"כאוהד כדורגל, אני גאה ששיחקתי איתו", אמר סרחיו ראמוס על אנדרס אינייסטה. לבלם ריאל מדריד היו עוד אימרות רבות בשבחו של קשר ברצלונה, אבל זו כנראה הטובה ביותר. כאשר שיתף פעולה על הדשא עם ‘אנדרס הקדוש’, ראמוס לא היה רק כדורגלן, אלא ‘אוהד כדורגל’. אינייסטה גרם לאנשים להתאהב במשחק ולאהוב אותו, כפי שאף אחד אחר לא היה מסוגל לעשות. כוכבי על רבים פיארו את המשחק במילניום הנוכחי, אבל איש מהם לא היה בקונצנזוס כה מוחלט. הקשר היה התגלמות הכדורגל הטהור. הוא שבה את כל הצופים בקסמיו. הוא היה מעל כולם בפער ניכר.
אינייסטה לא סתם שלט בקצב המשחק. איכשהו, בסגנון האופייני רק לו, הוא גרם לכדורגל להיות מהיר יותר ואיטי יותר בו זמנית. כאשר הכדור הגיע אליו, הייתה תחושה שעומד לרשותו זמן אינסופי, ויש לו מרחב אינסופי, למרות שהפעולה צריכה להתבצע תוך שבריר שנייה, ומספר שחקני יריב הקיפו אותו. הוא הגדיר עולם משלו, ובעולם הזה הוא ניפק את יצירות האמנות בנגיעות פשוטות ומורכבות בו זמנית. אם אתם לא יודעים כיצד להסביר את המונח אלגנטיות בכדורגל, תראו את אינייסטה. הוא התגלמות האלגנטיות בכל מהלך.
"כאשר הכדור נמצא אצל אנדרס, הכל עוצר. שיחקתי איתו מגיל 15, ואף פעם לא היה לו משחק גרוע", אמר פרננדו טורס. זו נקודה חשובה. לא קל יהיה למצוא שחקן יציב יותר מאינייסטה, כי הוא אף פעם לא ירד מתחת לרף הגבוה אותו הציב. העניין הוא כי במשחקים החשובים באמת הוא התעלה מעל הרף הזה, פעם אחר פעם. את המשחקים הטובים ביותר שלו הוא סיפק במעמדים החשובים ביותר, אפילו אם היה פצוע ומוגבל. האוהדים והיריבים כלל לא יכולים היו לנחש שהוא מוגבל בתנועותיו. קסם שכזה.
אנדרס אינייסטה (רויטרס)הדוגמה האולטימטיבית לכך התרחשה בגמר ליגת האלופות ב-2009. אינייסטה הגיע לקרב מול מנצ'סטר יונייטד כשהוא פצוע בשריר הירך, וההמלצה הברורה הייתה להיעדר, אבל הוא התעקש להיות על הדשא, כנגד כל הסיכויים. הרופאים אסרו עליו לבעוט ברגלו הימנית, אז הוא פשוט בישל לסמואל אטו כבר בדקות הפתיחה, וסלל את דרכה של בארסה לניצחון. אחרי שריקת הסיום, אמר וויין רוני: "הפסדנו לשחקן הכי טוב בעולם", והוא לא התכוון לליאו מסי.
אינייסטה השתוקק להיות שם בין היתר בגלל האכזבה הגדולה שחווה בגמר הקודם, ב-2006. המאמן פרנק רייקארד בחר אז להשאירו על הספסל כאשר ברצלונה התמודדה מול ארסנל, וזה היה גם גורלו של צ'אבי. הנחת העבודה בתקופה המדוברת הייתה כי הם לא יעילים מספיק במתן גיבוי לגאונותו של רונאלדיניו, ונדרשו שחקנים קשוחים יותר במרכז המגרש למשימה זו. לצורך העניין, היא הוטלה בגמר על אדמילסון, ובמיוחד מארק ואן בומל – ובארסה פיגרה 1:0 בהפסקה למרות שהייתה ביתרון מספרי. אז נשלח אינייסטה לדשא, והכל השתנה.
