינוי משמעותי בכדורגל ויש להתחיל באימון ילדים (עד גיל 14 עוד לפני הנוער), האם חשיבה כזאת קיימת בישראל?
ההשוואה שאציג כאן (כחלק מנושא פיתוח כללי) מנסה להציג את הבנת הפילוסופיה והאסטרטגיה של ההתאחדויות השונות ועל בסיס שאלות גם של שחקנים מהכישרונות המובילים במדינתם.
מעניין הריאיון שנתן ג'מאל מוסיאלה, כוכבה של באיירן מינכן, שאת ההכשרה שלו הוא קיבל בגרמניה ובאנגליה: שחקן הנבחרת הגרמנית, מוסיאלה, שנחשב לאחד מהכישרונות המבטיחים בכדורגל הבינלאומי, שמכיר את היתרונות והחסרונות של מערכות ההכשרה השונות מסביר ל-BBC את ההבדל בין גרמניה ואנגליה כך: "בגרמניה יש כבר עבור ילדים מתחת לגיל עשר מערכת ליגות, בעוד שבאנגליה זה לא נהוג עד גיל U18. שם יש פחות לחץ ויותר זמן להתפתח" ובעיקר מדבר על אנגליה כארץ שבה באימון הילדים "אפשר לשחק הרבה יותר בחופשיות".
ג'מאל מוסיאלה (רויטרס)אנגליה היא אחת הדוגמאות למדינות המובילות בשנים האחרונות בתחום הכשרת השחקנים. לאחר שההצלחה בנבחרת לא הגיעה, וגם בליגה האנגלית החלה הופעתם של יותר ויותר שחקנים זרים, החליטו באנגליה לבצע רפורמה בכדורגל הנוער. לשם כך הובאו אנשי מקצוע גם ממדינות אחרות, בין היתר מגרמניה (בעיקר עם רקע מדעי בתחום מדעי האימון) בכדי ליצור שינויים במרכזי הפיתוח לצעירים. גורם חשוב נוסף להצלחה היה ההתאמה של המודלים של ההכשרה השונים ספציפית לכדורגל ילדים.
באנגליה – היבטים חברתיים לפני הכול
באנגליה האימון לצעירים מבוסס על ימי טורניר בהם ההתאחדות לכדורגל באנגליה מציעה פורמטים שונים למשחק. למעשה, לפני כל משחק הפורמט וכללי המשחק מותאמים אישית. הדבר היחיד שמוגדר מראש הוא שכל השחקנים חייבים להשתתף במשחק. עד גיל U10 הילדים משחקים במגרשים קטנים עם מקסימום שבעה שחקנים בכל קבוצה.
כאשר יש שבעה שחקנים בקבוצה, ממליצה ההתאחדות לכדורגל האנגלית על משחקים של 3 נגד 3 או 4 נגד 4. לא מומלץ לשחק משחקים של 5 נגד 5 עם שני שחקני חילוף, מכיוון שלא כל השחקנים יכולים לשחק בו זמנית ויש להם פחות מגעים עם הכדור.
הדגש הוא תמיד על פיתוח יכולות בסיסיות. תנועתיות/גמישות, יכולות קואורדינציה מורכבות עם בסיס שיווי משקל בתנאים שונים, פיתוח מיומנויות עם הכדור ותנועה עם כדור ברגל. אך המאמן נדרש לראות האם יש הנאה בהנעה במשחקים שונים ומתאימים לילדים.
עיקרון חשוב, מעניין ופדגוגי, ההתאחדות האנגלית אפילו הלכה צעד נוסף עבור רמות שונות של כישורים: אם קבוצה מובילה ב-4 שערים, מומלץ להשתמש ב"כלל כוח משחק" (Power Play Law). כלומר, הקבוצה החלשה מקבלת שחקן נוסף, כך שהיא הופכת לקבוצה עם יתרון מספרי. אם הפער בשערים מצטמצם, השחקן הנוסף יוצא. אם הפער בשערים ממשיך לגדול, ומגיע להפרש של שישה שערים, נוסף שחקן נוסף, כך שהמשחק יהפוך מ-5 נגד 5 ל-7 נגד 5.
