מאז שעלה מאתיופיה לישראל בגיל שמונה יחד עם משפחתו, יצחק אספה עבר חיים לא פשוטים. הוא התחיל לשחק כדורגל בגיל ילדים במ.ס אשדוד, היה אחד השחקנים הבולטים במחלקת הנוער ובגיל 17 רשם את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת. אספה העביר כמה שנים בקבוצה הבוגרת של אשדוד ואף נכלל בסגל הנבחרת הצעירה והיה נחשב לפוטנציאל גדול, אך בלילה אחד, ב-24 בספטמבר 2018 נעצר בחשד להפקרת זוג קטינים לאחר תאונת דרכים, עת חזר מבילוי בתל אביב.
אספה לא הואשם באחריות לגרימת התאונה עצמה, מאחר שנקבע שלא היה באפשרותו לבלום את הרכב ולמנוע את התאונה, שנגרמה כאשר זוג הקטינים רכבו על אופניים חשמליים באישון לילה וסטו לפתע לתוך נתיב הנסיעה שלו. כתוצאה מהתאונה נהרג ארי נשר בן ה-17, בנו של הבמאי המפורסם אבי נשר, שהורכב על ידי חברו בניגוד לחוק, כשהם לא חובשים קסדות. בפברואר 2020, אספה, שהורשע בהפקרה ושיבוש הליכי חקירה, נכנס כדי לרצות את עונשו בכלא חרמון, ובינואר 2022 שוחרר.
ממש בסמוך לשחרור, חתם המגן בבני יהודה מהליגה הלאומית לקראת סוף העונה, אך לא קיבל הזדמנות ממשית. הוא פתח את העונה שעברה במ.ס אשדוד, אך לא היה בתוכניות של אלי לוי והחליט לרדת לליגה א’ ולחתום באדומים אשדוד. אצל הקבוצה מהליגה השלישית בטיבה בישראל, הוסט לשחק בעמדה קדמית יותר ורשם עונה מצוינת. מי שרואה את המשחקים של האדומים מבין כי אספה כלל לא קשור לליגה הזו ומבחינת יכולת שייך לרמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי.
גם בשורות עולה החדשה לליגה הלאומית, הפועל כפר שלם, הבינו את זה וצירפו אותו הקיץ, אך לאחר שמונה הופעות הוא חזר לאשדוד וחזר גם לככב. בארבעת המשחקים מאז שחזר לקבוצה, שהייתה עם נקודה אחת בלבד לפני כן, היא לא הפסידה, כשהוא כובש שלושה שערים ומציג יכולת נהדרת. כיום אספה, שמעבר לכדורגל גם בעלים של סטודיו לאימוני כושר באשדוד, נמצא במקום שטוב לו, ומחר (שלישי, 17:30) ינסה להוביל את האדומים לניצחון בדרבי על עירוני אשדוד במסגרת המחזור התשיעי של ליגה א’ דרום.
בראיון מיוחד ל-ONE, אספה פותח הכל: הדרבי, מחאת האוהדים שהשאירה את האדומים ללא קהל ביציעים, הירידה שלו לליגה א’ והשאיפה לחזור לבמות הגדולות, תחושת הפספוס בקריירה, מקרה הדריסה והשלכותיו, התקופה בכלא, התחושה שקבוצות נרתעות ממנו בגלל המקרה, השינוי שעשה כבן אדם, התמיכה של אשתו, ההתקרבות לדת וההפיכה לאבא טרי.
יצחק, איך אתה מסכם את פתיחת העונה שלך?
“אני מרגיש מצוין, בכושר טוב, מרגיש שאני ממצה את הפוטנציאל שלי”.
למה עזבת את כפר שלם?
“זה לא הסתדר מכמה סיבות אישיות. זה לא מבאס אותי בכלל, אני שמח על איפה שאני נמצא היום, זה מבחירה. כפר שלם קבוצה מצוינת ומועדון טוב, אני שמח שהם מצליחים והלוואי ויעלו לליגת העל”.
חזרת לאדומים אשדוד, שם פרחת בעונה שעברה.
“יש כאן הרגשה של בית, אני מרגיש שאוהבים ומעריכים אותי. אני מאוד אוהב את המועדון. דיברתי עם סתיו אלימלך המאמן לפני שחתמתי, הוא מאמן ושחקן עבר גדול שאני מאוד מעריך. הוא הציג בפניי את החזון שלו, שהוא רוצה לבנות פרויקט מסוים במועדון ואהבתי את זה”.
מה המטרות שלכם העונה?
”אנחנו רוצים להיות כמה שיותר למעלה, אבל צריכים גם להיות ריאליים, אנחנו קבוצה כמעט חדשה לגמרי, שעוד צריכה להתחבר ולהתגבש. אין כרגע באמת מטרה ששמנו כיעד, אנחנו מסתכלים משחק אחרי משחק. עם הזמן, לקראת אמצע העונה נראה לאן פנינו מועדות”.
