לריאל יש מנהיג חדש - ולא קוראים לו אמבפה

ויניסיוס קיבל אתמול (ראשון) את הכדור באגף והתחיל להקפיץ אותו. אחת, שתיים, שלוש… בסוף הוא הגיע לשבע, וציניקנים יגידו שכל הקפצה הוקדשה לשער של ברצלונה מול ויאדוליד בשבת. אולי היה שווה להמשיך הלאה. בכל מקרה, החיוך היה מרוח על פניו של הברזילאי. הוא קרן מאושר כאשר ריאל מדריד הובילה 0:2 על בטיס בסנטיאגו ברנבאו והלחץ העצום ירד מכתפיו, אבל זמן קצר קודם לכן הוא הפגין רגשות שונים לחלוטין.

בעוד ריאל הייתה תקועה עם תיקו מאופס וחששה להשמיט נקודות במשחק שלישי מתחילת העונה, היה ויניסיוס על סף איבוד עשתונות. הוא כעס על כל העולם – על השופט, על מסירות כושלו של חבריו, על תיקולי שחקני היריב בירוק-לבן, על המזל ואפשר להמשיך את הרשימה. הכוכב השתדל לשלהב את הקהל, אך גם הצופים עצמם היו מתוסכלים. הם ראו קבוצה לא מחוברת ששידרה בעיקר היעדר שקט נפשי. העונה רק התחילה, אבל המשבר כבר ארב לאלופה מעבר לפינה ואם היא הייתה נכשלת אמש, הרי שהיו לצהובונים הספרדים שבועיים שלמים של פגרת נבחרות כדי לדסקס את המצב העגום במועדון המלכותי.

הדמות המרכזית בדיונים האלה הייתה ידועה מראש. קיליאן אמבפה לא הבקיע בשלושת משחקי הליגה הראשונים שלו בקבוצתו החדשה והוא היה נחוש לשבור את הבצורת החריגה. עד כמה חריגה? ובכן, הפעם האחרונה בה לא הצליח הצרפתי למצוא את הרשת בארבעה משחקי ליגה רצופים בהם פתח בהרכב הייתה אי שם ב-2018, לפני המונדיאל ברוסיה. הוא היה אז בן 19, בעונתו הראשונה בפאריס סן ז'רמן ועדיין לא סופרסטאר במלוא מובן המילה. מאז, קצב הכיבושים תמיד היה משביע רצון והדבר האחרון שאמבפה רצה הוא לפתוח את הקדנציה בבירת ספרד עם בצורת היסטורית בסטנדרטים שלו.

מטבע הדברים, הלחץ היה קצת יותר נמוך כי הוא הרשית בניצחון על אטאלנטה בסופרקאפ בבכורה הרשמית, אך מי היה מעלה בדעתו שאמבפה לא יבקיע מול מיורקה, ויאדוליד ולאס פלמאס? בקרב באיים הקנאריים באמצע השבוע אף הייתה האלופה קרובה להפסד ורק פנדל הציל אותה בדרך ל-1:1. את הפנדל הזה בעט ויניסיוס וזה לא בדיוק תרם למצב רוחו של אמבפה. הוא הרגיש מחוייב להבקיע אתמול בכל מחיר, והלך עם הראש בקיר.

למעשה, כל המשחק הורכב כמו פאזל מניסיונותיו הנואשים להבקיע. יתר השחקנים השתדל לייצר עבורו מצבי הבקעה, אבל אמבפה לא חשב על מסירות בכלל. הוא הקפיד לבעוט גם כשזה לא התאים, נחסם מספר פעמים על ידי שחקני בטיס שלא התרגשו יתר על המידה מנוכחותו ובאמצע המחצית השנייה העסק התחיל להריח כמו משבר אמיתי. אמבפה חשב שהגורל נגדו, שפת הגוף של ויניסיוס הייתה מחפירה, דני קרבחאל נראה כמו רוצח שכיר שמעוניין לחסל את כולם, ואפילו קרלו אנצ'לוטי היה עצבני הרבה יותר מהרגיל על הקווים, ובקושי הצליח לשבת על הספסל. לו הייתה ריאל מסיימת בתיקו שלישי מתחילת העונה, ברצלונה הייתה יוצאת לפגרה ביתרון שש נקודות שלמות.