ילדים א' הפועל ר"ג - מכבי הרצליה (ליר שאולי)צרפת: האינדיבידואל במרכז פסטיבלי כדורגל במקום מערכת ליגות
ההיסטוריה של הכדורגל הצרפתי מתאפיינת בשפע של שחקנים מוכשרים והצלחות משמעותיות בזירה הבינלאומית. תרבות הכדורגל של המדינה מאופיינת במגוון רחב של תנועה, דינמיקה ודגש חזק על היבטים פיזיים ומנטליים של המשחק. האקדמיה המפורסמת, קליירפונטיין, שיחקה תפקיד מרכזי בפיתוח כמה מהכישרונות הגדולים ביותר של צרפת ומשמשת כמאור בולט לפיתוח שחקנים צעירים במדינה.
בצרפת שמים יותר דגש על ההתפתחות האישית. תחרויות או ליגות לא קיימות עד גיל U13. הילדים צריכים לעבור שלב של התנסות ארוך לפני הכניסה לעומק דרך למידה תכליתית, "התרגל לכדורגל", כלומר לרכוש חוויות קבוצתיות ולפתח את עצמם לא רק מבחינה משחקית אלא גם מבחינה אישית. כדי לאפשר להם לרכוש ניסיון תחרותי, ניתן לקבוצות להשתתף בטורנירים עם שלושה, ארבעה, חמישה או שמונה שחקנים, כאשר גודל המגרש, כדור ושער משתנים לפי גיל.
דוגמה לפסטיבל כדורגל כזה היא ה"פסטיבל פוט U13". כדי לקדם את כל המשתתפים, התקנון קובע שכל חברי הקבוצה חייבים לשחק לפחות 50% מהזמן הכולל. בסיום, לא רק המשחקים המנצחים נחשבים, אלא גם נקודות שהושגו בסדנאות טכניות/קואורדינטיביות, גם תחרותיות ו/או בסיבובי טריוויה סביב הכדורגל.
ספרד, פורטוגל או ברזיל, מגעים עם כדור דרך פוטסל ופורמטים קטנים
ספרד חוותה בעשורים האחרונים עיבוד מדהים של המדע לשטח בצורה מרשימה בכדורגל, שהחלה בנבחרת לאומית שהייתה לעתים מצליחה והפכה לכוח דומיננטי ברמות המועדונים וברמה הבינלאומית. עלייתה של ספרד הושגה דרך חשיבה מה מתאים לספרד ("לא לכדורים הארוכים" "כל אחר בנתונים ויש לו תפקיד אחר") יש דגש על משחק המבוסס על שליטה בכדור ופיתוח ילדים בתנועה קואורדינטיבית בחשיבה מהירה, מה שמשתקף בנוער בצורה משולבת ומורכבת ולא כול גורם מאמן בנפרד, מה שיצר את הבסיס היא האקדמיה המפורסמת "לה מאסיה" של ברצלונה והפרופ' מהאוניברסיטה בברצלונה (פאקו).
הקריירה בכדורגל מתחילה במשחקים 5 נגד 5, ללא הפסקות משחק רבות, ולכן יש להם הרבה יותר מגעים עם הכדור. בנוסף, הכשרה טכנית ויכולות אחד-על-אחד (1 על 1) תופסות תפקיד חשוב ביותר. בספרד קיימת חובה להוציא כל ילד למשחק. בעונש על הפרות על התקנון יש קנסות כספיים.
שווייץ הציגה לאחרונה את הקונספט "play more football"
שווייץ, שמוציאה יותר ויותר שחקנים לאירופה, פיתחה פורמט משחק חדש בכדורגל ילדים. דומה אמנם למערכת בגרמניה, בשווייץ יש ימי טורניר עבור ילדים. שם משחקים במגרשים קטנים עם שניים או שלושה שחקנים, מחקר שבחן את השינוי הזה מצא שהילדים גם בגרמניה וגם בשווייץ, היו בעלי יותר מגעים עם הכדור מאשר קודם, במיוחד שחקנים "לא דומיננטיים" שנהנו מעלייה של 71% בפעולות משחק.