ביום שלישי תפגשו את עירוני אשדוד לדרבי. מה יחסי הכוחות?
“עירוני קבוצה טובה, ראיתי אותם בכמה משחקים העונה. הם נמצאים כרגע באזור הפלייאוף העליון ולא סתם. גם אנחנו התגבשנו קצת במשחקים האחרונים. יחסי הכוחות להערכתי שווים, הקבוצה שתרצה יותר תנצח. לדרבי יש את היוקרה שלו וזה חשוב, אבל מעבר לכך, הליגה מאוד צפופה וחשוב לפני פגרת השזרוע לנצח את המשחקים שנותרו לנו ולעלות למעלה בטבלה”.
האוהדים במחאה כנגד הנהלת המועדון בראשות מלכי אניג’ר ויוסי כנפו ולא מגיעים כבר מעל לשנה. מה אתה חושב על כך?
”הלוואי והם יחזרו. אני יודע שהאוהדים תמכו בקבוצה מההקמה שלה בליגה ג’ והיינו מאוד שמחים לראות אותם מגיעים וממלאים את היציע, במיוחד בדרבי. אני לא יודע מה קרה בדיוק בין חברי ההנהלה לקהל, אבל תמיד כיף יותר לשחק מול יציעים מלאים ואני מקווה שאם נשחק כדורגל טוב ונביא תוצאות טובות, הקהל יחזור”.
בעונה שעברה ירדת לראשונה בקריירה לליגה א’, הוסטת מתפקיד המגן לשחקן כנף ועשית עונה מעולה.
”האמת היא שהתחלתי את הקריירה במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד בתור חלוץ ושחקן כנף, ועם השנים, בנבחרת הנוער, אלון חזן העביר אותי לשחק כמגן וזה נתפס. באדומים אשדוד אני משחק בעיקר בכנף וכקשר אמצע. אני אוהב את הקישור וההתקפה. אני שחקן כזה שלא משנה מה, אם יתנו לי לשחק אני אתן את ה-200 אחוז שלי, לא משנה באיזו עמדה. אבל כמובן שלהבקיע שערים זה כיף. אני עובד ומתאמן קשה והיכולת הטובה לא באה סתם”.
נראה שליגה א’ די קטנה עליך, גם אתה מרגיש כך?
”כל ליגה היא קשה, יש כאלה שאומרים שהליגה הלאומית וליגה א’ קשות לא פחות מליגת העל. אני לא מעיד על עצמי, אני עובד קשה גם אם אני רק בליגה א’. אני מאמין שאחזור לקדמת הבמה מתי שארגיש שזה נכון עבורי ושיהיו הצעות טובות שיתאימו לי. אני רוצה לחזור לליגת העל. קשה מאוד להגיע מליגה א’ לליגת העל, אבל אני עובד קשה ואגיע למבחנים בקבוצות אם צריך, כדי להוכיח להראות מה אני שווה. נכון שאני לא שחקן אלמוני, שיחקתי בנבחרת הצעירה והייתי נחשב לפוטנציאל, אבל בשנים האחרונות מה עשיתי? קבוצות בליגת העל רוצות כאן ועכשיו ולא מעניין אותן איזה פוטנציאל היה לך בעבר”.
לאחר שיצאת מהכלא חזרת לבני יהודה בליגה הלאומית ולא הלך לך, ניסית עוד קצת גם במ.ס אשדוד וגם שם זה לא התחבר. מה התפספס שם?
”קודם כל, קרעתי פעמיים את ההמסטרינג וזו לא פציעה קלה. מעבר לכך, אני חושב שלא קיבלתי מספיק דקות כדי להוכיח את עצמי. המאמנים כנראה חשבו שיש טובים ממני, שיחקתי 10 דקות בכל פעם ולא היה לי זמן לעשות שום דבר משמעותי, איך אני יכול להראות משהו בזמן הזה?”
אתה חושב שהשנים האלו בהן היית בכלא ולא שיחקת כדורגל השפיעו על היכולת שלך?
”אני לא חושב. התאמנתי חצי שנה לפני שחזרתי לשחק כדורגל, אבל אימון זה לא משחק ולא היה לי כושר משחק. רציתי לשחק ולא שיחקתי הרבה, לא קיבלתי את הצ’אנס לחזור לכושר משחק ולהוכיח ובגלל זה גם ירדתי לליגה א’. אני תמיד שומר על הראש למעלה, נשאר אופטימי, עובד קשה ומאמין בעצמי”.
איך קיבלת את ההחלטה לרדת לליגה א’?
