מה לא נאמר על הקיץ של הפועל תל אביב? זה התחיל עם ג’ונתן מוטלי, המשיך לפטריק בברלי ונגמר עם הדובדבן שבקצפת בסגל הכי נוצץ שנבנה אי פעם באדום – ברונו קבוקלו. זה לקח זמן, המשא ומתן היה קשה מאוד, אך לבסוף הברזילאי הגיע וסגר קבוצה מרתקת מתמיד.
עופר ינאי טען שזה היה המשא ומתן הכי קשה שהיה לו, שהוא היה צריך להוריד הרבה מהגאווה שלו ולבלוע מעט את האגו על מנת שקבוקלו יגיע, אך הוא הגיע ולגמרי העמיד במועדון סגל ששווה יורוליג. כעת נותר רק לראות האם הסבלנות תשתלם והאם אכן האדומים יקבלו את התפוקה המירבית מהשחקן.
שבועיים אחרי שחתם, הגבוה התפנה לראיון בלעדי ב-ONE ובו הוא דיבר על ההחלטה להגיע, ההצעה ממכבי ת”א, ישראל, המלחמה, ההיעלמות בגמר לפרטיזן, האופציה לעלות מהספסל, הכושר שלו, המטרות, החלום ועל עוד המון נושאים מעניינים.
ברונו קבוקלו, מה שלומך?
”מעולה, הכל בסדר”.
חגגת השבוע יום הולדת, מזל טוב.
”תודה רבה”.
הפסדתם ביום ההולדת שלך, בטח לא ככה רצית לחגוג.
”זו לא המתנה שרציתי, אבל אלה החיים”.
אתה והבת החדשה של בר טימור לעד תחגגו יום הולדת ביחד.
”וואו נכון, לא חשבתי על זה”.
אתה פה כבר שבועיים בערך, איך כאן?
”מדהים. אני נהנה בישראל מאוד, אני מרגיש ממש כמו בבית. זה דומה לברזיל, בתרבות, במזג האוויר, בים”.
היית בים?
”פעם אחת לגיחה קצרה. קצת מסעדות. האוכל הוא הכי טוב שאכלתי בחיים כנראה. לא משנה איפה אכלתי, זה טעים. גם אם זה לא יוקרתי, זה טעים ממש”.
מבחינת כדורסל, איך קיבלו אותך?
”מדהים, הכל מדהים. המגרש, האימונים, המאמנים, השחקנים, הכל ממש מדהים. אני מודה על איך שקיבלו אותי, אני נהנה באימונים כי הסגל ברמה גבוהה מאוד”.
שיחקת בפרטיזן, אתה יודע דבר או שניים על אוהדים. ראינו את קבלת הפנים בשדה התעופה, את האווירה נגד רמת גן, איך הקהל?
”מטורף, אני כל כך שמח להיות חלק מהפועל תל אביב. האוהדים עושים המון רעש, הם באים לעודד בצורה עוצמתית ואני מחכה ממש לשחק בבית כבר”.
מאחת ועד עשר, כמה אהבת את שיר השחקן שלך?
”11. אהבתי אותו ממש”.
היה קיץ ארוך. המשחקים האולימפיים, ההצעות ובסוף חתמת בהפועל. איך הכל הלך עם הפועל? איך זה קרה?
”מכבי הציעה הצעה, הייתי בהכנות לפאריס ולא הלכתי על זה, לא רציתי לחתום בזמן ההכנות ובזמן המשחקים. רציתי להתרכז באולימפיאדה ולהעפיל. הם רצו שאחתום באותו שבוע ואני מבין אותם, הקבוצות רוצות לסגור סגלים, אבל לא הרגשתי בנוח ולא הרגשתי שזה הזמן הנכון לעשות את המהלך. חיכיתי ובסוף העפלנו לפאריס וזה היה מדהים עבורי ועבור הנבחרת. היו משחקים טובים עבור ברזיל. אחרי המשחקים נסעתי לארצות הברית והפועל תמיד הייתה בדיבור, כל הקיץ. אפילו בעונה שעברה היא ניסתה להביא אותי וזה תמיד היה בראש שלי, בסוף זה עבד מושלם. דיברנו המון והפועל חיכתה לי, היא הקבוצה שרצתה אותי הכי הרבה וזה גרם לי לרצות להגיע בקלות. הכל התחבר לכך שאהיה כאן”.