מכבי השקמה חן ילדים ב' (באדיבות המועדון)בבלגיה ובהולנד הילדים מתחילים במגרשים קטנים.
בבלגיה שמים דגש על 2 נגד 2 עבור ילדים בגיל 5-6, כשילד אחד בתפקיד שוער. בכך למעשה מדובר במשחק אחד-על-אחד במגרש. להולנד יש היסטוריה עשירה בכדורגל ונחשבת לחלוצה של סגנון המשחק האטרקטיבי והטכני המכונה "הכדורגל הכולל". השפעתה על התפתחות המשחק נמשכת זמן רב, והובילה לתרבות כדורגל מעוגנת שמבוססת על יצירתיות, עבודת צוות ושליטה בכדור.
ישנם מספר נקודות חשובות שמשותפות היום באימון הילדים העולמי מבחינה מקצועית:
- המאמן לפני השחקן. מערכת הכשרה שונה לגמרי באימון הילדים בהשוואה לאימון נוער ובוגרים.
- אימון הטכניקה. הוגדר כעת אימון טכניקה קואורדינטיבית, כלומר במרכז שילוב של קואורדינציה וטכניקה בדרכים פחות שמרניות ויותר שיתוף הילד באימון במחשבה
- המדעים והטכנולוגיה נכנסים יותר ויותר בתכנון במעקב ובקרה – במרכז מדעי האימון, מדעי המוח, תורת האימון החדשה (שונה לגמרי, לא עוד אתלט, קודם שחקן) ופיתוח האימון הקוגניטיבי לדוגמה: שיטת OCO ו-CBC (פותחו בישראל, גילוי נאות אני המפתח וכעת מוצגות גם בגרמניה)
- אימון המניעה מפציעות במרכז – כדורגל הוא משחק לא מאוזן ויש בגילאים הצעירים לקיים תרגילי מניעה משמעותיים, נושא העלייה בפציעות חייב קודם לכול לקבל יותר תשומת לב באיתור ובאימון.
- המשחקים הקטנים ומספר הנגיעות במרכז – לא צריך מגרש גדול ולא רצים סתם "רצים עם שכל".
ומה עם ישראל?
עובדה היא שאנחנו זוכים פה ושם בטורנירים של צעירים, אבל האם זה בא לידי ביטוי בנבחרות הבוגרות?
האם לא חייבים לחשוב מחדש מהי הפילוסופיה של הכדורגל הישראלי כי משם נגזרת האסטרטגיה של הכשרת המאמן ומאפשרת שינוי משמעותי בשטח? מהי הדרך שלנו בכדו רגל הישראלי בכדי לצמצם פערים?
אמנם נכתבה "הדרך הישראלית" על ידי מר רוטשטיינר, שבה נכתב קודם טכניקה וקואורדינציה, אבל ההתייחסות שם היא לטכניקה ולא לתפיסה ההוליסטית כי טכניקה היא רק אחד מגורמי ההישג!
אבל האם יש ל"דרך הישראלית" על פי חוברת זו בסיס רחב של הבנה ליתרונות שלנו בישראל?
חסרה ההתייחסות לדרכי הלימוד והנוירו פדגוגיה, כמו גם לדרכי המשוב. כאשר נושאים הכי חשובים היום בתורת האימון החדשה, ובמיוחד באימון ילדים, בו הלמידה היא המבדלת שהיא קריטית בדור של הילדים של היום, חסרה.