”ההצעות מהליגה הלאומית לא היו כאלה שאהבתי, אלה היו הצעות שלא כיבדו אותי. יכול להיות שאם הייתי בן 20 הייתי מסתכל על זה אחרת, אבל היום יש לי משפחה, יש לי ילדה בת עשרה חודשים וגם הנסיעות הן פקטור. חזרתי באדומים אשדוד ליהנות מכדורגל, מלכבוש, מהניצחונות ואפילו מתוצאות התיקו וההפסדים, אני נהנה מכל רגע כשאני משחק כדורגל. כמובן שאני עדיין שואף לחזור לבמות גדולות יותר, אבל בתנאים שיתאימו לי ויאפשרו לי לא לוותר על דברים חשובים בחיי”.
אתה מרגיש פספוס בקריירה?
”לא הייתי חולם שאהיה בגיל 25 בליגה א’. אבל אני לא מרגיש פספוס כי אני רואה את התמונה המלאה. אני מאמין שהכל לטובה, אני לא מתבאס על זה שקרה את מה שקרה או על מה שעברתי, כנראה שזה חלק מהדברים שהייתי צריך לעבור כדי ללמוד דברים על עצמי ולתקן אותם. הכדורגל הוא חלק קטן בחיים, אני היום פחות לוקח את זה קשה. למדתי המון דברים על עצמי בתקופה הקשה שעברתי. אם לא הייתי עובר את זה, לא הייתי לומד את הדברים האלו ולא הייתי מגיע לתובנות הללו”.
אתה חושב אולי שקבוצות פוחדות ‘לגעת’ בך בגלל המקרה שהיה?
”אני יודע בוודאות שזה בעיקר בגלל זה. יש קבוצות שגם אמרו את זה בריש גלי, שהן רוצות אותי מקצועית אך בגלל הסיפור הזה הן מוותרות עליי. קבוצות לא רוצות להתעסק עם זה ולהיכנס לדבר הזה”.
זה מאכזב אותך?
”אני לא מכניס את עצמי לדבר הזה, לא נותן לאנשים אחרים להחליט לי איך ארגיש ואם זה יפגע בי או לא. לכל אדם יש את השיקולים שלו ואת נקודת המבט שלו. אם הם לא רוצים אותי בגלל זה אז זה שלהם ולא שלי, מה אני אעשה, אתחיל לבכות? היום אני רואה את הדברים בצורה אחרת. יש דברים שלא תלויים בי ואני מעדיף לא להתעסק בהם, אני מעביר את זה הלאה. אני לא יכול לתת למישהו אחר לשלוט לי ברגשות ובמחשבות”.
אתה עוד חושב על הלילה ההוא ביום יום?
”היום כבר למדתי לחיות עם זה, יש דברים שהם חלק ממך וממה שעברת, אי אפשר להעלים את זה. למדתי על עצמי ועל החיים דברים, הגעתי לתובנות ואני מתקן את הדברים שהייתי צריך לתקן בחיים עצמם, כמו להעריך יותר את החיים ולעזור לזולת. מבחינתי, העיקר היום הוא האחר. אנחנו כל היום עסוקים בעצמנו, כל אחד מסתכל רק על עצמו, ואני חושב שאם תעניק למישהו אתה תרגיש טוב יותר. ככל שאני עוזר לשחקן צעיר או לחברים אני מרגיש יותר סיפוק. הלילה ההוא? כמובן שיש ימים ולילות מסוימים שזה עולה בראש, זה איתי תמיד. ברגעים האלה אני חושב בלב על איך אפשר לתקן עם המשפחה, אולי ליצור איתם קשר ולבקש עוד סליחה, להראות שאני באמת מתחרט ומתנצל על מה שהיה”.
כבר התנצלת פעם או פעמיים ובמשפחת נשר לא כל כך קיבלו את ההתנצלות. מאז היה קשר ביניכם?
“כנראה שזה נשאר שם. הם לא פנו אליי ואני לא פניתי אליהם מאז”.
בדיעבד, היית עושה דברים אחרת? היית נשאר שם ומעניק לארי ז”ל עזרה?
”ברור שהיו דברים שהייתי עושה אחרת”.
מה אתה מרגיש באותו הרגע? וקצת אחרי?
“צפצופים באוזן, דפיקות חזקות בלב, סוג של ניתוק מסוים, כאילו אני לא נמצא בסיטואציה”.
אתה זוכר את הרגע ששמעת שארי ז”ל נפטר?