אז ההבדל הוא שבמכבי לא רצו לחכות ובהפועל היו סבלניים יותר, נתנו לך לנסות להגיע ל-NBA? לא אמרו לך באף שלב ‘זה מחר או לעולם לא’?
”לא, היה שלב שאמרו לי כבר שיחפשו אופציות אחרות. פשוט היה הסכם שהם יתנו לי להתאמן עם קבוצה ב-NBA ואם זה לא יילך אז אחתום בהפועל. שמח שאני חלק מהקבוצה כעת”.
כשמתסכלים על זה לעומק, היית באולם ופרצת שם, היית ביורוליג, הייתה לך עונה טובה, סיפקת משחקים נהדרים גם באולימפיאדה ובסוף – עשית סוג של “ירידה”, חתמת ביורוקאפ. היו לך הצעות מהיורוליג, למה החלטת כן “לרדת ברמה” ולבוא ליורוקאפ.
”הטורנירים שונים, אין ספק. יורוקאפ זו רמה מסוימת, אבל אני לא חושב שזו כזאת ירידה מהיורוליג. יש קבוצות נהדרות ביורוקאפ, שחקנים עם איכות מדהימה שיכולים גם לשחק ביורוליג בקלות והם ביורוקאפ. זו ליגה מאוד תחרותית ואני יכול להשתפר כאן. העניין הוא לא איפה אתה משחק, אלא איפה אתה יכול להשתפר וזו המטרה שלי. אני יכול להיות טוב יותר בהפועל ממה שאני. אני רוצה לזכות כאן בהכל”.
שבועיים אחרי החתימה, עד כמה אתה שלם?
”זו ההחלטה הנכונה, אני מרגיש נהדר כאן. האימונים, תוכנית המשחק, המאמנים, האופציה להגיע הייתה נהדרת ואמרתי למשפחה ולחברים שלי שזה המקום בשבילי”.
המלחמה לא הרתיעה אותך? לא אמרת “מה לי להיכנס לזה”?
“זה הטריד אותי ושאלתי כמובן. כבר כשמכבי הציעה אז בדקתי ושאלתי, אבל אנשים לא מבינים איך זה כאן, כמה בטוח בישראל. הסוכן שלי ישראלי והוא מכאן, הוא אמר לי הכל ואמר לי שאהיה בטוח. כשדיברתי עם מכבי הם אמרו לי שלא אצטרך לדאוג לגבי זה. בזמן שאני כאן אני מבין את זה, שבטוח כאן. הכל מרגיש רגיל, יש טכנולוגיה טובה מאוד להגנה על ישראל אז אני לא מודאג ולא מפחד. אני לא חושב על זה, רק מתעסק בכדורסל ולהצליח עם הפועל תל אביב. למשפחה אין השפעה עליי, אני פשוט מרגיש בבית כאן. מרגיש בטוח, מרגיש בבית, כמו שאמרתי זה מזכיר מאוד את ברזיל”.
דיברת עם מישהו לפני שחתמת? אולי ברייאן אנגולה כי שניכם מדרום אמריקה?
”כן, אני מכיר את אנגולה תקופה ארוכה, כמה שנים. יש לי הרבה חברים ששיחקתי איתם והם שיחקו כאן והם אמרו לי ‘תקשיב, אני עכשיו בלוס אנג’לס ואני מתגעגע לישראל, לך לשם’. הם אמרו לי כמה נהדר והם צדקו. בשנה שעברה שיחקתי עם עירוני רעננה בקדם העונה ואמרו לי כמה ישראל מדהימה וזה כל כך נכון. כל אדם שדיברתי איתו רק אמר דברים נפלאים והוא צדק”.
זה לא סוד לומר שיש לך עדיין חלום להצליח ב-NBA, גם רואים שאתה מחפש, מתאמן עם קבוצות, נכון?