מאמר זה מיועד לכול מי שחשוב לו העתיד של הכדורגל הישראלי, כמוני, קובעי מדיניות ועד הורים ומאמני כדורגל ילדים המעוניינים להבין כיצד ניתן לשלב את העקרונות והשיטות החדשניות יחד עם הייחודיות והיתרונות שלנו קודם ולארח מכן החולשות שלנו "ילד קטן בגודל הוא לא בעיה הוא גם יתרון" (ראה סולומון וגלוך). הבעיה היא אימון ילדים שמבוצע כמו אימון מבוגרים רק בקטן לכאורה, כלומר אימונים בצורה שמתאימה לגיל הילדים ויעילה. המטרה היא לבסס בסיס איתן, שעליו יגדלו השחקנים הצעירים לא רק לכדורגלנים מצוינים, אלא גם לאנשים בעלי אישיות חזקה דרך שליטה מלאה בכדור ובמרחב וקבלת החלטות.
אימון הילדים בישראל חייב שינוי מבוסס על עקרונות המשחק לשחק מגיל צעיר
לדוגמה מספר עקרונות כלליים:
לכול אחד כדור באימון וכמה שיותר נגיעות, אין עונשים לרוץ, רצים מתוך משימה והנאה.
אנחנו רוצים את הכדור! – זה כולל פעולה אקטיבית במטרה להשיג את הכדור בהקדם האפשרי.
אנחנו מציבים בעיות בתנועה והילד פותר בעיות ולא פקודות!
הילד חייב להראות יוזמה, לשלוט במשחק הן בהתקפה והן בהגנה ולבצע את הקונספט המשחקי שלנו בצורה משכנעת. אנחנו מוצאים את הפתרון הטוב ביותר תחת לחץ על פי מודל הלחץ בתנועה זמן, מרחב ויריב!
בעזרת טכניקות מגובות בקואורדינציה ניתן לפתור מצבי משחק מורכבים. אנחנו מסוגלים לשחק עם מגבלות חושיות אנחנו מחפשים וזוכים בכל דו-קרב אישי! – במצב של אחד על אחד, להילחם בצורה חכמה ובטוחה.
אנחנו צופים מראש (לומדים טרום התמצאות ), במקום להסתמך על השערות! – לזהות מצבי משחק בצורה חכמה ולפתור אותם בצורה גמישה. פחות הוראות ויותר הכוונה זה הראש הישראלי.
הפועל רעננה ילדים ב' צו פיוס (מטעם הפועל רעננה)כמובן גם עקרונות ספציפיים להגנה/התקפה בצורות שונות אישי/קבוצה קטנה עם סיומת שזה מטרת המשחק.
שיטות למידה מבוססות משחק – לשחק עם לפני המשחק נגד (ורטהיים 2019).
משחקים קטנים ותרגילים ממוקדים בהנאה בתנועות בסיסיות ודרישה לקואורדינציה גבוהה ומשחקים שמעוררים את הדמיון של הילדים ומקדמים את כישוריהם הקואורדינטיביים-חשיבתיים (פעם קראו לזה, פיתוח כישורים מוטוריים) כבסיס לשיטה בגוף בכדור ביטחון עצמי ואינטראקציה חברתית. (וזה רק חלק מהמדע במדעי האימון ומהשטח בישראל לאחר 20 שנה).
אבל הדגש כאן בישראל צריך להתחיל בסלוגן "ידע חדשני הוא כוח", "מי שאוהב ללמוד אוהב ללמד".
המאמנים צריכים לדעת יותר פדגוגיה (היום נוירו-פדגוגיה) ולא רק בכדו רגל וזאת בצורה משחקית ומאתגרת, מבלי להעמיס על הילדים כי קודם "מוח ואח"כ כוח", כי לאימון לכוח יש זמן ואנחנו לא שם.
סיכום
במדינות רבות בוצעו רפורמות בכדורגל הילדים בשנים האחרונות. יותר ויותר מדינות פונות לשיטת טורנירים במגרשים קטנים ומספר שחקנים מצומצם. מדינות כמו גרמניה, אנגליה, הולנד, בלגיה ושווייץ עשו את השינוי הזה. כל המדינות הללו שמו דגש על מה שהילדים אוהבים: הרבה מגעים עם כדור, דריבלים ושערים. תוצאות ודו"חות טבלה הם משניים. דגש זה מסייע גם בפיתוח יכולות חשובות אצל הילדים.