“ברור, זה רגע שלא עוזב אותי. הייתי עצור באבו כביר ושמעתי את זה, זה היה כמו חץ בלב, ככה הרגשתי. זה משהו שאי אפשר להסביר במילים, שגם אם אנסה להסביר אף אחד לא יוכל להבין. בכלל, כל הסיטואציה הייתה כמו סרט נע עבורי. הכל רץ מהר מבלי שהספקתי למצמץ, ישר הגיע עוד משהו ועוד משהו. עוד לא הספקתי לעכל שאני בכלא וכבר הודיעו שהוא נפטר וקיבלתי בום, פצצה לתוך הפנים”.
איך הייתה לך התקופה בכלא?
”היו תקופות פחות טובות ויותר טובות, אבל אפשר להגיד שבסך הכל זו הייתה חוויה. התקופה הזו גרמה לי לקחת בפרופורציות דברים, להגיע לתובנות על החיים. נהייתי בן אדם חזק יותר מבחינה נפשית”.
שבוע לפני שנכנסת לכלא, הצעת לאשתך כיום ורוניקה נישואים והיא הסכימה, למרות הסיטואציה המורכבת. כמה זה עזר לך בתקופה הזו כשהיית במאסר?
“אשתי היא המלכה של חיי. זה תמיד מחזק שיש לך משפחה ואישה שתומכת, בטח כשאתה מרגיש שכל העולם נגדך וברגעים לא פשוטים. זה מחזק כשיש לך בן אדם כזה לצידך. רצינו להתחתן לפני, אבל אחרי המקרה שקרה אמרתי לה: ‘אם תקומי ותלכי, אני מבין לגמרי. אין לך מה לחכות לי כמה שנים’. היא אמרה לי: ‘ממש לא, אני איתך לא משנה מה, אני מכירה אותך הכי טוב, יודעת מי אתה ומה אתה, אוהבת אותך ורוצה להיות איתך עד הסוף’. זה מילים שלא כל בחורה אומרת, במיוחד כשאתה נותן לה את האופציה ללכת. היינו רק בני 19. זה עזר לי מאוד בתקופה בכלא, ידעתי שיש מי שמחכה לי בחוץ, שזה לא סוף החיים. הייתה לי ציפייה בשביל מה לחיות ולצאת החוצה”.
כשהיית בכלא האמנת שתחזור לשחק כדורגל כשתצא? שמרת על כושר?
”לא ויתרתי לרגע על הכדורגל, תמיד אמרתי שאחזור. ידעתי שזה יהיה קשה ומאתגר וזה באמת ככה, אבל מאז שאני ילד חלמתי להיות כדורגלן וידעתי שלא אוותר על החלום. היה לנו בכלא חדר כושר פעם או פעמיים בשבוע, והייתי עושה ריצות הלוך וחזור על השטח הקטן בתוך האגף, אין מה לעשות, עושים מה שצריך. בכדור לא נגעתי כמה שנים והתרגשתי מאוד לגעת בכדור אחרי שיצאתי. זה כמו לרכב על אופניים, לא שוכחים”.
אני יודע שהתקרבת לדת בשנים האחרונות. זה גם משהו שעוזר לך להתמודד?
“זה חלק חשוב מאוד בחיים שלי. האמונה שלי בקדוש ברוך הוא תמיד הייתה חזקה, וככל שאני מתבגר יותר ועובר דברים בחיים אני רואה את הדברים הקטנים, הניסים הקטנים שקורים וזה גורם לי להתחבר ולהאמין יותר. קרו לי דברים בחיים שגרמו לאמונה שלי להתחזק. אני מוקיר תודה על מה כל שיש ועל כל מה שנתן לי הקדוש ברוך הוא – האישה, המשפחה, הילדה, הכדורגל, הבריאות. היום אני גם שומר שבת”.
הילדה שלך נויה נולדה לפני 10 חודשים. להיות אבא זה גם משהו שנתן לך פרופורציות?
"זה מדהים, אין משהו יותר טוב מזה. להיות אבא נתן לי עוד פרספקטיבה על החיים, זה הדבר האמיתי – משפחה, חינוך ילדים”.
מה השאיפות שלך לעתיד?
“להיות מאושר, שמח בכל יום. ללמוד על עצמי דברים, להתפתח ולהתקדם, להיות עם משפחה בריאה, שנתרחב ונביא עוד כמה ילדים טובים. מקווה להצליח גם בכדורגל. כל השאר זה בונוס. כמובן שאני מקווה שיהיה שקט בארץ, שהמלחמה תיגמר והחטופים יחזרו בשלום. אנחנו מדברים על הכדורגל אבל כרגע, בתקופה הזו, הוא הכי פחות חשוב”.
איפה יצחק אספה יהיה בעוד חמש שנים?
”אין לי מושג. מה שבטוח זה שאהיה שמח עם המשפחה שלי, מקווה שעם עוד שלושה ילדים. בכדורגל? אני שואף להיות בליגת העל או אפילו בחו”ל ואעשה כל מה שצריך לעשות כדי שזה יקרה”.