לחץ בלי לחץ: ברצלונה החדשה נהנית ומלהיבה

אוהדי ברצלונה חששו מהביקור בג'ירונה. ההרפתקאות מול היריבה הקטלונית היו כואבות מדי בעונה שעברה, ושני ההפסדים בתוצאה הזהה 4:2 נצרבו היטב בתודעה. ג'ירונה לא רק לקחה את כל הנקודות – היא גם שיחקה כדורגל טוב יותר ואטרקטיבי יותר. היא דורגה מעל בארסה בטבלה במשך רוב העונה, ולעתים קרובות הייתה תחושה שהיא הקבוצה הבכירה. זה היה בדיוק המגרש בו יכול היה המומנטום החיובי בפתיחת העונה הנוכחית לרדת לטמיון מבחינת הבלאוגרנה, גם אם המארחת נחלשה מאוד בקיץ בכל הקשור לסגל.

אז נכון, איש לא יודע מה היה קורה לו היו אתמול על הדשא ארטיום דובביק, יאן קואוטו, אלייש גרסיה וסאביו, אבל זה לא העניין. הסוגיה המרכזית נעוצה בביטחון העצמי ששידרו שחקניו של האנזי פליק. כשהם עלו לקראת ההתמודדות, אפשר היה לחוש את השקט הנפשי. רובם חוו את הכישלונות מול ג'ירונה אשתקד, אך זה לא כלל לא השפיע עליהם. עם המאמן החדש, הם הרבה פחות לחוצים – וזה מעניק להם יתרון עצום עוד לפני שריקת הפתיחה. 

"הוא לא מתלונן", אמר הנשיא ז'ואן לאפורטה על פליק. מצד אחד, הייתה זו עקיצה לא עדינה בכיוונו של צ'אבי. המאמן המודח באמת התלונן על כל דבר – על השופטים, על הפציעות, על הבעיות עם ההנהלה, וגם על השחקנים. זה לא בהכרח רע בכל המובנים, אבל חוסר השקט שהוא שידר במהלך המשחקים לא תרם לחניכיו בלשון המעטה. לקראת האתגרים הגדולים, פחד צ'אבי מכישלונות. הוא לקח ללב. איך אפשר אחרת? הרי זה מועדונו האהוב, והוא היה האחראי המרכזי. פליק רואה את המקצוע שלו אחרת. למעשה, הוא רואה את כל החיים אחרת.

יש לפליק משהו משותף עם קרלו אנצ'לוטי. הוא לא מתרגש, ובוודאי לא מחצין את מחשבותיו. גישתו מעניקה לשחקנים רוגע, והוא משדר עסקים כרגיל גם כאשר אחרים עלולים לאבד את הראש. יש לתכונה הזו גם חסרונות במצבים מסוימים. למשל, כאשר נקלעה נבחרת גרמניה למשבר לאור התוצאות הקטסטרופליות במשחקי הידידות לקראת יורו 2024 הביתי, שמר פליק על פאסון והקפיד להצהיר שהכל בסדר.

"אני יודע מה אני עושה", הוא אמר לאוהדים, לעיתונאים וגם לממונים, אבל הם כבר לא האמינו לו בשלב מסוים, ופליק נתפס כאדם אדיש או כמי שאיבד את הקשר עם המציאות. כך הוא הפך למאמן הלאומי הראשון בתולדות גרמניה שפוטר, אבל לברצלונה במצבה הנוכחי הגישה הזו מתאימה כמו כפפה ליד. זה בדיוק מה שהקטלונים צריכים בתוך כל הבלגן הניהולי.

האנזי פליק (La Liga)

חוץ מזה, פליק באמת יודע מה הוא עושה. מחנה טרום העונה היה קצר מדי ולא כל השחקנים השתתפו בו, חלון ההעברות נוהל באופן מחפיר וכלל עזיבה פתאומית של אילקאי גודנואן, הפציעות מרובות – וזה כולל אפילו את מארק ברנאל בן ה-17 שקרע רצועות בברכו אחרי שהמאמן בנה את הקישור סביבו ב-3 המחזורים הראשונים. אפשר למצוא תירוצים מכאן ועד מינכן, אבל הגרמני ממש לא מחפש אותם.

תוך זמן קצר, הוא העניק לברצלונה זהות חדשה, עם מערך שמזכיר מאוד את באיירן המפוארת שלו מעונת 2019/20, אבל עם התאמות שנדרשות לחומר השחקנים שעומד לרשותו. כאשר מסתכלים על ברצלונה הנוכחית, לא קשה לזהות אצבע של פליק – זו קבוצה שרוצה לתקוף מהר ככל הניתן, לנצל את השטחים בצורה יעילה ככל הניתן, וללחוץ על היריב גבוה ככל הניתן.