”יש לי עדיין את החלום הזה ואני מאמין שתהיה לי את האפשרות עדיין. הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות זה להמשיך לנסות. אחד החלומות שלי זה לזכות באליפות ב-NBA ואני חושב שאני יכול לעשות את זה. צריך לכוון לרמות הללו, אבל אני כל כולי בהפועל ורוצה להצליח כאן. אנסה בכל יום לתרום מה שאני יכול להצלחת הפועל”.
בשנה שעברה הגיע גמר הליגה של פרטיזן ולא שיחקת, טסת לארה”ב כדי להתאמן עם קבוצת NBA. תסביר רגע מה קרה שם.
”חתמתי בפרטיזן על חוזה לשנה וסיימנו את הטורנירים השונים שלנו. פתאום הגיע טורניר שלא ידענו עליו. בסרביה קבוצות שמשחקות בליגה האדריאטית וביורוליג לפעמים משחקות ישר בגמר, זה נושא שהיה קצת מוזר בארבע השנים האחרונות. בפרטיזן אמרו שאנחנו צריכים לחכות כי אולי טורניר הגמר הזה יקרה, כי בארבע שנים האחרונות זה לא קרה. ברגע שאמרו שמשתתפים אז שיחקתי בחצי הגמר וניצחנו”.
“דיברתי עם הסוכן שלי ובשלב מסוים הוא אמר לי שהוא מדבר עם הקבוצה ושיש אישור מפרטיזן לטוס לארה”ב. חשבתי שהקבוצה ידעה מזה ושהכל בסדר ושיש לי אור ירוק. נסעתי לארה”ב, ה-GM התקשר אליי ואמר שאני לא יכול ללכת, אבל הייתי כבר שם ולא הייתי יכול לחזור. היה חוסר תקשורת, מהצד שלי הכל היה תקין ופשוט לא הייתי יכול לשוב. השיחות בין המועדון לסוכן שלי נמשכו ולבסוף לא באתי לשחק. אגיד מעומק ליבי שלא רציתי שזה יהיה ככה, באמת חשבתי שיש לי אישור”.
“אם זה היה תלוי בי הייתי נשאר ומסיים את המשימות שלנו, אבל דברים קורים בחיים ואין לנו שליטה עליהם. גם אם זה לא אשמתי או כן אשמתי, זה קרה ואני יכול רק להסביר את הצד שלי. אני רוצה לנצל את הבמה ולהתנצל פומבית, אז אני מתנצל בפני פרטיזן והאוהדים. אהבתי כל כך את התקופה שם, אנשים מדהימים, מדינה מדהימה, היה לי כיף גדול ואני מרגיש רע מאיך שזה נגמר”.
אז אני רק רוצה שתאשר לאוהדי הפועל תל אביב שאם יהיה גמר נגד מכבי ותגיע הצעה מה-NBA, יש סיכוי שלא תשחק?
”אין מצב, אפס סיכוי. אסיים את כל מה שאני צריך כאן לפני הכל. המטרה הראשונה שלי, לפני NBA ולפני הכל, היא לסיים את העונה כאן בצורה מוצלחת, זה יקרה בוודאות”.
גם בוונציה חתמת בתחילת הקיץ ובסופו של דבר לא שיחקת במועדון. מה קרה שם?
”זה היה מקרה קצת דומה. סיימתי טורניר עם אולם וזכינו באליפות, הבאנו הצלחה נהדרת. היה לי סוכן אחר בזמנו והמטרה שלי הייתה לשחק ברמות הגבוהות ביותר באירופה. הייתי בתקופה מאוד טובה, גם עם ברזיל וגם אחרי שהגעתי לאולם באמצע העונה והקבוצה זכתה באליפות. חשבתי שיהיו לי אופציות טובות יותר, הסוכן שלי אמר שהאופציה הטובה ביותר היא ונציה ושלא יהיו לי עוד הצעות מעבר לזה”.
“לא שיש לי חוסר כבוד לוונציה, אבל אמרתי שאם זה הכי טוב שאפשר, אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל שנחתום, וחתמתי. חתמתי בתחילת הקיץ והיה את המונדובאסקט אחרי זה והייתי טוב שם. הסוכן המשיך לומר שאין כלום ואין כלום. סיימתי את הטורניר בין חמשת השחקנים הטובים ביותר, ועדיין כלום. המשכתי בשלי, עבדתי כמו תמיד בקיץ, קשה”.