הדגש יהיה יותר על הילדים: יותר הנאה מהמשחק, מגעים עם הכדור ואתגרים שמתאימים ליכולותיהם, כדי להבטיח פיתוח טוב יותר של כל ילד וילדה. ההתמקדות היא בהנאה ובפיתוח האישי, ולא בטקטיקות קבוצתיות או הכנה למשחק נגד היריב. עם זאת, ההפסד והניצחון נשארים חלק חשוב בכדורגל . גם במרכזי הפיתוח של הכישרונות, הדגש חייב להיות על פיתוח אישי, אבל רק דרך מבדקים מתוקפים ולא עין של מאמן בלבד!
ישראל, במבט על המדינות המתקדמות, חייבת להבין את המושג תהליך, אסטרטגיה ותכנון. אמנם זו עבודה יותר קשה להעביר אימון, אך ללא מבט ארוך קדימה בחזון, יהיה קשה להבין שההצלחות בגיל צעיר הן זמניות, כי הן לא בסיס מספק להתפתחות של שנים ולכן חייבים להתחיל באימון הילדים.
הצעדים הללו חיוניים כדי להתקדם ולהשתלב בקרב המדינות המובילות בכדורגל בעולם בשנים הקרובות!
בהשוואה בין מדינות אירופיות ניתן לראות שלכל מדינה מובילה בכדורגל יש גישה שונה, אך ההתפתחות אצל כולן הולכת בכיוון דומה. חשובים ההנאה, השערים, המגעים עם הכדור, הדריבלים והפיתוח של יכולות בסיסיות. לכן, כדאי להשוות את המודל שלנו עם מדינות השכנות והמדינות המובילות בכדורגל באירופה.
החשיבה היא קודם לכול שהמאמנים יוכלו להתרכז בהתפתחותם ולא לחשוש מירידה ליגה. יש לנו דוגמה מדהימה של ההייטק הישראלי והטייסים הישראלים, יש כאן אפשרות להתפתח והתנאים החומריים זו לא הבסיס להצלחה, זה חלק, הבסיס הוא הגורם האנושי ושתהיה חשיבה אסטרטגית עם בסיס רחב ונכון (לא עבודה קשה אימון תכליתי ומבוסס) עם איכות וידע רלוונטי.
ובנימה אישית לי אין ספק כמי שלמד בגרמניה, עבד בגרמניה ונמצא שם רבות - גם בהתאחדות הגרמנית (בפיתוח) ובמועדון מיינץ (מודל מועדון לעבודה עם ילדים ) וכמרצה גם בגרמניה וגם בישראל בקורסי המאמנים בספורט ההישגי כי יש בישראל לא פחות כישרונות מאשר בחו"ל, אך הבסיס, אימון הילדים, הוא הבעיה!
אנו זקוקים "לדרך שלנו" – ואולי נקדם מודל הכשרה חדשני שמטרתו לקדם שחקניות ושחקנים צעירים בצורה מערכתית והוליסטית. הקונספט הזה הוא יותר ממדריך אימון, זו צריכה להיות פילוסופיה שמכוונת לפתח את השחקנים בעיקר בהיבט הטכני/קואורדינטיבי וחשיבה מהירה בגיל ילדים תחילה בתנועה ולא, לא רק בתחום הכדורגל, אלא גם בפן האישי והחברתי. "הדרך שלנו בישראל" צריך לענות על השאלה כיצד ניתן לקדם בצורה אופטימלית את הפוטנציאל העצום של כישרונות צעירים בישראל כי הכמות כאן היא מספקת ולכן האיכות במרכז.
הכותב עומד בראש אקדמיית ורטהיים, מרצה בהכשרות קורסים השתלמויות וסדנאות בגרמניה ובישראל, מלווה מערכות ספורט, מועדונים, מאמנים ושחקנים אישית.
שחקני מכבי תל אביב נערים ג' (לילך וויס-רוזנברג)