לפני שנה בדיוק, בשעות הבוקר של ה-7.10, התעוררנו למציאות קשה. מדינת ישראל הייתה תחת מתקפה חסרת תקדים של ארגון הטרור המתועב של החמאס. המלחמה נמשכת עד היום וכוללת מספר רב של חזיתות וביום השנה לאירוע הקשה שחוותה המדינה ב-ONE זוכרים את כולם ומביאים את סיפורם והקשר האדוק לקבוצות של הגיבורים שנפלו בקרב ושל החטופים שאיבדו את חייהם.
רס"ן בן ברונשטיין מיחידת הקומנדו נפל ב-7.10 בקרב הרואי בכפר עזה. משפחתו הקימה אתר (https://www.bens-story.co.il/) לזכרו של גיבור ישראל. בן נולד בתאריך 17.11.1998, גדל והתחנך בבת-ים בבית הספר היסודי "הנשיא" ולאחר מכן במקיף השש שנתי "רמות" שבעיר. הוא גדל על טהרת הספורט, אהב לרכב על אופניים ובעיקר לשחק כדורסל, כשבחטיבה ובתיכון אף שיחק בקבוצת הכדורסל של העיר "מכבי בת-ים" ובנבחרת התיכון. בגיל 16 החליט בן להקדיש את כל כולו על מנת שיוכל להתקבל ליחידה מובחרת, עם העדפה ושאיפה להגיע לדובדבן, על מנת להשיג את מטרותיו הצבאיות הצטרף בן לקבוצת הקרוספיט בעיר, בה החל את התהליך.
לאחר גיבושים ומבחנים בן עשה זאת בגדול, הצליח להתקבל לדובדבן והצטיין לאורך מסלול היחידה. בשירותו הצבאי השתייך לחטיבת הקומנדו והחליט לצאת לקורס קצינים לאחריו פיקד על מחלקת לוחמים בדובדבן. לאחר פרק זמן יצא לקורס מפקדי פלוגה ובסיומו נכנס לתפקיד מ”פ בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי. בתום תפקידו כמ"פ, חזר בן ליחידת דובדבן כמפקד הפלגה השחורה.
בן ברונשטיין ז"ל (האתר לזכר בן ברונשטיין)בשיחה עם אביו של בן, ניר, שנה לאחר נפילת בנו, הוא משתף על מה עבר עליהם בשנה האחרונה בלי בן: “טלטלה, טלטלה מאוד גדולה, לא קל, לא פשוט. עצב גדול, חור בלב. קיבלנו את התואר להיות משפחה שכולה, לומדים לחיות עם התואר הזה. התמודדות יומיומית שעה-שעתית, כמו שאמרתי עצב גדול. הגעגוע, החור בלב הוא חור ענק שלא יירפא ולא יחלים לעולם”.
איך באה לידי האהדה שלו להפועל חולון, מה היא הייתה בשבילו?
“בן גדל והתחנך בבת ים ושיחק בקבוצת הכדורסל של מכבי בת ים אבל מאז שבן התגייס, בשמונה השנים האחרונות, אנחנו תושבי חולון וגם כשהיינו תושבי בת ים היינו אוהדים של הפועל חולון ושותפים למשחקי האליפות ולמשחקי הגביע, היה לנו מנוי עוד מאולם הפחים. אני במקור חולוני ואז עברנו לבת ים וחזרנו לחולון, הפועל חולון זה תמיד בלב ובנשמה. גם אם היום יש מישהו שגר בשוהם ובעבר היה אוהד הפועל חולון אז היא תמיד נשארת בלב”.
איך אתה רואה את ההנצחה של הקבוצה?
“יש לנו שיתוף פעולה עם הקבוצה ביום הזיכרון, אז הקבוצה של הבוגרים הייתה אצלי. סיפרתי להם על סיפור הגבורה של בן ועל הלחימה שלו והראיתי להם את פינת ההנצחה לזכרו, אנחנו עושים את זה מעין מסורת של יום הזיכרון שיבואו אלינו, יש תמונות מהיום שהיו אצלנו”.
בן ברונשטיין ז"ל (האתר לזכר בן ברונשטיין)אתה זוכר מקרה אחד שמסמל אולי יותר מהכל כמה הפועל חולון הייתה חשובה לו?
“משחקי הגביע והאליפות מן הסתם, שהיינו נוכחים בהם והלכנו לחגוג, יש תמונה של בן עם אחיו במשחק של הפועל חולון לפני שלוש שנים”.
האהבה ממשיכה אם כך
“ברור, הפועל חולון מלווה אותנו”.
איך אתה רואה כל מה שקורה במדינה כרגע?
“צריך לעצור את השנאה ולעבור לשיח מכבד, גם אם יש חילוקי דעות ומותר שיהיו חילוקי דעות, אסור לחצות קווים אדומים”.
בן 24 בנופלו, בן הכשיר בהצלחה דורות של לוחמים במסגרת תפקידו שמובילים גם בימים אלה את העשייה המבצעית. בבוקר השבת השחורה הוא נפל במערכה על הגנת המולדת כגיבור, כאשר נכנס ככוח מענה ראשוני לתופת הנוראית אשר אירעה בכפר עזה בעודו מגן בגופו על אזרחים. בן ניהל קרב הרואי תוך הצלת חיים רבים של אזרחי העוטף וטיהור בתים ממחבלים.
בן ברונשטיין ז"ל (האתר לזכר בן ברונשטיין)הוא יצא לקרב מהבית של אהבת ליבו, עדי, חברתו בחמש השנים האחרונות, יצא ולא חזר. בן עשה מה שמצופה מכל לוחם ומפקד לעשות, להסתער קדימה ולחתור למגע, ניהל קרב פנים אל פנים מול עשרות מחבלים והרג רבים מהם עד שכדור אחד פגע בו ישירות בלב. בן היה ילד פלא שפיזר רק צחוק, שמחה, אהבה, וטוב בעולם, ידע להתחבר לכל אדם עם הילה גדולה מסביבו, היה לו חוש הומור, צחוק נפלא, וחיוך כובש.
לאחר מותו של בן נחשפה המשפחה לאין ספור סיפורים אודות גבורתו ואודות הנתינה שלו, על החיוך הכובש שלו ועל זה שהיה מפקד נערץ. פקודיו מספרים שמעבר להיותו מפקד מצטיין, היה גם חבר טוב ואנושי, איש שיחה, אחד כזה שמדבר בגובה העיניים, מבין ללב האדם ואף פעם לא מתרגז או כועס.
הכאב, העצב והגעגוע לבן הוא בלתי נתפס, החור בלב ענק ולא ירפא ולא יחלים לעולם. בן הותיר אחריו שני הורים - מירי וניר, אחיו הגדול - מושיקו, אחות קטנה - נועה, ואת שאהבה נפשו, עדי. לבן היה משפט אותו נהג להנחיל לפקודיו: “כדי שאנשים יחיו חיים נורמליים צריך קומץ של אנשים שיחיו חיים לא נורמליים”. “ואתם”, הוא היה אומר, “הקומץ הזה”.
בן ברונשטיין ז"ל (האתר לזכר בן ברונשטיין)