“פגשתי את הסוכן שיש לי עכשיו ושנינו סיכמנו שאני יכול להגיע ל-NBA והוא סידר לי את קדם העונה עם רעננה. זה היה רגע קשה עבורי, אני יודע שזה נראה רע עבור קבוצה לחתום ואז לא לשחק. חתמתי עם הסוכן החדש שלי, עשינו את המהלך וקיבלתי הזדמנות לשחק מול קבוצות NBA, אמנם לא התקבלתי לליגה שם, אבל בסוף פרטיזן התעניינה והגענו להסדר אחרי שהיא שילמה את הביי-אאוט”.
אז אתה כאן עד הסוף?
”בוודאות, חתמתי לשנתיים ואני כאן עד הסוף”.
בוא נמשיך הלאה. קודם כל תסביר לאוהדים איזה שחקן הם קיבלו. אתה מעדיף לשחק ב-4? ב-5? מה ברונו קבוקלו מביא לפרקט?
”כשהתחלתי לשחק כדורסל הייתי 3. בגלל שאני גבוה ולא היו גבוהים בקבוצה אז הזיזו אותי ל-4. אהבתי את זה כי 4 זה בעיקרון 3 עם יותר גובה. אחרי זה הקבוצה שיחקה קצת בסמול בול ושיחקתי ב-5. מבחינתי אני יכול לשחק ב-3, ב-4 וגם ב-5. ב-5 בהתחלה היה קשה כי הייתי קטן יותר פיזית, אבל התחזקתי ואני מרגיש שלם בכל העמדות הללו. עברתי הרבה שינויים וזה הפך אותי לשחקן שלם יותר היום. מה שמייחד אותי הוא שאם אני משחק סנטר אז אני סנטר שונה מסנטרים אחרים. אני לא חושב שיש הרבה סנטרים שמשחקים בסגנון שלי, אז אני מנסה לייצר את המשחק שלי ולייצר משהו חדש. אני יכול לעשות הרבה דברים. זה עליי להוכיח את מה שאני יכול לתרום. אני יכול לעשות הרבה, אני מנסה להביא אנרגיות, הגנה, התקפה, להיות נוכח בכל מקום על הפרקט”.
אני חושב שהראית את זה. אמנם הפועל הפסידה לר”ג, אבל אתה שיחקת נהדר בשני צידי המגרש.
”אני מסכים, אבל אני חושב שהייתי יכול להיות טוב יותר. אני עדיין צריך להיכנס לכושר ואני עדיין לא איפה שאני רוצה להיות עד הסוף, אבל אני אהיה שם במהירות, העונה ארוכה. מקווה שאראה את הרמה שלי כאן עד הסוף”.
צריכים להיות כנים, אתה שחקן מוכח, שחקן טופ. בנבחרת, באירופה, הכל. אבל יש כאן עוד שני כוכבים בדמות פטריק בברלי וג’ונתן מוטלי, אחד מהם גם בגדול על העמדה שלך. זה שהם כאן עזר לך לבחור בהפועל?
“כן, הרגשתי שבונים כאן משהו אדיר. הרגשתי אמונה שהם רוצים לייצר קבוצה מנצחת. אני מרגיש שזו החלטה נהדרת, אנחנו כאן כדי לנצח”.
אז בידיעה שאתה שחקן מוכח ובטופ, זה שמוטלי כאן לא גרם לך לחשוש להגיע? מה יקרה אם יגידו לך שאתה לא פותח בחמישייה כי מוטלי פותח כסנטר? הרי בליגה גם חייבים ישראלי על הפרקט.
”לא חששתי מזה, אני אוהב לשחק עם שחקנים טובים. שיחקתי נגד מוטלי כשהוא היה בפנרבחצ’ה, הוא שחקן נפלא. זה רק גרם לי לרצות להגיע לכאן יותר. כולם שחקנים נהדרים, הישראלים, הזרים, הכל משתלב עד כה. כל יום אנחנו משתפרים בכימיה גם, באימונים, במשחקי האימון. המועדון הזה רוצה להגיע ליורוליג והפוטנציאל של הקבוצה לגמרי שם”.