אינייסטה חוגג זכייה באלופות בוומבלי (רויטרס)"אי אפשר היה להתמודד עם התנועה שלו", העיד תיירי הנרי שלבש אז את חולצת התותחנים. הקשר הצעיר שלח את כדור העומק המדוד אותו הסיט הנריק לארסון לסמואל אטו, וכך נוצר שער השוויון בדקה ה-76. בחלוף 4 דקות, זה כבר היה 1:2, במהלך שעבר אף הוא דרך אינייסטה. זה היה הערב בו הוא הוכיח את חיוניותו, אבל הפריחה האמיתית החלה רק כעבור שנתיים נוספות, עם מינויו של פפ גווארדיולה למאמן.
פעם, כאשר צפה כשחקן בביצועיו של אנדרס הקטן באימונים, העיר פפ לצ'אבי: "אתה תחליף אותי, והוא יחליף את כולנו". הוא ידע את ערכו של אינייסטה כבר אז, וכאשר קיבל לידיו את הקבוצה עשה את הדבר הפשוט שהיה שנוי במחלוקת – החליט לבנות את הקישור סביב אינייסטה וצ'אבי ביחד. פרשנים רבים סברו שהם דומים מדי בשביל זה, אבל לואיס אראגונס כבר הראה עד כמה הגישה הזו שגויה בדרך לזכייתה של ספרד ביורו 2008 על טהרת הקשרים הנמוכים והזריזים במרכז המגרש. הציוות הזה פעל אפילו טוב יותר בקאמפ נואו.
צ'אבי ואנדרס אינייסטה (הטוויטר של ברצלונה)יש שיטענו כי אינייסטה לא הבקיע מספיק שערים כדי להיכנס לרשימת הכוכבים הגדולים בכל הזמנים, אבל זו שטות, כי זה לא היה הייעוד המרכזי שלו במגרש, וברגעים החשובים ביותר הוא דווקא שם את הכדורים ברשת. למעשה, שניים מהכיבושים הזכורים ביותר בתולדות המשחק רשומים על שמו. השוויון מול צ'לסי בחצי גמר ליגת האלופות ב-2009, עמוק בתוספת הזמן כאשר ברצלונה הייתה על סף הדחה, היה הרגע שהגדיר למעשה את המורשת של הבלאוגרנה, כי אין לדעת כיצד הייתה מתפתחת העלילה וכך גם הקריירה של גווארדיולה ללא הזכייה בטרבל המושלם בעונתו הראשונה. זה היה ערב מופלא, אבל אפילו הוא מתגמד אל מול שער הניצחון בגמר גביע העולם.
העניין הוא כי למונדיאל בדרום אפריקה הגיע אינייסטה תשוש נפשית. במהלך עונת 2009/10 הוא היה על סף דיכאון קליני ולא הרגיש ככדורגלן, כפי שהודה באומץ בדיעבד. מותו הפתאומי של החבר הקרוב דני חארקה, קפטן אספניול, השפיע עליו עמוקות. הפציעה ממנה סבל בגמר ההוא ב-2009 פגעה גם היא, ולעתים הרגיש הקשר שהוא מיצה את עצמו במקצוע. מרשים, אם כך, שהוא עדיין היה כה דומיננטי בזכייתה של ברצלונה באליפות שנייה ברציפות, ואז היה הדמות החיונית של ספרד בדרכה להישג ההיסטורי. השער היחיד בגמר מול הולנד ביוהאנסבורג, שהובקע בדקה ה-116 והוקדש בצורה כה מרגשת לזכרו של חארקה, הפך אותו לגיבור האומה. מאז הוא סן אנדרס, כלומר ‘אנדרס הקדוש’, בעיני כולם, כולל האוהדים השרופים של ריאל מדריד.
אנדרס אינייסטה חוגג עם גביע העולם (רויטרס)אגב, אינייסטה עצמו היה בזמנו אוהד ריאל למשך מספר שנים. הוא הרי לא קטלוני כלל. הוא גדל בעיירה קטנה ליד אלבאסטה, ואהד את הקבוצה המקומית שעלתה בעיתוי מושלם לליגה הבכירה בספרד ב-1991, כאשר אנדרס הקטן היה בן 7. הוא העדיף אז את בארסה בזכות מיכאל לאודרופ, אותו העריץ יותר מכל בזכות סגנון המשחק העדין, אבל ליבו נשבר כאשר הבלאוגרנה הביסה את אלבאסטה 1:7 עם רביעיה של חריסטו סטויצ'קוב. הילד החליט שהוא לא יכול לסמפט קבוצה שהכאיבה לו כל כך, ועבר לצד של הבלאנקוס.