ויניסיוס מתוסכל (רויטרס)

ואז הגיע פדריקו ואלוורדה. אמבפה נבחר באופן רשמי לשחקן המצטיין בסופו של דבר, אבל בפועל התואר הזה שייך לקשר שסיפק הצגה יוצאת מהכלל. בעוד יתר השחקנים לא היו מאופסים, האורוגוואי היה במיטבו לאורך כל ההתמודדות. הוא חילץ כדורים, פרץ קדימה בסגנון האופייני לו, וגם חילק מסירות נהדרות מצד לצד, סטייל טוני קרוס. זה לא צריך להפתיע, כי הוא ידע לעשות זאת תמיד, קל וחומר עכשיו כאשר הוא לובש את החולצה מספר שמונה שהוענקה לו על ידי הגרמני עצמו וחונך נעליים חדשות עם שמו של קרוס עליהם – מחווה יוצאת דופן שרק מקרבת אותו עוד יותר ללבבות האוהדים בסנטיאגו ברנבאו. ובכל זאת, אתמול זה בלט במיוחד, וגם כדורי העומק שלו היו מעולים.

במחצית הראשונה, סידר ואלוורדה מצב טוב לאמבפה בכדור חד, אבל הצרפתי החמיץ. בדקה ה-67, הגיע הזמן לאחד הבישולים היפים של העונה כולה. הכדור ששלח ואלוורדה בעקב הדהים את ההגנה של בטיס והשאיר את הצרפתי לבדו מול השוער. למעשה, לא נדרש ממנו מאמץ כלל – רק לשאול את רוי סילבה לאיזו פינה הוא מעדיף לקבל את הכדור ולא להחמיץ. זה מסוג המהלכים בהם הבישול שווה 99 אחוזים מהשער. אמבפה הוריד את הקוף מהגב וקיבל את כל הכותרות, אבל השבחים מגיעים לאורוגוואי והמשחק הספציפי הזה הדגיש יותר מכל כי ואלוורדה הוא המנהיג החדש של הקבוצה.

זה טבעי אפילו יותר כאשר ג'וד בלינגהאם פצוע. עם כל הכבוד לשחקני ההתקפה, האורוגוואי והאנגלי אמורים להגדיר את המשחק של ריאל לשנים ארוכות. הם אמורים להיות הלב הפועם של ריאל, כפי שקרוס ולוקה מודריץ' היו לפניהם. וכאשר רואים את האגו של ויניסיוס ואמבפה משפיע מאוד על תפקודם על המגרש, חוסר האנוכיות של ואלוורדה חיוני. הוא החזיק את ריאל עם הראש מעל המים אתמול ובסופו של דבר בא על שכרו. הוא יביא לריאל עוד המון נקודות העונה, גם אם אחרים עלולים לקבל על כך את הקרדיט. העניין הוא שלא ממש אכפת לו מקרדיטים.

גם כניסתו של ברהים דיאס תרמה רבות לניצחון וזה לא מקרי כי השער הראשון הובקע מיד אחרי שהוא שולב במקומו של דני סבאיוס. בחלוף דקות ספורות, אירגן דיאס במסירה מדודה את ההזדמנות של ויניסיוס שהוכשל על ידי השוער – והפעם היה זה אמבפה שקיבל את הזכות לבצע את הפנדל, על אף שהברזילאי לא התלהב מהרעיון. הנקודות הובטחו והדקות האחרונות הוקדשו להקפצות, וגם לחילוף של אמבפה שקיבל תשואות על הצמד וחיבוק מאנצ'לוטי. סוגיית השער הראשון בברנבאו ירדה מהפרק וכעת אפשר להתפנות לאתגרים חשובים יותר.

השער יפחית לחץ? אנצ'לוטי מחבק את אמבפה (רויטרס)

השאלה המרכזית היא אם זה באמת יקרה. האם הכיבושים הראשונים של אמבפה בליגה יאפשרו לו ולריאל להתמקד פחות בצורך שלו להבקיע? האם הוא יהיה מרוכז פחות בעצמו? האם ריאל תהיה משוחררת יותר בעתיד גם כאשר תיקלע לקשיים? אם התשובות יהיו חיוביות, הרי שיהיה קצת יותר קל למצוא את האיזון בחלק הקדמי ולדאוג להרמוניה בחדר ההלבשה, אבל זה רחוק מלהיות מובטח. אם בכל שבוע יתעסקו בקבוצה בניסיונותיו של אמבפה לבעוט בכל מחיר ומכל מצב, תהיה בארסה פייבוריטית לזכות באליפות.