מה יקרה אם מדי פעם דדאס יגיד לך שאתה לא פותח בחמישייה? שהיום הוא צריך אותך בתפקיד קצת יותר שולי?
”לא מטריד אותי לעלות מהספסל או לא לפתוח, לא קריטי לי. עברתי הרבה בקריירה וזה לא עובר לי בראש. אני עולה לפרקט ונותן כל מה שיש לי. בפרטיזן היו לי הרבה תפקידים. לפעמים שיחקתי 20 דקות, לפעמים עשר דקות ולפעמים שתי דקות, הדברים האלה בנו לי אופי ושיפרו אותי כשחקן. לא משנה כמה דקות אתה משחק, אתה צריך לתת את כל מה שיש לך. אם אפתח על הספסל זה לא ישנה כלום בגישה שלי. ברור שהייתי רוצה לשחק הרבה דקות, כל שחקן רוצה. אם אשחק פחות בהתחלה אז אמשיך לתת הכל כדי להוכיח שמגיע לי לשחק יותר. כשאתה עובד קשה וחושב ככה, הדברים האלה בסוף מגיעים”.
שמעת פעם את המשפט ‘קבוקלו רחוק שנתיים מלהיות רחוק שנתיים’?
”כן (צוחק)”.
אתה היית פרויקט סודי של טורונטו וה-GM שלה. נבחרת בבחירה די גבוהה בדראפט ואף אחד לא הכיר מי הוא הילד בן ה-18 מברזיל, אמרו שבקושי היו סרטונים שלך ביוטיוב. אבל זה פחות הלך שם.
”לגבי מי שקטלג אותי במשפט ‘הוא רחוק שנתיים מלהיות רחוק שנתיים’, אז הוא לא מכיר אותי. הוא אמר את זה וזה הפך לוויראלי. גם בשנה הראשונה שלי ב-NBA הרגשתי שהייתי יכול לתרום. למרות שהייתי צעיר, תמיד הייתי מוכן לשחק וידעתי מה אני יכול להביא – קפיצה, מוטת ידיים גדולה, אורך, קליעה ועוד. הייתי צריך ניסיון כמובן, אבל גם כשלא קיבלתי את ההזדמנות למדתי המון מכמה שחקנים מדהימים כמו קייל לאורי ודמאר דרוזן. המאמן, דוויין קייסי, שיחק עם סגל קצר מאוד, לא אהב רוטציה ארוכה. היום אני מסתכל על התמונה אחרת ואני מבין למה לא שיחקתי, היה סגל מאוד גדול והוא לא השתמש בהרבה שחקנים”.
אתה חושב שלא קיבלת צ’אנס ראוי?
”לא קיבלתי צ’אנס. לא הייתי יכול להראות את היכולות שלי עד הסוף. אחרי העונה הרביעית הרגשתי שאני חייב ללכת למקום שייתן לי להוכיח את עצמי. עברתי בעונה הרביעית שלי בטרייד וה-GM הודה שלא קיבלתי צ’אנס ראוי ושהוא ישמח שבעתיד אנסה שוב, אבל זה לא קרה. למדתי המון שם, שיחקתי גם בליגת הפיתוח והשתפרתי מאוד. גם בדקות המעטות שקיבלתי, אנשים תמיד אומרים שזה ‘גארבג’ טיים’, אבל ב-NBA גם בזמנים כאלה אתה לומד המון. עברתי לסקרמנטו, קיבלתי שם מעט הזדמנויות ואני חושב שהייתי בסדר, אבל עברתי ליוסטון וגם שם קיבלתי רק הזדמנויות מעטות. עברתי לממפיס ושם כן הרגשתי שהייתי לא רע, היו לי משחקים עם 24 נקודות או 17 ריבאונדים ושם הרגשתי טוב. בסוף לא הצלחתי ב-NBA ואין תירוצים”.
אז היום אפשר לומר שאתה רק רחוק שנתיים?