על כן, כאשר משך את תשומת ליבם של הסקאוטים הרבים שבאו לעקוב אחריו באקדמיה של אלבאסטה, הייתה ריאל בעדיפות ראשונה. אלא שהוריו לא אהבו כי האקדמיה במדריד ממוקמת קרוב מדי לרובע האורות האדומים ופסלו את הרעיון. בסביבת לה מאסיה לא היו בעיות, ושם מצא הנער את ביתו ב-1996. במהלך השנים, נעשו ניסיונות מצד הלבנים להעבירו לסנטיאגו ברנבאו, במיוחד כאשר הקשר לא הרגיש רצוי בעידן רייקארד. לאחר מכן זה כבר לא היה רלוונטי, אבל מכל שחקני ברצלונה הוא היה האהוב מכולם בבירת ספרד, וגם בכל מקום אחר במדינה.
אינייסטה, מסי וצ'אבי על הפודיום של כדור הזהב ב-2010 (רויטרס)אחרי שנבחר לשחקן המצטיין בגמר גביע העולם, עשה זאת אינייסטה גם בגמר יורו 2012. הפעם הוא לא נדרש להבקיע כי ספרד הביסה את איטליה 0:4, אבל רוב המהלכים על הדשא בקייב עברו דרכו. היה זה ניצחון סוחף על אנדראה פירלו, והוא שוחזר בגמר ליגת האלופות ב-2015, כאשר ברצלונה גברה על יובנטוס 1:3, ואינייסטה הניף את הגביע האירופי בפעם הרביעית בקריירה. גם אז הוא נבחר לשחקן המצטיין – וזה טרבל שרק שחקן מיוחד ביותר יכול להשלים. למעשה, לא היה גמר בו לא היה אינייסטה במיטבו.
זה כולל את הגמר האחרון שלו במדי הקטלונים באפריל 2018, בו ענד את סרט הקפטן, הוביל את הקבוצה ל-0:5 על סביליה והניף את הגביע הספרדי בפעם השישית. אחרי שהוחלף לקראת הסיום, פרץ אנדרס הקדוש בבכי חסר מעצורים על הספסל, וכולם הבינו את המשמעות. ימים ספורים לאחר מכן, הודיע הכוכב על החלטתו לעזוב את ברצלונה. הוא העדיף לעזוב בשיא, עם אליפות תשיעית ועם טעם של עוד. הוא יכול היה להמשיך עם חוזה עד אינסוף, אבל זה לא היה הרעיון. אינייסטה העדיף לבלות את שארית הקריירה במקום אחר, הרחק מאור הזרקורים – חמש שנים ביפן, ואז הרפתקה של שנה באיחוד האמירויות, שם שיחק לצד דיא סבע ופאקו אלקאסר.
אינייסטה נפרד מברצלונה בדמעות (רויטרס)מבחינת הקהל הרחב, אינייסטה פרש מעשית מזמן, בתום מונדיאל 2018, כי מעטים עקבו אחריו במדי ויסל קובה ואמירייטס. ואולם, לעובדה כי לא תלה את הנעליים רשמית הייתה חשיבות עצומה. הפרידה ממנו הייתה קשה – יותר קשה מכל שחקן אחר. הערך המוסף שלו חריג ונדיר, ואינו בר תחליף. אין כוכב שמתקרב אליו, אין שחקן שמסוגל לשלוט בזמן ובמרחב כמוהו. את ההנאה האסתטית שהוא הביא איש לא יוכל לשחזר, הידיעה על כך שהוא עדיין משחק איפשהו הייתה כיפית. העולם הזה טוב יותר עם אינייסטה על הדשא מאשר בלעדיו.
ועכשיו זה נגמר. בגיל 40, החליט אינייסטה שזה הזמן לסיים את הקריירה ולעבור לאימון. יש צביטה בלב כאשר חושבים על זה, אך מצד שני זו גם ההזדמנות להיזכר שוב בקסם שהוא פיזר כאשר כיכב במדי ברצלונה וספרד, ולהודות על כך שזכינו לראות אותו בפעולה.