פליק עיצב את הקבוצה מחדש. פדרי, לאמין ימאל וז'ול קונדה חוגגים (רויטרס)

אתמול קיבלנו דוגמה חריגה להצלחת הלחץ הזה, כאשר לאמין ימאל גנב את הכדור לבלם הוותיק דויד לופס ממש על שפת הרחבה של ג'ירונה, ומיד תירגם זאת לשער היתרון. באופן כללי, ניכר שדרוג משמעותי במשחקו של נער הפלא, והשיטה החדשה מתאימה לו מאוד. בעונת הפריצה אשתקד הוא תופקד כקיצוני קלאסי, וכך היה לרוב גם באליפות אירופה, אבל אצל פליק משחקו של לאמין ימאל מגוון יותר. יש לו חופש פעולה נרחב יותר בתוך4-2-3-1 גמיש יחסית, והוא מוצא את עצמו בתדירות גבוהה בעמדות מרכזיות. 

כך היה כאשר הוא ארגן לעצמו את השער הראשון, וכך היה בנסיבות שונות בתכלית כאשר הוא קבע 0:2 אחרי בעיטה חופשית. בתנועה חכמה מאוד, עשה הנער כמה צעדים אחורה אל מחוץ לרחבה, כאילו הרגיש שהכדור יגיע לשם במקרה. כשזה התרחש, הוא הכניע את השוער בקור רוח מופתי, וכבר עכשיו ניתן לומר – הגרסה החדשה של לאמין ימאל בן ה-17 עדיפה על הגרסה הקודמת בגיל 16.

קור רוח מופתי. לאמין ימאל (La Liga)

הוא מפגין בגרות מופלאה, שומר את הרגליים על הקרקע גם אחרי החשיפה התקשורתית העצומה לה זכה ביורו 2024, ועובד באימונים על יכולות חדשות. 3 שערים ו-4 בישולים ב-5 המחזורים הראשונים מהווים סטטיסטיקה מדהימה. די להזכיר כי בכל העונה שעברה היו לו 5 שערים ו-5 בישולים ב-37 משחקי ליגה. לאן מסלול ההמראה הזה יקח אותו? אפשר רק לפנטז, ולקוות ששום דבר לא יעצור אותו, כי הפוטנציאל לא יודע גבול.

שימו לב גם לסטטיסטיקה של דני אולמו. בלייפציג הוא שיחק בקבוצה התקפית מאוד בליגה התקפית בהגדרה, ואף קיבל חופש פעולה נרחב – ובתנאים אלה עמד שיאו האישי על 5 שערים בעונת 2020/21. בברצלונה של פליק הוא מוצא את הרשת בכל המשחקים עד כה – 3 כיבושים ב-3 הופעות, ואתמול היה זה ביצוע מושלם בהתקפת מעבר אחרי מסירת עומק של ז'ול קונדה. וזה עוד כלום לעומת הבישול המושלם במלוא מובן המילה של מארק קסאדו לפדרי. "אני מרגיש משוחרר, כי פליק אמר לי לשחק בלי לחץ", אמר פדרי בשבוע שעבר – וזה רק הולך ומשתבח. גם לו יש כבר שני שערים העונה, ועל התרומה המיוחדת של ראפיניה דיברנו כבר אחרי ההצגה שלו במחזור הפתיחה במסטאייה. 

"מרגיש משוחרר, משחק בלי לחץ". פדרי כובש (רויטרס)

על הדרך, מוביל רוברט לבנדובסקי את דירוג הכובשים בליגה – והוא עוד רחוק משיאו, אליו ישאף להגיע בהדרכת המאמן איתו שבר את השיא המיתולוגי של גרד מולר בבונדסליגה. יש למה לצפות, ויהיה מסקרן מאוד לראות כיצד ישתלבו במערך החדש גאבי ופרנקי דה יונג כאשר יחזרו לכשירות. גאבי כבר מתאמן באופן כמעט מלא, והאנרגיות שלו יועילו מאוד לקצב הגבוה של פליק. בעידן החדש, בארסה נהנית לתת שואו לקהל ולוחצת על הדוושה תמיד.

היה קל לעשות את זה מול קבוצת תחתית חלשה כמו ויאדוליד, אבל אתמול הגישה הייתה זהה גם באצטדיונה של ג'ירונה. בארסה המשיכה לנסות להבקיע כמה שיותר, ואפילו כאשר נותרה בנחיתות מספרית לא רצו השחקנים לשמוע את שריקת הסיום. 1:4 לא הספיק להם. הם רצו עוד, וכך גם האוהדים.

אחרי אתמול, הם כבר לא חוששים. הם רק רוצים לצפות בקבוצה שלהם בלי הפסקה. ביום חמישי יש להם דייט עם מונאקו בפתיחת ליגת האלופות. ביום ראשון הבא תתארח בארסה אצל ויאריאל. זה לא יהיה קל, אבל היא תנסה לדרוס את שתיהן. כי זה מה שקבוצותיו של פליק עושות.