”אני חושב שלעולם לא הייתי רחוק שנתיים מלהיות רחוק שנתיים, פשוט לא קיבלתי הזדמנות. מי שראה את הווידאו מליגת הפיתוח ראה ששיחקתי נהדר בזמנו. הליגה הייתה חזקה עם שחקנים מנוסים והייתי רק בן 18 ונתתי מספרים. אני חושב שזה מוכיח משהו, גם בנבחרת שיחקתי מצוין בתקופה הזו ובגיל הזה. אם לא מסתכלים רק על ה-NBA, אז רואים שנתתי תפוקה גם בגיל הזה”.
היום אתה מרגיש שאתה בשיא שלך?
”כן, אני חושב שבשלוש השנים האחרונות אני בשיא שלי ואני עדיין עולה ברמה. אני רוצה רק להמשיך לעבוד ולהשתפר”.
איך הגענו לשיא הזה? ליתר דיוק, מה קרה באולם? למה שם הכל התפוצץ לטובה? הגעת באמצע העונה והובלת לאליפות די היסטורית.
”בעונה הזו הייתי בקיץ ועבדתי, עשיתי כמה מחנות אימונים עם פורטלנד, אורלנדו ועוד כמה קבוצות במטרה לקבל חוזה ב-NBA. היה לי מחנה טוב גם ביוטה ושיחקתי איתם בליגת הקיץ, גם בבוסטון התאמנתי. בסוף בוסטון אמרו לי שהם עוקבים אחריי תקופה, אבל שהם מעדיפים לתת חוזה לשחקן אחר ושימשיכו לעקוב. הלכתי לליגת הפיתוח וזה היה נהדר, עשיתי עבודה טובה שם והמטרה שלי הייתה שאם עד אמצע העונה לא אקבל חוזה ב-NBA, אז אנסה להתחיל בקריירה באירופה”.
“ההזדמנות להגיע לאולם הגיעה – יאגו דוס סנטוס, שהוא חבר טוב שלי מהנבחרת, שיחק שם. אמרתי לעצמי שיש כאן הזדמנות גם לייצר איתו כימיה לנבחרת וגם להתחיל קריירה באירופה. שנינו קוטלגנו כדור הבא של נבחרת ברזיל, אז רציתי להיות איתו שם. הלכתי על זה ואני חושב שכשבאתי הקבוצה הייתה במקום העשירי בערך בליגה והיא גם שיחקה ביורוקאפ, אז ידעתי שיש כאן הזדמנות להראות את היכולות שלי. ישר ידעתי שיש פה פוטנציאל אדיר והבאנו אליפות מדהימה, הכל התחבר שם, היה מדהים. גם פרצתי שם, גם שיפרתי את היכולות שלי עם יאגו וגם עשינו היסטוריה. אולם הקבוצה שאני חייב לה את הפריצה שלי”.
מבחינת כדורסל השיא שלך, כי כמו שאמרת אתה בשיא שלך כבר שלוש שנים, אז אני חושב שהכדורסל הטוב ביותר היה בפאריס, באולימפיאדה עכשיו, אתה מסכים?
”הסגל שלנו היה מצוין, המאמן היה מצוין והוא נתן לי חופש. הוא אימן אותנו גם בעבר והוא הכיר אותי, הוא תמיד נתן לי את הבמה וזה מוציא את המיטב ממני. אני הרגשתי שבפן הקבוצתי היינו יכולים לעשות יותר, כששיחקנו נגד ארה”ב אז זה היה קשה מידי, אתה חייב לרשום משחק מושלם כדי לנצח אותם, יותר ממושלם”.
אבל אתה אישית נתת משחק מושלם, קלעת 30 נקודות באחוזים נהדרים.
”אני אפילו חושב שהייתי יכול לשחק יותר טוב”.
זה נותן יותר מוטיבציה לשחק מול סטף קרי, לברון ג’יימס, קווין דוראנט וכל השחקנים האלו?
”לא. פעם חשבתי ככה, אבל למדתי מהניסיון שלי שזה לא משנה. הדבר הראשון שאני חושב עליו זה לא להתעסק בקבוצה השנייה, רק בעצמי. אני כל משחק עושה את אותו החימום, אותם הדברים, במיינדסט שלי”.
וזה שהיית בלי חוזה באולימפיאדה כן גרם לך לרצות לשחק טוב יותר? כי אתה צריך להוכיח את עצמך ולקבל חוזה, בטח ששאפת ל-NBA.
”גם לא עבר לי בראש. גם אם הייתי חתום בקבוצה באולימפיאדה הייתי משחק באותה צורה ומביא את אותם מספרים. אני עולה על הפרקט ופשוט משחק את המשחק שלי. כשהייתי ילד קבוצות היו משלמות לי על תחבורה ציבורית, אחרי זה כשנהייתי טוב התחילו קצת יותר לשלם לי ואז ככל ששיחקתי טוב יותר התחילו לשלם יותר. זה לימד אותי פשוט לעלות על הפרקט, לשחק הכי טוב שאתה יכול ושאר הדברים בחיים יגיעו לבד. אני לא מתעסק בכלום כשאני על הפרקט, רק בלעשות את העבודה שלי”.
לפני כמה ימים התאמנת עם קבוצת הפועל שווים תל אביב. הקבוצה של המועדון שמורכבת חצי משחקנים עם מוגבלויות וחצי השני אוהדים. הבנתי שממש עפת על זה.
”וואו, זה מטורף. אני באתי לאימון מוקדם מאוד, לא היה כאן אף שחקן מהקבוצה והלכתי לאולם כדי להתחמם. ראיתי את הקבוצה באימון ולא הבנתי מה זה. לא הבנתי גם בהתחלה שיש אנשים עם מוגבלויות, חשבתי שזה עובדים במועדון שמשחקים סתם לכיף. אחרי זה הבנתי, זה ריגש אותי מאוד. ישר שמתי נעליים ואמרתי להם ‘תכניסו אותי למשחק’. עשינו איזה שניים או שלושה משחקונים ונהניתי כל כך. הם ממש טובים, הם לא מחטיאים ליי-אפים, הם קולעים מחצי מרחק, הם מזיזים יפה את הכדור. היה לי גם ממש כיף, אחרי שקצת הזעתי איתם, גם לדבר איתם, זה פרויקט מדהים, חוויה מדהימה לשחק איתם קצת ואני מקווה לשחק איתם עוד קצת באימונים בעתיד. לא ראיתי בחיים פרויקט כזה וזה מדהים שיש את זה, אני מקווה שעוד קבוצות יעשו את זה. זה יפהפה”.
אני לא רוצה לבקש ממך להתפשט כאן, אבל יש לך קעקוע ענק של נמר על כל הבטן, נכון?
”כן (צוחק). הייתי צעיר, לא שאני מתחרט על זה, ממש לא, אבל הייתי צעיר, לדעתי בן 21. יש אנשים שאוהבים יותר אריה, אני אוהב את הנמר. הלכתי פעם עם חבר שלי למקעקע ואמרתי לו שאני רוצה נמר, ראיתי תמונה, הראיתי לו ועשיתי את זה בענק על כל הבטן”.
ומה יקרה אם תהיה בן 70, שמן, זה יראה מוזר לא?
”כן, לפעמים אני משחק עם הנמר גם היום. אני לא חושב שזה יראה רע אי פעם”.
אני עובר לשאלות מהירות לסיום, מוכן?
”מוכן”.
כלב או חתול? “כלב”.
ים או בריכה? “ים”.
טוויטר או אינסטגרם? “אינסטגרם”.
נעליים חדשות או תספורת חדשה? “נעליים חדשות”.
השחקן הכי טוב ששיחקת איתו? “ג’יימס הארדן”.
מסי או רונאלדו? “מסי”.
אוזאסקו או ריו דה ז'ניירו? “ריו”.
פיג’ואדה או פרופה (מאכלים ברזילאיים)? “פיג’ואדה”.
קבוצת הכדורגל האהובה? “סנטוס”.
קפה או תה? “קפה”.
איש הקשר הכי מפורסם שיש לך? “לאנדרו ברבוסה”.
השחקן הטוב בעולם כיום? “סטף קרי”.
להתקשר או לסמס? “לסמס”.
מאכל אהוב? “סטרוגנוף”.
עלייך – אפרו, צמות או גלח? “אפרו”.
נראה שוב את האפרו? “ברור”.
ברונו קבוקלו, תודה רבה לך.
”תודה רבה לך”.